בתשובה לאור, 14/11/07 19:04
הסתייגות זהירה 463419
אור היקר (באמת). בשמחה הייתי מנהל איתך דיון מרתק בנושא, אבל אני משורר עסוק (בעיקר בכתיבה) ועוד יותר מכך במה שאתה לא מכנה כ"נפלאה וקסומה", כלומר, דוגמאות שיריהם של אלתרמן וביאליק שהבאת.

אני מאחל לך חפירה נעימה בשיריהם של ביאליק ואלתרמן (משורר הוא ארכיאולוג של הנפש בעיני, אולי גם אתה במקרה משורר?) אבל מציע לך לחפור גם בשיריהם של משוררים צעירים, מבני דורי שלי, שגם אם שיריהם לא עמוסים בשלל המקורות היהודיים של עמנו, או המקורות העשירים מספרות העולם, עדיין כותבים שירה נפלאה. עזוב את שירתי הזו שלא אהבת (כאמור - אתה מוזמן אל לב הספר, שאותו עדיין לא קראת - תגלה שם הפתעות אחרות, האמן לי). פנה לשיריהם של משוררים חדשים ותיווכח שגם מבלי להישען על העבר באופן ידעני אפשר להביט אל העתיד באופן חדשני (סליחה על הסלוגניות שבדבריי, אבל אתה מבין מכך שאני ממהר...).

כל טוב לך ואם תרצה המלצות לספרי שירה נפלאים וחדשים, אני כאן.

בברכה, אילן.

ובאמת כל הכבוד על התגובה! אהבתי לקוראה.
הסתייגות זהירה 463466
לא הצגתי את הקטעים האלה כדוגמה לשימוש במקורות אלא כדוגמה לשיר שאינו מעורר חוויה נפלאה וקסומה.באשר לשירה חדשה - אני, מה לעשות, בעל טעם מוגבל מאוד שנוטה לשחזר את עצמו. בעבר הייתי יותר הרפתקני אולם מאז שלמדתי פרוזודיה, אני פשוט לא מסוגל לקרוא מה שאינו שקול. כתוצאה מכך, הטעם שלי בשירה נמתח בערך מביאליק לאלתרמן פלוס אי אילו חריגים. חוץ מזה, גם משוררים ישנים היו פעם חדשים וחדשניים. כשאני מחפש שירה חדשנית, אני אוהב לקרוא שלונסקי על רקע ביאליק או עמיחי על רקע אלתרמן (ולחזור לאחרון). אם מישהו מחפש המלצה לספר שירה נפלא וישן, אני כאן. אגב, האם מישהו הצליח לפחות לשרוד את "רחובות הנהר"? מה אני מפספס שם?
הסתייגות זהירה 463732
קשה הקריאה ב"רחובות הנהר", כשם שקשה הקריאה בכל אחד מספרי שירתו של אורי צבי גרינברג, שהוא, בעיניי, מבכירי המשוררים העבריים. ואי אפשר לצפות שהקריאה ב"רחובות הנהר" לא תהיה קשה ואימתנית, הרי הספר מגולל את אימות השואה ברצף שירי אדיר, מגלגל את נוראותיה לשפה פואטית עשירה, מסובלת־רגש ודקה מן הדקה, שפה מדוייקת ומדודה המתאימה למלאכת המשורר, העוסק, כדבריו, ב"מדעי האבל".

אף משורר עברי, שבחר לכתוב על השואה, לא הצליח להקיף את הנושא כשם שאורי צבי הקיפו; לא הצליח להעמיד עולם מלא, עולם מלא בחיותו ועולם מלא בחורבנו, במסגרת של ספר שירה, כפי שאורי צבי עשה. המעיין ב"רחובות הנהר" משול לאדם המהלך בעולם חרב, שכלום לא נותר בו, אפילו לא פמוטות השבת, שנגזלו על ידי אחד גוי, אפילו לא גוויות הנספים, אך השיר בורא עולם חדש ויוצר את העולם מחדש – "הניגון מפיל אור בעיגול – בבואה של חמה" ‏1 – ומכאן, המשורר הוא כאלוהים, היוצר עולם, עולם שבנוי משברי שירים, מטורי שירים, משירי שירים.

אבל די לדיבורים ולכתיבה על אודות הספר, יש לקרוא את הספר: הקריאה ב"רחובות הנהר" היא חוויה שירית אדירה, עזה, מלאה ומטלטלת. הספר נפתח בשיר "באי במחתרת: חזון ליל קיץ תרצ"א" ‏2, חזון אימים של המשורר על חורבנו המוחלט של העם היהודי. נמשיך. בשיר "אין עוד משלים", שהוא חלק ב' ממחזור השירים "לאלוהים באירופה", המשורר קובע שחורבן יהדות אירופה מאיין את השפה השירית ואת עולם הדימויים המוכר, "כל המילים צאלי צללים". בטורו האחרון של השיר הוא קובע נחרצות, "ווטן ‏3 ונצרות הם בסוד האסון, אין יודעת תבל".

לכל אורכו של הספר המשורר קרוע בין אבלו הפרטי על משפחתו הענפה שנרצחה, אמו, אביו, שש אחיותיו, בעליהן וילדיהן, לבין אבלו הכללי על עמו שהושמד ונספה, ועל כן, הספר משובץ בשירים על מות משפחתו: ב"אל גבעת הגוויות בשלג" ‏4 המשורר מדמיין את שעתו האחרונה של אביו, שכן הוא כלל לא ידע איך נרצח אביו, ובוחר לעשות כן באמצעות בלדה, סוגה שירית שהמשורר בעט בה לפני כן. בשיר אחר ‏5 המשורר שוקע בהזיות כיצד הוא מציל את אמו ממוות ב"בלז'יץ המזבח" ולוקח אותה לנהר הירדן, שם היא ממששת את בגדיו, מבינה שמדובר באריג קשה ומחוספס של מדי חייל, ומצווה עליו לעולם לא לפשוט את מדיו. ב"אלית ביניים" ‏6, שיר קצר ומושלם, המשורר מתפנה מאבלו העז על העם היהודי השרוף לקינה קצרה על משפחתו הטבוחה, וקובע "מותר לבכות ולקרוע, אך הבכי והקרע לשווא // אם לא ייהפך זה הבכי לראם הברזל בקרניו".

אך אין די בדוגמאות אלו כדי לעמוד על פלאו של הספר. הספר עשיר ומקיף וגדול. הוא חוזר על פתחי העבר, מבוסס בהווה וקופץ אל העתיד. בשיר "בקץ הדרכים עומד ר' לוי יצחק מברדיטשוב ודורש תשובת רם" המשורר עוטה את דמותו של לוי יצחק, סנגורם של ישראל ומשורר בזכות עצמו, ומתריס בפני אלוהים, לאמור, קיים את בריתך ותנה לנו ארץ או שלא עוד נעבוד אותך כאל. במסגרת הספר גרינברג חוזר גם לשירתו שלו והופך אותה על פיה: בשירו המוקדם "הזכרת נשמות" ‏7 על חוויותיו במלחמת העולם הראשונה הוא כתב, "ולא אבך עוד בחיי כבכייה ההיא שבכיתי על מימי הסווה", אבל עכשיו הוא מבין שהוא טעה, ועתה הוא בוכה בכי של דם על עמו ומשפחתו שנהרגו.

---
1 "שיר העוגבר": http://www.uri-zvi-greenberg.org/poems_shira_lirit1.... ; ב"עיגול" הכוונה היא ל"עיגול הנגוהות", שהוא השמש. רוצה לומר, השיר הוא שבורא את השמש. גם השיר הזה, שהוא בבחינת מפתח לשירת אצ"ג כולה, מופיע ב"רחובות הנהר".

2 "באי במחתרת": http://www.uri-zvi-greenberg.org/poems_hurban1.htm ; השנה העברית תרצ"א מקבילה לשנים 1930-1931, הווה אומר, השיר נכתב עוד לפני השואה.

3 ווטן הוא אודין, ראש האלים במיתולוגיה הנורדית, אליה ערגו הנאצים. השיר "אין עוד משלים" כולל הגות שירית על תולדותיה של הנצרות. המשורר מבדיל בין "הנצרות הירושלמית", היא דת החסד המוסרית של ישוע היהודי מנצרת, לבין "הנצרות האירופית", שלא ידעה איך לעכל את ציוויה הקשים והמוחלטים של הברית החדשה, שהיו לה ל"בשר פיגולים".

5 פרח מזכרוני שם השיר. ספר השירים כלל לא נגד עיניי, ואני נאלץ לשחזר את מהלכו מזכרוני ובעזרת האינטרנט.

6 "אליה" היא קינה, והספר כולו קרוי "רחובות הנהר: ספר האיליות והכוח".

7 http://www.uri-zvi-greenberg.org/negohot/shapira.htm ; מתוך "אנקראון על קוטב העצבון".
הסתייגות זהירה 463739
איזה יופי! נפלא! כל הכבוד על עבודת הכתיבה של התגובה ועוד יותר מכך על תכניה. מזמן לא קראתי כתיבה כל כך חדה ומרעננת על גרינברג ועל הספר הנדיר הזה שלו, "רחובות הנהר".

כל הדיון הפורה שלנו כאן הוא כשטיח אדום שעליו נכתבה התגובה שלך. אני נפעם ונרגש.

תודה לך על מנחה אמיתית לערב שבת. אילן.

נ.ב: אתה כותב שאין בידך הספר; ובכן - מומלץ שיהיה. ניתן עדיין להשיגו בחנויות לספרי יד שנייה (אני מצאתי עותק מרשים שלו בחנות כזו בת"א ומיהרתי לרוכשו) או אולי לפנות להוצאת שוקן, שבה הוא ראה אור ב-‏1951, ולנסות לברר היכן ניתן להשיגו.
הסתייגות זהירה 463792
תודה לך על ההערה המאירה וחבל שנשארת באלמוניותך. אני אכן אחזור על הספר המונח על מדפי מזה זמן רב, ספק לועג לי על כישלוני, ספק מזמנני לנסות שוב. מה שכן, אני מניח שגם לבוננויות שהצגת למעלה לא הגעת בקריאה אחת רצופה, אף כזו הנמשכת שנים, אלא בהתבוננויות חוזרות ונשנות, במעגלים. אחת הבעיות בקריאת ספר שירה שלם, ודאי קשה כשל גרינברג, היא שעלולים לפספס את העיקר. לכן אני מעדיף להתחיל מכמה שירי מפתח (ואביט באלה שציינת), ואז, לאורך זמן, לשוב אל הספר ככלל. שוב תודה.
הסתייגות זהירה 466677
מה לא קסום ונפלא במוח על קיר
המגע שנוגעת השרה בנפש קסום ונפלא בין אם זה מוח על קיר או זיון על קיר

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים