בתשובה לקהלת, 04/07/07 20:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האמת? מוצא חן בעיני. זה אמור לעבוד טוב. רק שתי הערות: 1) צריך להיזהר מאד (!!!) מרמאויות ושחיתויות (מה שנראה לי הכי סביר - אנשים שיגלו למנהלי בתי ספר את השאלות בבחינות תמורת כסף, או בגלל קשרי משפחה, אינטרסים וכו') 2) מה שכנראה לא תוכל בשום אופן ליצור ככה הוא חינוך. בכלל, קצת שכחנו ממנו, אה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1) זה לא קיים עם הפסיכומטרי, ואין סיבה שזה יהיה קיים עם הבגרות. הצעתי, בנוסף לכל מה שעובד כל כך טוב לפסיכומטרי (אני לא יודע מה הם עושים) - צור בנק ענקי של שאלות אפשריות, ובחר ממנו באופן אקראי-חלקית. 2) "חינוך" הוא מיתוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי 1, אני מסכים עם תשובתו של דורפל. לגבי חינוך, אם תגדיר לי חינוך, נוכל למצא קריטריונים למדוד את זה. אני לא מאמין בדברים שאי אפשר למדוד (אני יודע שזה קצת יצא מהאופנה במדעים המדוייקים, אבל עוד תחזור עטרה ליושנה, גם אם נאלץ לוותר על הסיבתיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חינוך הוא הקניית ערכים ותרבות. אני הייתי רוצה שבית הספר יחנך לסובלנות, כבוד האדם, הגינות, התנגדות לאלימות, נתינה לזולת, ועוד. לערכים אלה יש השלכות התנהגותיות (למשל, ירידה ברמת האלימות, מעורבות פוליטית, ועוד) ואפשר באופן כללי להעריך את החינוך ע"י מדידה של אותן השלכות. אבל אם תיתן תמריץ לביה"ס על סמך המדידה הזאת, סביר שתקבל תוצאה "רדודה", כלומר מערכת שעושה מאמץ לפקח על התנהגות התלמידים (שזה לא כל כך נורא), ולא עוסקת בהקניית הערכים עצמם. המילכוד כאן הוא שאם אתה דורש ממורים לחנך לערך מסוים תמורת תמריץ כלכלי, הרי שיש כאן שקר גלוי, כי למעשה הם לא מדברים מתוך אמונה בערך עצמו, אלא מתוך בצע כסף. לכן אני חושב שחינוך יתקיים רק במידה והם באמת מאמינים בערכים אלו, וללא קשר לתמריץ הכלכלי. השאלה היא אם אתה בכלל חושב שבית הספר אמור לחנך. הרבה אנשים אומרים שזה תפקיד ההורים. אבל אז אתה חייב לשאול את עצמך - מהם האמצעים של המדינה לעשות איזשהו שינוי בערכי החברה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אפשר להשיג את הנדרש ע''י הקניית ערכים, בית הספר יעדיף להקנות ערכים באמת, שהרי קשה מאוד לגרום לילדים להתנדב מרצונם לעזור לקשישות. מכל מקום זה עדיף על המצב כיום, שלדעתי ברוב המקרים אין חינוך לערכים כלל. דרך אגב, חינוך דרך הרגל, גם בלי הבנת המסר, עובד לעיתים אף טוב יותר. אין שום צביעות במתן תמריץ כלכלי למי שמנחיל ערכים כראוי, אתה לא מתגמל אותם על האמונה בערך אלא על הלימוד שלו. דווקא היום אפשר לראות איך חברות רבות מאמצות להן ערכים, לפעמים בעלות כלכלית לא מבוטלת, משום התרומה שיש לאחדות העובדים, למוסר העבודה, לתחושת השליחות וכד'. המדינה לא צריכה לשנות את ערכי החברה, אלא לאפשר לחברה להנחיל לדור הבא את הערכים החשובים לה. שר החינוך אמור להיות קשוב לציבור (שבחר אותו) ולשקף בערכים המתוגמלים את רצונו. נכון שחינוך הוא בראש ובראשונה תפקידם של ההורים, כשהם יתחילו למלא את תפקידם הדיון הזה יעשה מיותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שחושב שבית הספר יכול להקנות ערכים על ידי דיבור בכתה- טועה. חינוך הוא בראש ובראשונה דוגמה אישית. כדי "להנחיל" את ערכי הדמוקרטיה, צריך לתרגל אותה בבית הספר. צוות המורים והמנהל צריכים להיות מסוגלים לותר על חלק מהשליטה; המנהל צריך לנהל את המורים באופן יותר שתפני וכך גם כל הצוות צריך לאפשר שיתוף של התלמידים בניהול המוסד. רוצים להנחיל ערכים של כבוד לזולת? גם התלמידים הם הזולת וגם המורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לאפשר שיתוף של התלמידים בניהול המוסד" גם כיתות ב'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כו, אני בעד להסריט את הילדים בגן, בכדי להראות להם בכיתה ב', כהסבר ללמה הם מקבלים סמכויות חלקיות בלבד בשלב זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רואים שאינך רציני וההצעה שלי נראית לך ביזארית. זה בסדר רק אל תתלונן על שאין חינוך לערכים. אני יכול לענות לך בשאלה: כתות ב' ניגשות לבגרות? אם אתה רוצה להשוות את כל הכתות אז קדימה. הכבוד לילד כאדם צריך להתחיל מכתה א' בדרך שמתאימה לילד בכתה א'. כל התהליכים הללו צריכים להיות חכמים ומותאמים לגיל הילדים ולא להושיב ילד מכתה ב' בהנהלה הכלכלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיתוף בניהול המוסד זה לא רק לנהל את הכספים או לקבוע את מערכת השעות. למה שתלמידים (כן, גם בכיתה ב') לא יבחרו את המוזיקה שמושמעת בהפסקה? למה שהם לא יוכלו לקחת אחריות על ערוגה קטנה ברחבה כללית בבית הספר? ואם עושים את זה בשיתוף תלמידים "מבוגרים" מכיתה ו', אז בכלל שיחקת אותה. מה הבעיה שתלמידים בכיתה ד' יעזרו למורה האחראי לקבוע את התכנים שיהיו בטקס קבלת חנוכה בית ספרית? שיהיו "משגיחים" בהפסקות או שיארגנו ריקודי עם לתלמידים הצעירים יותר עם המורה להתעמלות? זה ממש רחוק מלהיות מופרך. למעשה, חלק מהדברים האלו פעלו (ופעלו יפה) בבית הספר היסודי שאני למדתי בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. בינתיים האומץ של המורים לא לנסות להחזיק שליטה מחלטת הולך ויורד. אין לזה שום קשר ישר לעלית האלימות אלא להפך-קשר הפוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת שפעם היה נהוג אצלכם לשתף תלמידים בדברים שונים. התהליך הוא דוקא של הקטנת השיתוף. אפשר לשמוע כל מיני דעות שהסיבות לאלימות בבית הספר היא מעט מדי מישמעת. הצעות להגדיל את הדיסטנס, לחזק את מעמדו וסמכויותיו של המנהל-להקטין את ראש המורה. התהליך הוא ניהול יותר ויותר ריכוזי. במהלך עבודתי בבית הספר ראיתי שמיקרי הונדליזם הקשים ביותר היו בכיתות של המחנכים הקשוחים ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר אפשרי, סתם כתרגיל התמתחות מנטלי - המחנכים הקשוחים ביותר אולי נאלצו להיות כאלו בגלל שהיו בכיתות המופרעות ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר איננו נכון. אינני מתכוון שצריכה להיות אנרכיה בבית הספר, אבל משמעת קשוחה ובלתי מתפשרת תוך דיסטנס, איננה לדעתי אקלים חינוכי. היא מגמדת את התלמידים לכיוון של מכונות למידה. רעיונות כמו קימה כשהמורה נכנס (אולי עוד יהיה חניך תורן שיצעק: לכניסת המורה התלמידים יעברו להקשב..). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הקימה משרתת דבר חשוב- אפשר לדעת מתי המורה נכנס והשעור מתחיל. כתלמיד שישב בסוף הכיתה ( לא אהבו חוכמולוגים כשהייתי בתיכון) לא תמיד שמתי לב מי המורה היה נכנס. התנועה שנוצרה כתוצאה מהקימה של השורות הראשונות נתנה לי התרעה מספקת להתאפס על עצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו נימוק מתחכם. מטרת הקימה היא לכבד את המורה . כמו שקמים כשהשופט נכנס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מה מתחכם בו, בוודאי לא יותר מתחכם מההצעה לקרוא "הקשב!". האם הייתי צריך להרגיש רגשי אשם כתלמיד על שאני מרוצה מהקימה *למרות* שהוא מכבד את המורה? אולי אפשר להחליף את הקימה בקימה וגם יריקה בפני המורה? כך לא נחשד חלילה בכיבוד האדם שמלמד אותנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה הרשמית היא לכבד את המורה, אבל הקימה קצת יוצרת סדר בבלגן ובדרך כלל גם גורמת לקצת הרגעה כללית של הרעש, לקראת התחלת השיעור. כך שאפילו אם הקימה היא עניין "לא דמוקרטי" (אם הבנתי נכון את הסיבה להתנגדות שלך) - בכל זאת יש בה גם תועלת מעשית מסויימת, וגם זה חשוב. ודרך אגב, האם אתה מתנגד גם לקימה בפני שופט? אם קמים בפני השופט - מדוע, באופן עקרוני, שקימות אחרות יהיו בעיניך דבר שלילי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה סדר? כשהמורה נכנס והתלמידים אינם יושבים, הם עדיין מרשים לעצמם להסתובב, לפטפט , לא להיות במקום, שבו עליהם לשבת,כשהמורה נכנס לכיתה תמיד היתה תנועה ונידות, בכלל לא סדר וכבוד. אצל מורים שהקפידו שכל תלמיד יעמוד במקומו היה סדר ושקט בכניסת המורה וגם לאורך כל השיעור. הכל תלוי במורה ובאווירת בית הספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם למדתם באותו בית ספר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתאר מצב בו המצב הטבעי בכתה הוא רעש ובלגן. כמו שאמרתי כבר קודם, הכל תלוי במורה. אפשר לנסות להנהיג אוירה של בית מישפט בהנחה שזה ישפר את המישמעת- זה לא. זה לא בית הספר, לא המנהל. זה תלוי אך ורק במורה. יכול המחנך להכנס לכתה, לאיים על התלמידים, יכול המנהל להכנס- לא יעזור שום דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנת אותי ואני כנראה לא הבנתי אותך. בשום אופן לא דיברתי על הנהגת אוירה של בית משפט בכיתה אלא שאלתי על התחושה שלך לגבי מנהגי כבוד מסורתיים בחברה באופן כללי. מה זאת אומרת "הכל תלוי במורה"? מדובר על מצב רגיל ומקובל ש*לפני* שהמורה נכנס יש בדרך כלל רעש ותנועה. לא תמיד התלמידים שמים לב כשהמורה נכנס, אבל אם התלמידים בשורות הראשונות רואים אותו וקמים - כל אלה שמאחוריהם יודעים שהוא הגיע. *לא הייתי רוצה* לראות כיתת ילדים שיושבים בשקט הרבה לפני כניסת המורה, בניגוד לטבעו של ילד (לטבעם של הרבה ילדים, גם אם לא כולם), אם זה מה שאתה מתכוון - לא הייתי רוצה שהמורים יגדלו ילדים מאולפים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שתלוי במורה הוא האם כשהוא נכנס, הם יתישבו ואפשר יהיה להתחיל בשעור. מסכים איתך במה שכתבת. לא הפריע לי שעדיין היה רעש ותנועה בכתה כשנכנסתי. רב ההפסקות היו קצרות מדי בשביל ילדים ונוער. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, אצלכם היו קמים לכבוד המורה? בעממי או בתיכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתיכון, בשנות ה70. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו היתה נורמה, כך הזקנים מספרים. ואיפה למדת? אין חובה לענות.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה מנהג יחסית חדש, הכניסו את זה כנראה באמת להגביר את הכבוד\דיסטנס בין התלמידים למורה. אין לי מושג אם הקימה היתה יוזמה מקומית ומקוממת או שמא כללית ומקוללת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אצלנו (באותו מקום ובאותו מועד). ההבדל בין מורה שרחשו לו1 כבוד לבין מורה שניסה לרכוש כבוד נמדד בפרק הזמן שחלף מאז כניסתו לכתה ועד מתן האישור לשבת (וגם אופן מתן האישור) ___ 1 כן, כן, בתקופה ההיא היו (גם) מורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אצלנו, בתחילת שנות ה-90, ביסודי ובחטיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין למה אתה מקשר (או טוען לסתירה) בין דמוקרטיה למשמעת. תלמידים יכולים להיות שותפים בקביעת החוקים. הם לא יכולים2 להחליט איזה חוקים לקיים ומתי. ___ 2 כלומר, אסור להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים *שהדרישה* לקום כשהמורה נכנס מעוררת רגשות קשים שאינם משרתים את מטרותיו של בית הספר, אבל לדעתי בבית ספר אידיאלי התלמידים יעשו זאת, או דבר מקביל, על דעת עצמם. מגיע בן אדם, עונה על השאלות שלהם, מקדיש להם מזמנו... אתה מציע לאינסטלטור כוס מים? אני הייתי קם בשביל המורה (בבית הספר האידיאלי, שם לא הוכרחתי להגיע לשיעור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך נגיע לבית ספר אידאלי? על ידי חינוך הילדים לכך ש"מגיע בן אדם, עונה על השאלות שלהם, מקדיש להם מזמנו..." ראוי להערכה (זה לא טבוע בכולם אקסיומטית). דרכים אפשריות לחנך: לדרוש שיעמדו כשהמורה נכנס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך לדעתך יגיע התלמיד להבנה ש"מגיע בן אדם, עונה על שאלות שלהם מקדיש מזמנו..." ובשל כך צריך לכבד אותו, אפילו בקימה? הנוער של היום יענה כי הוא מקבל על זה כסף... ולכן הוא אינו חייב לו מאומה. חינוך לערכים צריך להיות עם מסגרת ברורה, אפילו מסגרת של חוקים, אבל להוסיף הסבר רציונלי מה עומד מאחורי החוקים. כמו למה לקום לאדם זקן באוטובוס, או למה להשאיר את המושבים שמאחורי הנהג פנויים עבור קשישים וזקנים, לא רק מתוך כבוד, אלא גם מתוך דאגה למצבם הגופני של הקשישים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכירה מרצה באחת האוניברסיטאות בארץ שבסוף כל הרצאה שלה כמעט הסטודנטים קמים ספונטנית ומוחאים כפיים. אני די משוכנעת שגם לו הייתה מלמדת בתיכון זה היה כך. אבל היא די נדירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר איש אחד עם רגל תותבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
- I know a man with a wooden leg named Charles
- And what is the name of the other leg? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צ'ארלס, סמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. בגילי הזכרון זה לא מה שהיה פעם. ___ לא שאני זוכר מה היה פעם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק ממה שאמרת נשמע כיף, אבל לא בדיוק "שיתוף בהנהלת המוסד", יותר כמו "שיתוף בתיפעול המוסד". האם מקובל עלייך שילדי כיתות ד' יקבעו אם ללמוד תורה או לא? בסך הכל אני מאמין שבכיתות הנמוכות היה אפשר להסתדר עם הרבה פחות לימודים פרונטליים והרבה יותר ערוגות ומשחקים, אבל אני לא בטוח שההחלטה הזאת צריכה להיות בידי התלמידים עצמם. גילוי נאות- בתי למדה שנה אחת בבית ספר "פתוח". הוצאנו אותה לאחר שהתרשמנו שהמורים ניצלו את החופש כתרוץ לא ללמד גם את מעט התלמידים שכן נכנסו לכיתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך רואה את ההבדל הגדול בין "שיתוף בהנהלת המוסד" ל"שיתוף בתפעול המוסד" בכל מה שקשור לערכים והחינוך שאתה מעוניין להקנות לתלמידים. אני לא חושבת שצריך לתת לילדים בכיתה ד' לקבוע אם ללמוד מולדת במקום תורה או להפך, אבל אני לא רואה סיבה שלא לתת להם להחליט אם הכיתה תהיה מסודרת בטורים או בקבוצות,* אם תהיה או לא תהיה תחרות תחפושות בפורים ומי יהיו השופטים וכו'. אתה יודע מה? אפילו לתת להם להחליט אם הם רוצים שבמסגרת שיעור טבע הם יצאו לטיול-יום בשדה מאחורי בית הספר או לוואדי שלידו. מעבר לכך, אני לא רואה סיבה שתלמידים יחליטו על תקנון-מגרשים. איך מחליטים מי זכאי להשתמש במגרש באיזה יום, איך מתמודדים עם תלמידי כיתה ו' שמשתלטים על המגרש ביום שתלמידי כיתה ב' זכאים לשחק בו וכו'. *שזה יכול להשמע כמו החלטה דבילית ומגוחכת בעינים מבוגרות, אבל היה נושא להתרגשות רבה כשהייתי בכיתה ג'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי- את בעד או נגד זה שתלמידים יחליטו על תקנון המגרשים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה עם ההצעות הללו, אם כי יש לבחון היטב את גבולות החופש ( זכויות המיעוט וכולי) ובלבד שגם ילמדו מולדת ותורה ( כן, אפילו תורה) ולא כל היום יתעסקו בפוליטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, אבל לא רק בניהול, לנהל פה כולם יודעים, בעיקר בעבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש צביעות באדם שאומר ''אלימות היא דבר רע'' אם אינו מאמין בכך. לא לשנות את ערכי החברה פירושו של דבר לשמר גם את כל אותם ערכים שקיימים כה היום, כולל האלימות, חוסר הסובלנות, וחוסר ההגינות שקיימים בה. כמו כן, פירושו של דבר לתת חופש מוחלט להשתנות הטבעית של החברה, שכיווניה מאד בלתי צפויים. אם תסיר ממנה כל חינוך, של הורים או של מורים, הדור הבא יהיה כנראה אלים ואגואיסטי. אתה יכול לומר שאין זה תפקידה של המדינה לעצב ערכים, ולהשאיר את העבודה בידי ההורים, אבל אני תוהה מה יהיה האפקט של זה. אני גם לא חושב שזה ישרת אותם בצורה טובה, כי כמעט כל ההורים דוגלים באותם ערכים בסיסיים שהזכרתי, וישמחו לשלוח את ילדיהם לבית ספר שמחנך לערכים אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלימות, חוסר הסובלנות וחוסר ההגינות קיימים היום בתור *ערכים*? מישהו שכח ליידע אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונו להפתיע אותך, אבל גילי החליט שאנחנו מחויבים להזהיר אותך מראש. (גם כן דמוקרט) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי. כל מי שנוהג בהם בוחר לעשות זאת (בהנחה שהוא לא מאבד שליטה וכו'), וזה אומר שהוא רואה בזה דבר לגיטימי, גם הוא לא יצהיר על כך. מי שלוקח שוחד עושה זאת בגלל שמבחינת המוסר שלו מותר לו לעשות את זה, אפילו אם זה נחשב ללא בסדר. מעבר לזה, אתה גם יכול לשמוע הרבה אנשים מדברים על זה שבדרכים הגונות אי אפשר להגיע לשום דבר בארץ הזאת, ובעבור רבים מהם המסקנה אינה שלא צריך להגיע לשום דבר, אלא שצריך להשתמש בדרכים אחרות. ולפעמים המדינה מתגמלת אנשים על כוחנות (או לפחות לא עוצרת בעדם). דוגמאות משמעותיות שעולות לי כרגע - איומי אלימות של מתנחלים (כל הזמן), נסיונות של חרדים לעצור את מצעד הגאווה בירושלים בעזרת איום באלימות, רצח רבין, ובטח יש עוד הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל חוסר סובלנות בכלל אין צורך לדבר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר לגיטימי? אולי. אני רואה בלעיסת מסטיק דבר לגיטימי, אבל "לעיסת מסטיק" מופיע ברשימת הערכים של ויקיפדיה, לא שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי ליותר מזה. כנראה שברוב המקרים אלימות מופיעה באמת לא כערך. אבל אני בהחלט חושב שהיא קיימת כערך. יש מקרים שבהם הרבה אנשים יגידו שאלימות היא המעשה הנכון. ויש מקרים שבהם הרבה אנשים יגידו שלקיחת שוחד היא המעשה הנכון. התרבות של ''לא לצאת פראייר'' פירושה בעצם שלהיות זה שהושפל, נפגע או הפסיד זה דבר מבזה אולי יותר מאשר לפגוע בחזרה, ואולי אפילו להיות זה שפגע השפיל וניצח זה דבר מכובד. בפרשנות הקיצונית שלה, זוהי אלימות כערך. בכל אופן, לפני שאנו אומרים דברים החלטיים, צריך לזכור ש''אלימות'' ו''ערך'' הן מילים עם הגדרות מאד נזילות. במובן מסויים ההבדל בין מה שאנו קוראים לו אלימות למה שאנו קוראים לו עמידה על זכויות או אסרטיביות, הוא הבדל כמותי (למרות שאני חושב שיש גם הבדל איכותי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...כל אותם ערכים שקיימים כה היום, כולל האלימות, חוסר הסובלנות, וחוסר ההגינות שקיימים בה". "...כי כמעט כל ההורים דוגלים באותם ערכים בסיסיים שהזכרתי". אם שני משפטים אלה אינם סותרים זה את זה, האם כוונתך היא שכמעט כל ההורים מעוניינים בחינוך לאלימות, חוסר סובלנות וחוסר הגינות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל שהרוע ינצח לא צריך רוב לרעים. מספיק רוב לאדישים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או לחלשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או לשמאלנים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, כוונתי היא שאלימות, חוסר סובלנות, וחוסר הגינות קיימים בחברה, למרות שאינם הערכים של רוב האנשים. אני רוצה להדגיש שבהיעדר חינוך כלשהו, החברה תעבור איזושהי התכנסות ל''מצב טבעי'', שהוא כנראה לא כל כך טוב. המלחמה בתופעות האלה היא מלחמה שצריכה להיעשות בכל דור מחדש (למרות שהיא לוא דווקא קשה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא לא בטוחה שהמלחמה צריכה להיעשות בכל דור מחדש - לפחות לא אם בדור מסוים מצליחים בה. אחרי ההצלחה הראשונית זה צריך להיות הרבה יותר קל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט הרבה יותר קל, אבל ללא חינוך (כלשהו) זה בודאי לא יישמר מעצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כמובן, העניין הוא שהחינוך העיקרי בעניינים האלה בא מההורים, להערכתי - ובעיקר באמצעות דוגמא אישית. ובחברה שאיננה חברת הגירה, ושהרוב המוחלט של ההורים בה גם גדל בתוכה, החינוך הביתי הזה מתקיים ממילא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם? מתי? כמה שעות ביום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלמונית צודקת. זה לא עניין של שעות, זה עניין של אווירה, של שיחות מעניינות, של רגעי הורים-ילדים, של רגע שבו הילד רואה משהו בטלויזיה ושואל שאלה ומשם מתפתח שיח, של אבא ואמא שלוקחים את הילד לפגוש קרוב או חבר המשתקם בבית לוינשטיין (כן, גם זה קורה, אם הילד כבר בגיל בשל, כמובן) זה עניין של הרבה מאוד דברים - לאורך שנים. מובן שמוסדות החינוך יש להם תפקיד בנושאים אלה, אבל לבית יש, ככל הנראה - משקל יותר חזק ומשמעותי. כשמורה עומדת מול כיתה ואומרת - "היום נשוחח על הקוד האתי של אסא כשר, מי יודע מה זה, ילדים? מישהו שמע על זה פעם?" - קשה לדעת מי מקשיב לה, אם בכלל, ועד כמה. כשזה קורה באופן בלתי מכוון (או כן *קצת* מכוון, אבל לא תמיד הילד יודע מזה), בבית, עקב שידור החדשות שברקע או כותרת בעיתון - זה משפיע הרבה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי האלמוניות צודקות. אני מסכים איתן. חינוך הוא לאורך זמן ולאורך כל היום. במצב העגום של מערכת החינוך במדינתנו החינוך ברובו מתחיל בבית ומסתיים בו. בית הספר הוא בנוסף. אי אפשר להטיל על מערכת כל כך בעיתית את חינוך הילדים, ולפטור את ההורים מאחריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא זו בלבד, אלא שגם כשיש חינוך בבית הספר, עדיין החינוך בבית יכול להשפיע יותר, מפני שגם בלי להתכוון ספציפית - ההורים נותנים כל הזמן דוגמא לילדיהם. ודוגמא פועלת יותר חזק מהוראה מילולית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעיתים אני תוהה האם הגניטיקה של ההורים משפיעה על החינוך, או הדוגמא האישית, או שילוב של שניהם? האם כל הורה מכה היה ילד מוכה, האם יש כאן גנטיקה, או דוגמא. אני מאמין שזהו שילוב של שניהם, וחינוך מכוון יכול לשנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם חינוך לערכים במסגרת ממשלתית היא שאנשים שונים רוצים להנחיל ערכים שונים, או על פי סדר עדיפויות שונה (כאשר סדר העדיפויות קובע לגבי ערכים מתנגשים), וכך הלאה. ומי יקבע מהם הערכים הנכונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה ממקם את החינוך במדעים המדוייקים. אני זוכר שהיו פסיכולוגים בארה''ב שהיו מנסחים תהליכים פסיכולוגיים בנוסחאות מתמטיות. ביזארי לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולנסח תהליכים פיזיקליים בנוסחאות מתמטיות זה ביזרי לא לחלוטין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שאני מבין את המושג "ביזרי"1, אז לא, לנסח תהליכים פיזיקליים בנוסחאות מתמטיות זה לחלוטין לא ביזרי. (אין באמור כדי לחוות דעה האם זה גם "נכון", "רצוי" או "הגיוני".) ____ 1 מוזר, משונה, לא מקובל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |