![]()  | 
				
				
  | 
			![]()  | 
		||
				
  | 
			||||
![]()  | 
			ב. מה שסייע להוכיח, בניגוד לטענות הנאשם, שהנשיקה לא היתה לרצון המתלוננת. רמון הרי טען באיזשהו שלב שהנשיקה היתה ביזמתה. | ![]()  | 
		
![]()  | 
		
![]()  | 
				
				
  | 
			![]()  | 
		||
				
  | 
			||||
![]()  | 
			הוא לא טען שהנשיקה הייתה ביוזמתה, אלא שהיא הייתה לרצונה - או לפחות שהוא סבר שהיא תהיה לרצונה. | ![]()  | 
		
![]()  | 
		
![]()  | 
				
				
  | 
			![]()  | 
		||
				
  | 
			||||
![]()  | 
			על טעויות יש לשלם | ![]()  | 
		
![]()  | 
		
![]()  | 
				
				
  | 
			![]()  | 
		||
				
  | 
			||||
![]()  | 
			28. הנאשם אמר דבר והיפוכו. מצד אחד טען שהמתלוננת יזמה את הנשיקה ומהצד האחר טען, שהוא סבר שהיא הסכימה. אם נכונה ההנחה שהמתלוננת יזמה, מה לנו וליסוד "ההסכמה"?! | ![]()  | 
		
![]()  | 
		
![]()  | 
				
				
  | 
			![]()  | 
		||
				
  | 
			||||
![]()  | 
			אין כאן שום ''דבר והיפוכו''. אם היא יזמה, ממילא היא הסכימה. | ![]()  | 
		
![]()  | 
		
![]()  | 
				
				
  | 
			![]()  | 
		||
				
  | 
			||||
![]()  | 
			מה שלא סותר את העובדה שחיים רמון טען במהלך המשפט שהקצינה יזמה את הנשיקה. עניין שמצידו מצדיק את הדגש שניתן בפסק הדין לסערת רוחה של הקצינה בעקבות הנשיקה. | ![]()  | 
		
![]()  | 
		
![]()  | 
				
				
  | 
			![]()  | 
		||
				
  | 
			||||
![]()  | 
			לא הבנתי את המשפט השני. | ![]()  | 
		
![]()  | 
		
![]()  | 
				
				
  | 
			![]()  | 
		||
				
  | 
			||||
![]()  | 
			המשפט השני הוא בסה"כ חזרה על תגובה 437520 | ![]()  | 
		
![]()  | 
		
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא | 
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
			  RSS מאמרים |
			כתבו למערכת |
			אודות האתר |
			טרם התעדכנת |
			ארכיון |
			חיפוש |
			עזרה |
			תנאי שימוש והצהרת נגישות
		 | 
		© כל הזכויות שמורות |