בתשובה להאייל האלמוני, 28/06/07 8:24
אנה נוליך את החרפה 449073
בשעה 5:13 בבוקר עוד היתה לי תקוה. אחר כך חשבתי שאולי הוא יגלה סיבות אמיתיות. גם ללא אישומי האונס- מאסר על תנאי? וההנמקות ממש מגוחכות.
אנה נוליך את החרפה 449101
אני דווקא תוהה אם הטעות החמורה של היועץ המשפטי לא הייתה בהתחלה כשנסחף והאמין לסיפורה של אותה א'.
כי אני שמעתי היום את מסיבת העיתונאים שערכה, וכל הסיפור נשמע לי מופרך ובלתי הגיוני על פניו. אני מניח שלו הייתי שופט והייתי שומע את הסיפור הזה, וצריך להרשיע על סמך אמונה בו ללא תמיכה אחרת, סביר מאד שהייתי מזכה לפחות מחמת הספק.
אנה נוליך את החרפה 449103
הרשה לי להעלות השערה פרועה: אם שלושת עורכי הדין היו באים עם א' -קצב היה כולל אותה בכתבי האישום. הבעיה היא לדעתי אחרת: גם בלעדיה ובהתחשב שרוב הדברים הכבדים נפלו בגלל התיישנות, לא היתה צריכה הפרקליטות להסכים לעונש מינימלי-על תנאי. אמנם אי אפשר היה להוסיף אשמות אינוס בגלל התיישנות, אבל מזוז היה יכול לדעת שיש לנו עניין עם עבריין סידרתי שבגלל התיישנות אי אפשר להגיש נגדו כתב אישום כבד. כתב האישום שהוגש מאפשר לדרוש שבע שנות מאסר ומזוז מבקש עונש על תנאי? ההתפשרות על העונש היא שעוררה את הזעם והמחשבה שיש דין אחר למכובדים.
אנה נוליך את החרפה 449123
תראה, את המתלוננות ה''ישנות'' לא שמעתי, וקשה לי להביע דעה.
כיוון שמדובר באונס ממש, לא ברור למה שתקו עד שעניינן התיישן, אם כי אני יודע שיש הסברים ופרשנויות לכך.

אבל שמעתי היום את המתלוננת ה''טריה''. וגם היא התלוננה בפרוש על אונס מספר פעמים.
אבל דבריה לא נשמעו אמינים (למרות שהתרשמותי היא שגם נשיאנו הוא ''צצקה'' לא קטן). ההתרשמות שלי היא שהיא סללה את דרכה לתפקיד הרם, באמצעים שהייתי קורא להם ''לא ענייניים'', כי ידעה שזו הדרך היחידה להגיע לשם.
הסיפור האמיתי שמאחורי מה שהיא סיפרה, כפי שאני התרשמתי, הוא גם כן סיפור לא יפה, עם שני שחקנים מכוערים, ולא אחד. בסיפור שהיא ספרה אני בפרוש לא מאמין.
אנה נוליך את החרפה 449144
לפחות הפוליגרף האמין לה.
אנה נוליך את החרפה 449154
פוליגרף עובד טוב בעיתונים, אבל למרבה המזל בתי המשפט מודעים לזה שהוא לא יותר מצעצוע.
אנה נוליך את החרפה 449160
ופירושם של דבריך בהקשר הנתון?
אנה נוליך את החרפה 449177
נראה לי שיש כאן רוב לאלה שמאמינים לא', וכמו בנושאים אחרים אני נמצא במיעוט.
זה מפליא אותי מאד. הסיפור ששמעתי במסיבת העיתנואים, אין בו כמעט שום פרט שמתקבל על הדעת.

אם כדבריה, עוד בפרק הראשון בעבודתה בבית הנשיא, הוא חשף את אבר מינו בפניה, כנגד רצונה, והיא לא הפסיקה בו ברגע את עבודתה במקום המבעית הזה, ורצה להתלונן במשטרה, משהו כאן לא נשמע הגיוני.
איך זה שהתמידה, ואף קיבלה על עצמה את תפקיד ראש הלשכה בלשכתו של הסוטה, כשבכל הזמן שעובר מתחילת עבודתה ועד אותו רגע מתנהל דפוס התנהגותי קבוע של הנשיא שלא משתנה ?
איך זה שאירעו מעשי אונס במשרד כשמעבר לדלת ניצב מאבטח שיכול לשמוע כל זעקה, והזעקה פשוט לא נשמעת ? פשוט קשה לחשוב על אפשרות למעשה כזה בתנאים כאלה.
איך זה שהפרשיה התפוצצה בגלל תלונת הנשיא על ניסיון סחיטה ולא עקב תלונה שלה ?
מסיבת העיתונאים חזקה בי את הרושם שנוצר אצלי אחרי שקראתי לפני מספר חודשים את תמלילי ההקלטות שערך הנשיא אתה:
לא מדובר בסיפור של אונס, אלא בסיפור של ניסיון לטפס מעלה תוך ניצול חולשותיו של אדם שבודאי לא ראוי להיות נשיא, כשהכול מתפוצץ כשמציבים רף מטרה גבוה מדי: ניסיון לסחוט סכומי כסף גדולים.
הבוקר קראתי על עובדות שהביא פלדמן, לפיהן תוך כדי "שלשלת ההתעללויות" שלחה א' מתנות לנשיא עם כתובות מבושמות ומילים מתוקות כ"טפשוני" וכדומה.
לדבריו מסתבר גם שסיפורי העדרויותיה מהעבודה נסתרות ע"י יומן הנוכחות שמלאה.
יש כאן יותר מחשד שאולי לא הכול אמת. על פניו בכול נראה מופרך.
אנה נוליך את החרפה 449180
כל אחד בוחר למי הוא מאמין. אבל איפה בדיוק ה"עובדות שהביא פלדמן"? הוא סיפר סיפור, בדיוק כמו הסיפור של א'. הוא יודע שלא יתבקש להציג ראיות כאלה בבית המשפט (בניגוד ל-א', שכל הזמן קיוותה וחתרה לכך שכן תציג את הראיות).

לגבי שאר תהיותיך: אכן הן לגיטימיות. אפשר להציב סימני שאלה כאלה לגבי כל קורבן של פשע מתמשך מסוג אחר, סחיטה למשל.
אנה נוליך את החרפה 449183
אגב ה''עובדות של פלדמן'' - המכתבים המבושמים האלה - אני רוצה לדעת איזה בושם משובח זה, ששרד שנים שבהן מתיישנת עבירה בישראל.
אנה נוליך את החרפה 449190
כתוב שם שאת יומן הנוכחות שסותר עובדתית את דברי א' בקשר להעדרויותיה, הציג פלדמן בפני מזוז. אני מאמין גם לסיפור על הפתק, ואני בטוח שקצב הראה לו את הפתק הזה. אפשר, כמובן, לפקפק בכל דבר, אבל איני מאמין שעורך דין מנוסה כפלדמן יטרח להמציא סיפורי מעשיות, במיוחד אחרי שעסקת הטיעון כבר נחתמה, ואין מי יודע מה אינטרס משפטי מקצועי ברגע הזה להמציא סיפורים.
לעומת זה, א' סיפרה סיפורים, ותיארה תיאורים בדיוק כאלה שקהל שומעים ברמה ממוצעת מינוס ירצה לשמוע. כלומר מי שרוצה להמציא סיפורים בדיוק סיפורים כאלה ימציא.
לגבי הערתך בסוף על השתיקה בקשר לסחיטה המתמשכת, כשאת כנראה מתכוונת לשאול מדוע קצב לא התלונן קודם, לכך, אני חושב יש תשובה טובה, אם אכן מה שהיה שם הוא מה שאני חושד שהיה.
כפי שאני מבין את מה שקרה שם, בתחילה לא הייתה שום סחיטה, אלא התנהלות ששרתה את האינטרסים של שני הצדדים, למרבה הצער אינטרסים לא ענייניים (בקשר לכך אביא בסוף סיפור עם בדיחה בסופו).
אבל אחרי שא' כבר הייתה מנהלת הלשכה והקידום שלה נגמר (להתקדם ולהיות נשיאה לא היה באפשרותה), היא החלה במלאכת הסחיטה, כלומר בקשה לקבל כסף מהנשיא, והטעות הזאת שלה, הובילה לכך ששני הצדדים ניזוקו.
אנה נוליך את החרפה 449191
מה זה "תיאורים שקהל שומעים ברמה ממוצעת מינוס ירצה לשמוע?" זה מתאר בדיוק את סיפור המכתבים המבושמים ו"טיפשוני", אלמנטים של רומן למשרתות ממש.

כאמור, כל אחד בוחר למי להאמין. אתה חושב שאין לו אינטרס להמציא, אני חושבת שהוא כבר המציא (או שליחיו המציאו) לאורך כל הדרך, ואם לא המציאו אז הגזימו וסילפו, ומי שאומר "מרשי לא עשה מעשה מגונה, רק שאל את העובדת שלו אם לא מגיע לו חיבוק, ליטף אותה ונישק את צווארה" (=כלבי לא נשך את המתלונן, רק פתח כדרך שגרה את פיו וכרך את מלתעותיו סביב ידו הימנית), יכול להמציא הרבה דברים. אין הדבר סותר את היותו עו"ד מנוסה או אפילו מוכשר מאוד.

אגב, אני מסכימה שסיפורה של א' עדיין לא הוכח משפטית ואולי חלקים גדולים ממנו לא נכונים - שני הצדדים יכולים לטוות עכשיו סיפורי בדים כאוות נפשם, ותמיד יהיה מי שיקנה, במיוחד העיתונות.

לגבי הסחיטה - דווקא לא רמזתי לקצב, אלא לקורבן מן השורה של כל פשע מתמשך. מדוע אתי אלון המשיכה לספק לאחיה עוד ועוד כספים מן הבנק? מדוע לא עצרה בעדו או ניתקה איתו יחסים? יש לשאלות הללו תשובות מן הסתם בין דפי ספרי הפסיכולוגיה.
אנה נוליך את החרפה 449192
לגבי ההשוואה שלי - ברור שאלון היא הפושעת, אבל לצורך העניין היא גם קורבן סחיטה בעצמה.
הוא לא כבד. הוא אחי. 449194
אולי אלון לא הייתה יכולה לנתק קשרי דם. אולי זה היה חזק אצלה מדברים אחרים.
אנה נוליך את החרפה 449196
בעצם, אני מסכים עם דברייך: "כל אחד בוחר למי להאמין", אבל הבחירה שלי במקרה זה, כך אני מקווה, באה אחרי ניסיון להיות אובייקטיבי במידת האפשר.
כפי שכבר ראית, אין לי נטיה וחיבה לשום אחד מהצדדים שבמקרה הנדון. חשבתי שאוכל לשכנע בבחירה שלי, אבל מסתבר שלא הצלחתי.
אנה נוליך את החרפה 449197
במצב הדברים היום, גם לא יהיה פוסק בינינו (האם מישהו מסוגל לתאר לי תסריט שבו תתבטל עסקת הטיעון וייפתח משפט?)
אנה נוליך את החרפה 449199
ואם כן יתנהל משפט ? ואם יהיה ערעור ? האם בהכרח הפסיקה של ביניש וחבריה היא האמת ?
קראת את הספר "פרשת דמיניוק" שכתב יורם שפטל ?
אנה נוליך את החרפה 449201
לא, אבל קראתי את "משפט הרצח" (של טרומן קפוטה?).
משפט נותן לפחות סיכוי כלשהו למציאת האמת - אלא אם יש לך סיבה לחשוב שהפוסקים מעוניינים מאינטרסים שלהם בהסתרת האמת.
אנה נוליך את החרפה 449207
למרות שמשפט דמיניוק (במחוזי) התפרסם ורבים שמעו עליו, פחות יודעים איך נגמר בבית המשפט העליון, וכמעט אף אחד לא יודע מדוע נגמר כך.
ובכן, השורה התחתונה היא ששפטל עלה במקרה על משהו, שהביא אותו באמצעות עבודת בלשות נמרצת, שבמסגרתה ביקר בברית המועצות, למציאת האמת באופן חד משמעי: דמיניוק לא היה איבאן האיום. איבאן האיום היה מישהו אחר.
כידוע, בית המשפט המחוזי, בהרכב שכולו עלה אחר כך כיתה לבית המשפט העליון, החליט שמדובר באיבאן האיום, ובשל כך דן אותו למוות.
מציאת האמת אירעה אחרי שניתן פסק הדין הזה, והיא אירעה במקרה. בחיים בדרך כלל לא קורים ניסים כאלה.
בגלל זאת זוכה בסופו של דבר דמיניוק "מחמת הספק". אי אפשר להסביר את "חמת הספק" אלא ברצון שלא לבייש קולגות, ושלא להיות נדרש להסביר איך דנים למוות אדם על פשע שלא עשה, דווקא במערכת הצדק הנפלאה שלנו.
אנה נוליך את החרפה 449230
שפטל לא ''גילה את האמת באופן חד משמעי'' כלל ועיקר. הוא גילה שהיתה אפשרות שדמיאניוק לא היה איבאן האיום. אפשרות, אגב, דחוקה למדי. ודאי שהזיכוי היה מחמת הספק.
אנה נוליך את החרפה 449231
לא במקרה ולא שפטל. מי שהשיג את המסמכים שהביאו לזיכוי בערעור היה התובע, מיכאל שקד.
אנה נוליך את החרפה 449317
אמנם גזרתי על עצמי פעם שלא לענות ואף לא להגיב על דברי איילים אלמונים, אבל אחרי יממה או שתיים, ואי תגובה שלך, פשוט איני יכול להתאפק עוד.
שני האיילים שהגיבו על תגובתי האחרונה (אולי הם אותו אחד) משקפים בדיוק את מה שהציבור יודע על סיומו של משפט דמיניוק, וזה פשוט עוות של האמת.
האמת התפרסמה בספר שאותו הזכרתי "פרשת דמיניוק". יש שם סיפורים שממש לא יאמנו על מערכת הצדק שלנו(1), שמעולם לא הוכחשו. לכאורה כל אדם יכול ללכת ולקנות את הספר, אבל מעטים שמעו עליו. אני לא חושב שמדובר בהידברות מראש ובקנוניה ממש, אבל התיקשורת שבאופן איניסטינקטיבי מבקשת להגן על מערכת המשפט, פשוט מסתירה עניינים שהם ממש מטעמים, וכך בשקט בשקט נוצר מאין "סוף דבר" שהוא רחוק מהאמת.
ואני רוצה רק להזכיר למה בכלל חזרתי לנושא זה. כאשר מחפשים אמת, ומערכת המשפט שלנו כולל בית המשפט העליון מכריע, אל נהיה כל כך בטוחים שאכן זו האמת. כפי שמתברר מקריאת הספר ישנן טעויות, וגרוע מכך: אינטרסים של כבוד ויוקרה שבגללם לא נעשה שם חשבון נפש רציני, ונסיון להבין איך ולמה נפלו הטעויות האלה.

(1) אחד הסיפורים המדהימים שם, אולי המדהים ביותר, הוא, שאחרי מסע של עבודה בלשית של הסנגוריה, ונסיעות לפולין, לאי כרים שבו התנהל משפט של "חברו לעבודה" של איבאן האיום ופגישה עם השופט שישב במשפט הזה, ולמוסקבה, ועיון במסמכים שהציגו את האמת, חל איזה עיכוב טכני במתן האישורים להוצאת המסמכים, שנמצאו במשרדי האן קה וה דה במוסקבה, והעברתם לישראל. יורם שפטל שחזר לארץ, סיפר בתמימותו לשקד על הממצאים האלה,שבגינם לא תהיה ברירה לבית המשפט אלא לזכות את הנאשם. ואז נעלם שקד בטענה השקרית שהוא במילואים, והתברר שה"מילואים" שלו הם במוסקבה. הוא נסע לשם והוא זה שהביא את המסמכים שאותם ראתה כבר הסנגוריה קודם.
ואז הסתיים העניין בזיכוי מחמת הספק, למרות שהתברר שאין כל ספק ואיבאן האיום האמתי היה אדם אחר, נשוי, מבוגר מדמיניוק בכעשר שנים, והתביעה זכתה בצל"ש על הגינותה . . .
מאין=מעין 449318
אנה נוליך את החרפה 449322
אם קוראים ספרים שיודעים שיהיה כתוב בהם מה שרוצים לקרוא
אנה נוליך את החרפה 449328
לא הגבתי פשוט מכיוון שאיני מכירה את הנושא. תודה על המידע.
לאי כרים = לחצי האי כרים 449329
אנה נוליך את החרפה 449333
אין לי כוח להתעסק עכשיו עם כל הנושא של יורם שפטל וכל מה שידוע וגם כל הרכילות על האיש, חייו הפרטיים ושקריו בנוגע לחייו הפרטיים, חוסר המצפון המפורסם ותאוות הבצע המפורסמת שלו והולדתו בחטא של הספר. לא יודע מה לחשוב על אדם שאומר שכמעט לא קרה שהגן על אנשים שהאמין בחפותם, ואומר את זה בשם האידיאולוגיה העו"דית שלכל אחד יש זכות לא להפליל את עצמו ולהלך חופשי אם רק יש לו הרבה כסף - ואת זה הוא אמר גם באופן כללי וגם באופן ספציפי על דמיאניוק, שמשפחתו הצליחה לגייס 4 מיליון דולאר בשביל ההגנה עליו.

וזהו לדעתי רמז די ברור לכך - וזה מה שבאתי להגיד כאן - שהפיסקה האחרונה היא לא נכונה. זה לא ש"התברר שאין כל ספק" אלא בהחלט ההגדרה הנכונה היא שהוא זוכה מחמת הספק. האדם שכביכול בלבלו בינו לבין דמיאניוק, פלוני בשם מרצ'נקו, נראה לאחרונה בשנת 1945, יוצא מבית בושת בקרואטיה - תשפוט אתה בעצמך, עד כמה אפשר לדבר, ממרחק עשרות שנים, על משהו שהוא "בלי כל ספק", בסיטואציה כזאת.

מאוחר יותר נשפט דמיאניוק שוב בארה"ב וגורש לאוקראינה ב-‏2005 .

עד כמה שזכור לי גם גירסתו של שפטל לסיפור עם המסמכים ועם התובע מיכאל שקד היא לא הגירסה המדוייקת ביותר, אבל על הנושא הזה באמת אין לי מספיק פרטים. ולהסתמך על הספר של שפטל עצמו כעדות בלעדית זה כמו להסתמך על התנ"ך לגבי הטענה שמתן תורה ע"י אלוהים במעמד הר סיני הוא אירוע היסטורי מוכח.
אנה נוליך את החרפה 449345
הדיון בשפטל האיש אינו העניין, איני יודע עליו הרבה, ואין לי מה לומר בעניינו, אבל לעניין משפט דמיניוק:

האם קראת את הספר ? אם לא, כדאי לך מאד לעשות זאת, ואחר כך לומר לעצמך למה להאמין ולמה לא להאמין.

יש בו תאור של פרטים שאני אישית זוכר אותם היטב, כי עקבתי אחר המשפט בבית המשפט המחוזי ששודר בשידור חי, ובזמן שנערך המשפט הזה הזדהתי (לבושתי) לחלוטין עם התביעה, והייתי בטוח שדמיניוק הוא איבאן האיום. מה ששכנע אותי בזמנו, באשמתו, היו לא כל כך הדיונים המייגעים בעניין מסמך טרוניקי, אלא עדותם הישירה של שני עדים שהכירו את איבאן האיום, כשהוכרחו לעסוק בפינוי הגויות, וטענו שזיהוו אותו כדמיניוק. זה למרות שאחד העדים העיד בעדות קודמת, לפני המשפט הזה, שהוא עצמו הרג את איבאן האיום, ושפטל מצא את העדות הזאת ועימת את העד עימה (תגובת העד: אמרתי, אבל עובדה שהוא כאן.)
למרות שהזדהתי לחלוטין עם התביעה, אני זוכר קטע מסויים שמתואר היטב בספר. במשפט הופיעו עדים שתיארו את החיים באושביץ. אני זוכר שיורם שפטל טען שהסנגוריה לא מכחישה את השואה, אלא רק טוענת שדמיניוק אינו איבאן האיום, ולכן אין מקום לעדותם של העדים האלה. למרות שהזדהתי, כאמור, לחלוטין, עם התביעה, טענתו של הסנגור נראתה לי הגיונית בהחלט, והיה מאד תמוה בעיניי שתגובתו של אב בית הדין דב לוין הייתה לגעור בצעקות רמות בסנגור: שב ! שתוק ותן לעדים להעיד. אני זוכר שזה נראה לי תמוה, אבל הייתי אז יותר צעיר ואולי יותר תמים וייחסתי התנהגות זו לאיזה עניין משפטי שאיני מבין.
הקטע הזה שזכור לי היטב, מתואר בספר בין פרטים רבים אחרים, שאת חלקם איני זוכר.
כשדמיניוק זוכה מחמת הספק בבית המשפט העליון, תמהתי מאד. השופטים דברו על כך שקרה משהו "מוזר" במסמכים שנמצאו בברית המועצות עקב "הגינות התביעה". עדיין הייתי בטוח שמדובר באיבאן האיום וכל הזיכוי הזה נראה לי כטעות מוזרה.
את הספר קראתי הרבה זמן אחרי התרחשותם של כל הדברים האלה בעקבות המלצה של איזה עורך דין.
הדברים פקחו את עיני. מעולם גם לא הוכחשו הפרטים שסופרו בו.
אם מרצ'נקו כן נראה או לא נראה במקום כזה או במקום אחר (איני בטוח שמסופר על כך בספר) ממש לא פרט חשוב.
מה שכן חשוב הוא שבחצי האי כרים התרחש פעם משפט של אדם שעבד אז יחד עם איבאן האיום במלאכת הרצח. במשפט הזה הוזכר שמו של איבאן האיום כמרצנקו, אדם נשוי מבוגר מדמיניוק בכעשר שנים. האיש הוזכר ע"י הנאשם (שהוצא אחר כך להורג) וע"י עדים רבים אחרים, והדברים תועדו במסמכים שהובאו אחר כך לארץ ע"י שקד, והביאו למהפך.
לעניין המשפט המאוחר יותר בארצות הברית, איני יודע כל כך, אבל אני סמוך ובטוח שלא הכריזו עליו כעל איון האיום. אחרי שהוכח שהוא לא האיש, זה פשוט לא היה יכול לקרות. חוץ מזה לו זה היה כך היה מוצא להורג ולא מגורש.
תיקון: מדובר בטרבלינקה ולא באושביץ 449348
אנה נוליך את החרפה 449353
לא הבנתי את הקטע עם טרבלינקה. מדוע הביאו את העדים האלה ומדוע השתיקו את הסנגור?
אנה נוליך את החרפה 449354
זהו שגם אני לא הבנתי את הקטע הזה, כלומר מה הייתה הסיבה שהתביעה הביאה אותם.
הובאו עדים שלא טענו שדמיניוק הוא איבאן האיום, אלא תיארו את החיים (והמוות) במחנה, אותם תיאורי זוועה שאנחנו מכירים.
זה נראה (סתם השערה) שאולי המטרה הייתה שאם יוכרע שדמיניוק הוא אכן איואן, עונשו יהיה קשור בעדות הזאת.
אבל, כפי שסיפרתי, שפטל אמר שהסנגוריה לא מכחישה את כל הסיפורים האלה וכל טענתה היא שהנאשם אינו איואן האיום ומעולם לא היה בטרבלינקה, ולכן אין מקום לעדותם.
דבריו (למרות שהוא היה אז דמות בזויה בעיני [הסתובבה גם בדיחה שעומדים להעמיד אותו לדין לפי החוק לעשית דין בנאצים "ובעוזריהם"]), נראו לי מאד הגיוניים והתגובה האמוציונאלית של אב בית הדין לא הייתה מובנת לי.
אנה נוליך את החרפה 449357
גם אם ההגנה לא מכחישה את קיומו של הפשע, צריך בית המשפט לדעת את פרטי הפשע על מנת שיוכל להכריע בעניין. בגלל זה הביאו את העדים, ובגלל זה השתיקו את הסניגור.
אנה נוליך את החרפה 449370
ממש לא נכון. עובדות המוסכמות על שני הצדדים מוגשות ''בהסכמה''. בית המשפט, כאשר אינו יושב כטריבונל ליחסי ציבור (כפי שהיה במשפט דמניוק), קנאי וקפדן מאוד לזמנו ובעיקר ל''ביזבוזו''.
אנה נוליך את החרפה 449205
אפרופו בית המשפט העליון ופלדמן, פלדמן היה סנגורור של עובייד שיושב עד היום בכלא על רצח חנית קיקוס (ירדן- לא קיסוס). פלדמן טען שלמרות הודאתו עובייד לא ביצע את הפשעים האלה. בית המשפט העליון פסק שכן (יש בפסק הדין קטע [סעיף 10] מדהים בטפשותו של השופט חשין בדבר הודית הנאשם כ"מלכת הראיות").
אני, בכל מאודי, מאמין במקרה הזה למה שאומר פלדמן ולא למה שקבע בית המשפט העליון.
אנה נוליך את החרפה 449213
המיקצוע של פלדמן- עריכת דין- הוא מיקצוע שיש בו באופן מובנה
שקר ופוליטיקה. היתה לנו פעם תביעה שזכינו בה- הנתבעת ביקשה פשרה. עורכת הדין שלנו, שאני מעריך אותה כאשה הגונה, אמרה שלנתבעת לא היה סיכוי אבל היא לא היתה מבקשת פשרה בשלב ההוא.
"הייתי מושכת עוד שנה; אנחנו עורכי הדין אוהבים להקיז קצת דם לצד השני". היום ההופעה בציבור היא חלק מההגנה ולכן אנחנו צריכים להמנע מלהתייחס לדברי עורכי הדין. השקר מובנה בתוך המאבק המישפטי. מספיק שעורך הדין אומר ללקוח שלו לא לומר משהו
(כדי שלא יפליל את עצמו) והמשהו הזה הוא חלק מהאמת- ידוע מה אומרים על חצי אמת. זו הסיבה שלצד השני יש את הזכות לחקור עדים. במיקרה שלפנינו מציג אביגדור פלדמן את הנשיא כגבר שהחליק קצת; פה חיבק ושם נישק-הכל מתוך חיבה אבהית. אם הוא היה מצהיר שאין להם מה להסתיר והם מוכנים לותר על ההתיישנות ולהראות שהעדויות אין בהן ממש -כמו של א'- וכל מבוקשם שהאמת תצא לאור, הייתי מתייחס לדבריו. לצערי התביעה- ממזוז ומטה-נמצאת ליגה אחת מתחת לעורכי הדין שייצגו את קצב.
אנה נוליך את החרפה 449221
אני לא חושב שמה שנאמר בעסקת הטיעון הוא האופן שבו ניסו עורכי הדין של קצב להציג אותו, אלא איזו תוצאה של משא ומתן שמאפשרת איזו שהיא השגת תוצאה לשני הצדדים, ושני הדברים, עסקת הטיעון והאמת שלה טוען קצב, כלל אינם קשורים.
העמדה של קצב היא שלא עשה גם את מה שנאמר עליו בעסקת הטיעון, אבל החליט ללכת על זה כדי למנוע סבל ארוך שנים לו ולבני משפחתו.
להתרשמותי, היו, אכן, יחסי מין מלאים בין קצב וא' אולם הדבר נעשה בהסכמה, מצדה מעין שדרוג של המקצוע שבה עוסקת בת דודתה.
כשנסתה להעלות את המחיר, וקצב החל לחשוש שלא יהיה לכך סוף, העסק התפוצץ.
התמונה הזאת התבררה פחות או יותר, גם מתמליל ההקלטה (שפורסם) שעשה קצב כשהזמין אותה ללשכתו ושוחח עמה כדי לאסוף ראיות לסחיטה.
אנה נוליך את החרפה 449222
על פי החוק הקיים, עניין ''ההסכמה'', איננו פשוט כל כך. צריך להיות ברור שלא היה כאן לחץ מתוקף העצמה של הבוס וכד'. מכאן אפשר להבין שמעטים המיקרים בהם אפשר יהיה להוכיח ''הסכמה'' ביחסים כאלה.
אנה נוליך את החרפה 449226
לא דברתי על מה שכן אפשר להוכיח ומה שלא אפשר להוכיח, אלא על מה שאני חושב שהיה.
אנה נוליך את החרפה 449232
אגב, א' זאת ("המחוקה") תוכל עדיין לתבוע פיצויים בהליך אזרחי?
למה לא? 449248
למה לא? 449255
אין לי מושג, לכן אני שואלת.
ולסיפור 449193
לפני זמן רב רציתי לצאת לשבתון בחו"ל ולעבוד שם בחברה שהייתה אז בקשרים עם רפא"ל במסגרת הסכם בין החברות לפיהן הסכימה אותה חברה בחו"ל לקבל אנשים מרפא"ל לעבודה.
הרבה עובדי רפא"ל הגישו את מועמדותם, והתנהל תהליך של ניפוי עם שלבים, כשבכל שלב נותר רק חלק קטן מהקבוצה. אני עברתי משלב לשלב ולבסוף הגעתי לשלב שבו נקראו כעשרה המועמדים הנבחרים לאיזה מבחן וראיון עם פיכולוג באיזה מקום בחיפה. לאחר מכן נותרתי עם עוד שניים, בדיוק המספר שהיה אמור להתקבל שם. אבל אז, לפתע, בוטלה מועמדות שלושתינו, ובמקומנו התקבלו שלושה אחרים שכלל לא עברו את כל המבחנים אבל היו בקשרים ישירים עם עובדי אותה חברה.
כשספרתי את הסיפור הזה, לחבר לעבודה, הוא אמר לי: אחוד לך חידה. מנהל חברה ביקש לקבל לעבודה מזכירה. היו שלוש מועמדות. לכל אחת מהמועמדות הוא שלח מעטפה עם 10 דולר בתוכה, ואחר כך הזמין אותן לראיון, ושאל אותן מה עשו בכסף.
הראשונה אמרה לו שלא צפתה למתנה כזאת עוד לפני שהחלה לעבוד, והיא מודה לו מאד.
השניה אמרה שהיא מבינה שזו טעות, ולכן היא ממהרת להחזיר לו את הכסף. והיא הוציאה את הכסף והושיטה לו.
השלישית אמרה שהיא מיהרה להפקיד את הכסף בבנק בתכנית טובה, והינה היא מחזירה לו 12 דולר כולל הרווחים.
השאלה היא באיזו מהמועמדות בחר.
אני מניח שרוב הנשאלים, בוחרים בדרך כלל בשלישית. אני לא אוהב לענות על שאלות בדיחות, ויתרתי על מתן התשובה ובקשרתי מחברי לומר במי בחר.
התשובה הנכונה : בזאת שהיו לה הציצים הגדולים ביותר . . .
אנה נוליך את החרפה 449130
עלי לומר שאחרי שהושפעתי במשך חודשים מכל ההשמצות התקשורתיות מבית היוצר של מקורבי קצב, א' נשמעה לי היום יותר סבירה ואמינה משיכולתי לצפות, וזו גם ההתרשמות של שלושה מבני משפחתי שהקשיבו איתי.
אנה נוליך את החרפה 449134
מעניין שתחושתי היתה דומה. למה דוב צריך לחוש הפוך? לא מספיק שנהיה חלוקים פוליטית?
אנה נוליך את החרפה 449145
אתה ממש האמנת להשמצות מבית קצב?
אנה נוליך את החרפה 449147
לא ממש האמנתי לכל, אבל כשהטפטופים חוזרים וחוזרים, משהו מתערער ומשהו מהדברים מחלחל, ואז נגרמת ברגעים מסויימים הרגשה של ''אולי בכל זאת יש בזה משהו...''.
אנה נוליך את החרפה 449151
כן, כמובן, אבל בכל זאת - 10 מתלוננות בלתי תלויות שעברו פוליגרף?
אנה נוליך את החרפה 449155
פוליגרף זה צעצוע נחמד. רצוי לא להתייחס אליו כשמתעניינים בחקר האמת.
אנה נוליך את החרפה 449161
ומה עם עשר מתלוננות בלתי תלויות?
אנה נוליך את החרפה 449707
"אי תלות" זה מושג מעניין. מדוע לדעתך עשר המתלוננות בלתי תלויות? אם אני לינוקסאיד שונא מיקרוסופט ואני מתלונן עליהם בתואנה כלשהי, ובארה"ב יש לינוקסאיד שונא מיקרוסופט אחר שעושה את אותו הדבר בדיוק, אנחנו בלתי תלויים?
אנה נוליך את החרפה 449711
אם אינכם מכירים זה את זה ולא שמעתם זה על זה, הרי שאתם בלתי תלויים.
אם כוונתך לכך שאותה אי תלות עדיין איננה מבטיחה את אמינות המתלוננות - או.קיי., אז יש בזה משהו, אבל כל אחת שמתווספת מורידה את הסבירות שמדובר בבדיה.
אנה נוליך את החרפה 449717
אני רומז שדווקא כן יש תלות כלשהי, במובן של ''אם סביר שאני אתלונן על מיקרוסופט בצורה לא מוצדקת, יש סבירות דומה גם עבור המתלונן מאמריקה''.
אנה נוליך את החרפה 449720
אם כך לא ברור לי למה אתה קורא ''תלוי''.
אנה נוליך את החרפה 449723
בדיוק למה שאמרתי בהודעה הקודמת. אני אנסה לפרט: בתורת ההסתברות יש מושג של "תלות" בין מאורעות, שבא לידי ביטוי בכך שאם אתה יודע שהמאורע הראשון התקיים (או שלא התקיים), הניחוש המושכל שלך לגבי האם השני התקיים או לא משתנה.

למשל: אני מטיל קוביה. ההסתברות שיצא לי המספר 1 היא 1/6, אבל אם אני אשמע שהמספר שיצא בקוביה הוא אי זוגי, ההסתברות תהפוך להיות 1/3 (אחד משלוש האפשרויות), ואם אשמע שהמספר שיצא לי בקוביה הוא זוגי ההסתברות תהפוך להיות 0. לכן המאורעות "קיבלתי 1 בקוביה" והמאורע "קיבלתי מספר זוגי/אי זוגי בקוביה" הם תלויים.

כך גם במקרה שלי ושל האמריקאי: אם אצל שנינו המקור לתלונה בא מאיזה גורם השפעה משותף (במקרה הזה, חיבה ללינוקס, או לפחות קווי אופי שבאים לידי ביטוי בחיבה ללינוקס), אז אם אני מקשקש, ההסתברות שגם הוא מקשקש גדלה.
אנה נוליך את החרפה 449724
טוב - אם כך, ''גורם ההשפעה המשותף'' הסביר ביותר שניתן לייחס למתלוננות הוא פשוט התנהגות האנס.
אנה נוליך את החרפה 449725
מן הסתם לא על זה אנחנו מדברים ואני מניח שאתה מבין זאת.
אנה נוליך את החרפה 449726
אם כך נראה לי שאתה לוקח את ההשוואה לזריקת קוביה רחוק מדי.
חרפת מזוז 497659
לאחר שקראתי על ההודעה ששלחה אחת המאשימות לנאשם לאחר הפשע, אני מצטרף לעמדתך. נראה שהרע במיעוטו בפרשה זו היה שהנאשם היה פורש מתפקידו מ''סיבות בריאותיות'' כאשר חרב העדויות נגדו משמשת כדי למנוע ממנו לחזור לזירה הציבורית. הטעות היתה מלכתחילה לנתב את הפרשה הזו לנתיב המשפטי, על כל הסחבת והפטפטת המשפטית הנלוית לתהליכים כאלו. נראה שבתיק זה מותחים את חוקי האונס וההטרדה המינית שנחקקו לאחרונה עד לקצה הרחוק ביותר ונכנסים עמוק לשטח שאינו שפיט.
בסיכומו של דבר נראה שצריך לשייך את כל הפרשה הזו לתיק הכשלונות של היועץ המשפטי עוה''ד מזוז. לזכותו בעניין זה, יאמר שישנה אפשרות שהנשיא לשעבר דחק אותו אל הפינה הזאת ע''י סירוב לפנות את כסאו.
חרפת מזוז 497663
אפשר לינק לדברים שקראת על ההודעה?
חרפת מזוז 497867
אלף אלף 497942
אני קורא את המכתב הזה עכשיו לראשונה, וכמובן שהוא מחזק מאד את דעתי על כל הפרשה. מסתבר שא' ממשרד התיירות יכולה להצטרף לא' מלשכת הנשיא. שיערתי שמדובר במקרים דומים, והמכתב הזה הוא ממש הוכחה לכך.
כמובן שדעתי שקצב, בהתנהגתו, בייש את משרותיו הציבוריות, ופגע בי כאזרח, לא השתנתה.
עסקת הטיעון הייתה יכולה להיות הפתרון הטוב ביותר, כי עכשיו, כפי שכתבתי באיזה שהוא מקום, קצב עלול לצאת מהפרשה כגיבור גדול, והוא בודאי אינו ראוי לכך.

בהקשר זה אני נזכר בדברי הפזמון "ליפא העגלון": צריך למתוח המושכה וקצת לקחת חזרה.
לו המערכת והציבור היו נוהגים כהמלצתו של ליפא העגלון, העניין היה מסתיים בצורה הכי מכובדת האפשרית בתנאים האלה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים