בתשובה להאייל האלמוני, 11/07/06 0:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אילו יכולת לקרוא את דברי איפסילון (תגובה 396024) לפני שכתבת ודאי לא היית מוסיפה לחשוב על"תעתיק שהגייתו קרובה ביותר לאנגלית". זה מיותר לגמרי, ועוד: זה היה יוצר מפלצות מילים (הדגמתי משהו במאמר). אבל העיקר - האומנם יש ליצור תעתיק מיוחד לשלטים, ואחר לשמות אנשים (לדרכונים - לשם מה באנגלית, ומדוע לא לספרדית של אמריקה הדרומית) ואנשים הם גם מחברי ספרים שבספריות בכל העולם יש לרשום אותם באותיות לטיניות. וכן לשמות של ספרים לאותן הספריות, (וכאן יכולים להיות גם פעלים). דרוש תעתיק אחד, שייקבע על ידי מי שהוסמך מטעם החוק לשמור על העברית וכו', וזה לא משרד התחבורה, כי זה לא נוגע רק לשלטי הדרכים. זוהי חובת האקדמיה - אפילו בתקנון של האקדמיה נאמר שהתעתיק הוא בגדר חובת האקדמיה, שכן גם בתעתיק אלה הן מילים עבריות. שמעתי מפי חבר קטלוני על ספר עברי שהתכוונו לקנות אותו בספריה בברצלונה. שם המחבר היה יעקבי. אחר כך התברר שהספר קיים, אבל נרשם בתעתיק אחר. אחד כתב Jacovi והאחר Yaaqobi. מה טעם לכתוב שם כזה "לפי תעתיק אנגלי"? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם מוסיפים את הסימן < לפני המילה "תגובה", ואת הסימן > משמאלו של מספר התגובה - נוצר קישור (ואת סימני < > לא רואים, לבסוף, בתגובה שעל הצג). הנה כך, תגובת איפסילון: תגובה 396024. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה על ההדרכה המועילה תגובה 369037 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי זה תמיד מוסף באופן אוטומטי, אף פעם לא נדרשתי לסימנים. זה אולי נכון רק להודעות שנכתבות בכתום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלף ''מוסף'' ב''הופך לקישור''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטח מדביק את ה- URL שהעתקת ולא מתקתק "תגובה 123456". במקרה זה באמת לא צריך להןסיף כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. קראתי את תגובתו של איפסילון. גם לפניה ידעתי שאנגלית איננה שפה פונטית: מי לא יודע? ב. אין כל סיבה ליצור תעתיקים שונים לשמות מקומות ולשמות אנשים: הדרכון הוא דרכון ישראלי, וממילא שמות אנשים בדרך כלל מתועתקים בו בהתאם להגייה האנגלית (או על פי גחמותיו של הפקיד הרושם). גם שמות מחברים - בספרים עבריים - נכתבים בתעתיק המתאים להגייה אנגלית, או על פי גחמותיו של המו"ל, העורך הלשוני, העורך הספרותי... מישהו. ג. לטעמי, אגב, חשוב יותר שהאקדמיה ללשון העברית תקבע סוף סוף איך מתעתקים את שמותיהם של מחברים זרים בעברית, בספרים מתורגמים. מדוע, למשל, "קאמי" נכתב לפי הגייתו בעברית - אבל "הוגו", ויקטור הידוע - בהתאם לאותיות הצרפתיות דווקא?. האפיזודה על "יעקבי" מדגימה את הצד השני של המטבע: בעניין זה אין לאקדמיה העברית כל מעמד. גם המו"לים/וכיו"ב בארצות אחרות קובעים תעתיקים על פי כללים/גחמות משלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדובר בתעתיק שם המחבר ושם הספר המודפסים בספר עצמו. היתרון ברור: כאשר יש תעתיק המאפשר שחזור - אין בעיות של חיפוש וניסויים לגילוי הנוסח המקורי. ראה גם תשובתי לתגובה 396105 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלפחות בכל הקשור לשמות, זכותו של אדם לתעתק את שמו איך שבא לו. שמי שלי, למשל, ניתן לתעתוק במגוון צורות (Dubi, Duby, Dubie, Doobie, Dooby, Doobey, Dooby ועוד כהנה וכהנה צורות שראיתי וכאלו שעוד לא), אבל אני בחרתי בצורת תעתוק מסויימת (Dubi). יתרה על כן, רבים מהשמות בישראל מקורם בשפה אחרת - האם ראוי לתעתק אותם לפי כללי התעתוק מעברית ללטינית, או לפי הכתיב המקורי בשפה ממנה הגיע השם, או לפי כלל אחר כלשהו? לדעתי - הכלל הוא שבעל השם הוא שיקבע איך יתעתקו אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי פתיל משעשע: תגובה 42849 לפני כשנה הוצאתי דרכון גרמני ליורש העצר והתלבטתי אם לאיית יוד פתוחה בתחילת המילה עם Y או עם J (כמקובל בגרמנית). אחרי התיעצות עם הפקידה בשגרירות הוחלט על Y. במחשבה לאחור זה לא ממש משנה. בגרמניה יבטאו את השם נכון בשני האיותים ובארה"ב יבטאו אותו לא נכון בשני האיותים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמו, אם מותר לשאול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן. ראוי לציין, שהשם נבחר עוד לפני שידענו אם זה בן או בת ולמעשה עוד לפני הכניסה להריון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, אז הייתי די קרוב. אכבר אינטואיציה יש לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, עדיף עכבר אינטואיציה (ואם אין אז שימציאו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר יש כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יורגן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה תהיה הבעייה של האמריקאים עם האיות ב-Y, חוץ מהטעם (וכמובן ה-ר', אבל זה כבר שקוף)? הבעיה עם הטעם קיימת כמעט בכל השמות העבריים (עם ההקלה המשמעותית בכך שכמו דוברי האנגלית, גם בעברית לא רשמית הוגים את רוב השמות המלרעיים-רשמית במלעיל). בשם של יורש העצר ושלי לפחות אין בעיה של תנועות שהאמריקאים יהגו כתנועות ארוכות (tamar שתיהגה "תיימר", וכו'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא רק הטעם, האמריקאים (ולא רק הם) מעלימים כמעט לחלוטין את התנועה השניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שהשם הוא חלק מן האדם והוא היחיד הרשאי להחליט איך הוא כותב אותו, או לדרוש ממינהל האוכלוסין לרשום אותו מחדש לפי בקשתו. אבל רוב האנשים מקבלים את הכתיב של שמם כפי שניתן להם, וודאי חלק ניכר מהם מקבל מה שרושם הפקיד בעת הוצאת תעודת לידה. לפי מה קובע זאת הפקיד? לפי מה שנדמה לו הכי מתאים, וכלל לא בטוח שתמיד או אצל פקידים שונים ייכתב אותו השם באותו האופן. אילו היה תעתיק קבוע זה היה חוסך הרבה והיינו מגיעים לרישום נכון, כלומר לרישום שממנו ניתן לשחזר, גם אוטומטית, את השם העברי המקורי. אספר לכם מה ששמעתי מפי הנציג היווני בוועדה להתאמת תעתיקים של ISO. לדבריו היה יווני שישב שנים רבות בצרפת ועבד שם, ולימים התבשר שקיבל ירושה נכבדה מקרוב רחוק ביוון. אבל בתעודה הצרפתית שלו היה שמו רשום לפי מה שרשם לו הפקיד הצרפתי בעת בואו לצרפת (במיטב השמיעה של הצרפתי), וזה לא התאים לשם היווני המקורי שלו. היה צורך במאבק משפטי של שנים אחדות עד שהאיש קיבל, לשמחת כולנו, את הירושה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארץ- או לפחות בשלוחת משרד הפנים בה רשמתי את בני - בקשה הפקידה שאאית לה את הדרך הנכונה לכתוב את שמו באנגלית. גם כשהוצאתי לו דרכון בקשה הפקידה שאבדוק שצורת הרישום שנמצאת במערכת (כלומר זו שהוקלדה על ידי הפקידה הראשונה) היא נכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור יפה. הפקידה שאלה אותך וידעת להשיב. במקרה שההורה אינו יודע- הפקיד מחליט. לפי מה הוא יחליט? חשוב שתהיה הדרכה ברורה, גם כדי שלפי האיות בדרכון ניתן יהיה לשחזר את השם המקורי. למשל ילד שרשמו בדרכונו AMIR מי יידע אם זה אמיר או עמיר? וראית את ההתלבטויות של דובי. לא כל איש יידע כמוהו על "כל כך הרבה אפשרויות" ולפי מה יחליט אדם שיש לו התלבטויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חיבים לרשום את שמו של התינוק ברישום הראשון (בלשכת משרד הפנים בבית החולים), כך שיכולתי ללכת הביתה לחשוב על זה. הפקידה שאלה אם אנחנו כבר יודעים איך נקרא לו, וידענו. אם לא, נותנים מס' תעודת זהות לילד שנולד להורים אלו בתאריך זה, ומנחים אותך להגיע למשרד הפנים תוך זמן מסוים להשלים את תהליך הרישום (יש הרבה אנשים שלא מחליטים על שם לפני הולדת הילד, או מתלבטים ורוצים "להכיר" אותו קצת, או לא מוכנים לנקוב בשם מטעמי עין הרע לפני הברית). במקרה של בני, רפאל גל, הברירה היתה בין איות פונטי של שמו הראשון שישקף את ההגיה המקובלת בישראל (REFAEL) לבין האיות הלועזי המקובל - שמשקף לדעתי את ההגיה הקדומה יותר של השם (RAPHAEL). בחרנו באופציה השניה בלי לבטים, מה גם שהוא נושא את שמו של אבי (משפחה פרנקית מכובדת וגו'), שאף הוא מאית כך את שמו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |