בתשובה לאסף ארצי, 21/11/06 21:18
אז הוא דיקטטורה בכל אופן 420984
ביהמ"ש צריך לאכוף את החוק, לא לשכתב אותו. הוא צריך לסרב לדון בכל עתירה שמעמידה אותו בעימות מול כנסת ישראל, לשפוט לפי לשון ורוח החוק ובמידה ושני חוקים סותרים, לבקש הבהרות (ואם אין נוהל כזה, ראוי להסדיר אותו). זאת לעומת המצב היום, בו שופטים מדיחים נבחרי ציבור, מבטלים חוקים ומשכתבים את השאר לפי רצונם.

לנושא : האם לא ברור שרוח החוק שנכתב לפני ארבעים שנה כיוונה לנישואי גברים עם נשים בלבד ? הרי יודעים השופטים שחוקי מדינת ישראל אסרו על קיום יחסים הומוסקסואליים, עבירה שדינה מאסר, ולא יעלה על הדעת שתהיה הכשרה לפשע. כמו כן עיינתי הפקודת הנישואין והגירושין, כמו גם בחוק מרשם האוכלוסין
ואין שם שום חיוב מצד הפקיד לרישום כל שהוא, כל ההסתמכות היא על פסיקה של שופט אחר, מלפני ארבעים שנה. ממש שלטון החוק, שופט אחד פוסק והשני מתבסס עליו.
אז הוא דיקטטורה בכל אופן 420985
מי ש*אוכף* את החוק זו המשטרה. ביהמ"ש אמור *לפרש* את החוק.
אז הוא דיקטטורה בכל אופן 420987
קיבלתי, אם כי הפירוש צריך להיות של החוק, רוחו ולשונו, לא רצון השופט. כמו כן לטעון שביהמ''ש לא אוכף את החוק זו היתממות, בית המשפט מטיל את מלאכת האכיפה על גופים שונים (משטרה, צבא, הוצאה לפועל וכד') וקובע אילו חוקים יאכפו ואילו לא (בפועל), על כן יש לו חלק ניכר באכיפה.
אז הוא דיקטטורה בכל אופן 421040
רק רגע. החוק אומר במפורש "בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר." (והוא אומר את זה‏1) ואם השופטים חושבים שההחלטה שלהם היא החלטה צודקת, אז הם בהחלט מפרשים את החוק.

1 חוק יסוד השפיטה http://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7...
אז הוא דיקטטורה בכל אופן 421161
ראשית, אם השופטים הסתמכו על החוק הנ"ל, היה עליהם להביא אותו בפסק הדין (שטרם מצאתי ברשת, אשמח לקישור) ולא לטעון לחוסר סמכות בשיקול דעת מצד פקיד השומה. שנית, הזכות היא לתת סעד במקרים בהם אין סמכות של בית דין אחר, כאשר ברור לכל ‏1 שבית הדין הרבני הוא הסמכות בענייני נישואין והוא בחר שלא לאפשר נישואי הומואים, לכן גם כאן ישנה חריגה מסמכות.

1 "בחוקי מדינת ישראל ניתנת לבתי הדין הרבניים סמכות שיפוט בלעדית בנושאי הנישואין והגירושין של בני הדת היהודית, סמכויות בדיני אישות בתנאים מסוימים, ובכלל זה גם גיור." ויקפדיה.
אז הוא דיקטטורה בכל אופן 421176
1. זה חוק יסוד השפיטה, החוק שמסדיר את פעולתו של בית המשפט העליון, וקובע את תפקידו כבית משפט גבוה לצדק, ובכלל. למעשה, זהו החוק עליו מסתמך *כל* שופט ב*כל* משפט בישראל. ללא החוק הזה, אין לשופטים שום תפקיד מוגדר בחוק, ועדיין, לא ראיתי פסק דין‏1 שמכיל ציטוט מהחוק הזה. זה פשוט מיותר.

2. אני מציע לך לקרוא את הדיונים בהם אתה מגיב. בתגובה 420883 מופיע קישור לפסק הדין. קריאה נעימה.

3. אני הגבתי לטיעון העקרוני (תגובה 420987, לא לפסיקה הספציפית.

4. ויקיפדיה טועה ומטעה. כמו שאתה יכול לקרוא בפסק הדין, וכמו שידוע לכל, אין לבתי המשפט הרבני סמכות בנוגע לנישואין שמתבצעים בחו"ל (נישואי קפריסין). http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%9...

1 לא שזה אומר משהו, מספר פסקי הדין שדגמתי לא יכול להעיד על כלל כלשהו.
אז הוא דיקטטורה בכל אופן 421184
1. כששופט מרשה לעצמו לחרוג מהתחום שרגיל משום שאין סעד אחר לנתבע, מן הראוי לאזכר את הסימוכין לכך. אין כן הדבר כשהפסיקה נעשית על סמך חוק קיים (ובהתבסס על חוק השפיטה).

2. אכן קריאה מעניינת, הם אכן מתנהגים כפוסקי הלכה מנוסים, ששכחו מזמן שישנה "תורה" מתחת לכל ההלכות שקדמו להם, עליהם הם מתבססים.

3. באופן פרטני, ביהמ"ש חורג מסמכותו, מכאן נובע שבאופן עקרוני הוא חורג מסמכותו לעיתים.

4. "עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים." חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-.1953. שים לב שאין שום התניה לגבי מקום הנישואין, אלא שהיהודים יהיו בא"י. כמו כן בקישור שנתת מוזכרת (בקישור) התנערות בה לקח חלק א.ב. ובו נמנע מלהתיחס ולקבוע האם נישואין אלו הם באמת נישואין, או רישום סטטיסטי גרידא (רלוונטי במקרה של גירושין).
אז הוא דיקטטורה בכל אופן 421195
1. כל שופט שופט על סמך חוק יסוד השפיטה. למה כשהו שופט לפי סעיף 5 הוא פטור מלציין זאת, וכשהוא שופט לפי סעיך 7 הוא מחוייב לציין זאת? מה ההגיון מאחורי זה?

2. מעניינת? טוב, יש לך יותר סבלנות מלי.

3. טענתם שבית המשפט מחוייב לשפוט רק לפי החוק, גם אם החוק נוגד את דעתם של השופטים. הראיתי לכם שהחוק עצמו מחייב את בית המשפט לשפוט לפי הצדק (לפי דעתם של השופטים).

4. נו....
אז הוא דיקטטורה בכל אופן 421209
את המשפט "עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים." אפשר לפרש בשתי דרכים: האחת, כפי שאתה פרשת אותה, היא שהיהודים הם אלה שבישראל, והאחרת היא שהנישואין והגירושין (בהסתייגות: של יהודים) הם אלה שמתרחשים בישראל.
להערכתי, הפרוש השני הוא הנכון, אבל גם אם אני טועה, זה לא הופך את הפרוש השני ללא לגיטימי או מאולץ.
הפסיקה היא לפי לשון החוק 421000
חוק מרשם האוכלוסין, סעיף 19 ג. ‏1:
רישום שינויים (תיקון: תשכ"ז) שינוי בפרט-רישום של תושב יירשם על פי מסמך שנמסר לפי הסעיפים 15 או 16 או על פי הודעה לפי סעיף 17 שהציגו יחד אתה תעודה ציבורית המעידה על השינוי; ואולם שינוי של מען יירשם גם על פי הודעה בלבד.

אם הבנתי נכון, החוק מחייב את האזרח לעדכן את פקיד הרישום בפרטי הרישום (פרק ב') ובייחוד בשינויים, למשל - במקרה של נישואין (15. (2) ). החוק גם מחייב את פקיד הרישום לרשום את פרטי הרישום (2. (א) ).
סעיף 19 עוסק בדרישת ראיות לפרטי הרישום, חלקם נרשמים על פי הודעה, ואחרים נרשמים רק בצירוף מסמכים.

העותרים מבקשים לשנות את רישום מצבם האישי על פי הודעה המלווה בתעודה ציבורית (תעודת הנישואין הקנדית). הנישואין אמנם לא מוכרים במדינת ישראל, אך התעודה הציבורית מוכרת כראיה ‏2.

אם העותרים לא היו אזרחים ישראלים, אלא מתאזרחים או עולים, מצבם היה עוד יותר קל: לפי סעיף 19 ב. (ב), רישום ראשון של המצב האישי יירשם על פי הודעה, אפילו אם יש לו יסוד סביר להניח שההודעה אינה נכונה, אלא אם ההודעה סותרת רישום אחר (למשל - ראובן טוען שהוא נשוי לשמעון, אבל שמעון רשום כרווק או כנשוי לפלוני אחר), או שיש תעודה ציבורית המעידה נגד ההודעה.

------------------------

עד כאן דיברתי על לשון החוק. רוח החוק היא שפקיד הרישום ינהל רישום עדכני של פרטי האזרחים, ולא ירשום פרטים שגויים. דוגמה הרשומה בסעיף 8. של פסיקת בג"ץ הוא שהפקיד יסרב לרשום אדם בוגר כילד קטן ‏3.
האם ברור שהזוגות אינם נשואים? בישראל אין הכרה בנישואין חד-מיניים, אבל הזוגות אכן התחתנו, ויש להם תעודה המוכיחה זאת. האם הם נשואים או לא? האם ייתכן שהם נשואים בקנדה אך רווקים בישראל?
השופטים הפרידו בין הכרה לרישום, וקבעו שפקיד הרישום ירשום לפי הצהרת האזרח, והמחוקק יעסוק בשאלת ההכרה.

אני לא בטוח שההפרדה הזו מתאימה לרוח החוק, אבל היא לא לגמרי מנוגדת לו, במצב הזה קיים ספק לגבי הרישום, ופקיד הרישום לא אמור להתיר את הספק אלא לפעול לפי לשון החוק.

------------------------

לגבי פסיקות אחרות - כל מקרה לגופו. נראה שיש רבים החשים שבג"ץ נוטל לעצמו סמכויות מעבר לתפקידו ושפסיקותיו נוטות בדרך כלל לדעת מיעוט, אבל לא כל פסיקה צריך לפסול על סמך התחושה הזו.

------------------------
1 חוק מרשם האוכלוסין (תודה על המקור): http://civics.haifa.ac.il/updates/upd_files/mirsham....
2 פקודת הראיות: http://www.holaw.co.il/hukim/hokrim/hokreayot.doc. (סעיף 29 מגדיר תעודה ציבורית)
3 הפסיקה המדוברת: http://elyon1.court.gov.il/Files/05/450/030/a09/0503...
הפסיקה היא לפי לשון החוק 421025
סליחה, אבל חובת הרישום היא לפי סעיף 15 (2), כלומר חובת הרישום של נישואין הוא לפי פקודת הנישואין, שלא מזכירה כלל את רישומם של נישואין בחו"ל (אלא אם אתה טוען שבפקיד רישום הכוונה לכל פקיד רישום בעולם).
חובת הרישום וחובת ההודעה 421120
אני מפריד בין חובת הרישום לחובת ההודעה.
סעיף 15 מתייחס לחובת האזרח למסור מסמכים על פעולות רשמיות, למשל - נישואין שנרשמו לפי פקודת הנישואין והגירושין.
כלומר - מי שהתחתן חייב להודיע.
אבל גם מי שלא התחתן במדינת ישראל חייב להודיע, למרות שאין לו תעודת נישואין שנרשמה לפי פקודת הנישואין והגירושין. במקרה זה הוא יצרף להודעה תעודה ציבורית מתאימה.

חובת הרישום מוטלת על פקיד הרישום בסעיף 2. והחובה \ סמכות לדרוש ראיות מפורטת בסעיף 19.
חובת הרישום וחובת ההודעה 421160
על חובת ההודעה אין חולק, אבל חובת הרישום חלה רק אם אכן נשתנה מצבו של הנ"ל. ע"פ דיני מדינת ישראל מצבו לא השתנה, גם אם בקנדה הוא רשום כנשוי. ישנה כנסיה בארה"ב שנוהגת "להטביל לנצרות" גדולי עולם לאחר מותם, נניח שהחוק האמריקאי מאמץ את חוקי הכנסיה ומוציא מסמך שעל-פיו כל גדולי האומה הם כעת נוצרים, האם חלה על הפקיד חובה לשנות את דתם לאחר שתעודה זו מוצגת לו ?
חובת הרישום וחובת ההודעה 421185
אם איש ואשה, אזרחים ישראלים הרשומים בישראל כרווקים, היו מתחתנים בקנדה וחוזרים לארץ, האם פקיד הרישום היה צריך לשנות את מצבם האישי ל'נשואים'?
נראה לי שכן, ושבמקרה כזה גם לא תתעורר מחלוקת, למרות שהנישואים הם נישואים אזרחיים, שאינם נערכים בישראל.
כלומר - גם אם מצבו במדינת ישראל לא השתנה, אבל בקנדה הוא רשום כנשוי, פקיד הרישום יתחשב בכך.

ההבדל הוא, כמובן, שבמקרה זה התחתנו שניים שלא יכולים להתחתן בישראל, מפני שבישראל אין נישואים חד-מיניים.
אבל, בחוק הישראלי יש 'חור', שאותו ניצלו העותרים: הסמכות להוציא תעודות נישואין בישראל מסורה בידי 'הרשות הרושמת' המוגדרת בפקודת הנישואין והגרושין, אבל החוק לא מציין אילו תעודות נישואין ממדינות אחרות יוכרו ואילו לא.
אין בישראל חוק האומר שזוג חד-מיני לא יכול להיות נשוי. זהו המצב בפועל, מפני שהרשויות הרושמות לא יוציאו תעודת נישואין לזוג חד-מיני.

מנהל האוכלוסין טוען בעתירה (והשופט רובינשטיין מסכים אתו) טענה דומה לטענתך: 'לא קיימת במשפטנו תבנית משפטית מוכרת של נישואין בין בני זוג מאותו המין.' כלומר - רוח החוק מתייחסת לנישואין כקשר בין איש ואשה, ופקיד הרישום לא יכול לרשום שני גברים כנשואין כמו שאינו יכול לרשום מבוגר כילד. השופט ברק, ובעקבותיו שאר השופטים, קבעו שפקיד הרישום צריך לפעול כלשון החוק, ולא לפרש את רוח החוק.

הפסיקה היא בהתאם לחוק. החוק עצמו בעייתי, וחברי הכנסת חוששים\לא טורחים לתקן אותו.

------------
הערה - מה אם אחד מהם היה נשוי כבר, ובקנדה היו מתעלמים מכך ומוציאים לו תעודת נישואין?
במקרה זה שינוי הרישום סותר רישום אחר, ולכן פקיד הרישום צריך לסרב לשנות את הפרטים.
------------

לגבי דוגמת הכנסיה:
סעיף 19 ה. דן בשינוי הרישום ביזמת פקיד הרישום. אם פקיד הרישום קיבל תעודה ציבורית הסותרת את פרטי הרישום הוא צריך לתקן אותם. סעיף (ב) מסייג וקובע שלגבי לאום, דת, ומצב אישי לא יתקן פקיד הרישום מיזמתו ללא הסכמת מי שהפרט מתייחס אליו (או הוראת בית המשפט לענייני משפחה, לגבי המצב האישי).
כלומר - גם אם קיבל פקיד הרישום תעודה ציבורית שהומרה דתו של נפטר זה או אחר, הוא לא ישנה את רישומו.
חובת הרישום וחובת ההודעה 421190
המישפט שלך האומר שהחוק בעייתי וחברי הכנסת לא מתקנים אותו, מסביר הרבה מההתערבויות של בית המשפט העליון בדברים שלכאורה אינם שלו. בית המישפט דוחה פסקי דין וממליץ לכנסת לתקן את החוק. הכנסת אינה עושה את זה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים