בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 25/12/06 20:25
הממממ 426336
מבלי להיכנס לעמדותיו של יגאל עמיר או להשקפת ההלכה לגבי מה צריך לעשות עם הומואים (רק אזכיר שסנהדרין היתה מוציאה להורג פעם בשבע או שבעים שנה וגם אז נקראה קטלנית), האם אנו מסכימים שרוצח אידיאולוג מנסה לשנות את העולם לטובת כלל הציבור שלו לכל הפחות ? כלומר הוא חושב שיטב לעם ישראל כתוצאה ממעשיו. עד כמה הוא מאמין בזה ? הוא מוכן למסור על כך את חייו.
העובדה שערכיו המוסריים שונים משלך לא צריכה לגרום לך לפקפק בטוהר מניעיו (אתה מוזמן לעשות זאת על בסיס טיעונים עניינים), הרי לא היתה שופט לחומרה את רוצחו של סטלין, נכון ?
כאן מגיע הטיעון של מדינה דמוקרטית, שתי טענות עולות נגדו; הראשונה - המשטר הוא דמוקרטיה יצוגית, בה העם לא מקבל את בחירתו בגלל עיוותים מבניים ושקרים של ראשי המערכת. הטענה השניה היא ששיקולים מוסריים גוברים על בחירת העם; לו היה העם ברוב קולות בוחר במנהיג שמתיר את דמם של הערבים, האם לא היה שמץ של אצילות במניעת התוכנית ע"י רציחתו בידי ערבי ?
אתה יכול לבוא ולהגיד, טוב, אבל המעשיו שבגללם הוא רצח אינם מצדיקים בשום פנים ואופן רצח, גם מנקודת מבטו. על טיעון כזה היתי מזכיר את הבדיחה של מר שו ואומר שעל המחיר נתווכח אחרכך.

אם הסכמת שלפחות בתסריטים קיצוניים תהיה הצדקה לרצח של מנהיג, הרי מצאת מה נאצל ברצח אידיאולוגי. הרוצח מנסה לשפר את עולמנו, אולי הוא פועל בכיוון ההפוך, אבל הוא מנסה. האצילות היא לא בתוצאה אלא בכוונה, זה מה שמבדיל אותו ממי שרוצח כדי להתעשר או לקבל סיפוק מיני.
הממממ 426341
אוי ואבוי. למען הסר ספק: ה"שליט ליברלי של מדינה" וכו' הומצא בתור נסיון למצוא דוגמה (בדיונית) סבירה ולא גודווינית לרצח אידאולוגי "מתועב". אני לא רומז שזה המקרה של רבין ויגאל עמיר.

אבל אני חושב שבכל זאת התמקדנו בנקודה: רצח "טוב" הוא רצח שאדם מבצע לא למען עצמו אלא למען "עולמו" (לא "עולמנו" - בדיוק בדוגמה של ההומוסקסואלים ניסיתי להראות שמי שמשפר את "עולמו" עשוי בכוונה לגרום לכך שהעולם יהפוך לאיום ונורא עבור אחרים). כלומר, רצח שבעשייתו מופגנת מידת מה של אלטרואיזם. עד כאן אני מדייק?
הממממ 426343
כן.
הממממ 426358
אוקיי. עכשיו, הטענה שלי היא שמתחת ל"אלטרואיזם" המדובר, יכולה להסתתר פגיעה באנשים רבים אחרים, שלא זוכים למתת ה"אלטרואיזם" (בדוגמה - ההומוסקסואלים). איך אנחנו עושים את החשבון הזה? למה "שיפור עולמי" שכזה (שפירושו פגיעה באנשים, לא רק סיוע לאנשים) הוא עדיף על שיפור עצמי של רוצח "סתם"?

עוד כיוון שאפשר לחתור אליו - כמה "גלובלי" השינוי האלטרואיסטי צריך להיות? אדם שרוצח בשביל להציל את העולם, בסדר. אדם שרוצח בשביל להציל את המדינה, בסדר. ואדם שרוצח את מי שמאיים על השכונה שלו (למשל ההורים שחיסלו את פרדי קרוגר ב"סיוט ברחוב אלם") - גם זה עדיין נחשב תקין מטעמי אלטרואיזם? וכשמצטמצמים לרמת שני האנשים - למשל, גבר שמחסל את האקס של חברתו שמציק לה כל הזמן - גם זה עדיין רצח אלטרואיסטי תקין?

כמובן שאני מתגרה בפרדוקס הערימה, אבל אני חושב שהקפיצות בין כל הדוגמאות גדולות מספיק, וההבדלים אינם כמותיים בלבד.
הממממ 426363
אם הכרת בעובדה שלרצוח זה מוצדק מבחינתך לפעמים, אז יכול להיות שעבור מישהו אחר גם סיטואציה אחרת היא מוצדקת ? ניקח למשל את פנחס הכהן, שרצח את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור בגלל שהשניים קיימו יחסים בפומבי. בתרבות היהודית הראשון הוא הגיבור, למרות שלא נראה לי שהיית מעניק לו את אות הגבורה.
אתה גם לא יכול לטעון שהרצח הוא לא באמת אלטרואיסטי, כי הרוצח משלם עליו מחיר אישי כבד מאוד, לכן מנקודת השקפתו של הרוצח העניין הוא מהותי. אני מפריד כאן בין רוצחים המוכנים לשלם על מעשיהם לבין כאילו המתחמקים, משום שהראשונים נותנים יותר מעצמם ויש פחות סיבות לפקפק במניעיהם.
אני לא טוען שאנחנו צריכים לראות הצדקה במעשיהם, יכול להיות שמכל בחינה מעשית לכל העולם הרצח הביא רק לנזק, ההבדל הוא בין מי שרוצח לתועלתו לבין מי שרוצח למרות תועלתו. בסופו של דבר כשאנו מנסים לשפוט אדם, כוונותיו צריכות לשחק תפקיד מכריע, לעניות דעתי. הרוצחים הללו מגלמים תכונות שאנו רואים כחיוביות, כגון הנכונות לפעול לשינוי העולם לטובה והמוכנות להקרבה עצמית. לעומתם רוצחים רגילים מראים מוכנות לפגוע בזולת למען עצמך או אימפולסיביות, תכונות שליליות במהותן.
הממממ 426366
אין ספק ש"לפגוע בזולת למען עצמך" נחשב שלילי. הדיון שלי איתך מנסה להבין מדוע "לפגוע בזולת למען אחרים" נחשב חיובי. הגישה של "אם עבורך זה מוצדק לפעמים אז אולי עבור מישהו אחר סיטואציה אחר היא מוצדקת" די מעקרת את הדיון מתוכן, כי אני בטוח שעבור אנשים אחרים, "לפגוע בזולת למען עצמך" הוא מוצדק. אני לא מדבר על אחרים, אלא על מה שאני ואתה חושבים.

אבל נראה לי שלב הויכוח נעוץ בכך ש"הקרבה עצמית" נתפסת כדבר חיובי, בעוד "לפעול למען עצמך" נתפס כדבר שלילי. כמובן שמכל נקודת מבט שאינה של זה שמקריב את עצמו/פועל למען עצמו, התפיסה הזו טובה לנו.
הממממ 426372
בעולם הערכים שלי (שיש שינסו להסביר אותו באמצעות גרסאות אבולוציוניות לתורת המשחקים) התפיסה הטובה הזו היא תפיסה ערכית, הראשון נעלה על השני. אני לא רואה כרגע טעם בלנסות לנמק את עולם הערכים, הוא לא תוצר של הגיון קר. מה שכן מחייב הסק לוגי, זו המסקנה שמי שחי לפי ערכים דומים ופועל לפיהם, גם אם מעשיו חורים לי מאוד, עדיף ממי שמבצע מעשים דומים בשם ערכים הפוכים. הראשון טועה בהשקפת עולמו, אבל יכול להיות במהותו אדם טוב‏1. השני אינו אדם טוב.
באותה מידה אגואיסט יכול לטעון שרוצח פוליטי הוא השפל שברוצחים, שכן אין הוא מפיק תועלת אישית מהרצח.

אני לא חושב שעיקרתי את הדיון בכך שטענתי שלכל אדם עולם ערכים משלו, אבל אנחנו צריכים להתעלות מעל מעשיו של אדם ולחדור לתוך עולם הערכים שלו, משימה לא קלה. אני אוהב את הקריטריון (הדמיוני) שנוסח במקור לגבי מבנה החברה, בו על האדם לקבוע את המבנה והיחסים בטרם ידע איזה תפקיד עליו לגלם. אדם שלא הירהר בכך וביסס את השקפת העולם שלו סביב אותה נקודה שהוגרלה לו, אינני חושב שהוא באמת בעל עולם ערכים, לא יותר מהכלב בכל מקרה.
אתה תוכל לטעון שגם אגואיסט פילוסוף יזכה אצלי לרמה גבוהה יותר של הערכה מאגואיסט שאינו פילוסוף ויש בכך מן הצדק (אם כי אני עדיין מעדיף כאלו שעולם הערכים שלהם קרוב יותר לשלי), שכן האחרון הכפיף את התנהגותו לתפיסת המוסר שלו.

1 אני אתן דוגמא קצת בעייתית, מה גם שהידיעה היא לא מגוף ראשון. שמעתי מכמה מקומות, כולל חבר טוב, שדר' ברוך גולדשטיין היה אדם נפלא, משכמו ומעלה ובניגוד לסימפטומים שהזכיר שכ"ג ואכן לצערי מופיעים מדי פעם אצל רופאים, הוא נותר רופא מסור לחוליו. אילו היה גדל בסביבה אחרת, או אפילו במציאות פוליטית אחרת, הוא היה מסוג האנשים שכבוד הוא לי להימצא במחיצתם, אבל המציאות היא שהוא רוצחם של 29 אנשים.
הממממ 426373
לא הבנתי. קח אחלה בן אדם שרוצח מישהו כדי להרוויח מיליון דולר. עכשיו תוליד אותו למשפחה עשירה שבה יש לו מיליון דולר בלי להתאמץ, והוא לא ירצח. למה גם עכשיו הוא לא אדם טוב?
הממממ 426375
''קח אחלה בן אדם שרוצח מישהו כדי להרוויח מיליון דולר'' המשפט מכיל סתירה מובנית.
הממממ 426376
כלומר, אתה מניח שאם מישהו פועל למען עצמו, הוא לא יכול להיות אחלה בן אדם? או שרק אם מישהו עשוי בתיאוריה לפגוע באחרים למען עצמו הוא לא יכול להיות אחלה בן אדם?
הממממ 426379
מישהו שמוכן לפגוע (משמעותית) בזולת לטובתו האישית לא יכול להיות אחלה בן-אדם. אמנם הקיצוניות בה אנו מבטאים את עולם הערכים שלנו יכולה להיות תלוית סביבה, אבל אני חושב שהמהות נשארת זהה.
הממממ 426384
הרג כתוצאה של הגנה עצמית (על גוף ורכוש כאחד). גם אחלה בן-אדם עלול לעשות זאת.
הממממ 426406
הדוגמה של אביב "קיצונית" מדי. אותך מרגיז הפינוקי שרוצח בשביל מיליון דולר. ומה על ברנש אחר, שגווע ברעב ורוצח (בטעות, במהלך שוד) את הקפיטליסט השמן עם הסיגר שיורק עליו כל בוקר בדרך לעבודה?
הממממ 426410
לא העירו פה משהו לאחרונה על סטריאוטיפ הקפיטליסט השמן עם הסיגר?
הממממ 426471
העירו. אני לא טוען שמישהו אחר טוען שיש קפיטליסט שמן עם סיגר - אני פשוט משתמש בו כחלק מדוגמה.
דוגמה לא טובה לדעתי 426489
מה כן דוגמה טובה? אדם שהורג אדם אחר בשביל חתיכת לחם, כשזה מצב של אתה או האדם האחר.
כך גם לדעתי במצב של הרג אידאלוגי,של "יהרג ובל יעבור" אז ההרג צריך להיות במצב של חוסר ברירה, כלומר הדרך היחידה לממש את האידאל היא דרך הרצח והנזק משבירת האידאלוגיה הוא לאין ערוך חמורה יותר מהרצח. כמובן שכאן אני מוציא החוצה אידאלוגיה ש"סבבה לרצוח" או אפילו במידה מסויימת "שוה לרצוח כדי להשיג את היעד הפוליטי".
דוגמה לא טובה לדעתי 426497
גם הדוגמה שלך קיצונית מדי (למעשה, קשה לראות הבדלים בינה לבין ''הגנה עצמית'' פרט לכך שאתה לא מגן על עצמך בהכרח מפני זה שאתה הורג).
הממממ 426536
רצח הוא בהגדרתו בכוונה, גם אם נמצאה איזו שהיא הצדקה לביצוע שוד (שספק אם יש כזו, בטח שבסיטואציה המתוארת), אסור לאדם לרצוח חף מפשע גם במחיר החופש שלו, כאשר הוא כפה את הסיטואציה על האדם.
אם תגיד שזה באמת לא היה בכוונה, נפלט כדור, הרשעתו בבית המשפט כרוצח אין לה דבר עם העובדה שהוא אינו רוצח, שכן לא הרג במזיד.
הממממ 426549
אתם לדעתי מתחרבשים מסיבות של בלבול סמנטי ומפספסים שהמילה "רצח" מכילה כבר בתוכה את השיפוט המוסרי השלילי כלפי *הרג*. להגיד "רצח מוצדק" זה אוקסימורון גם בדוגמאות של גדי, אבל גם בדוגמאות שלך. רוב בני האדם, שמצדיקים הרג בשם האידיאולוגיה שלהם, לא יכנו את מה שהם עושים "רצח".

כאשר אדם באמת יכיר בכך שהוא ביצע רצח (ולא "סתם" הרג מישהו כי היה בכך צורך משום...) והוא בכל זאת יחפש לעצמו צידוקים, לא נראה לי שהוא יחפש את הטיעונים במישור המוסרי.
הממממ 426583
אני חולק על דעתך ואף מצאתי לכך סימוכין בויקפדיה החביבה.
"בהיבט המשפטי, כל התרחשות של רצח פוליטי היא עבירת רצח גרידא מבחינת החוק הפלילי המקומי, אך במקרים רבים ראו ברוצחים דווקא לוחמי חירות וגיבורים לאומיים, והיו מהם שתפסו אף את השלטון לאחר הרצח."
מקרים רבים של רציחות פוליטיות אני מגדיר כחיוביות, למרות זאת זה אכן רצח. אין כאן שיפוט ערכי, אלא רק הריגה בלי סמכות (אינני מעוניין להיכנס לדיון של איפה גבול הסמכות עובר).
הממממ 426600
אני הייתי משתמש, במקום כותב הערך, ב''התנקשות פוליטית''. אני חושב שזה הרבה יותר מדויק משום שהמילה ''רצח'' היא מילת עוצמה בתרבות היהודית (דיבר אבסולוטי מטא-מוסרי, ללא קשר להגדרות שלטון, חוק או מדינה), אבל אנחנו לא באמת לא מסכימים על התוכן. הויכוח הוא סמנטי.
הממממ 426601
אהם... תגיד את זה גם בדף השיחה של הערך. אולי יקשיבו לך.
הממממ 426602
יש אפילו, תחת הערך "רצח", את המושג "רצח מתוך רחמים" כמושג נרדף ל"המתת חסד", שזה כבר ממש גרם לי להרים 50% מהגבות שיש ברשותי.

אני לא חושב שיש לי טיעון מסודר להעדפה הסמנטית שלי מעבר לנפנפוף ידים. גם נראה לי שהשימוש הזה במילה "רצח", במשמעות הפשוטה של "הריגה ללא סמכות" שמעקרת (לדעתי) את העוצמה שיש למילה בתרבות שלנו, אכן כבר השתרש בשפה העברית (לצערי) ואין לי כוונה לנהל שם מלחמות בעמדת מיעוט.
הממממ 426605
גם אני הרמתי גבה, אבל גיגול קצר מגלה שאכן, משתמשים בשני הביטויים הללו כמילים נרדפות, וחבל.
הממממ 426606
אם אתה לא יכול לרצוח אותם, הצטרף אליהם.
הממממ 426718
למה חבל? המושג הנכון-עובדתית הוא (אולי) "הריגה מתוך כוונה לסייע"; "רצח מתוך רחמים" הוא תאור שלילי של המעשה הזה, ו"המתת חסד" הוא תאור סטרילי-במופגן, ואף חיובי. לא פלא שמשתמשים בשניהם (וגם לא פלא שלא קיים מונח נייטרלי למעשה כזה).
הממממ 426721
אם "רצח מתוך רחמים" היה תאור שלילי מוסרי, לא היתה לי בעיה עם קיום המושג.

החבל נאמר על כך שהמילה "רצח" (בשימוש מסוים שלה שהשתרש בשפה העברית) איבדה את התאור *המוסרי* השלילי שבה ודווקא כן הפכה למעין תאור סטרילי של "הרג ללא סמכות" ולא יותר מכך. העיקור הזה הוא בדיוק מה שמאפשר לקהלת את להטוטי "הרצח האידיאולוגי המוצדק".

אני לא אדם דתי, ובכל זאת, מסיבות שקשה לי להסביר גם לעצמי, הדיבר "לא תרצח" מהדהד בי ללא פשרות. אם הייתי מחפש צידוק להרג, המתה או התנקשות, הייתי מתאמץ להסביר מדוע המעשה איננו רצח ולא הייתי מנסה להסביר מדוע המעשה היה רצח טוב. זאת מהסיבה הפשוטה שפשוט חבל לי על איבוד העוצמה שיש למילה "רצח".

אני דווקא מסכים עם תוכן דבריו של קהלת שלא כל התנקשות אידיאולוגית (בכל תסריט אפשרי) היא רע. אני פשוט לא מצליח לקרוא מושג כמו "רצח אידיאולוגי מוצדק" בלי שהמח שלי יתחיל לעלות אינטרפטים ולשלוח הודעות "tsukahara error" למערכת ההפעלה.
הממממ 426723
מצד שני, "הרג *עם* סמכות" יכול להיות, כמובן, גרוע לא פחות - ואולי יותר.
הממממ 426724
נכון. נראה לי שה"גניבה" הזאת של משמעות המילה נובעת מהניסיון של השפה המשפטית/החוק להגדיר מהו רצח.
הממממ 426727
דווקא במקור משמעות המילה "רצח" היא הריגת אדם בידי אדם. בתכנון מראש, בהתקף זעם, או אף בטעות. התורה מכירה מושג שנקרא "רצח בשוגג" (עבור אותם רוצחים בשוגג הוקמו ערי המקלט).
המונחים "הריגה" ו"גרימת מוות ברשלנות", ולעומתם "רצח" כמקרה פרטי של הריגה: במתכוון *ובתכנון מראש*, הם מושגים משפטיים מודרנים.
הממממ 426753
ערי המקלט לא הגנו גם על רוצח "שלא בשוגג"?
הממממ 426729
דעתי (בקשר לסיבת ה''חבל'') די הפוכה לדעתך (ראה תגובתי לעוזי) אבל גם דעתך מעניינת. העניין הוא שקיים אנטגוניזם די גדול ל''רצח מתוך רחמים'' בחברה (מכיוון שקיים אנטגוניזם להמתות חסד, גם על פי בקשת החולה) ולכן איני יודע אם התיאור המוסרי השלילי אבד.

אם כבר משהו מפריע לי בהצמדת המילה ''רצח'' למשהו עם קונוטציות לא שליליות שהופכות אותו לחצי-מוצדק, זה ''רצח על רקע כבוד המשפחה'' ו''רצח על רקע רומנטי''.
דיון משעמם רצח‏1 426978
יש, כמובן, צד שני לאותו מטבע: הדיבר "לא תרצח" מהדהד בך ללא פשרות, אבל המחיר של זה הוא שפחות ברור לך מתי אתה (סתם, לא אתה, הוא) עובר על הדיבר.

1 האם כבר נאמר "עוגה טעימה רצח"?
הממממ 426728
יש שני סוגים של "רצח מתוך רחמים" ונתקלתי בשימושים בשניהם (למעשה, גם "המתת חסד" משמש לתיאור שני הסוגים, וחבל):

א) אתה אח בבית החולים שרואה חולה זקן וסובל. אתה חושב "איזה מסכן הוא", ומגניב לו תרופה שהוא לא היה צריך לקחת.

ב) אתה אחד בבית החולים, שמדבר עם חולה זקן וסובל. הוא אומר לך שיש לו מחלה סופנית ואין סיכוי להחלמה והוא לא עומד בכאבים של הטיפולים והמחלה, ומבקש ממך שתגניב לו תרופה שהוא לא היה צריך לקחת. אתה עושה את זה.

הראשון הוא רצח והשני לא. לא צריך להשתמש באותו שם עבור שניהם. ההפרדה ההגיונית היא לקרוא לראשון "רצח מתוך רחמים" (כי זה רצח) ולשני "המתת חסד". המושג הנכון בשני הוא "סיוע להתאבדות", אבל נו, שיהיה.
הממממ 426754
בד''כ, בשני המקרים, אין המבצע אחד מבית החולים אלא אדם קרוב.
ובד''כ, המתת חסד איננה כרוכה בתרופות אלא בניתוק מצינורות.
הממממ 426757
אני לא מדבר על בדרך כלל. הבאתי דוגמה, ודוגמה יחסית קיצונית.

יתר על כן, לדעתי יש פער לא רציף בין ניתוק ממכשירים על פי בקשת החולה שפירושו הפסקת הטיפול בו, ולכן גרימת מוות פסיבית, ובין מתן סיוע לביצוע התאבדות אקטיבית, למשל על ידי מתן תרופות.
הממממ 426761
<נטפוק אידיוטי> ניתוק ממכשירים גם הוא איננו פסיבי <ניטפוק אידיוטי:)>
ודאי שיש פער לא רציף. קשה לי להאמין שיש איזו מדינה המאשרת המתת חסד באמצעות תרופות.
הממממ 426764
לא פעם יש הסכמה שבשתיקה בין מטפלים ומשפחה להגדיל את כמות משככי הכאבים ממשפחת המורפיום לרמות קטלניות.
הממממ 426766
הוא אינו פסיבי, אבל גרימת המוות היא פסיבית - החולה לא ימות אלא אם עמד למות ממילא והמכשירים מנעו זאת ממנו. אפשר להביא את הטענה הזו לאבסורד עם כל מני סיפורים על מישהו שנפל מצוק וחיתוך רתמת הטיפוס שלו היא "גרימת מוות פסיבית" כי זה כוח הכבידה שמפיל אותו, אבל אני משער שקוראי האייל חכמים מספיק כדי להבין את ההבדל.

הנקודה המרכזית היא שיש פער לא רציף, ולכן רצוי שהטרמינולוגיה שמתארת את שני המקרים הללו היא שונה. המקרה של התרופות הוא "סיוע להתאבדות", ולמקרה השני קוראים בימינו "לתת לחולה למות בכבוד" בכלל, הטרמינולוגיה של כל המקרים הללו מעניינת: מתחילים מ"רחמים", עוברים ל"חסד" וגומרים ב"כבוד".
הממממ 426346
אכן אוי ואבוי.

הדברים הנוראיים ביותר בהיסטוריה האנושית נעשו בשם מניעים כנים לחלוטין של צדק‏1, שלום‏2, אהבת הכלל‏3 וחתירה לאידאלים נשגבים‏4. לעומת כל אותם רוצחים אלטרואיסטים וטובי לב, הרוצח האימפולסיבי והרוצח רודף הבצע, נראים לי כמו זוג חתלתולים.

________
1 תרגום: "לי זה מגיע יותר".
2 תרגום: מלחמה.
3 תרגום: שנאת האחר.
4 שלא במקרה מתבטאים פעמים כה רבות בהבאת האדם לשפל הנמוך ביותר שהוא מסוגל להגיע אליו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים