בתשובה לערן בילינסקי, 19/04/00 0:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השאלה ההיפותטית שהעלתי (שאתה קורא לה אנידוקציה, אך איני רואה את הקשר) לא באה לשכנע מישהו שאסד רוצה משהו. הוא בא לבחון את לבו של כל אחד מאתנו בלי קשר לאסד. היא בודאי לעניין, כשהעניין הוא מה שרציתי להבהיר ואולי לא הצלחתי, ולא משהו אחר. מה שרציתי לומר הוא שאצל כל אחד מאתנו קיים איזה שהוא מחיר לשלום, והוא בדרך הטבע שונה מאחד לאחד. רציתי להראות שהשלום אינו משהו ששוה לשלם עבורו מחיר אין סופי, ובעצם אין שום דבר ששוה לשלם בשבילו מחיר אין סופי. כל אחד והמחיר שלו. אני חושב שהגולן הוא מחיר גבוה מדי. אתה חושב שלא, אבל גם לך יש איזה שהוא מחיר סופי. זה כל מה שרציתי להגיד. מה זה משנה מה אסד רוצה ? (זה שאנו לא יודעים מה הוא רוצה ואולי גם הוא לא יודע זה סיפור לגמרי אחר.) אשר לכך שאידיאולוגיות יכולות להביא לתוצאות הפוכות. זה בודאי נכון ואינו סותר את מה שאמרתי. כל שאמרתי שמדובר כאן במניעים ונימוקים שנובעים מחינוך, מהלב, מהצורה שבה עוצב כל אחד מאתנו, ושאין טעם להתווכח עליהם כי על טעם וריח אין להתווכח. את האידיאולוגיה שלי אדגים בכך שאהבתי מאד את סיני, הרבתי לטייל שם במיוחד בסיני הדרומית ההררית, אבל מאז השלום עם מצריים רגלי לא דרכה שם. כי לא די לי בכך שהנופים יפים , רציתי גם שיהיו שלנו, וההסכם קרע בתוכי משהו. אבל כמובן לא כל אחד חייב להרגיש כמוני. מוסכם עלי שלאוכלוסיית המדינה מגוון דעות, וקובע הרוב. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |