בתשובה להעלמה עפרונית, 05/12/01 1:48
חסרה עוד אופציה- ש''ש 46262
מה זה ש"ש?
חסרה עוד אופציה- ש''ש 46265
"Shnat Sherut."
כן, מה שהוא אמר. 46610
שנת שירות היא שנה שבה אנשים תמימים ומלאי אידאלים (מה? אני אמרתי את זה? NOT!) דוחים את השירות הצבאי שלהם בשנה, למען שנת התנדבות כזו או אחרת.
מרבית השינשינים פועלים באחד משני אופנים- בפנימיות וכפרי נוער, שם העבודה היא בעיקר ככוח עזר למדריכים השכירים (בעיקר כיום עם הקיצוצים הנרחבים), והענקת יחס אישי יותר לילדי הפנימיה. הפנייה לאנשים שהם בין מבוגרים לילדים, נותנת ערך מוסף עצום (לדעתי לפחות) שאף מדריך מבוגר לא יכול לתת, מעצם גילו.

אבל ישנם שינשינים (בעיקר בוגרי תנועות נוער) שפועלים בדרך שונה לחלוטין (אני! אני!!). הם גרים בשכונות מצוקה או עיירות פיתוח בקומונה (למען האמת, גם מי שמשנשן בפנימיות או כפרי נוער גר בקומונות, אבל לא חשוב...), ומתעסקים בכל מה שקשור לעבודה קהילתית באותו המקום. מקימים שבט/קן/סניף של התנועה ממנה הם באו, מחזיקים אחד שכבר קיים אבל קצת כושל (...) וכו'.

הגרעין אליו אני שייכת, (גרעין רעים) פועל ב14 מקומות: מדימונה ומצפה רמון בדרום, ועד לכרמיאל ונצרת עילית בצפון. אנחנו מתעסקים בכל מה שקשור לחינוך הבלתי פורמלי, ומנסים להכניס את הנופך שלנו למסגרות הפורמליות שפועלות באותו מקום- מועדוניות רווחה, בתי ספר, מתנ"סים וכדומה. כמו כן, כל קומונה פותחת גם מסגרות חדשות משלה, הכל בהתאם לצרכי המקום כמובן. (מועדוני נוער, קבוצות נושאיות, משחקיות, חונכויות אישיות וכאלה.)
חוצמזה, אנחנו גם מחזיקים את שבט הצופים המקומי, ומתפקדים כ"בית פתוח" בשכונה. מה זה אומר? שאפשר להכנס אלינו כמעט בכל שעה של היום, לשבת, לדבר, לראות טלויזיה, לשחק במחשב וכו'. הכל מתוך אמונה שקשר אישי יכול לתרום הרבה יותר מכל פעולה שבעולם.

אחרי השנת שירות, מתגייסים כרגיל לשנתיים/שלוש בצבא, כמו כל שמיניסט שסיים כרגע ללמוד.

זהו. אני לא בצבא, ולא בשירות לאומי. מספיק מפורט?!
כן, מה שהוא אמר. 46942
אחלה. כל הכבוד.
אני תוהה אם היית ציני. 46945
אני תוהה אם היית ציני. 46950
לא הייתי ציני, ככל שהדבר עשוי להישמע מוזר לגבי תגובה באייל. שמחתי לשמוע על המפעל שלא הכרתי.
כן, מה שהוא אמר. 47047
בזבוז זמן וכספי מיסים. גרים בדירות על חשבון המדינה, מעשנים, שותים, מתבטלים ועושים ילדים כל היום, והעיקר: לא מועילים כלל. שנה שלמה לשבת ב"בית פתוח" כדי שלאספסוף ברחוב יהיה עם מי לדבר ולשבת? ממש פרודוקטיביות בהתגלמותה.
כן, מה שהוא אמר. 47054
מהגרעינים הבודדים שאני מכיר, לא זכור לי שיצאו יותר מידי זאטוטים (לא יותר משנכנסו אליהם, בכל אופן). אבל אני מניח שהתכוונת לאקט ההזדווגות, ופשוט לא רצית לנקוב בשמו... נו, טוב.
אני לא מכיר את גרעין רעות, אבל הגרעין שאני כן מכיר סייע רבות לקהילה בתוכה הוא ישב - לא רק ''דיבר'' עם הילדים, אלא גם העביר להם שיעורים ממשיים וסייע להם להתקדם בלימודיהם. לפחות חבר אחד שלי שהיה בגרעין כל-כך הרבה ''להתבטל'', כדבריך, עד שלא מצא את הזמן לכתוב עבורי מאמר שהפצרתי בו לכתוב, בו יסביר את האידיאולוגיה ואת המתודולוגיה מאחרי הגרעין שלו.
אוף, זה כל כך דורש תגובה. 47315
וזה מוזר, כי בדרך כלל ההתייחסות לשנת שירות כאל ביזבוז היא בדיוק מהכיוון השני- "מה, את הולכת לבזבז שנה מהחיים שלך סתם? מה, את לא מרגישה פראיירית? מה, לא חסרים אנשים אחרים שיעשו את זה? בלה בלה בלה".
אז דבר ראשון, אני נוטה להאמין שאם היינו באמת כל כך לא אפקטיבים, פשוט לא היינו קיימים. עניין פשוט של שיקולי עלות תועלת.

מעשנים? טוב, לא אני.
שותים? רק מיץ, וגם זה מתרכיז (אין כסף לקולה...). חוקי הגרעין אוסרים על החזקת משקאות אלכוהוליים בדירה. (בין השאר בגלל העובדה שאנחנו בית פתוח, ומדובר בעניין של דוגמא אישית) והפעמים היחידות שאנחנו מעיזים (חבורת בוגרים שכולה מעל 18, כמה נורא חצוף מצידנו) זה כשיוצא לנו לצאת ביחד לאיזה פאב או מועדון. אבל מה, בגלל שאנחנו כל כך עסוקים בלהתבטל ולא לעשות שום דבר- זה קורה בתדירות של פעם בחודש בערך.
עושים ילדים כל היום? טוב, את זה אני ממש לא אכבד בתגובה.

אני תוהה מדוע אתה מאמין שלתת מענה ל"אספסוף ברחוב" זה כזה דבר לא פרדוקטיבי. ויותר מזה, איך אתה מעז לזלזל ולקבוע שזה הדבר היחיד שאנחנו עושים?!
מצטערת מאד, אבל כשילדים מהשכונה יושבים ומדברים איתנו, וקוראים עיתון, ומשחקים טריוויה במחשב, במקום לשבת במרכז המסחרי ולעשן (ולא תמיד סיגריות)- טוב, זה לא כלום בעיני.
לתת צ'ומת לב לילדה שההורים שלה לא יכולים לתת לה (כי מה לעשות, אבא בכלא עם צו הרחקה, ואמא חולת סרטן), זה לא כלום בעיני.
לנסות ולפוגג קצת מהבורות שיש להרבה מהילדים כאן- זה לא כלום בעיני.
אבל אתה יודע מה? מה אני בעצם יודעת.
אני הרי מבזבזת את כספי המיסים ללא שום תמורה אפקטיבית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים