בתשובה לערן בילינסקי, 02/11/01 19:32
טוב נו 43786
זה מה שקורה כשקוראים מאמר המהווה השוואה לשני אומנים,ואוהבים רק את האומן האחד מבין השניים.
אני לא מכיר את מאהלר ואני משער גם שלא אוהב את המוסיקה שלו בשל היותה קלאסית.
אי לכך,ההשפלה היא מזערית.
i go now
טוב נו 43789
"ואני משער גם שלא אוהב את המוסיקה שלו בשל היותה קלאסית." - כמה חבל, מה, לא תנסה אפילו?
טוב נו 44617
לא אמרתי שאני לא אוהב מוסיקה קלאסית ביגלל ההיבטים החברתיים,או הלחצים החברתיים,אם תירצה לקרוא לזה כך.
אני פשוט לא אוהב מוסיקה פחותת מודעות.
או ביכלל אומנות שהמודעות בה היא נמוכה מאוד.
אפילו עידו ציין במאמר שמה שבאמת מבדיל בין הרוק לבין המוסיקה הרומנטית היא המודעות.
ההתייחסות שלו היתה לגבי האמונה באלוהים,אבל לפי דעתי זה בכל דבר אחר,ולא רק אמונה באלוהים.
מוסיקה לפני מאה שנה היתה מלאה באמונות תפלות,או היתה תחת לחץ כבד של השלטון ולדעתי היו המוני אומנים,ביניהם מאהלר,שלא הצליחו לבטא את עצמם כפי שהם רצו עקב כך.
וכידוע,חוסר מודעות=חוסר חכמה.
אחינו ה-נהג 43793
מה, זה מאהלר?

הפרק השלישי מהסימפוניה הראשונה נפתח באותו פרר-ז'אק המוכר לכל ילד שהיטלטל אי פעם באוטובוס טיולים תוך עצבון בלתי פוסק של הנהג. (אחריו מיד בא ומפזז איזה ריקוד חסידי)

אז ממה נובעת הרתיעה האוטומטית הזו מכל מה שמריח קלאסי היינו כבד היינו דורש מחשבה, וכאילו שרוק כביכול לא נמצא בקטגוריה הזו.
הנהג שלנו ארס 43850
כן, אני מודה, גם השיר הזה נכתב עלי.
אחינו ה-נהג 46782
אני לא מבין מה לא ברור עדיין
אני לא נרתע ממוסיקה קלאסית
אני פתוח אליה כמו שאני פתוח להבי מטאל נוסח אוזי אורסבאון,ואת שני אלה אני שונא כאילו הם היו אותם הדברים.
שמעתי את מיטב יצירות המוסיקה הקלאסית(אפילו שאת מאהלר לא) בשיא פתיחותי והגעתי למסקנה שזאת מוסיקה חסרת מודעות,אולי לא לסביבה שהיתה לפני מאה שנה,אבל בהחלט להיום.
בניגוד אליה,אני חושב שקורט יהיה רלוונטי לסביבה עוד הרבה זמן.
אחינו ה-נהג 52731
גם אני אוהבת במיוחד את הפרק הזה. שמעתי את היצירה בניצוחו של ברונו ואלטר וביקשתי אותו מתנה ליום הולדתי . חברה שלי קנתה לי את היצירה, אך בניצוחו של ליאונרד ברנשטיין. צמרמורת.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים