בתשובה לרועי, 05/12/01 23:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שאמרתי זה שהמוסר שלי הוא דבר כמעט מוחלט (כשאני לא מוכנה להתחייב שבשום תנאי לא יתקיים שינוי), והוא עומד בפני עצמו ולא בתגובה למישהו אחר. יכול להיות שאפשר להחמיר בתגובות שלנו לפגיעות בנו, (כמו כל מיני דוגמאות ששמעתי מכל החכמים שיודעים הכל - לקבור בעור חזיר, להפציץ מפקדות של המפקדים הבכירים יותר, מצור- לא יודעת מה), אבל אני לא מוכנה למשל להרוג משפחה של רוצח. אפילו אם הם גרמו בחינוך שלהם לרצח במידה מסוימת אני לא מוכנה להגיע למצב הזה בעצמי. אין לי בעיה עם זה שמספר הנפגעים הפלשתינים במפקדות קטן ביותר יום אחרי פיגוע- זה עומד בקריטוריונים של המוסריות שלי, להודיע להם קודם על מנת שלא יהיו שם אנשים. זה עומד בקריטריונים שלי לחסל מישהו שעומד לעשות רצח, ואפילו מישהו שנותן נשק לרוצח. אבל- אם היו מעמידים אותי מול קנה אקדח, ואומרים לי שאני אחיה אם אני אהרוג מישהו- את השכן שלי, את המורה שלי מהיסודי, את המוכר במכולת, את האשה הראשונה שאני אראה שלובשת חולצה אדומה- לא חשוב מי, מישהו חף מפשע, מישהו שלא מאיים עלי, מישהו שהוא אפילו השכן של מי שמאיים להרוג אותי- אני אעדיף למות. ואני לא רוצה למות. למען האמת זאת הפעולה הכי פחות אהובה עלי בעולם, (אפילו אחרי להתחנף לבוס שלי או לריב עם החבר שלי). אבל יש לי קריטריונים מוסרים ואני לא מסוגלת בתוכם לעשות הכללות- יש רוצחים, ואני עדיין מקווה שהרוב לא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמה נקודות. נתחיל מהסוף, במידה ואדם היה נותן לי לבחור בין אדם חף מפשע לביני אני לא בטוח במה הייתי בוחר.(אני לא רואה פה קשר למוסר - אלא השרדות או הגנה עצמית אפילו כאשר אני פוגע במי שאין לו קשר ישיר בשום צורה לארוע.) אני לא חושב שיש להרוג משפחה של רוצח אבל אני חושב שבהחלט ניתן לפגוע ברוצח בצורות יותר קיצוניות. שיגרמו להרתעה גדולה יותר. לדוגמה מחבל שנתפס רגע לפני הלחיצה על הכפתור שעל בגדו במטרה להתפוצץ, רוב האנשים המוסריים יכניסו אותו לכלא ושם למעשה יכלכלו אותו במשך שנים, אני הייתי בוחר הורדת הידיים שלו ועיוורו ואז שליחה שלו מחדש למקום שממנו הוא בה, אני חושב שהמעשה הלו מוסרי הזה (ואני בהחלט לא חושב שהוא מוסרי) ראוי במצב שבו האדם הרי כבר אמור להיות מת, נכון הוא יסבול, ומבחינתי אני חושב שלא יצר הנקמה הוא שיגרום לי לעשות זאת אלא יצר ההרתעה מכך שאחרים יעשו זאת. אני יודע שמקרה זה הוא מקרה באופן יחסי קיצוני אבל מדובר בכך שצד אחד הוא קיצוני ביותר ומוכן למות על מנת להרוג אותי, ואילו כרגע הצד שלי הוא רחמן ולא מוכן לעשות הכל על מנת שאני לא אהרג בטעות מהצד השני. במקרה כזה לדעתי אנו צריכים לעשות לרוצחים הללו דבר כל שהוא שיגרום להם להצטער כל חייהם על כך שהם אפילו חשבו לעשות מה שניסו לעשות. (זה נקרא הרתעה) (גם אם אילו לא פלסטינאים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |