בתשובה ליניב, 02/05/00 22:21
מה רע בלהיות פראייר? 4248
אבל הוא הגיוס הוא כן פראיריות. לא מילאתי שום חובה מוסרית כשבזבזתי שלוש שנים תמימות מחיי בתור פקיד ושומר לעת מצוא בבסיס דפקטיבי ליד בית שמש. לא תרמתי שום דבר לאף אחד. הידיעה שבזמן הזה, המקביל החרדי שלי המשיך את לימודיו בישיבה, קיבל משכורת יותר מכפולה משלי, ויהיה פטור בעתיד ממילואים, היא מרגיזה מספיק. האפשרות שאפילו לא יוטלו עליו שום מגבלות בעבור הפריבילגיה הזאת - מרתיחה לי את הדם.
אני פראייר, מחוסר ברירה. בשביל לצאת לא פראייר, הייתי צריך לשבת בכלא. איכשהו, זה עדיין נראה לי שאני יוצא פראייר.
מיהו פראייר 4309
אין לי סיכוי לשנות את רגשותיך המוצדקים בהחלט, אבל אני אנסה: אתה אמנם יוצא פראייר, אבל מצד שני, האם הם מאושרים יותר? רבים מהם, אני מאמין, בסתר ליבם מקנאים בך; כמעט כולם ימצאו את עצמם עניים יותר ממך עשר שנים אחר כך ועד סוף חייהם.
כמובן, תגיד, אם הם ישרתו בצבא אז הם יפתרו לא רק את הבעיה שלך אלא גם את שלהם. אבל אז לא זעם אתה צריך להרגיש כלפיהם, אלא רחמים. זכור שהם לא ממש בחרו בחיים האלה (אני לא מדבר מבחינה חוקית-משפטית, אני מדבר מבחינה אנושית, אפילו פסיכולוגית אם אתה רוצה). בכלל, בהרבה מקרים שמרגישים זעם כלפי אנשים אחרים, אני מוצא זאת מאוד מועיל להזכר שגם הם בני אדם, ולנסות להכנס לרגע לעורם. אם תגלה שהם בעצם אומללים, ולו מזווית הראייה שלהם, אז יש לך שתי אפשרויות: לרחם עליהם, ובכך למצוא נחמה מעין-בודהיסטית; או לשמוח לאידם, ואז זו בוודאי נחמה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים