בתשובה ליהונתן אורן, 21/07/06 13:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם במדינה דמוקרטית לא חייבים לפרסם הכול, כל הזמן. אני לא יודעת מי יחליט, אבל זה עניין שכדאי מאוד שמישהו/הם יחליט/ו לגביו. וכדאי שההחלטה הזו תשקלל לתוכה את זכות הציבור לדעת, מה הזכות הזאת כוללת בדיוק, ומה לא בהכרח כלול בה. ולגבי הסוג האחרון מותר להחליט האם, מתי, איך, ועד כמה לחשוף. והיות שאתה כזה צדיק, אז במיוחד לכבודך אומר בפירוש שזה לא חייב להיות "חסיון צבאי", אלא הסכמה ג'נטלמנית בין העיתונאים, כמקובל במקומותינו מזה שנות דור. [עכשיו אולי לא תכניס אותי ישר למדור השביעי של הגיהנום, אלא רק לראשון, או השני? עם קציבת זמן על התנהגות טובה?] |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי מדורי הגיהנום אני פתוח למשא ומתן. לגבי קציבת זמן על התנהגות טובה, הסכמה מצדי עלולה להביא לדמורליזציה ואבדן כושר ההרתעה הלאומי. אני חושש שאאלץ (בצער) לסרב. בשם הטיעון של הדמורליזציה אפשר לחסום כל מידע. למה לפרסם שחיילים נהרגו על הקרקע? מה שחשוב זה שהם נהרגו. אנחנו לא צריכים לתת לאויבנו מידע על הפלישות שלנו ללבנון. למה לפרסם אם מטוס נפל או לא נפל? שישארו בעלטה ובחוסר ידיעה על ההצלחות שלהם ולא ידעו לאן כדאי להפנות את המשאבים העומדים לרשותם. אפשר לפרסם את כל הנתונים גם אחרי המלחמה (בעצם, למה לפרסם שיש מלחמה?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הגיהנום, חשבתי שאנסה. לעולם אין לדעת. לגבי השאר- אתה מקצין, ואני מחפשת את האיזון, אי שם באמצע. זה הכול. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |