בתשובה להאייל האלמוני, 12/11/07 12:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התשובה הזו היא דמגוגיה מהסוג המיותר - נא לא להשוות הוראה פרונטלית של הרצאה רציפה עם מעבר בין התלמידים בזמן ביצוע תרגיל או משימה בכיתה. מהו שיעור טוב עבורך? הקראה מהמחברת משך 45 דקות רציפות, או שיעור שיש בו דיון, למידה ומחשבה? צר לי שהמורים שלך סיפקו חוויות מהסוג הראשון, אני מעדיפה לחשוב על עצמי כמורה מהסוג השני. רק שזה דורש זמן. אני רוצה לענות לכל תלמיד ולראות איך הם מצליחים ומה הם עונים. שיעור מהסוג עליו המלצת בציניות (העקבית, יש לומר) הוא שיעור בו אני לא מוכנה לשמוע אף אחד ורק לירות חומר. מצטערת, אצלי זה לא קורה. לגבי הדיון הקודם על איכות המורים- אני מסכימה שיש לשפר את איכותם. אני שמחה להעיד על המורים בבית הספר שלי (המסורתי בירושלים) שהם איכותיים במידה בלתי רגילה, משקיעים ואכפתיים. ומה עם אלה שאינם מוצלחים? אני משערת שלא כל הרופאים שלנו סיימו בהצטיינות, ובכל זאת לא סתמו את הגולל על הרפואה. אם רוצים מורים יותר טובים- יש לקדם תכניות הצטיינות ומסלולים מתאימים במקביל לפיקוח וביקורת על המורים. זה, לדעתי, יעיל יותר מדמוניזציה גורפת של המורה והחינוך. אני גם לא בעד קביעות, אך גם מתנגדת לפיטורין פעם בשנה כמו עבדי חברות כח- אדם. אולי חוזה מתחדש אחת לחמש או שמונה שנים יגביר יעילות ויאפשר תחלופה. ה"רפורמה" המוצעת כעת יוצאת מנקודת הנחה שמורה "ממצה את עצמו" תוך 15 שנים, ואז ייפלט מהמערכת. אם זו הגישה, מי בכלל ירצה להיכנס למסלול חסר תוחלת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את רוצה להגיד שכלתמיד בשיעור שלך, הייתי נאלץ לבלות לפחות 95% מהזמן בלשמוע את דעותיהם של עמיתי לכיתה ותשובותיך לשאלותיהם ? ואני חשבתי שמצבי היה גרוע. לרפואה קשה מאוד להתקבל, גם לאחר שהסטודנט התקבל, הוא עדיין יעוף במידה והוא לא עומד בסטנדרטים האקדמיים והמקצועיים. לאחר שהוא סיים את חוק לימודיו, הוא נבחן בבחינות בלתי תלויות (מספר בחינות שחובה לעבור את כולן, בהתאם לשלבים שונים של התקדמות מקצועית) ורק לאחר מכן (סטא'ז כבר הזכרתי ?) הוא הופך לרופא מן המניין. נוסיף על כך התמחות (ולעיתים קרובות התמחות שניה/על) ומתחילה להתקבל התמונה של מה נדרש כדי להיות רופא מומחה בארץ. אז נכון שגם לבוגר האחרון של ביה"ס לרפואה קוראים דוקטור, אבל את יכולה להיות בטוחה שכשרופא מומחה בארץ נותן חוות דעת, המדינה עשתה מבחינתה הרבה מאוד כדי לוודא שיש לו את הכישורים המקצועיים לתת את חוות הדעת הזו1. בבקשה אל תשווי את זה למורים בארץ, קיבלתי מספיק מיילים מהפקולטה שהנה בבקשה תואיל בטובך לקחת כמה קורסים בהוראה והתעודה בדואר. אפילו סיום תואר ראשון לא נדרש במקרים רבים כדי להתחיל ללמד. 1 אני לא מתייחס לאספקטים של שחיקה, רשלנות ואדישות שלעיתים מחלחלים גם למקצוע זה ומן הראוי לתת גם עליהם את הדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
What do you call the guy who finished last in his class at med school? "Doctor."
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רפואה היא מקצוע נחשק, ולכן האוניברסיטאות והמדינה יכולים להרשות לעצמם דרישות גבוהות מהמועמדים. שיפור תנאי המורים יאפשר להעלות את הרף גם עבור המקצוע הזה, וזה בדיוק מה שהמורים טוענים (בשקט יחסי. כאמור, לא קל לארגון להכריז על חבריו כבלתי כשירים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה שלי היתה מכוונת נגד ההשוואה בין רופאים למורים, כאילו יש רופאים לא מוצלחים והדבר אינו פוגע בקיום מקצוע הרפואה. כאמור הקריטריונים של הקבלה לאוניברסיטה לרפואה הם רק המכשול הראשון. כמה בעלי תעודת הוראה מסוננים בתהליך שבין תחילת הלימודים להוראה בכיתה ? העלאת רף הקבלה לאוניברסיטה כפועל יוצא של שכר הלימוד, אין בו די. מימלא רף הקבלה מיועד לסנן את אילו בעלי הסיכוי הפחות לסיים את הלימודים, נתון שבכלל לא בטוח שבא במתאם חיובי עם איכות המורה. לכן ההשוואה עם רופאים אינה במקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא כותב ללא שגיאות ומשתמש בסימני פיסוק. (למען האמת אנשים נוטים במידה מה לקבל עדות של אדם על עצמו. הנתונים בעל תואר שני ותחילת לימודי תואר שלישי, לא שחוק, ''כי אנחנו נחשבים לטובים במיוחד'', ''ואנו נאלצים להציל תלמידים'', ''אני מכין לפחות שלוש אופציות עפ''י לקויות הלמידה'', ''בין תלמידי יש אנשי היי טק, רופאים'' כאשר בשום שלב לא נראה שהוא מחמיא לעצמו ספציפית אלא מוסר מידע רלוונטי, כל אילו תורמים ליצירת תדמית מאוד מסויימת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתך הייתה מכוונת במקרה ל- תגובה 463430 ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגד מי מופנית הטענה על הרף הנמוך מדי לקבל תעודת הוראה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא הפנתי טענה זו לאיש, מימלא מדובר בהיצע וביקוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במערך שיעור טוב ויעיל קורים שני הדברים: תחילה העברת נושא (או חזרה על נושא) ע"י המורה, ואחר כך תהליך דינמי מורה-תלמידים-מורה. בדינמיקה הזאת לא משתתף *כל* תלמיד ותלמיד ב*כל* שיעור ושיעור, בין אם יש באותה כיתה 20 או 40 תלמידים, אלא הדבר מתחלק באופן טבעי (ורצוי גם נינוח) בין שיעור לשיעור ובין תלמידים לתלמידים. ביום ראשון מצביעים (או נענים לפניה-שאלה אישית של המורה) התלמידים א', ב', ג' ו-ד', ביום שני התלמידים ה', ו', ז' ו-ח', וכך הלאה וכך הלאה. בדיקת השיעורים מתבצעת בנפרד, בכמה שיטות אפשריות שונות, ובהן באמת יש משמעות למספר התלמידים בכיתה. וכאשר מספר התלמידים גדול יותר במידה משמעותית - המורה באמת נדרש/ת למאמץ גדול יותר בבדיקת השיעורים (אך לא באינטראקציות הכיתתיות), אך בשום מקום, בשום מקרה ובשום סיטואציה אין מדובר ב"דקה לכל תלמיד", לא כמציאות טכנית ולא כאיזושהי מטאפורה מוגזמת ומזוייפת. תלונותיהם של רוב המורים לגבי גודל הכיתות קשורות בבעיות משמעת ולא בניהול מערך שיעור ובתפוקה הלימודית (כפי שהם נמדדים באמצעות ציונים, בגרויות והצלחה עתידית, עם כל המגרעות שבמדדים אלה). בעיות המשמעת הן נושא שיש לדון בו בפני עצמו, והוא דורש מאמץ משותף של ההורים והמערכת. אגב, אם כבר מדברים על דמגוגיה, אין צורך להעלות השערות הזויות ומתנשאות בנוסח המשפט שלך (המורתי-פולני-דודתי עד זרא) - "צר לי שהמורים שלך סיפקו לך...". אשמח אם תואילי בטובך לא להפליג בפינטוזים על חוויות ילדותי ונערותי ולא לחוש צער בעבורי. את חינוכי קיבלתי בארץ ובאירופה, בתקופות שהיו טובות יותר ומכובדות יותר למערכת החינוך הישראלית, ועדיין, מה לעשות - המורים האירופאים עלו באיכותם במידה ניכרת על הישראלים, ועם כיתות באותו גודל. צר לי שאת "רואה עצמך כמורה מן הסוג השני" - *רק* מן הסוג השני, ושבמהלך הכשרתך כמורה לא לימדו אותך ש*כל* מורה צריך להיות מורה משני הסוגים גם יחד, ולשלב בשיעוריו בקביעות הרצאת דברים בדינמיקה כיתתית יוצרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיקר שעל נפוליאון כולם יודעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת את הספר "השד מהשביעית" של קורנל מקושינסקי (או "השד מכיתה ז"' בתרגום ישן יותר)? יש שם סיטואציה בה המורה בוחן את תלמידיו בשיטה דומה למה שאתה מתאר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי דוקא לתאר מצב רנדומלי שנובע בעיקר מהיוזמה של התלמידים המצביעים, ואולי היה עלי לכתוב ככה: "ביום ראשון התלמידים א', ד', ז', ט', וביום שני התלמידים ב', ג,' ה' ו-ד'. אבל בכל מקרה עד כמה שזכור לי - השיטה של הפרופסור ההוא היתה הרבה יותר מסובכת, גיבור הספר עלה עליה והיה בה, נדמה לי, משהו כמו: בשיעור מסויים נבחן התלמיד א' ובשיעור הבא נבחן זה שהוא התלמיד ה-17 אחריו ברשימת השמות. (לבקש מהילד שייקח את הספר בספריה ולקרוא עוד פעם, רשמתי לפני :)) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מהיוזמה של התלמידים המצביעים"? מנסיוני משנותי בבית הספר מדובר על אותם שלושה תלמידים בכל פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, זה בדיוק מה שטוב. מה אנחנו פה, קסרקטין פרוסי? סתאאם. ליתר דיוק, אמרתי בתגובה 463336: "ביום ראשון מצביעים (או נענים לפניה-שאלה של המורה)...". כך שכיסיתי את שתי האפשרויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה שתי אפשרויות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשרות א: המורה מפנה שאלה או נושא לדיון אל הכיתה, והתלמידים מצביעים ומגיבים לפי רצונם ויוזמתם. אפשרות ב: המורה פונה אל תלמיד מסויים ומפנה אליו שאלה או נושא לדיון, ואחר כך אל עוד תלמיד ועוד תלמיד ועוד אחד ככל שמאפשרים הזמן וההתקדמות בחומר . יש מורים המשלבים בין שתי האפשרויות. הם פונים לתלמיד מסויים בשאלה, התלמיד עונה, והמורה אומר: "טוב, שמענו את דעתו של מוישה, יש מישהו שרוצה להביע דעה שונה?" עוד שילוב אפשרי: המורה מפנה שאלה או נושא לכיתה באופן כללי. אם ההיענות הכללית היא מועטת או אפילו אינה קיימת, כלומר - אף אחד לא מצביע, הוא פונה לתלמיד מסויים ומבקש ממנו שינסה להרים את הכפפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר (אגב, לא נראה לי שמדובר בשיטות חדשניות במיוחד), ההערה שלי על השד מהשביעית התיחסה לאפשרות ב, וההערה שלי לגבי הנטיה של רק מספר קטן של תלמידים ''להשתתף'' התיחסה לאפשרות א. בתגובה המקורית שלך דיברת על ''התחלקות באופן טבעי'' בין השעורים. הצעה א היא אמנם טבעית אך כנראה שללא חלוקה ואילו אפשרות ב אכן תגרום לחלוקה אך לא תהייה טבעית. האפשרות השלישית היא כמובן גם לא טבעית וגם לא ממש ''חלוקה''. אני לא ממש מתרגש מכך שהמורה צריך קצת להכריח תלמידים להשתתף בשעור, אבל גם לא צריך לצפות שהתלמידים יהיו אסירי תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מהשיטות החדשניות באות לחפות על חוסר היכולת לנהל דיון רב משתתפים בכתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכיר. איזה שיטות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל, הוראה יחידנית בכתה של 35 תלמידים, לימוד בקבוצות וכד'. השיטות הללו הן בסדר גמור כשהן חלק ולא עיקרי. בסופו של דבר קיימת גם ההוראה הפרונטלית. אם המורה אינו מסתדר עם הוראה פרונטלית, אז עולה הכמות של הקבוצות וכו'. מורה שאינו יכול ללמד פרונטלי, צריך להחליף מקצוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסיון רע ונפוץ. הנסיון אינו מדבר בזכות כתות עמוסות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא רואים עלי, אבל למדתי בתיכון בשנות השבעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי להגיד שנשארתי עשר שנים בכיתה ג' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילד מפגר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שכח להגיד שהוא נשאר בטעות בכיתה ג' של אחותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות לי יש תירוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש המון מורים שעושים את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לרוב הדברים שלך. מה שאינני מסכים הוא שלנהל דיון בכתה עם 40 תלמידים הוא לנהל אותו עם 25 או אף 30 תלמידים. לפני כ-20 שנה מצאו במישרד החינוך מחקרים המראים שכיתות של 40 תלמידים לא פחות טובות ללמידה מכתות של 30 תלמידים. כל זאת לאחר שהדעה הכללית במישרד היתה שכתות של 40 תלמידים, גרועות ללמידה. המחקרים היו מחקרים ביזאריים שהשוו תוצאות ציוניות (מהמילה ציון) מסויימות ולא את האוירה בכתה, תחושת האינטימיות והנוחות של תלמידים להשתתף בשעור ועוד דברים מסוג זה. יש כמובן מורים שלא ינהלו שעור טוב גם בכתות של 25 תלמידים. חשבון פשוט יראה שבכתה של 40, אם באופן תיאורטי יתבטא כל תלמיד דקה אחת, יגמר השעור. היכן הרב שיח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם קרה לך, כמורה, שעמדת בכיתה בת 40 תלמידים וניהלת דיון שבו, באותו שיעור - *כל אחד ואחר* מ-40 התלמידים התבטא? אני בספק רב, ואני מעולם לא נכחתי בסיטואציה מופרכת שכזאת. בשיעור נתון מתבטאים רק כמה תלמידים ולא כולם, ובשיעור הבא מתבטאים תלמידים אחרים. אם קורה - וזה בדרך כלל לא קורה ובדרך כלל נושאי לימוד רבים אינם מעניינים את התלמידים והם יושבים בכיתה מתוך חוסר ברירה (כן, לא אצלך, זה ידוע - אבל אצל מורים אחרים :)), אבל אם קורה שנוצרת בכיתה המולה רבה מתוך רצונם העז של *כו-לם* להתבטא, מה עושה מורה שהוא אדם נבון? - אומר לתלמידיו: "אני שמח שהנושא כל כך מעניין ומעסיק אתכם, וכיון שזמננו קצר, אני מציע שנמשיך בשיעור הבא, ומי שהעניין ממש בוער לו - שיכתוב את דעתו על גליון נייר, בלי חובת הגשה ובלי ציון, ואני מבטיח שדעות מקוריות ושונות מדעתם של השאר - אני אדאג להביא אותן לידיעת כל חברי הכיתה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בכיתה של 30 תלמידים לא זכור לי שכולם רצו להתבטא והתבטאו באותו שיעור. זה מצב חריג (אם כי אני מתאר לי שהוא קורה לפעמים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגע בדיוק בשורש העניין (לא בזה שאצלי לא היה שעמום :-) ), אם קורה שנוצרת המולה בכתה של 40 תלמידים ואם הדבר קורה בכתה של לא יותר מ-30, זהו כל ההבדל שבעולם. בכתה של ארבעים, גם אם באופן תיאורטי כל אחד ידבר בממוצע דקה -נגמר הזמן. היתה לנו פעם שיחה בכתה במסגרת יום שהוקדש לחינוך מיני. היו 25 תלמידים והיתה שיחה כיפית, התלמידים באו אחרי השעור וטרכו לומר את זה. אי אפשר היה לנהל את השיחה הזאת בכתה של 40 תלמידים וגם לא של 35 . אחד העקרונות של ניהול סדנאות הוא שלא יהיו יותר מ-15 משתתפים ורצוי שיהיו שני מנחים. מה קרה? העקרונות של סדנאות למבוגרים אינם תופסים לגבי ילדים? אצל מבוגרים יש בעיות משמעת קשות יותר? אם כברנגעתי בהבדלים בין ילדים ומבוגרים: לפחות בזמן שאני למדתי באוניברסיטה, סמינריון היה אמור לכלול לא יותר ממספר מסויים של משתתפים, לבטח לא 40. גם תרגילים באופן תיאורטי היו צריכים להיות לא עם 40 משתתפים. אני יודע שהעקרונות הללו שקיימים באוניברסיטאות באירופה וארה"ב, כבר מזמן לא קיימים אצלנו. מדוע כשלפחות העקרונות הללו מקובלים לגבי מבוגרים, הן פקידי האוצר שהם המבינים הגדולים במדינה בכל דבר וגם בחינוך, וגם שרת החינוך, אינם מוכנים בכלל לכלול אותם ברפורמה המפורסמת במערכת החינוך שהם המשווקים העיקריים שלה. רפורמה היא רק בעניין הקשר שבין שעות לשכר. מאד מעמיק! חוסר תום הלב והאטימות אינם רק מאפיינים של משרד החינוך והאוצר: בבית הספר בו סיימה לפני שנה הבת שלי, היו רהבה שעות לימוד. היתה הפסקה אחת של 20 דקות וכל יתר ההפסקות הן של 5-10 דקות. יש מבוגר שמוכן ללמוד באופן כזה? מדוע אף אחד מהמורים אינו מתקומם נגד הגישה הלא אנושית הזאת? אז כפי שאת רואה הביקורת שלי איננה רק כנגד פקידי האוצר אלא נגד כל גישת המבוגרים בתחום החינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל נכון, אבל הביקורת המקורית שלי היתה לגבי הבכיינות הדמגוגית שבאמירה של מורה ברדיו: "יש לי 40 תלמידים בכיתה, יש לי דקה לכל תלמיד, איך אפשר ככה?", וזה נאמר בכמעט-בכי וכוונתה של המורה היתה לתרץ בכמה מילים את כל כשלון מערכת החינוך - ובמובן זה, זוהי דמגוגיה. בעקבות דבריך אני מתקן את עצמי עכשיו ומכיר בכך שהסיטואציה של "דקה לתלמיד" אכן קורית לפעמים - אבל היא נדירה מאוד 1 ואין בה כדי להצביע על בסיס הבעייתיות של מערכת החינוך בארץ. הבעייתיות קשורה הן בבעיית התקציבים והחלוקה הלא-נכונה והאינטרסנטית שלהם, והן, ובעיקר - בבעיית הירידה ההדרגתית המתמשכת של איכות המורים בארץ לאורך השנים. אגב, לגבי התיאור של הפסקה אחת של 20 דקות ויתר ההפסקות של 5-10 דקות: אני עצמי ביליתי במוסדות לימוד שזה מה שהיה בהם וזה לא נראה לי כל כך בלתי אפשרי, לא למורים ולא לתלמידים. ועוד אגב, אפילו יותר חזק: יש הבדל עצום בין הפסקה של 5 דקות, שזו הפסקה שהיא לא-כלום וכאילו לא היתה, לבין הפסקה של 10 דקות שהיא אולי קצרה, אבל היא בהחלט הפסקה. כך שאי אפשר לשים את שתיהן בצלחת אחת ולומר "יתר ההפסקות הן של 5-10 דקות", רק במגמה להראות את חוסר תום הלב ואת האטימות של האוחזים במושכות. 1 למעשה, אני מאמין שסיטואציה כזאת יכולה לקרות רק בנושא שתיארת, נושא החינוך המיני. שום נושא אחר המועלה במסגרת הלימודים אינו מסעיר ומגרה את התלמידים עד כדי כך שכולם, כל מי שנמצא בכיתה באותו שיעור, ירצו לדבר. ומאחר שבחינוך מיני עוסקים במערכת החינוך מעט מאוד - סיטואציה כזאת מגיעה אולי פעם-פעמיים, מקסימום שלוש, בשנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך שיש ירידה מתמשכת באיכות המורים. הירידה נמשכת עשרות שנים. כדי לתקן את המערכת צריך להפוך את המגמה והתהליך ימשך שנים. בהתנהלות הנוכחית של המימשל הישראלי שגם היא נמשכת הרבה שנים, אי אפשר יהיה להפוך את המגמה. אי אפשר יהיה להפוך את המגמה גם אם האוצר יתן עכשיו למורים - נניח שדרוג השכר ב-40% . השינוי צריך להיות הרבה יותר בסיסי ורב שנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בינינו ויכוח וזהו למעשה מצב חסר מוצא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיוני מאוד, ובעוד דור של חינוך גרוע יטענו שעל בסיס כזה אי אפשר למצוא מורים טובים. אם יש בעיה עם איכות המורים, צריך להחיל תוכנית שתאפשר ''גמישות תעסוקתית'' ותגמול על בסיס ביצועים, גם אם זה אומר (במיוחד אם זה אומר) שרוב המורים ימצאו את עצמם מחוץ למערכת בעוד ארבע-חמש שנים. ישנם המון צעירים מוכשרים שישמחו להחליף אותם בתשלום הולם (ע''ע מורי פסיכומטרי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אולי נכון, אבל צריך לשים לב להבדל עצום בין המורים לבחינות פסיכומטריות לבין מורה בתיכון: הראשונים מלמדים אוכלוסיה שבאמת רוצה ללמוד. המאמץ הנדרש מהמורה במקרה זה הוא כאין וכאפס לעומת המאמץ ללמד את מי שהולך לביצפר כי אין לו ברירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי פתרון לבעיה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "תגמול על בסיס ביצועים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פירושו של דבר שאם בעבור אותה אוכלוסיית מוצא התלמידים שלך מצליחים כפליים משלי, השכר שלך יהיה כפול משלי. רוצה חינוך ערכי ? כנ"ל לגבי התנדבות (באמת התנדבות, לא "התנדבות" נוסח מערכת החינוך), שיעור מגוייסים, שיעור מתנדבים ליחידות מיוחדות, שיעור בעלי התיקים הפליליים (בהיפוך סימן) וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה נותן תגמול עבור התנדבות, היא כבר לא תהיה ''באמת התנדבות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגמול למורים על התנדבות של תלמידיהם, אם הבנתי נכון. (נראה לי שאת פעילויות ההתנדבות שלי בתיכון הייתי מייחסת דווקא לחינוך הבלתי פורמלי בשילוב חינוך מהבית. למחנכת שלי בתיכון, נחמדה ככל שתהיה, לא היה שום קשר לזה מעבר לעובדה שהיא מעולם לא הפריעה לי להחסיר לימודים בשביל אירועים כאלו ואחרים שדרשו את נוכחותי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שלעובדה שמעברה לא היה קשר, לה עצמה היה קשר משמעותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למחנכת שלך בתיכון, היה קשר לזה בעובדה שהיא מעולם לא הפריעה לך להחסיר לימודים בשביל אירועים כאלו ואחרים שדרשו את נוכחותך. העובדה שהיא מעולם לא הפריעה לך להחסיר לימודים היא לא מובנת מאליה. ___ סתם פרט אקדוטאלי: בבית הספר בו (כבר לא) למדתי נענשו חברי על העדרות בלתי מוצדקת מהלימודים כאשר נסעו (מחיפה) לירושלים להשתתף במחאתו של מוטי אשכנזי לאחר מלחמת יום הכפורים. (כן, אני יודע, זה מעיד בעיקר על גילי המופלג). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה רעיון חולני, או שהמורים יעבירו חלק מהתגמול לתלמידים ה''מתנדבים'' או שהם ינסו לשטוף להם את המח. אני לא רוצה שהילד שלי ילמד אצל מורה שיקבל תגמול עבור התנדבות שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמראה שיש בעיתיות עם הרעיון של תגמול על פי ביצועים. אני חושב שנגלה שבדיוק אלו שהם בעד הרעיון של תגמול על פי ביצועים הם אלו שיתרגזו כאשר ישמעו על אילו קריטריונים מדובר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מהם כאלו שמנסים לשטוף את מוחם כבר היום מסיבות יותר "טהורות"? (אני נגד חינוך להתנדבות בכלל, ונגד תגמול של מורים שתלמידיהם מרבים להתנדב בפרט.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרגע שהסכמנו על השיטה, הקריטריונים אותם מנסים להשיג הם כבר עניין סובייקטיבי התלוי בעיקר בהשקפת העולם והערכים. כלכלן ירצה לתגמל מורים ע''פ המשכורות של תלמידיהם בעבר, ספרטני לפי כמות הראשים שהם התיזו. הנקודה היא קודם כל להשיג שליטה יעילה על הערכים המוחדרים לנוער (להבדיל מהעדר שליטה והעדר החדרת ערכים כיום), מה ראוי לעודד זה דיון נפרד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי ההצעות שלך אינן יישימות, לדעתי גם אינן טובות . מי יחלק את בתי הספר על פי אוכלוסיות מוצא? זוג של אשה ממוצא מרוקאי שנשואה לגבר ממוצא פולני למשל. תחלק על פי הכנסות? על פי הממוצע בישוב מסויים? הרעיון העומד בבסיס ההצעה יחזק את החזקים. בית ספר בישוב שיש בו הרבה פשע יקבל פחות תקציב? את המיגזר הערבי אתה מראש דוחק למטה (שעור ההתגייסות וכד'). אני שוב חוזר על הפזמון המשעמם שלי: האתיקה של התנהלות המימשל הישראלי לדורותיו אינו מתאים לתכניות הללו. הוא אינו מתאים כי האוריינטציה של המנהיגות שמנהלת את מדינת ישראל אינה לא בכיוון הניו יורקי ולא בכיוון הפיני. המימשל הישראלי מנהל את המדינה כאילו היתה עסק למטרות רווח והציבור הוא ציבור לקוחות שבוי או מתחרים. מה שמדריך את אלו שמנהלים את העניינים הוא שאם נגזר להוסיף כסף, צריך לנהל מאבק כדי שיהיה מה שפחות, ולנהל כמו מו"מ מסחרי. אם קראת את המאמר של סבר פלוצקר היום, הרווח (חסכון) איננו המוטיב העיקרי אצל יזמי הפרוייקט בניו יורק, הוא כן אצל מי שמנהל אצלנו את העניינים. ראשית, המיבנה בו מישרדים אינם מנהלים את כוח האדם שלהם אלא מנהל חיצוני- אלי כהן מהאוצר, מונע כל ניהול יזמי של המישרד. התשובה הפתטית "אבל האוצר אינו מאשר" מסבירה את הכל. בשביל מה יש תקציב למישרד? אז מסתבר שלשרד החינוך יש רק תקציב חלקי. שמעת איך המרצים הבכירים הסבירו את התנהגותה של אחת משלהם-שרת החינוך? "היא יודעת שאם היא תתישר עם האוצר, היא תקבל יותר כסף!". אנחנו כל כך התרגלנו ומוחנו נשטף שזהו המצב הטבעי והנכון שאיננו מבינים את גודל האבסורד. אתן לך דוגמא מתחום הרבה יותר פשוט מחינוך: באכיפת חוקי העבודה עוסקים בכל רחבי הארץ (עסקו עד השנה) נדמה לי בסביבות 20 איש. האוצר הגדיל את התקציב, האם הגדיל באותו היחס את התקנים? אינני יודע, אך יש דוגמאות לתכמון הזה שהוא אחד הגורמים לאי מימוש תקציבים ברוב משרדי הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שב''אוכלוסיית מוצא'' האלמוני לא התכוון למוצא עדתי אלא ל''אוכלוסיית מוצא'' בעלת נתונים דומים בפראמטרים דומים. פירוש הדבר היא שאם הוא ואתה מלמדים שניכם בבתי ספר באותה שכונה, כלומר - התלמידים של שניכם באים ממשפחות בעלות סטאטוס חברתי-כלכלי-השכלתי דומה, והתלמידים שלו יצליחו יותר (יהיו יותר זכאי בגרויות, יותר מתנדבים, פחות מעורבים במעשי אלימות וכולי) - הוא יתוגמל בהתאם. אגב, לחלק את בתי הספר על פי מוצא עדתי, כפי שהבנת (בטעות, לדעתי) - אי אפשר. כבר כיום קיימת התמרמרות קשה כנגד בתי ספר דתיים וחרדים המפלים ואף מסרבים לקבל תלמידים ממוצא ספרדי וממוצא אתיופי. אילו היתה מדיניות אפרטהייד כזאת מוכרזת כמדיניות ממשלתית רשמית, הסערה החברתית שהיתה מתעוררת היתה שמה בכיס הקטן את מהומות ואדי סאליב ואת הפנתרים השחורים גם יחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון את איציק, הוא לא חשב שיחלקו את בתי הספר על פי מוצא עדתי; הוא פשוט חשב - ובצדק - שרבים מהם מחולקים כך ממילא. הרי רוב מוחלט של בתי הספר משרתים איזורים מוגדרים, וברבים מהאזורים האלה האוכלוסייה היא הומוגנית מבחינת מוצא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך תגובה 463612 של איציק: "לדעתי ההצעות שלך אינן יישימות, לדעתי גם אינן טובות . מי יחלק את בתי הספר על פי אוכלוסיות מוצא? זוג של אשה ממוצא מרוקאי שנשואה לגבר ממוצא פולני למשל. תחלק על פי הכנסות? [...] את המיגזר הערבי אתה מראש דוחק למטה (שעור ההתגייסות וכד')". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. לא שמתי לב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להציע פתרון שיותר קרוב לעקרונות ההצע והביקוש: 1. בתחילת כל שנה יפרסם כל בית ספר את המורים שילמדו את המקצועות השונים בכיתות השונות ואת המחנכים. בהתאם לזה, כל הורה יחליט לאיזה בתי ספר הוא מבקש לרשום את הילדים שלו (נגיד, שלושה בתי ספר, לפי עדיפות) ובתוך בית הספר לאיזה כיתות בכל מקצוע ולאיזה כתת אם. 2. לאחר סגירת הרשימה, בתי ספר שיהיו להם ברשימה יותר ילדים ממקומות, יבחרו באקראי איזה ילדים יתקבלו (אלה שלא יתקבלו, יעברו לבית הספר הבא, וכך הלאה). ילד שלא התקבל לאף בית ספר מאלה שהוא ביקש יתקבל לבית ספר הקרוב ביותר למקום מגוריו בו יש מקום. 3. בתוך בית הספר כל מורה שיהיו לו ברשימה יותר ילדים ממקומות יבחר את הילדים באקראי... 4. בסיום שנת הלימודים, משרד החינוך יפרסם עבור כל מורה ועבור כל בית ספר דו"ח של המפקח (בלי חלקים אישיים) וציונים ממוצאים של התלמידים. 5. כל מורה יקבל משכורת שתלויה גם במספר הילדים שנרשמו ללימודים אצלו, הציון הממוצע שלהם והציון שנתן לו המפקח וחוות דעתם של המנהלים שלו עליו בחמש השנים האחרונות. 6. כל שנה משרד החינוך יערוך reshuffle של חלק מהמורים, ככה שמורים "טובים" יעברו לבתי ספר "גרועים" וההפך (כמובן בהתחשב באזור מגוריהם של המורים, במידה ויהיה אזור חלש מאחרים, אפשר לתת למורים "חזקים" שיסכימו לעבור אליו תוספת relocation). כל מורה יעבור בית ספר לפחות פעם בעשור, ולא יותר מפעם בשלוש שנים בגלל ה-reshuffle. 7. ילדים שלא קיבלו את מבוקשם בשנה אחת, יקבלו עדיפות מסויימת בהגרלה של השנה שאחריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שצריך להקטין את משרד החינוך ולא להגדיל אותו. משום מה השיטה שאתה מציע אינה נראית לי ישימה. היא מורכבת מדי, נותנת יותר מדי כוח למשרד החינוך ומשימות שאינני בטוח שמשרד החינוך יכול לעמוד בהן. אולי כשמערך המורים ישתדרג, אפשר יהיה לבצע שינויים כל כך יסודיים. עקרונות ההיצע והביקוש ינועו בהכרח בכיוון שבו הטובים ילכו למקום שם משלמים יותר. אם הממשלה תציע שכר גבוה יותר באיזורים מועדפים, היא לא תוכל להתמודד עם בתי הספר במקומות האמידים; בעתיד הנראה לעין הממשלה איננה מסוגלת לתגמל בתי ספר בדרך שתאפשר תחרות הוגנת.אגב, השיטה שאתה מתאר, זה משהו כמו הדראפט בNBA . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מגזים. אצלנו בכיתה כולם רצו לדבר גם כשעלה הנושא של סדרת טלוויזיה אהובה, משחק כדורסל ''לאומי'' ונושאים חביבים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הדברים היחידים שלמדתי בשיעורי החינוך המיני, למדתי מהערותיהם של התלמידים האחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא רוצה לשבת ליד דורפל, הוא לא מתקלח!" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עושה מקלחת כל חודש, בין אם אני זקוק לה או לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האחרון שאמר את זה הודח לאלתר מכיתת המלוכלכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אתה בטח ידעת הכל מהבית תגובה 460424 | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |