בתשובה לסמיילי, 08/02/07 9:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה חושב כנראה על השארת אדם חמישים שנה במיטה, מחובר למכשירים ובהשגחת רופא ושתי אחיות. אני חושב על השתלת איברים מלאכותיים וחזרתו של המטופל לתפקוד רגיל. כיום אין הרבה אפשרויות כאלו, מחר העלות שלהן תהיה אסטרונומית, ויום אחד הן תהיינה דבר שבשגרה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
...אבל הן תהיינה דבר שבשגרה רק אם תהיה די השכלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשכלה המוסיקלית הטובה בעולם לא תקרב אותנו אפילו צעד אחד למטרה הנ''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, כדאי שנזכור שאנחנו לא יכולים להסיק מסקנות מהעתיד רק מהעבר והווה. בסופו של דבר, אני חושב שאפשר להגיד על תשעים ומשהו אחוז מהמחלות הרציניות (=כאלה שמשביתות מעבודה) שסביר שימצא להם מרפא, שמספר החולים בהם עולה עם הגיל (בגילאי העבודה, כמובן). זו אמירה די סבירה, שנובעת מהביולוגיה שלנו. ככה, שבסופו של דבר, כל תרופה כזאת תרפא יותר בני שישים מאשר בני עשרים. בן שישים שנרפא יכול לעבוד עוד עשור, ואז ישאר בחיים, בעזרת התרופה שלך עוד שלושים שנה. בשלושים השנים שהוא לא עובד הוא יהיה, נגיד את זה בעדינות, זקן. התפקוד הרגיל של אדם זקן הוא לא "מועיל" (אני לא מדבר על אנקדוטות, אני עושה חשבון במאקרו), הוא לא עובד (ואם כן, המשכורת שלו לרוב גבוהה מהרווח שלו לחברה) והוא צורך הרבה טיפולים רפואיים וסיעודיים. אלה עובדות ביולוגיות וסטטיסטיות שסופרי מדע בדיוני נוטים להתעלם מהם. ביום שהתרופות שלך תהיינה דבר שבשגרה כדאי שיהיו לנו הרבה מאד רופאים, מהנדסים, כלכלנים וסופרים בשביל שיהיה לכל אותם זקנים מה לעשות. בדיוק בשביל זה צריך להשקיע בהשכלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אולי סיבה יותר פרוזאית למה צריך להשקיע בהשכלה. אני מאמין (ואני מתאר לעצמי שיש גם הוכחות אמפיריות, אבל אשאר לעת עתה בענייני אמונה) שחברה משכילה יותר היא חברה יציבה יותר עם פחות פשע, יותר חוסן ויותר לכידות. לא כל כך חשוב אם כולם ילמדו הנדסה, או שיהיו גם בעלי רקע באשורולוגיה. השכלה רחבה היא דבר מועיל. היא מקטינה אמונות טפלות ומאפשרת חשיבה ביקורתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, אנשים ביקורתיים יכולים גם לבקר את ראש הממשלה שלהם, וזה מאד לא נחמד אם מדובר בי, בך או מישהו נחמד כזה. בנוסף, לאנשים לא משכילים אתה יכול למכור את הסיפור על הסבא בשמיים שיעניש אותם אם הם ירצחו (או אם הם לא יתנו לך את זכות הלילה הראשון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זאת הגישה הפסימית, בערות=כוח. כאמור, אפשר לנסות להסתכל דוגמאות היסטוריות (סין מול אירופה, עירק מול טורקיה) אבל זה די מסובך, ואני לא מספיק מבין בזה. אני כרגע מסתמך על אמונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהאמונה שהשכלה מפחיתה את הפשיעה היא טפלה. זאת אומרת, להוציא מספר דרכים שאליהן בוודאי לא התכוונת - סיפוק אלטרנטיבה ראויה לפשע עבור יחידי סגולה (אחד יהיה רופא ויצא ממעגל הפשע, אלף אחרים לא יתאימו ויהיו פשוט גנבים שיודעים לספור יותר טוב את השלל), כליאת בני הנוער לחצי יום במקום שבו הנזק שהם יכולים לגרום מוגבל, וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרוב יער לא רואים עצים. לדעתי גם כאן המאקרו קצת מבלבל אותך. ===>"בן שישים שנרפא יכול לעבוד עוד עשור, ואז ישאר בחיים, בעזרת התרופה שלך עוד שלושים שנה. בשלושים השנים שהוא לא עובד הוא יהיה, נגיד את זה בעדינות, זקן". זו לא מטרת המאקרו של הרפואה. העובדה היא שגיל הפרישה עולה במדינות המפותחות וזה לא חוק טבע שאנשים יפסיקו לתרום בגיל 60-65. זה היה המצב כשמרבית העובדים עבדו באמצעות השרירים, אבל ככל שהחברה משקיעה יותר בהשכלה והם עובדים יותר עם המוח, אם הרפואה מצליחה להאריך את התפקוד של האיבר הזה, הם יוכלו לעבוד יותר. וזו המטרה של הרפואה המתקדמת. להמחשה, שים לב לגיל של פרופסורים, שופטים ומנכלים מפורסמים. יש עוד רבים כמוהם שאינם כ"כ מפורסמים. הסיבה שלא יותר זקנים (משכילים!) ממשיכים לעבוד נעוצה במבנה שוק העבודה - שמחייב את המעסיקים לתת אותם תנאים לכולם ועדיין לא כל הזקנים מתפקדים טוב. אז המעסיקים מעדיפים לשכור צעירים ולהעסיק זקנים (משכילים!) כיועצים/קבלנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי, המטרה של הרפואה היא שאנשים יהיו בריאים. פרופסורים, שופטים ומנכ''לים מפורסמים הם היוצאים מהכלל. רוב האנשים, גם מי שעובד במח, מפסיק לעבוד בגילאי הזקנה. יותר מזה, המח האנושי נעשה פחות ופחות חד עם השנים מגיל מסויים (וזאת עובדה ביולוגית). מצד שני, עלות העובד נהפכת ליותר ויותר כבדה עם השנים, מה שהופך את הרווח מהמשך העסקתם של אותם יוצאי דופן לרווח שהולך וקטן (הרבה מאד פעמים הוא שלילי, והמשך ההעסקתם נעשה לא משיקולי רווח ישירים). תחשוב רגע על פרס בתור דוגמא... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה של הרפואה שאנשים יהיו בריאים. אבל האנשים שאתה מתאר - שיושבים חסרי מעש 30 שנה אחרי גיל פרישה הם לא אנשים בריאים, הם רק אנשים חיים. אני חושב שהמטרה של הרפואה - והיא די מצליחה בה לאט-לאט - היא להאריך את השנים של חיים טובים ומועילים. המוח נעשה פחות חד, נכון, והרפואה מכוונת להאיט את הקצב. חוץ מזה לנסיון יש גם ערך. המפורסמים יוצאים מהכלל בעקר בגלל שהם מפורסמים, אבל העובדה ששנות הכשירות של אדם ממוצע הולכות ומתארכות איננה מוטלת בספק. (אפילו סבא של אישתי עשה תירגומים מערבית עבור "כוחות הבטחון" עד גיל 82, רק שהוא לא היה מפורסם). אגב, גם פרס - למרות שנמאס ממנו - לא נראה לי "זקן עם מוח קהה". אולי מפלגת הגימלאים הם דוגמה יותר טובה בשבילך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפתיל הזה אני לא מסתכל על איכות חיים אושר או דברים כאלה. אני מסתכל על רווח כלכלי. לכן, האנשים האלה לא "יושבים חסרי מעש 30 שנה אחרי גיל פרישה", הם יכולים לעשות הרבה דברים, לראות טלויזיה, לקרוא ספר, לטייל בעולם, לעשות בנג'י, לשבת בקופת חולים, לשחק בינגו, לנגן בלהקת רוק או לחפש שפנפנה שמוכנה להתחתן איתם. מה שהם לא עושים זה ... רווחים כלכליים לחברה (וכמובן שגם זה לא מדוייק, הרי מדובר בצרכנים מועלים ביותר, אבל נתעלם רגע מהפאן הזה). לנסיון יש ערך רב, אבל מעל גיל מסויים הוא מתקזז. שים לב שאני לא מדבר על בני חמישים או אפילו שישים. עבור כמעט כל תחומי העבודה, וכל תחומי העבודה בשכל שאני מסוגל לחשוב עליהם, הנסיון שבן שמונים צבר בחמישים שנות עבודתו הם לא רלוונטיים יותר מהנסיון שצבר בן חמישים בעשרים שנות עבודתו. שנות הכשירות של אדם הולכות ומתארכות, ולמיטב ידיעתי, העליה באיכות האוכל, השתיה והתודעה למחלות ולמה שמחולל אותן היא גורם מוביל לכך. בכל מקרה, העליה הזאת מוגבלת על ידי הביולוגיה. (וזה לא אנקדוטה?) אל תשווה את פרס לטרטמן, זאת לא ההשוואה המתבקשת, תשווה את פרס של היום לפרס של לפני עשרים ושלושים שנה. הרי כהות היא עניין יחסי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה קצת נעול על התפיסה הסטריוטיפית של "זקן" מהפרסומות של יפה ירקוני על אחוזת ראשונים. אי אפשר להכחיש את הטענה הכללית ש"זקנים" יעילים פחות מבוגרים, כלומר שיש דעיכה ביכולות הגופנית וגם השיכלית של האדם הממוצע בערוב ימיו. אבל אפשר לראות שבאמצעות הרפואה - והקדמה בכלל - הדעיכה הזו נדחית. אז אם פעם כורה פחם בן 45 היה כבר דועך ובגיל 50 הוא מת, היום עו"ד או מהנדס מתחיל את הדעיכה בגיל 60 ובגיל 75 הוא מת. 15 שנות העבודה שנוספו "מועילות" לחברה גם במונחים הכלכליים שלך. והרפואה משיך להוסיף שנות חיים ותועלת. לדעתי, "חוסר התועלת של הזקנים" לא נובע מהרפואה אלא מהתפיסה (הרווחת) שיש לנהל את החברה כאוסף של רובוטים אחידים: כולם מתחילים לעבוד באותו גיל, עובדים אותו מספר שעות, מקבלים אותה משכורת, זכאים לאותו אורח חיים, פורשים באותו גיל ומחזירים ציוד בערך באותו גיל. לכן אם אתה בן 65 - אפילו רץ מרתון עם גנים של סוס - אתה צריך לפרוש לאחוזת ראשונים ולהפסיק להועיל. אבל הביולוגיה והפסיכולוגיה הן לא טכנולוגיה או רובוטיקה. אנשים דועכים בגילים שונים. וככל שהתפיסת האחידות הזו מתערערת, יותר אנשים בגילים יותר מבוגרים, מנצלים את הרפואה (כולל המונעת) כדי להיות יותר מועילים. אז הם עובדים במשרה חלקית, או לפי שעות או בלי קביעות או פותחים פיצוציה - כלומר עובדים מחוץ לקופסא של חברת רובוטים אחידים. כמובן (סטיטיסטית) שבגיל 60-70 הם פחות מועילים מאשר בגיל 40-50, אבל גם בגיל 20-30 הם היו פחות מועילים מאשר בשיאם. אז שיתרמו פחות וירוויחו פחות ויצרכו פחות. לסיכום, ההשקעה ברפואה מתקדמת כמו בהשכלה מתקדמת, היא אינטרס משותף של החברה כולה ונראית לי השקעה מוצלחת. (רק שלא יובן מזה שאני ממליץ לתת את זה חינם לכולם באופן אחיד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה נעול על לקרוא את מה שאני כותב כאילו אני נעול על סטריאוטיפים, ותוך כדי זה מתעלם ממה שאני כותב באמת, חבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס. גם אותי הגשם מעצבן היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתקן המגן מפני גשם או שמש? - זוהי הטעיה מכוונת של הציבור. האמת נמצאת בתגובה 273762. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... וקפץ מצוקים נוראים בסוכך המכוּנה אומברלה כי נוסע אמיץ, נוסע אמיץ היה בנימין מטודלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרס אמר לא מזמן בטלוויזיה ש''קומקום לא רותח בהדרגה'', או משהו דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פרס שייך הנה? הוא אפילו עוד לא בן תשעים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קודם כל, כדאי שנזכור שאנחנו לא יכולים להסיק מסקנות מהעתיד רק מהעבר והווה." - אז פניצילין במקום השתלת איברים. עדיפה (לכלכלה) קניית פניצילין לפועלים מקניית ספרי לימוד מיותרים עבורם ו/או עבור ילדיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל בלי השכלה רפואית לא היו לנו היום שום עזרים רפואיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם המיליון, בשום שלב לא אמרתי שכל השכלה היא מיותרת. לדוגמה, מקובל עליי שיש תועלת כלכלית רבה בעובדה הפשוטה ש*כולם* יודעים קרוא וכתוב. אבל לא צריך שכולם יהיו מומחים לאימיונולוגיה. זה לא אומר שלא צריכים מומחים לאימיונולוגיה בכלל. רבאק! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אבל לא צריך שכולם יהיו מומחים לאימיונולוגיה'' אמור היה להיות ''אבל לא כדאי שכולם יהיו מומחים לאימיונולוגיה.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. לא כדאי שכולם יהיו מומחים לאימונולוגיה. בין השאר משום שזה נחמד מאוד להאריך חיים ולהוסיף בריאות, אבל לאדם חי ובריא כדאי שיהיו גם דברים שינעימו את זמנו, בין השאר כדי שתהיה לו יותר מוטיבציה לחיות. ואם המוסיקה היא שעושה לו את זה, ראוי שיהיו גם מוסיקאים בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתאמץ שלא להבין אותי, או שזה בא לך בטבעיות? מתי לעזאזל אמרתי שלא כדאי ללמד אף אחד מוסיקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב ככה. יש לך נימוק? (חוץ מזה, הזכרת לי למה אני לא סובל את היינלין, תודה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פניצילין הוא ההבדל בין אדם שהושקעו בו משאבים עד גיל עשרים, ואז הוא נפח את נשמתו בטרם הספיק להחזיר את ההשקעה, לבין אחד כזה שמפסיד שבוע עבודה, ואז חוזר לעבוד עד הפנסיה. בהנחה שעבודה מקדמת את הכלכלה (אחרת היינו נשארים כולנו בבית, או מגדירים כלכלה אחרת), הרי שהפניצילין טרם תרומה משמעותית. מה לגבי שיעור הספרות הזה, ש- אוי ואבוי! - יש בו ארבעים ילדים בכיתה? מה הוא עושה? (שתף אותי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אתה שוב מסתכל על האנקדוטלי ולא עושה את החשבון הכללי. אנשים בני עשרים חולים פחות במחלות שפנצלין עוזר להן מאנשים בני ארבעים, שהם חולים פחות מבני שישים, שהם חולים פחות מבני שמונים. סטטיסטית, בן העשרים שהפנצלין הציל יעבוד עכשיו בשביל להחזיר את הכסף של כל בני השמונים שהוא הציל. אם אתה מפרק את החינוך לפרקים, אז כן, נראה לי ששיעור הספרות הוא יותר בקטע של העלאת איכות החים (כמו התרופות), ופחות בקטע של רווח כלכלי. (יש לו איזה גיבור שחי עד איזה גיל אלף, ואין לו שום דבר מעניין להגיד עליו חוץ מזה שהוא חי עד גיל אלף ומזיין את כל מה שזז. אני לא חושב שכל מי שעושה אקסטרפולציה הוא סופר מדע בדיוני) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סטטיסטית, בן העשרים שהפנצלין הציל יעבוד עכשיו בשביל להחזיר את הכסף של כל בני השמונים שהוא הציל." - הערכה מוגזמת, לדעתי. "נראה לי ששיעור הספרות הוא יותר בקטע של העלאת איכות החים" - של המורות לספרות אולי. איך הזכרתי לך את לאזארוס לונג? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או. קיי. אני חולק על דעתך. אני לא חושב ככה. הקטע של תרופות פלאיות שיעלו את תוחלת החיים ולא יפגעו באיכותם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. כמו פניצילין...? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |