בתשובה לאסתי, 21/07/06 12:07
החללים 398583
מה ז"א, "אולי עדיף להסתפק במספרים, שמות ומועדי הלוויות". אנחנו חיים במדינה דמוקרטית. מי יחליט ש"עדיף" וכיצד הוא יתמודד עם תחרות מצד כלי תקשורת אחרים שכן מסקרים את ההלוויות והאבלים? או שאולי את מציעה להטיל חסיון צבאי על משפחות האבלים ועל בתי הקברות?
החללים 398586
גם במדינה דמוקרטית לא חייבים לפרסם הכול, כל הזמן.

אני לא יודעת מי יחליט, אבל זה עניין שכדאי מאוד שמישהו/הם יחליט/ו לגביו. וכדאי שההחלטה הזו תשקלל לתוכה את זכות הציבור לדעת, מה הזכות הזאת כוללת בדיוק, ומה לא בהכרח כלול בה. ולגבי הסוג האחרון מותר להחליט האם, מתי, איך, ועד כמה לחשוף.

והיות שאתה כזה צדיק, אז במיוחד לכבודך אומר בפירוש שזה לא חייב להיות "חסיון צבאי", אלא הסכמה ג'נטלמנית בין העיתונאים, כמקובל במקומותינו מזה שנות דור.
[עכשיו אולי לא תכניס אותי ישר למדור השביעי של הגיהנום, אלא רק לראשון, או השני? עם קציבת זמן על התנהגות טובה?]
החללים 398587
לגבי מדורי הגיהנום אני פתוח למשא ומתן. לגבי קציבת זמן על התנהגות טובה, הסכמה מצדי עלולה להביא לדמורליזציה ואבדן כושר ההרתעה הלאומי. אני חושש שאאלץ (בצער) לסרב.

בשם הטיעון של הדמורליזציה אפשר לחסום כל מידע. למה לפרסם שחיילים נהרגו על הקרקע? מה שחשוב זה שהם נהרגו. אנחנו לא צריכים לתת לאויבנו מידע על הפלישות שלנו ללבנון. למה לפרסם אם מטוס נפל או לא נפל? שישארו בעלטה ובחוסר ידיעה על ההצלחות שלהם ולא ידעו לאן כדאי להפנות את המשאבים העומדים לרשותם. אפשר לפרסם את כל הנתונים גם אחרי המלחמה (בעצם, למה לפרסם שיש מלחמה?).
החללים 398589
לגבי הגיהנום, חשבתי שאנסה. לעולם אין לדעת.
לגבי השאר- אתה מקצין, ואני מחפשת את האיזון, אי שם באמצע. זה הכול.
החללים 398593
גם במדינה דמוקרטית מותר להגיד מה ראוי ומה לא (ויש מי שיאמר בעיקר במדינה דמוקרטית)
החללים 398598
לו העיתונאים היו בני אדם, ממילא לא היו משדרים כל כך הרבה ראיונות עם המשפחות האבלות. מעטים מאוד באנשים שזה עתה איבדו את יקיריהם ויכולים להתעודד משאלות כמו איך ההרגשה לשמוע שבנך נפל?" או "מה תעשי כשתגמר המלחמה וכולם ישכחו מהשבויים, איש לא יראיין אותך יותר?"

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים