בתשובה לג. שמעון, 19/11/01 3:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הודעתי הראשונה באה יותר במובן של שאלה כנה. רציתי לברר שמא לא הבנתי את ההקשר. כפי שאמרת, רוב המאמר היה מחוסר עגה מקצועית, ונראה לי תמוה שכל כך הרבה ממנה תופיע בריכוז שכזה. אתה, בתגובתך האנטגוניסטית, משכת אותי לנסות ולבסס את ההרגשה שלי, אך היא לא הייתה יותר מכך במקור. ואשר לעניין: גם מתגובתו לאסתי, נראה לי שהפרופסור הנ"ל מדבר יותר מדי באוויר, ואינו מבסס עצמו ברצינות. אבל, שוב, זו נראית לי האווירה הכללית, ואין לי ממש דרך רצינית משלי לבסס זאת. אז אני פורש. אמשיך לתוכן יותר מהותי. אני מסכים עם כך שהתמיכה באויבי אויבך המרושעים, גם אם עוזרת בטווח הקצר, מזיקה בטווח הארוך. אבל הייתי אומר שמדובר בבעיה של ריאל-פוליטיק ללא חזון. מעין אלגוריתם רעבתן, שמנסה להגיע למקסימום של פונקציה על ידי מעקב עיוור אחר הגרדיאנט, שלבסוף מביא את האמריקנים שוב ושוב לגבעה, תוך שהם מפספסים את ההר, המקסימום הגלובלי. אינני רואה טעם בביטול של הריאל-פוליטיק באופן המהותי, כי לעיתים יהיה חשוב לתמוך באנשים שלא היית קונה מהם ביטוח לרכב, אבל יש תמיד לשקול את ההשפעות לטווח הארוך. כולי תקווה שמקבלי ההחלטות האמריקנים ישכילו להבין זאת, אבל הקדנציות קצרות, והמלאכה מרובה. שאלה אחרת היא, כפי שאמרת, האם יתכן שאין דרך טובה יותר? שאי תמיכה ברודנים הללו תביא לאנדרלמוסיה גדולה יותר, ולהרג רב יותר של בני אדם, לרע גם בטווח הארוך? החוסר ביכולת לבצע ניסויים רציניים במדעי המדינה מאד מפריע בנקודות אלה ואחרות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כליל, שתי הערות: א. דומני שלתמיכה ברודנים יש דינמיקה משל עצמה. אם התמיכה ברודנים יכולה להצליח, הרודנות כעיקרון תתחיל לצבור יוקרה, והדבר עלול להוביל להתפשטות עקרון הרודנות, ולבסוף גם אנחנו נמצא עצמנו חיים במשטר רודני מצליח שכזה (הכמיהה לאדם חזק מפעמת לעתים גם במחוזותינו הדמוקרטיים). אישית, לי ממש לא בא לחיות במשטר רודני. ב. יש לנו מעבדה ענקית שנערכו בה ניסויים במדעי המדינה, ההיסטוריה האנושית, ושפני הניסיון היו בני האדם. הפאשיזם נבדק, הנציונל-סוציאליזם נבדק, קפיטליזם חסר מעצורים נבדק ועוד. היו נסיונות כבירי ממדים בהנדסה חברתית בברה"מ ובסין הקומוניסטית. אמת, אי אפשר לחזור על הניסוי פעמיים באותם תנאים בדיוק (ראה ההתייחסות לאמרתו של מרקס בראיון), אך האמנם איננו יכולים ללמוד מן ההיסטוריה איזה לקח או שניים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. טענה מעניינת. אבל, כפי שאמרתי, יתכן שהאלטרנטיבה היא תמיכה בגופים אלימים א-משטריים, ולא אומר שאני מעדיף זאת. עם רודן בכל זאת ניתן, לעיתים, להגיע להסכם. עם ארגון מבוזר וחסר מרכז, קשה עד בלתי אפשרי להגיע להסכם. ב.עצם זאת שאי אפשר לבצע ניסוי זהה פעמיים, תוך שימוש בהתפתחותו כביקורת על ניסוים אחרים עם שינוי קטן של פרמטרים, גורם לכך שהשימושיות של המעבדה מוטלת בספק. כמובן שניתן להסיק מסקנות, אבל היה קל הרבה יותר לו הייתה לנו מעבדה אמיתית, כי אז ניתן היה באמת להצדיק את המסקנות. אחרת הן נשארות כלא יותר מהשערות, שאפילו אי אפשר לתת להן נופך פופריאני. (כל זאת בעולם בו ניסויים גדולי-היקף בבני אדם, מהסוג הדרוש, אינם נחשבים למוסריים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה העיקרית של ''ניסויים'' במדע המדינה היא חוסר השליטה במשתנים. בדיעבד, אפשר להסביר הכל (זה קרה, אחרי הכל). אבל בפירוש לא ניתן לבדוק ניבויים - והרי בכך נמדד כוחו של מודל. לעולם לא יקום האיש שיאמר שהמודל המרקסיסטי נוסה באיזשהו מקום - אלא אם יוכל לומר שהוא הצליח. אם הוא נכשל, האשמה תמיד תוטל על גורמים חיצוניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאמת, מה ההצדקה לקרוא לזה מדע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, פרופ' ליבוביץ' סילק את 'מדעי' הרוח מהמדע והבדיל בין science ל humanities. האחד הוא אוביקטיבי ומטפל ברשות הכלל של ההכרה ואילו השני הוא סוביקטיבי ומטפל ברשות היחיד של ההכרה. הדיכוטומיה שביניהם היא מוחלטת והפער אינו ניתן לגישור. המדע מוגדר עפ"י המתודה שלו, דהיינו המתודה האמפירית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין אפשרות לעשות ניסויים במדע המדינה (או ביחסים סין לאומיים לצורך העניין), אבל לא חסרות דוגמאות של כשלון הקונספציה הזו. האמריקאים תמכו בהפיכה נגד איינדה בצ'ילה ב1973 והעלה רודן איום. הם תמכו בנורייגה עד שסר חינו ואז יזמו מלחמה כדי לחטוף אותו. גם ישראל לא טמנה ידה בצלחת. אם אני זוכר נכונה, החמאס טופחו כדי להיות קונטרה לאש"פ (אל תתפסו אותי במילה על זה, כי אני לא זוכר בדיוק). בקיצור הטיעון המדבר על חוסר יכולת לחזות את התוצאות של המעשים הלא מוסריים דיי מחוזק מהדוגמאות ההיסטוריות. גם את הטענה של "חייבים לשחק את המשחק המלוכלך כי האחרים עושים את זה" אפשר לסייג. טיפוח המשטרים האפלים של מרכז אמריקה, כולל הנחייה של אנשי סי.איי.איי בנושא עינויים והעלמת מתנגדי משטר חוזרת לארה"ב כבומרנג. בכל מקרה, האסכולה הריאליסטית בתחום היחסים הבין לאומיים נמצאת בירידה בשנים שלאחר המלחמה הקרה. ההבנה של הצורך בשיתוף פעולה ומתן כח לגופים בין לאומיים או על לאומיים גברה מאוד בעשור האחרון. אני לא חושב שאין לה מקום בכלל, אבל כמו שאומרים, היא צריכה להיכנס לפרופורציה. בעניין אחר, מי שמתעניין, אפשר לקרוא על הכנס שבו השתתף הפרופסור גריי לפני כשנה וחצי באתר הזה: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |