 |
|
 |
||
|
||||
 |
מבחינה אישית אני מרגיש אמפתיה רבה לדן חלוץ שהקדיש 40 שנים לבטחון מדינת ישראל, ומסיים את שרותו עם צלקת עימה יצטרך ללמוד להתמודד ולחיות עד 120. מבחינה ציבורית ההתפטרות שלו היתה נחוצה ומתבקשת, כמי שנושא באחריות הבלעדית כיועץ צבאי לדרג המדיני, וכאחראי על ביצועי הצבא. הדבר המדאיג הוא שבניתוח מדוקדק יותר, הצבא הוא לא זה שהחליט על היציאה למלחמה, והדרג המדיני נושא באחריות על, וד"ל[*]. מבחינה עמוקה יותר אני רואה לפחות שתי בעיות עמוקות שעלולות להחמיר עקב ההתפטרות: (1) הגדלת חוסר האמון הציבורי בדרגי ההנהגה הגבוהים ביותר, שתועצם על ידי הוויכוח כנראה יבוא בנושא מיהו המחליף הראוי, האם הוא יהיה מינוי "פוליטי" או "מקצועי" (האם יש בכלל חיות טהורות כאלה?), ומהו תפקידו של הצבא בתהליך ההערכה הלאומית, קבלת החלטות והטווית מדיניות וכיוב'. (2) חיזוק האמונה שרמטכ"ל יכול לבוא רק משורות צבא היבשה, מבלי להייחס לעובדה שיש לבדוק אדם לגופו ובמסגרת המערכת השלמה שבראשה הוא עומד. יכול להיות שבאמת חלק מהבעיה של דן חלוץ האיש היתה הכשרתו כטייס שחסמה את יכולתו לראות את המציאות הצבאית מבעד למשקפי החי"ר והשריון, או ליתר דיוק, תיעלה את תפיסה המציאות שלו. אני לא יודע אם זה באמת מה שקרה. אמנם ידוע שבארה"ב הרמטכ"ל בא מכל זרועות הצבא (הקודם היה איש חה"א), אבל אופי המערכת הוא שונה, משום שהרמט"ל איננו מפקד מבצעי האחראי על הלוחמה. [*] ראיתי השוואה בין חלוץ לדדו ז"ל, ולטעמי ההשוואה הזו עושה עוול כבד לדדו מצד אחד, ומטילה על חלוץ אחריות על דברים לא קיימים. אלא שדדו היה אחראי לאי הכנת הצבא ולהערכה המדינית המוטעית, אבל בתור רמטכ"ל שאחראי ללחימה, בזכותו צה"ל הצליח לעמוד בפרץ (ולא שרון או קהלני), כשהמלחמה ניכפתה על צה"ל בהפתעה. העונש של דדו בא בגלל שצבא מצרים השיג בסופו של דבר את מטרות המלחמה שלו, למרות הצלחות הצבא, וזו סיטואציה שונה לגמרי מלבנון 2006. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סביר להניח שכעת לא יעזו לשקול מועמדות של איש ח"א לרמטכ"לות, למרות שאולי זה הדבר הנכון לעשותו כהכנה להתלקחות אפשרית עם איראן. אולי מישהו יוכל להאיר את עיני לאיזו מלחמה עדיף להתכונן: לקודמת או לבאה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המינוי של חלוץ היה אמור להיות התכוננות למלחמה הבאה. כנראה שעדיף להתכונן לקודמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי כמו בכל תפקיד ניהולי מה שרמטכ''ל צריך זה שכל, יושרה, יכולת לשפוט אנשים ולקבל החלטות, אגו תחת שליטה (כך שיקשיב לדיעות מנוגדות עם הן מנומקות היטב) ויכולת להקרין מנהיגות ולהנות מאימון פקודיו. רמטכ''ל יכול לכן להגיע מעל רקע, עקרונית אפילו מחוץ לצבא, אבל ריאלית על-מנת להשיג את אמון פקודיו רצוי שיהיה איש צבא היבשה. ואגב, הסיבה העיקרית שבגללה על חלוץ היה להתפטר היא קודם כל שאחרי כישלון כזה אדם מאבד את אימון פקודיו ואינו יכול להמשיך בתפקיד בהצלחה. מנהיג צריך לא רק להיות בעל יכולת שיפוט טובה אלא גם לשכנע את פקודיו בכישוריו. לכן אפילו אם לא היה אשם היה צריך ללכת הביתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל ארגון, מינוי אדם מנוסה לתפקיד האחראי מכין את הארגון להתמודד עם בעיות העבר, מתוך תקוה חסרת-שחר שהבעיות העתידיות יהיו דומות. (אסף ארצי, מועמד חסר נסיון לכל תפקיד שתרצו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה התלקחות אפשרית (ונניח אפילו ודאית) עם איראן תומכת ברמטכ"ל מחיל האוויר? את הצעד הראשון בהנמקה אני מנחש, "כי בהתלקחות/מלחמה כזו חיל האווויר יהיה דומיננטי/בלעדי", ומסכים, אבל מכאן אני לא יודע להמשיך. מכיוון שהחלק במרכאות הוא די מובן מאליו, מן הסתם רמטכ"ל ירוק יעשה בדיוק מה שיעשה רמטכ"ל מחיל האוויר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אנשים התרגלו לחשוב כמו ב"מבוכים ודרקונים" - רמטכ"ל מחיל האוויר זה 30% בונוס לכל הגלגולים שקשורים בחיל האוויר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |