בתשובה ליוסי צרי, 18/08/06 0:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
משפט הפתיחה שלך לא מוביל בבירור למסקנה, ומה שאכתוב נוגע למסקנה עד כמה שאני מבין אותה. יש מוזרות באמירה שהמוסדות המציאו את האמונה. מוסדות משתמשים באמונות ומעוותים אותן, אבל הם בטח לא המקור הראשוני להן. האם אתה מכיר אדם שאינו מאמין בכלום? דוגמה פשוטה, האם אינך מאמין למשל, שהחדר בו אתה ישן ממשיך להתקיים גם כשאתה ישן? אולי תאמר שאינך מאמין בכך, אתה פשוט יודע זאת. האומנם? אדם המתעקש שאינו מאמין בכלום, יכול לקבוע את אמונתו המוצהרת הראשונה כך: "איני מאמין בכלום.", כדי לא להאמין בכלום עליו לא לחשוב, כלומר לא להבחין בתבניות שהן מעבר להסברתו המוחלטת (מעבר לידיעה). צורת קיום שספק אם היא עונה לכינוי "אדם". בני אדם צריכים להיות אחראים לאמונותיהם. היה מועיל אילו החברה הייתה מנתבת אותם לכך. החברה היא יצור שאורך חייו מתמשך, ביכולתו (אפשר לקוות) לצבור את חוכמת היחידים החולפים, ולהעביר חוכמה זאת, בלוויית מנגנונים (חשיבה ביקורתית) לבחינת האמונה שבבסיסה. לאור התרחשותה של ההיסטוריה, והדגמתה את הקלות בה גוברת חוסר החשיבה על החשיבה, עולה התהיה אם החברה בכלל מסוגלת לכך. בזמנים בהם הקיום נראה מובטח מפני הטבע כנראה שכלל לא. בזמנים בהם הטבע הופך למאיים ביותר (אסונות אקולוגיים יצירי ידי אדם כדוגמה) אולי יש יותר נכונות לנסות, אבל פחות אפשרות. נו מילא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הביטוי "חוכמת היחידים החולפים" הוא יפה בעיני. האם אתה עצמך חשבת עליו או שהוא בא ממקור ספרותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכור לי שהוא בא ממקור ספרותי, ובכל מקרה, קשה גם לומר שחשבתי עליו. פשוט כתבתי אותו. אני שמח שהוא מוצא חן בעיניך. מידת המקוריות שלי היא מועטה (לא נראה לי שזה חריג, ואני בסדר עם זה), אבל כל אחד מאתנו הוא ייחודי באי ייחודיותו, בצירוף של מחשבותיו, לשונו וכו'. ושוב תודה :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה ואולי בלתי אפשרי להגיע ולדעת מה היה מקור הראשוני למוסדות הדת, אני מסכים להנחה שלך שמוסדות הדת משתמשים באמונות ומעוותים אותן כדי לקיים את עצמם. קיומם של הדברים, כמו חדר בזמן שאתה ישן כלומר כאשר החושים שלך רדומים, זה לא עניין לאמונה, הדברים קיימים בלי קשר לכך אם אתה מאמין או לא מאמין, אם אתה חי או מת. אני יכול לומר על עצמי ש''איני מאמין בכלום'', למרות זאת אני חושב, גם הדמיון שלי עובד, אני לא מכיר מישהו שהבחין בתבניות שהן מעבר להסברתו המוחלטת. נכון בני אדם אינם יודעים הכל, הדבר מאפשר לאלפי חוקרים שדות פעולה אינסופיים. בני אדם צריכים להיות אחראים למעשיהם, אמונותיהם של בני אדם הם עניינם הפרטי. תפקיד החברה והממשל לאפשר ליחידים לעשות לעצמם ולהפריח את החברה כולה. החברה היא לא יצור, זו צורת החיים של בני אדם ואין לכך קשר עם אמונה, ישנן חברות מורכבות גם של בעלי חיים אחרים. כדברי הפתגם שמה שלומדים מההיסטוריה הוא שלא לומדים ממנה דבר, נראה שהדברים מתגלגלים בשיטה של ניסוי וטעיה. כנראה שהשיטה עובדת כי למרות חסרונותיה שהן בהחלט גדולים, הגענו לתקופה שבה חלק גדול בחברה, גדול יותר מאי פעם בעבר, יש לו איכות חיים שלא הייתה בשום תקופה ידועה מההיסטוריה. אתה יכול להירגע שום דבר אינו מובטח ''מפני הטבע'', החיים על פני האדמה כולל אלה של בני אדם אינם מובטחים מרעידות אדמה, התפרצויות וולקניות, ואסטרואידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה יודע שהחדר שלך קיים בזמן שאתה ישן? כי זה מסביר את התופעה שהוא קיים כשאתה מתעורר? אבל גם אלוהים מסביר כל מיני תופעות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוהים שאתה לא יודע מה זה לא מסביר כלום. כאשר אדם ישן הוא לא חש בחדר, הדברים לא קיימים בגלל או בזכות החושים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק חזרת על טענתך. שאלתי איך אתה יודע דברים שמעבר לחושים שלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אני מאוד רגוע. האדם הוא חלק מהטבע, אחריתו ידועה מראש, וכל מה שנותר לו זה ליהנות מהחיים הטובים. אנו חלוקים בבירור על משמעות המושגים אמונה, ידיעה ומציאות. עושה הרושם שאתה אוחז באיזושהי גישה מדעיסטית, לטעמי, אמונה בפני עצמה. השימוש שלי במונח "יצור" כדי לתאר את החברה הייתה כדי להימנע מביטויים כ"מוסד המוסדות", שמוצאים חן בעיניי פחות, אף שהם בוודאי שימושיים. בעלי חיים הם כמובן רלוונטיים בדיון על חברות למיניהן, אבל לאור נקודת הפתיחה של תגובותיי, ולאור המאמר הפותח את הדיון, אסתפק בספירה האנושית. בוודאי שלא גרסתי שקיומו של חדר (ובאותה מידה, קיומי שלי כישות) תלוי בי, השאלה שצריכה להישאל היא: במה תלוי קיום זה? אני שמח על כך שאתה בעל יכולת הסברה מוחלטת (משתמע), תמיד מרענן לפגוש כאלה שיודעים הרבה, על בעלי יכולת הסברה מוחלטת לדעת את הוויית הדברים כולה, למעשה, הסברה מוחלטת היא ידיעה, והיודע אינו זקוק להסבר. אני כשלעצמי יודע מעט מאוד, ואולי איני יודע דבר, אף שאני סובר לא מעט. בכל מקרה, אני מרוצה, וזה כל שאני חפץ בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון האדם הוא חלק מהטבע, גם אחריתו ידועה ולכן הוא נקרא בן תמותה, מה שאינו ידוע היא התכלית שהאדם, הפרט, בוחר לעשות עם חייו. אנו חלוקים על המשמעות של אמונה ומהי משמעות. בנוגע למהי ידיעה ומתי יודעים שיודעים כי כאשר לא יודעים משהו גם לא יודעים זאת. או מהי המציאות האם היא תלויית חושים, לא אמרת משהו שאני יכול לחלוק עליו. גם בספירה האנושית היו וישנן חברות שונות מהבחינה הארגונית והמוסדית, גם היום ישנן חברות המונות כמה עשרות בני אדם ועד לחברות ענק המונות מאות מיליוני בני אדם. אני לא יודע במי אתה תולה את קיומך, לי היו אבא ואמא שנפגשו בארץ והביאו אותי לעולם. אני לא כל כך מבין את המושג הסברה מוחלטת, אני כמוך מבין שידיעתי אינה רבה. אני לא מרוצה כי הייתי רוצה לדעת יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כאשר יודעים משהו פשוט יודעים אותו, וכשלא יודעים משהו פשוט לא יודעים אותו, הרי שידיעה היא דבר שאינו דורש שום הסבר. אולי אף אין כלל גילוי, שכן אם החושים הם מקור הידיעה, הרי שהם פשוט יודעים את הידוע. באשר לאבי ואמי, הם אחראים ללא ספק למורשתי הגנטית והביולוגית (בהתעלם ממוטציות אפשריות על בסיס הקיים), וללא ספק עיצבו גם את רוחי, אם כי לא באופן בלעדי, ולא בהכרח כפי שהם רצו. אני בספק אם אמי ואבי יתיימרו להיות יולדיה של רוחי. גם אם אתה מוצא את הנושא משעמם וברור מאליו, תן דעתך לכך שדארווין בספרו "מוצא המינים" אמר בפירוש שאין הוא נוגע בשאלת הרוח. צפוי אתה לחיים ארוכים של חוסר שביעות רצון שכן: "There are more things in heaven and earth, Horatio, Than are dreamt of in your philosophy" הציטוט מתייחס לזמנים בהם פילוסופיה ומדע היו היינו הך, השימוש שאני מוצא לפילוסופיה הוא קדום למדי, ותכליתו שלוות הנפש. אין בכך כדי למנוע את הסקרנות ואת החקירה, אף כי זה עשוי לשנות את דגשיה.בוודאי שחושינו הם מגבלה לחשיבתנו, מגבלה שמובעת מעצם היותן של מילים התוחמות, מקטגרות ומקטלגות את שיש ביכולתן להביע. לו הייתה בידינו ידיעה אמיתית, לא היה לנו צורך במילים. המדע עוסק ב"איך", והפילוסופיה עוסקת ב"למה". מן המדע נגזרת הטכנולוגיה המשתמשת בהבנתנו את ה"איך". מן הפילוסופיה נגזרת האתיקה, המנסה לסייע לנו לחיות היטב לאור הבנתנו המצומצמת את ה"למה". כל בני האדם מעוניינים ב"למה". בשל מגבלותינו, ראוי להיות פתוחים לגישות שונות, ולהעמיד אותן זו מול זו. כולן, כולל ה"מדעיזם" על גווניו המטריאליסטיים, פיזיקליסטיים וכו', חוסים תחת הפילוסופיה. לאור זאת אסיים בציטוט נוסף, לא מחייב: "טול וקרא, טול וקרא". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אני חייב להחמיא לך על המחשבה שאתה משקיע בתגובותיך לעומת חברים אחרים בפורום הזה. מקור הידיעה הם הדברים עצמם, החושים מספקים מידע שאינו אוביקטיבי ואינו בלתי תלוי, זו הסיבה שאנשים שונים מתרשמים באופן שונה מאותם דברים. מידע יותר מהימן מספקים מכשירי מדידה, ועדיין אין דבר כזה ידיעה וודאית. אני לא יכול להתווכח עם דארווין, אנחנו גם לא מדברים על מוצא המינים. אתה צודק הוריך אחראים לקיומך, לגבי הרוח זו הנחה מעניינת, האם הרוח שייכת לגוף או הגוף שייך לרוח? והאם יש דבר כזה רוח? אני כבר לא צפוי לחיים ארוכים, רובם הגדול מאחורי. בלי לקבוע, נדמה לי שהמחשבות מתרוצצות ומובעות במילים, לכן בחינת הלשון היא בחינת המחשבה, כמובן ציירים חושבים בתמונות ומוסיקאים במוסיקה לא נראה לי שהחושים הם מגבלה לדמיון המחשבה. יש דעות שונות לגבי במה עוסק המדע, ההגדרה האחרונה שמקובלת היום למדע היא "רדיפה מוצלחת אחרי הדעת", המדענים ירדו מההשקפה הקודמת של צבירת ידע כי התיאוריות משתנות כל הזמן. לדעתו של הפילוסוף ישעיה ברלין, סימן מובהק לשאלה פילוסופית כאשר אין לדעת היכן לחפש את התשובה כמו: מהו צדק? האם כל אירוע נקבע בידי אירועים קודמים? מהן מטרות חייו של האדם? האם עלינו לקדם שיוויון חברתי, או צדק, או פולחן דתי, או הרחבת ידיעותינו- אפילו אין אלה מביאים לאושר? בני אדם מעוניינים ב"למה" משום שטבוע בנו הביטחון שלכל אירוע יש סיבה בבחינת הצדקה. לכן תשמע אומרים "למה זה מגיע לי", כנראה שלרוב הדברים החשובים בעולם, אין סיבה ואין הצדקה והתשובה הנכונה היא "ככה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא נהנה למדי מקריאת דיונים באייל, ודי מהנה לעקוב כשאפשר אחרי התפתלות הפתילים והמחשבות. לולא הייתי חושב כך, לא הייתי פה. אוח, טעויות דקדוק בהקלדה חפוזה. אף אחד לא מושלם. אנחנו מתרחבים, מתרחבים ולא מגיעים לשום מקום. גם איבדנו קשר עם ספינת האם, ולא ברור לי לאן אנחנו חותרים. עלעלתי בדילוגים בתגובות קודמות, גם רוב הדברים שאני חושב נאמרו. אתייחס קצת לתגובות האלה בתקוה וזה יועיל. היה לי פתיל עם אורי בדיון שפתח על אלוהים כטעות לוגית, נקודת הסיום לה אורי לא טרח להגיב (אולי תש כוחו ותמה סבלנותו), הייתה האמירה שלי שאלוהים הוא הנחת יסוד. ככזה הוא מצוי מחוץ להישג ידה של הלוגיקה. ללוגיקה לכשעצמה אין צידוק לוגי. היא פשוט מסייעת לאדם לארגן את מחשבותיו. אתה שב ושואל מהו אלוהים. יכולת האדם לתאר את אלוהים היא מוגבלת. אלוהים מתחיל כשנגמרת ה"סברה האמינה". אני משתדל לעקוב אחרי מחשבתם של ברקלי וקאנט, אלוהים הוא הכוליות. עבור עצמי היקום הזה, מצוי ברוחו של אלוהים (ואולי יש בה עוד דברים), אלוהים הוא המודעות האולטימטיבית ואנחנו וכל שאנו מבחינים בו אלו מחשבותיו, לצורך ההמשלה. דימוי נוסף, המודעות האולטימטיבית הזו היא כעין הולוגרמה, היחיד (האינדיבידום), הוא חתך של ההולוגרמה הזו. הוא מציג את כולה ברזולוציה נמוכה. איני יודע כיצד מתייחסת האמת לאלוהים. האם היא כלולה בו ושרירותית, או חיצונית לו ושרירותית, או הגיונית, או מה? גם זה מחוץ להשגתו של אדם. ובכל זאת, אני משתדל לעקוב אחר תורת המוסר הסטואית (דומה לבודהיזם עושה הרושם), שלטעמי משתלבת יפה עם כתביו של אפלטון. בפרשנותי האישית באלוהים אין טעות ואין רע. חלקיק ההולוגרמה המודע הזה, מנסה לתפוס את ההולוגרמה בבירור, אולי הוא מנסה לתפוס חלקיקי הולוגרמה אחרים, נסיון זה הוא מעבר ליכולתו, הדבר מוביל אותו לטעות ולכאב. (כמו שקשה להצביע על מיקום האמת, גם תיאורי את הטעות לוקה בחסר, שוב שאלה טרנסצנדנטלית). הטעות היא אימו מולידתו של הכוח, התבונה/אמת היא בסיס האחוה והאהבה, התבונה האולטימטיבית שייכת להולוגרמה כולה, היא הידיעה (שוב שאלת האמת), דבר שאינו מצוי באדם מעצם היותו שבר הולוגרמה. ואף על פי כן, הסטואה גורסת שהטוב והרע הם בתוכנו. עלינו לחתור ולדעת את הטוב ולעשותו, ולהימנע מן הרע. הגיהינום של הסטואה מצוי באדם עצמו. "נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב". קהלת גורס שטוב להקשיב לדברי חכמים מלקיים פולחנים. הסטואה גורסת שהצדיק הוא החכם, הנאור, האדם שסובר את הטוב ומתמיד בעשייתו. הסטואה אף תאמר לך שאף אדם אינו חכם. כולנו טועים, כולנו מועדים לטעות, כולנו עושים את הרע. עם זאת, עלינו להתאמץ ולגעת בחוכמה. האדם החכם, או אולי מוטב לומר, "הסובר נכונה" מוצא את השלווה. אם יש קשר בין שלווה לאושר, אין זה ברור לי, אולי בנוסף לשלווה זקוקים לאהבה גדולה (לאחר, ליקום, למושא חיצוני) כדי לזכות באושר. איני סבור ששלווה ואושר הם היינו הך. אבל שלווה היא בוודאי דבר טוב. השלווה היא היעדר צער וכאב. האם אושר כרוך בצער? לטעמי, השקפה לא נאורה (צער הוא חלק מההתבגרות), אבל זה רק טעמי. אפלטון אומר בפוליטיאה שהצדק משמעותו עשות אדם את שלו בתוכו ובחוצו. האדם צריך למלא את תפקידו החברתי (בביקורתיות), ולמלא את תפקידו כלפי עצמו, לחפש את התבונה, לגעת בחוכמה, לשמור על אחדות הדעת. ואולי דבר אחד אחרון על קיומה של הרוח. כפי שאתה מבחין, היקום בעיניי הוא מודעות. חלקי המודעות (שברי ההולוגרמה) תופסים חלקי מודעות אחרים כחומר, זאת משום שאין להם גישה לתוכנם. איני יודע מה לאלוהים ולמחשבות (טרנסצנדנטלי). אפשר לגרוס מדבריי שאלוהים הוא מודעות מתעוררת, שהחלקים מודעים יותר מהשלם. זה נשמע מוזר, אבל אין טעם בויכוח. היות ואנו תופסים עצמנו כמחוננים במחשבה, היות ומילותינו הערטילאיות נושאות משמעות שאינה תלוית חומר, אני סבור שהדבר מצביע על קיומה של התבונה הגדולה, היודעת - אלוהים. אם אנו היצור התבוני היחיד (או רמת התבוניות היחידה) ביקום הזה, הרי שאין ידיעה, ואין תבונה, ואין מחשבה, ואין משמעות. או שתכונות אלה שוררות בכל, או שאינן שוררות כלל. לתפיסתי, אלוהים הוא הדבר כשלעצמו. הוא הבלתי תלוי, מעל לזמן ולמקום (תופעות תלויות שברי הולוגרמה) הוא אחדות הקיום, המשמעות הנושאת את עצמה. *עבורי קיום הוא משמעות. כל שכתוב לעיל הוא כאמור תחת מגבלות היותי אדם, סופיותי בתוך האלוהים הזה, מגבלות חושיי ותפיסתי. איני מבקש לשכנע איש, זוהי אמונתי.* מקווה אני שמוכן אתה לקבל את תשובתי ל"מהי אמונה, מהו אלוהים?" הצגתי בפניך את המגבלות, את חוסר התוחלת לחיפוש ההגיוני אחר האלוהים, ואת החלקיק האלוהי הברור שבנו, יכולתנו להשתדל ולבחור בטוב (אני מודע לסובייקטיביות של האמירה, אם מחשבה זו חלפה בראשך, קרא שוב את כל הכתוב לעיל, עם דגש על היחס בין אלוהים לטוב ולטעות). עוד בעניין הרוח, אנו כחלקים כבולים לזמן ולמקום (קאנט מציג דעה מורחבת), אך אולי יש לנו חלק בנצח, אולי אלוהים סוקר את מחשבותיו שוב ושוב, בכל מקרה, המודעות האולטימטיבית בה אנו שורים קיימת לתפיסתי מחוץ לזמן, איני יודע אם המונח נצח (שמתייחס לזמן) מוצלח לשם תיאור. אם יש לך עניין ביותר מתשובה על רגל אחת, אני מציע שתפנה לקרוא את דברי אפיקטטוס, או את דברי בודהא. פרשנותי היא כנראה פן כלשהו של גישות אלו. הכרותי עם גישות אחרות מצומצמת. הייתי שמח לסיים בפסקה המסומנת בכוכביות, אבל מצאתי שאולי יש מקום להארכת מה בדברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אתייחס לאלוהים כטעות לוגית, כי זה חיבור מוזר שאינו אומר דבר. לומר על אלוהים שזו הכוליות מעביר אותך כמו במקרים אחרים לשאלה מה זו כוליות, או מה זה כוח עליון או רעיונות אחרים דומים. דווקא ההתיחסות של האישית היא המעניינת, כאשר אתה טוען כי אלהים עבורך הוא היקום, עבורך הוא המשמעות האולטימטיבית, מודעות מתעוררת, הדבר כשלעצמו, הקיום הוא משמעות. ליקטתי ביטויים שהבעת אותם מתוכך ברוב חן, כל אלה מסבירים מבטאים יפה את ההתייחסות האישית שלך, את הרגשות שלך. הבעיה ואולי זו לא בעיה שלאלוהים מייחסים עשייה, מייחסים בריאה של העולם והאדם, כלומר אין מדובר במשהו אישי פרטי של דימיונות אישיים שלך או שלי, מדובר בישות עושה, משגיחה, מענישה, בוראת יש מאין. ההגיגים שלך הם מציגים אולי את הסיבה, את המקור למושג אלוהים, זו אולי התשובה שהאדם נתן, המציא, לשאלת קיומו של האדם והעולם, שאלה שהאדם העלה בהגיגיו, זה סוג של הצבת מושג במשוואה, אם העולם נברא צריך להיות בורא. כאן הדיון צריך להיות האם העולם נברא? וזו סוגיה שנמצאת לפחות בסימן שאלה, אבל אצל המאמינים אין סימן שאלה. קראתי על הבודהיזם בעזרתו של הפילוסוף הישראלי שלמה בידרמן, וכנראה בודהא הטיף לדת חסרת אלוהים, בודהא ראה את מקור הסבל האנושי בבורות, בכך שבני אדם לא רואים את הדברים נכונה. הנה קמצוץ ציטטות מבודהא במילותיו של בידרמן טענתו של בודהא היא שיש לראות את כל הדברים, כשטף דינמי חסר מהות וחסר יציבות וכבלתי קבוע, ראית ה"ככות" שלהם, המצב האמיתי שבו הם נמצאים. "הדרך האחת והיחידה שתובילנו לאמת היא דרך ההבנה. הווה אומר, אין האמת ניתנת להשגה לא על ידי ההיפעמות שבאמונה ולא על ידי החוויה שברגש: אין היא מוגשת לאדם בפעולה אלוהית של חסד או כהתגלות אלוהית של עמוד ענן ואש. הדרך היחידה אליה עוברת במשעול הפתלתל והמלא מהמורות של ההבנה, שתכליתה אחת- ראיית הדברים כפי שהם." במקום אחר הוא אומר "אל תקבלו טענה כלשהי רק כיוון ששמעתם אותה, או משום שהועברה לכם על ידי המסורת, או משום שהיא נראית עולה עם מילים קדושות" איני בודהיסט ואני לא מתכוון להגן על הבודהיזם, אבל נראה שהוא רחוק מראייתך את המציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני הבודהיזם אינו דורש אלוהים, אף כי קישרתי בין הדברים קשר חזק, הרי שהזכרתי אותו בעיקר כתורת מוסר הדומה לסטואה. הבורות שהן בודהא והן אפיקטטוס מתייחסים אליה, נוגעת להתייחסותו של האדם לחיים. הציווי המרכזי בעיניי הוא "דע את עצמך", היות ואנו משתנים בזמן (ואין זה משנה מה פירוש הדבר), הידיעה העצמית היא מעשה הנדרש יום יום, שעה שעה. אין זה אומר שעל החיים להתרוקן מכל מעש לצורך קיום הידיעה העצמית. עוד בתגובתי הראשונה (כמדומני) מחיתי על הקדושה המוענקת לדברים. אם יש דבר לקדשו, הרי זו הבחירה האישית. כפי שכתבתי, הטוב והרע ממוקמים בתוך האדם (4 האמיתות הנאצלות של בודהה והסוטרות - שיעורים העוקבים אחריהן מצביעים אף הם לכיוון זה, ושוב אדגיש שטרם הספקתי לקרוא הרבה ממצבור זה), יש ביכולתו להבינם, ולפעול כפי טבעו (שהוא לפי האמונה שואף לטוב). השאלות על הכוליות, על בסיסיותו של הטוב, על הוויית האלוהים, או בקצרה, כל השאלות האונטולוגיות והאפיסטמולוגיות (הנוגעות בהוויה וידיעה) הן למרבה הצער שאלות טרנסצנדנטליות שהמענה להן הוא מחוץ להישג ידו של האדם. אלו הן שאלות חשובות לפיתוח החשיבה, הן נמצאות בבסיסה של הפילוסופיה ומודגמות היטב על ידי הפרדוקסים של זנון והעימות בין תורות הרקליטיות ופראמנידיות (איני בא לומר שיש צורך לטרוח על הפילוסופיה של יון העתיקה לצורכן, אני פשוט מדגיש את עתיקות הנושא), והטרנסצנדנטליות שלהן מודגמת היטב באנטינומיות של קאנט. סטיבן פינקר האהוד במחוזות האייל, מסיים את ספרו "כיצד פועל המוח האנושי" בטענה שאיננו מצויידים לענות לשאלות אלה. אין בגרסת חוסר המסוגלות שלו חידוש פילוסופי גדול, ואני מביא את דבריו רק כדי לציין מקור מחוץ לדיסציפלינה הפילוסופית, שגורס על חוסר היכולת להתמודד עם השאלות האלה ועם תקפותן. המדע אינו יכול לפסול את אפשרות קיום הרוח, הוא יכול להצביע עליה כאשליה, ואז נשאלת השאלה, אשליה של מה, ומדוע וכיצד היא משפיעה? הדבר מחזיר אותנו לדואליזם של דקארט, ומשם לא קשה לחזור לאידיאליזם של ברקלי ולשיפורו על ידי קאנט. אני מקווה שעולה מזה חוסר השחר של שאלתך, מדוע האדם נתן הסבר כפי שנתן. קאמי גם הוא גורס שהאבסורד הוא הפער בין הצורך שלנו בבהירות, וידיעתנו את חוסר יכולתנו להשיגה. ההתמודדות המוצלחת לפיו היא ביצוע שגרת חיינו בראש מורם ובחיוך, תוך הקפדה על מודעתנו. בשתי תגובות אלה ציינתי שאלוהים הוא מחוץ להשגתנו, ציינתי מדוע אני מאמין באלוהים בכל זאת ואיזו צורה הוא לובש בעיניי, מה הטיעון הלוגי המצדיק את אמונתי (עניין הרוח), את היחס בין אלוהים למוכר לנו, את תפיסת הטוב ויכולתנו לאחוז בו. רשאי אתה כמובן שלא להשתכנע מדבריי, לקבוע שאתה מאמין שאין אלוהים, שאין רוח, שאין מחשבה, וכדומה. השאלה היא עד כמה עקבית תפיסת עולמך, ואיזה מוסר נגזר מתפיסתך (ולכן כתבתי שעל אדם להיות אחראי לאמונתו, תפיסת הטוב נמצאת בצמידות לאמונה, ואם המעשה טוב אין זה משנה מה תוצאתו, "העיקר הכוונה". ייתכן שיש מספר אופציות טובות לפעולה, חלקן בעלות הסתברות לתוצאה מקרית הנתפסת כשלילית או חיובית [למרות שתוצאה היא עניין חיצוני לאדם ולפיכך אינה טוב או רע], בוודאי שלא אלין על הנסיון לעשות את הטוב תוך הפקת תוצאה מקרית חיובית. גם במשפט יש נסיון להתייחס לכוונה, "הצורך במניע". בסופו של דבר החברה יכולה לשפוט את הגלוי, וגם המניע שהיא מגיעה אליו הוא לרוב בגדר הגלוי.), אתה יכול לחלוק עליי בכל נקודה ונקודה, להביא תימוכין פילוסופיים לכל עמדת נגד, רק שים לב, איש לא הכריע, איש לא טוען למונופול על האמת. לפיכך, גם תפיסותיך יסודן באמונה, וכל שתוכל לטעון לו הוא יחסיות. אם אמונה ביחסיות מספקת אותך, לו יהי. כל חייך עוקבים אחרי אמונתך, שהרי הכל נגזר מהאמת, או מחוסר האמת. האם אתה מוצא את טיעוני הכללי כלוקה? האם יש סתירות בדבריי המאשרות את תפיסת הניהיליזם המוחלט? אני בטוח שבמקרה זה תואיל לומר לי כיצד ניהיליזם זה אפשרי. האם יש טיעון שדרוש כי אתייחס אליו כדי לספק את רצונך בנקודה הנוגעת לדיוננו? אני נכון לנסות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כיצד פועל המוח האנושי" זה המשך של ספרו "כיצד פועל המוח"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן! בגרסה המיוחדת שנמצאת אצלי על המדף :) אתה חמוד גם כשאתה קטנוני. אני לא בטוח שמפי זו מחמאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאתה קצת מתפזר על פני תורות ואסכולות שרחוקות אחת מהשנייה עד כדי כמעט הפכים, או מתאים יותר מקבילים או מישורים שונים. בודהא הטיף בצורה חד משמעית נגד אמונות שרווחו בזמנו באלים, החל מאמונה באלים רבים ועד אמונה באל יחיד, על ערש מותו הוא מודיע נחרצות לתלמידיו שאל להם לחפש מנהיג, התורה הבודהיסטית תנחה אותם, ושהסמכות הנעלה מכול היא המחשבה "ראיית הדברים כפי שהם". הסוטרות הם לא שיעורים, שש הסוטרות הן מחרוזות פסוקים קצרים, כל סוטרה עומדת בבסיס אחת משש אסכולות שהשם (המערבי) הכולל שלהן הוא הינדואיזם. האסכולות האלה שונות אחת מהשנייה ומאמינות החל מהממימסה שמאמינה בכתבי הקודש ההודיים-וודות מבטלת אמונה באלים ומפרשת אותן לצייוויים של עשה ואל תעשה, ועד לאסכולות שמאמינות באלים רבים או באל יחיד ומבטלות את משקלם וחשיבותם של כתבי הקודש - הוודות. תמהני מה מקשר את הסטואה עם הסוטרות? אם אתייחס לנושא "השאלות על הכוליות, על בסיסיותו של הטוב, על הוויית האלוהים, או בקצרה, כל השאלות האונטולוגיות והאפיסטמולוגיות (הנוגעות בהוויה וידיעה) הן למרבה הצער שאלות טרנסצנדנטליות שהמענה להן הוא מחוץ להישג ידו של האדם." האדם אינו מסוגל לדעת דבר על מה שנמצא מחוץ לעולמו, השאלות האלה הן באמת מחוץ ליכולתו של האדם והעיסוק בהן דומה לאקרובט שמנסה לעמוד על כתפי עצמו. ככל שתנסה לדלות מעצמך רעיונות הם יישארו כאלה אם לא יקושרו בצורה זו או אחרת אל המציאות. המדע אינו פוסל את קיום הרוח, המדע אינו ישות שפוסלת או מאשרת, הרעיון שהאדם מונהג על ידי "רוח" כפי שמכונית מונהגת על ידי נהג, רעיון זה סובל מהבנה גדלה והולכת של תיפקודי המוח ביניהם גם "המחשבה" על יסוד מחקרים מתקדמים. אני חוזר ואומר אני לא קובע שאין אלוהים או רוח, טענתי היא שאיני יכול להאמין או לא להאמין במושגים שאינם מובנים לי. מחשבה זה כינוי כללי לפעילות של מוח האדם, המוסר אינו נגזרת של אמונה, ההבנה של טוב ורע הם נגזרת של חברת האדם בלעדיהם אין קיום לחברה האנושית. דווקא האמונות השונות טוענות למונופול על האמת האחת והיחידה, אני איני יודע אם יש אמת ומה ההגדרה המדוייקת של האמת. אני לא מבין מדוע אתה מתעקש למצוא לי אמונה כמו נהיליזם או יחסיות, נא קבל את הצהרתי שאיני מאמין ואיני מאמין לא בדתות וגם לא באידיאולוגיות חילוניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינך מבין את המושג "הסברה מוחלטת", למה אתה משתמש בו? תגובה 403379 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "אני לא מכיר מישהו שהבחין בתבניות שהן מעבר להסברתו המוחלטת"? איפה מצטרפים לחוג המכרים שלך? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |