בתשובה לנדב, 17/11/01 10:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה, זה מאהלר? הפרק השלישי מהסימפוניה הראשונה נפתח באותו פרר-ז'אק המוכר לכל ילד שהיטלטל אי פעם באוטובוס טיולים תוך עצבון בלתי פוסק של הנהג. (אחריו מיד בא ומפזז איזה ריקוד חסידי) אז ממה נובעת הרתיעה האוטומטית הזו מכל מה שמריח קלאסי היינו כבד היינו דורש מחשבה, וכאילו שרוק כביכול לא נמצא בקטגוריה הזו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני מודה, גם השיר הזה נכתב עלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מה לא ברור עדיין אני לא נרתע ממוסיקה קלאסית אני פתוח אליה כמו שאני פתוח להבי מטאל נוסח אוזי אורסבאון,ואת שני אלה אני שונא כאילו הם היו אותם הדברים. שמעתי את מיטב יצירות המוסיקה הקלאסית(אפילו שאת מאהלר לא) בשיא פתיחותי והגעתי למסקנה שזאת מוסיקה חסרת מודעות,אולי לא לסביבה שהיתה לפני מאה שנה,אבל בהחלט להיום. בניגוד אליה,אני חושב שקורט יהיה רלוונטי לסביבה עוד הרבה זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני אוהבת במיוחד את הפרק הזה. שמעתי את היצירה בניצוחו של ברונו ואלטר וביקשתי אותו מתנה ליום הולדתי . חברה שלי קנתה לי את היצירה, אך בניצוחו של ליאונרד ברנשטיין. צמרמורת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |