בתשובה למיץ פטל, 21/11/01 0:25
עדכון: חלל מקל"ן 44134
הכל טוב ויפה, וגם עניתי פעם למישוה בסגנון דומה. השאלה היא, האם כאשר הרבצ"ר מכריז על חייל כחמקל"ן, האם הוא עושה זאת על-פי דתו של החייל או על-פי הדת היהודית?
עדכון: חלל מקל"ן 44136
ממה שסיפרת קודם משתמע שהוא לא בהכרח עושה זאת ע"פ דתו של החייל, הלא כן?
אני משער שכמו לכל סמכות מקצועית, לרבצ"ר יש הוראות-קבע (או פקודות-קבע) והוראות-קצין-חיל ראשי, שעל-פיהן הוא עושה מה שהוא עושה. האם ההוראות כוללות הפניות למקורות חיצוניים, והאם מקורות אלה תלויים בדתו של החייל - זאת לא אדע, אפילו עפ"ז.
עדכון: חלל מקל"ן 44163
על פי הפרסומים בעתונות, הרבצ''ר התייעץ עם אנשי דת מוסלמים לפני שפסק את פסיקתו.
עדכון: חלל מקל"ן 44168
אם כך, מדוע פסק כפי שפסק? לפי טענת המשפחה לא התקיימו התנאים הנדרשים לפי דת האיסלם (שני עדים).
עדכון: חלל מקל"ן 44178
אין לי מושג, אני לא חכם דת מוסלמי. שים לב שלא נאמר שפסק לפי חוקי האיסלם, אלא שהתייעץ עם מוסלמים. חוץ מזה, אני בטוח שגם באיסלם, כמו ביהדות, הפסיקה מורכבת מאד, וכמו בכל חוק יהודי, קשה לתמצת אותה בכלל גורף אחד.
עדכון: חלל מקל"ן 44180
זה מה שהופך את הסיפור למוזר יותר. לפי טענת המשפחה החוק המוסלמי ברור מאד בנקודה זו (אע''פ שקצת קיצוני) - יש צורך בשני עדים כדי להכריז על מותו של מוסלמי. המצב האבסורדי שנוצר הוא שמותו של מוסלמי נקבע על ידי נושא משרה שאופיה יהודי - הרבצ''ר. אם כך, אולי צריך לשנות את תוארו של הרבצ''ר לקד''ר - קצין דת ראשי, שלו יהיו כפופים יועצים לענייני הדתות הנפוצות בצבא - בעיקר יהודים אבל גם דרוזים, נוצרים ומוסלמים (אני מוותר בינתיים על יהודים משיחיים ובודהיסטים).

בכל מקרה, הסבטקסט של דברי, אם לא הובן עד כה, הוא שאני תומך בהעברת עניין קביעת מותו של חייל לסמכות הרפואית מהסמכות הדתית, כדי למנוע מצבים כאלו. אמנם צה''ל הוא צבאה של המדינה היהודית, ורוב משרתיו הם יהודים ולכן סביר שיהיה בו מעמד מועדף לדת היהודית (בנושאי ימי מנוחה וכשרות למשל) אבל אני לא חושב שהוא בהגדרתו ''צבא יהודי'' אלא ''צבא ישראלי'' וככזה, תפקידם של רופאים ולא אנשי דת, כמו באזרחות, הוא לקבוע את מותו של אדם.
עדכון: חלל מקל"ן 44185
המקרה הזה קצת יותר מסובך כי מדובר בהערכה מודיעינית ולא רק בנתונים רפואיים. בעיקרון אמור להיות גורם שמרכז את המידע על שלומם של חילים ונפגעים וזה כולל ידיעות מודיעיניות, תיקים רפואיים, ובהרבה מקרים שיחות עם חילים בשטח. לדעתי קציני השלישות ממונים על הנושאים הללו.

בכל מקרה, גם באזרחות לחברה קדישה יש מונופול כמעט מוחלט על ענייני קבורה וטיפול בגופות. שינוי נושא כזה, עדיף שיעשו מחוץ לצבא ויחלחל לתוכו לאחר שיקבע בשאר המדינה ולא להפך.
עדכון: חלל מקל"ן 44186
א. אנשי מודיעין יכולים לדווח מה המידע. רופאים (פתולוגים) מוסמכים לקבוע האם על פי המידע האדם מת.

ב. לחברה קדישא כבר אין מונופול על קבורה (ב''ש, קיבוץ עינת, בית קברות אזרחי בירושלים בקרוב). בכל מקרה, בוודאי שאין להם מונופול על קביעת מוות, אלא רק על הקבורה.
עדכון: חלל מקל"ן 44191
במידע מהסוג שעליו אנו דנים כאן, אין לרופא, שלא בדק את החיילים, שום יתרון על פניך, בבואו לקבוע אם החייל חי או מת מבחינה רפואית. הרי לא מדובר כאן בנתוני בדיקות רפואיות שמובאים בפניו. עיקר ההתלבטות היא בשאלות נוסח ''האם לסמוך על עדותו של הכפרי המקבל מאיתנו דמי שיתוף פעולה חודשיים''.
עדכון: חלל מקל"ן 44192
אם העניין הוא עדויות על גופות הרי שמלאכתו של הרופא קלה - איש המודיעין מדווח לו כי ''ראו גופות'' ובזה נגמר העניין.
אם מדובר במקרה מסובך יותר, כמו ''כמות הדם שנמצאה ברכב'' או ''גובה הצוק ממנו נפל האדם'' למשל אזי בודאי הרופא הוא זה המוסמך לקבוע מותו של אדם.
אני מוכן להתפשר ולהעביר את האחריות לאכ''א כמרכז המידע ולא בהכרח לקרפ''ר (אף-על-פי שלדעתי יש לו תפקיד מוביל, כפי שניסיתי להראות) אבל ברור לי שבצה''ל עדיף שלא הסמכות הדתית תכריז על מותו של חייל אלא הסמכות הרפואית, או האכ''אית.
עיקר שכחתי 44193
לא תמיד יש לרופא עדיפות עלי (''האם לסמוך על'') אבל יש לו עדיפות בשאלות הרפואיות, כלומר במקרים הפחות-ברורים. בכל מקרה, איש המודיעין יכול לספק לרופא את המידע עם אינדיקציה למידת אמינותו אבל תפקידו של הרופא הוא להכריע, כמו במגזר האזרחי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים