 |
אין לי סיכוי לשנות את רגשותיך המוצדקים בהחלט, אבל אני אנסה: אתה אמנם יוצא פראייר, אבל מצד שני, האם הם מאושרים יותר? רבים מהם, אני מאמין, בסתר ליבם מקנאים בך; כמעט כולם ימצאו את עצמם עניים יותר ממך עשר שנים אחר כך ועד סוף חייהם.
כמובן, תגיד, אם הם ישרתו בצבא אז הם יפתרו לא רק את הבעיה שלך אלא גם את שלהם. אבל אז לא זעם אתה צריך להרגיש כלפיהם, אלא רחמים. זכור שהם לא ממש בחרו בחיים האלה (אני לא מדבר מבחינה חוקית-משפטית, אני מדבר מבחינה אנושית, אפילו פסיכולוגית אם אתה רוצה). בכלל, בהרבה מקרים שמרגישים זעם כלפי אנשים אחרים, אני מוצא זאת מאוד מועיל להזכר שגם הם בני אדם, ולנסות להכנס לרגע לעורם. אם תגלה שהם בעצם אומללים, ולו מזווית הראייה שלהם, אז יש לך שתי אפשרויות: לרחם עליהם, ובכך למצוא נחמה מעין-בודהיסטית; או לשמוח לאידם, ואז זו בוודאי נחמה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש