בתשובה לדורפל, 28/12/07 17:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לקח לי זמן להבין מה הבעיה שאתה (כנראה) רואה, וזו שאלה טובה לדעתי הלא-מומחית - אחרי שהטורף מבין שעבדו עליו, ושאין טעם לרדוף אחרי ההורה, למה הוא לא פשוט חוזר לקן? ניסיון קלוש לתשובה - אולי לפחות חלק מהטורפים מחפשים טרף די באקראי, ואם תרחיק אותם מספיק מהקן, ועוד תגרום להם להתרכז בטרף הקל והשמן ולא בדרך, אז הם לא ידעו למצוא את הדרך חזרה לקן? אפשרות קלושה אחרת: אולי לפני שהם יגיעו שוב לקן הם ימצאו מטרה אחרת? אפשרות שלישית: אולי לא הרחקה מ*קן*, אלא מאפרוחים שיש להם כושר ניידות מסוים, ועד שההורה יגמור עם המתיחה שלו האפרוחים כבר יברחו למקום אחר? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהכל הרבה יותר פשוט; סביר להניח שההצגה מתחילה לפני שהטורף מאתר את הקן ממש. כל מה שהסיקסק צריך לעשות הוא לגרום לטורף לשנות קצת את כיוון התקדמותו, כך שהוא פשוט יחמיץ את הקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מספיק שהטורף יזכור היכן החלה ההצגה, והוא ידע שכדאי לרחרח בסביבה, יש כנראה קן קרוב - ואז הזקנו יותר משהועלנו. כמובן, יכול להיות שמירוץ התחכום של הצדדים נעצר בדיוק בין שלב ההתחזות לפצוע לבין שלב ההסקה שיש סיבה להתחזות, אבל לי זה נראה כמו צעד די פעוט לאבולוציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה נכון אילו היה טורף שהטרף הבלעדי שלו [בקירוב טוב] הוא הסיקסק וביציו. או לחליפין, הייתה זו אסטרטגיה נפוצה מאוד בין בעלי הכנף. כל עוד אף אחת מהאפשרויות לא מתקיימת [ואין לי הידע הביולוגי לשפוט אם כן או לאו], הצעד האבולוציוני לא נראה לי טריוויאלי כ"כ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבל חצי חרמפפפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרגיל המדובר משותף להרבה מיני עופות (ונדמה לי שגם למשפחות אחרות), כך שכנראה הוא מנצל נקודת תורפה משותפת להרבה טורפים. מן הסתם הצעד הנדרש אינו פעוט כל-כך, או שההתנהגות הזאת מתרחשת לעתים רחוקות יותר ממה שנדמה לנו, שכן היא מצטלמת יפה מאד. אפשרות שלישית היא שהמתחזה יודע כמה רחוק עליו להמשיך בהצגה יחסית למרחק מהקן בה הוא התחיל אותה, כך שלטורף כבר לא משתלם לחזור את כל הדרך רק כדי להמצא שוב בנקודה ממנה סיכויי ההצלחה שלו אינם גדולים. ורעיון מקיאווליסטי שעולה במוחי: הסיקסק לא צולע כך סתם לכיוון אקראי, אלא מכוון את צעדיו לעבר הקן של השכן המעצבן שלא משלם את מסי הועד בזמן (או סתם לאזור שיש בו הרבה ריחות מפתים. סביר שהטורף מתוכנת להיענות לגירויים האחרונים שהוא קולט כי זאת בד"כ איסטרטגיה טובה בסביבה בה הטרף משנה את מקומו תדיר). הוא מפסיק את ההתחזות במקום בו מרחק הטורף מהקן החדש קטן יותר מהמרחק המקורי לקן של המתחזה, והטורפים יודעים את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיה קטנה - הוא לא יכול להמשיך להתחזות לבעל כנף פצועה למשך יותר מדי זמן, כי יטרפו אותו. איזה מן מרחק הוא יכול כבר לכסות בדידוי על פני הקרקע בזמן שעוף טורף עט עליו משמים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה הסיכוי שדוקא בזמן שהשועל המקומי מתקרב לקן נמצא הבז המקומי בסביבה. אולי הוא לא גדול מדי. בכלל, אחת לכמה זמן נתקל טרף מצוי בטורף מצוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומהשועל המקומי יותר קל לסיקסק להתרחק בדידוי על פני הקרקע? או שהכוונה הייתה שהוא עף ונוחת אחרי מרחק קצר, בצורה שרומזת לטורף שהוא פצוע, ושאולי יקרוס מעייפות עוד רגע, אבל בינתיים המהירות מספיקה בכדי להרחיק אותו ממלתעותיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע על סיקסק אבל ראיתי כמה סרטי טבע על עופות שמקפצים ומדדים וגם זוקפים כנף אחת כך שהיא נראית שבורה. את זה הם עושים במרחק בטוח מהטורף, כשבכל פעם שהוא מתקרב הם עפים קצת ונוחתים שוב כאילו בגלל הפציעה. לא פלא שאומרים שלכדורגלנים יש מוח של ציפור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נפלתי בפח הזה כמה פעמים! אני יוצא מהנחה שבמקום שהתחילה ההצגה שם נמצא הקן או האפרוחים ולהפתעתי התחמן הקטן הרבה יותר ערמומי ממני - פשוט קשה למצוא את הקן. ואני עוד מניח שאני ערמומי יותר מאיזה תן חולף... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שלי הייתה שלא הבנתי שהסיקסק מתעופף לו עם הכנף ה''שבורה''. חשבתי שהוא יושב לו בקן וסובל בשקט, בחושך, להוציא אנחה מלאת יגון פה ושם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |