בתשובה לראובן, 14/12/06 13:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שאלה מסקרנת, למה בעצם להתאכזב. הרי התוכן של השיר הוא ממילא חסר ערך, כל הערך שלו הוא בצורתו, או ליתר דיוק ביציקת התוכן הידוע מקודם לחרוזים שקולים נאים עם מעט הומור. לפיכך, תרגום לחרוזים שקולים נאים בעברית הוא הישג אמנותי לא פחוּת מזה של כותב השיר המקורי, לא כך? ואם הוא הקפיד (לא בדקתי) שהמשמעות של השיר תהיה זהה לא רק בתוכן הכללי אלא שורה-שורה, אז הוא בעצם רק הקשה על עצמו *יותר*, לא? אבל אני מזדהה-טיפה אם האכזבה הקטנה. אולי הסיבה היא שבעצם הערך הגדול שאנו מוצאים בשיר המקורי הוא לא בפרטי התוכן והצורה, אלא בעצם הרעיון לחרוז את ההוכחה המתמטית. חשבנו שהנה מסתובב בקהילתנו מישהו בעל חזון מופלא שכזה, והתאכזבנו מעט לגלות שלא. אני מצטרף, כמובן, לתשואות על הביצוע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, העמדה שלך היא שהישגו של מתרגם הוא תמיד יותר גדול מהישגו של בעל היצירה? מה שהפתיע אותי הוא שהבחור (או הבחורה) שלף (כביכול) בתוך פחות מיום, לכבוד המאמר של גדי, בחריזה וניקוד מושלמים פחות או יותר, את כל ההוכחה, ועוד הוסיף פסקה פילוסופית ( שניסיתי לקעקע בתגובתי). אם השיר היה קיים מראש, והמתרגם הכירו, אפילו בלי תרגום מוכן, הרי שמעבר לך שה*רעיון* של כתיבת שיר על הוכחה כבר היה מוכר לו, גם מבנה השיר היה מוכר לו מזמן, ולפעמים זמן השקיעה של רעיון הוא קריטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"העמדה שלך היא שהישגו של מתרגם הוא תמיד יותר גדול מהישגו של בעל היצירה?" לא; הקיצוניות השנייה היא סיפור שעיקר כוחו בעלילה מבריקה, או ברעיון מד"בי עמוק, ואינו כתוב בשפה ייחודית. אז התרגום הוא עניין טכני בלבד. בשיר לרוב יש משקל חשוב יותר לצורה, אבל עדיין, לעתים קרובות עיקר ערכו של שיר הוא בדימוי כלשהו (או כמה דימויים), וגם במקרה כזה ההישג שבהמצאה (או הגילוי!) של הדימוי יכול לעלות על ההישג בתרגומו. התרגום נהיה הישג גדול יותר מהמקור כשעיקר הפואנטה בשניהם היא שימוש בשפה - בפרט, שימוש צורני כמו חריזה או משחקי מילים. ההתפעלות שלנו מאמנות כזו היא מהוירטאוזיות שדרושה לצורך המשחק הכפול בשפה: העברת התוכן, תוך עמידה באילוצים צורניים אורתוגונליים לתוכן. למתרגם יש אילוצים יותר קשים מלמחבר המקורי, ולכן הוירטואוזיות שלו צריכה להיות גדולה יותר, ולכן הישגו גדול יותר. אזכיר שוב את האפשרות שאולי תקפה חלקית גם לשיר הזה: לפעמים ההישג האמנותי הוא צורני בעיקרו, אבל לאו דווקא בפרטי המימוש של האילוץ הצורני, אלא בעצם הרעיון החדשני לאילוץ צורני (כמו הוכחה מתמטית בחרוזים), ואז שוב יש למקור יתרון על התרגום. לפסקה השנייה - האם מבנה השיר הוא חשוב? אם היית משנה אותו, למשל מחלק אחרת את הרעיונות בין הבתים, האם ערכו של השיר היה משתנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק. הרבה יותר קל לתרגם חרוזים לחרוזים מאשר פרוזה לחרוזים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על מהירות החיבור שלו, לא על הערך האמנותי שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם כשעוד עבדתי ככתבת רציתי לפרסם לקראת פורים משהו מיוחד. הייתי אז כתבת פלילים מקומית, לא החומר הפורימי המתבקש. עמלתי וחיברתי כתבה שלמה בחרוזים - לא הרשיתי לעצמי לחפף בפסיק. היה שם הכל - החל מפרטי האישום וכלה בתגובת הסניגור. עורך המשנה ראה, צחק, הבחין שכל הפרטים הדרושים מופיעים, והעביר הלאה [כמובן שבסוף הכתבה התפרסמה בצורתה המשעממת]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם, כשעוד עבדתי ככתבת פלילים לא בדיוק התפקיד לאנשים עליזים החלטתי לכתוב, בעוונותי הגדולים משהו ברוח פורים, כלומר, בחרוזים כתבתי ומחקתי עד שחר אור לא הרשיתי לעצמי לחפף בפסיק מפרטי האישום ועד תגובת הסניגור הכל היה שם, נכון, מדויק ובדיק עורך המשנה ראה וצחק ומשראה שבמקומם כל פרט ומילה העביר את זה הלאה [ההמשך נמחק] אבל בסוף זה התפרסם בצורה הרגילה |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |