בתשובה לאודי פסמון, 30/12/07 11:35
שאלת תם 466924
נראה לי שהתשובה לשאלתך תלויה מאוד במשיב. אם תשאל את ליברמן, למשל, הוא יגיד לך שמדובר בפסע קל. אם תשאל מישהו אחר...
שאלת תם 466927
זו הסיבה שאני שואל באייל ולא בYNET...
וברצינות, חייבת להיות לשאלה הזו תשובה טכנולוגית אובייקטיבית יחסית.

יש פיזיקאי בקהל?
שאלת תם 466930
אפשר לשאול את ויקי: http://en.wikipedia.org/wiki/Uranium_enrichment

לפי המקור, העשרת אורניום זהו צעד קריטי גם ליצור חשמל וגם ליצור פצצות, כך שבניית היכולת הזו מקדמת את מצרים לקראת נשק גרעיני.
שאלת תם 466932
אתה צודק, אלא שבכורים גרעיניים לא מעשירים אורניום: כורים גרעיניים משתמשים באורניום מועשר כדי ליצור תהליך גרעיני שסופו בחימום מים לצרכי יצירת חשמל. את האורניום עצמו מעשירים בצנטריפוגות למיניהן, או קונים מחו"ל. לפי מה שאני מבין מהדיווח, מצרים תקבל מהצרפתים כור אך לא תעשיר אורניום בעצמה. את הטכנולוגיה הזאת עוד אין לה.

זה בעניין העשרת האורניום. מובן מאליו שיש דרכים נוספות ליצור נשק גרעיני שאינן מסתמכות על אורניום מועשר אלא על תוצרי הלוואי של הכורים (כמו שישראל עושה בדימונה [לפי דיווחים זרים וגו']). מה שמחזיר אותנו לשאלה המקורית של מר פסמון, שעליה אין לי תשובה - האם כור שייעודו המקורי ייצור חשמל מסוגל בדרך שגרה לספק את תוצרי הלוואי הדרושים ליצירת נשק גרעיני, או שמא ישנם צעדים נוספים בדרך לשם?
שאלת תם 466945
בשביל פצצה גרעינית צריך שני דברים: חומר בקיע באיכות מספיק גבוהה וטכנולוגיה של בניית הפצצה.
כור כוח גרעיני (ליצור חשמל או להנעת נושאת מטוסים) צריך חומר בקיע, אבל באיכות נמוכה בהרבה מפצצה וטכנולוגיה (פשוטה בהרבה) של בניית כור.
כור גרעיני צריך גם כן אורניום מועשר, אבל ברמת העשרה נמוכה יחסית שהרבה יותר קל ליצר לבד (או לקנות מצרפת, מרוסיה או מארה"ב) מאשר אורניום מועשר שמיועד לבניית פצצה.
כור כוח, כמו כור דוגר, יכול לשמש ליצור פלוטוניום 239 שישמש כחומר בקיע לפצצה. ההפקה של הפלוטוניום ממוטות הדלק היא לא מסובכת במיוחד, ובטח קלה בהרבה מהעשרת אורניום לאיכות הנחוצה לפצצה גרעינית. מצד שני, אם האורניום המועשר שמשמש כדלק לכור נקנה ממדינה אחרת (שחתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני) אז המדינה המוכרת חייבת לבדוק את המוטות המשומשים ולודא שלא הופק מהם פלוטוניום (לדוגמה, הדלק לכור הגרעיני בנחל שורק נקנה מארה"ב והמוטות המשומשים מוחזרים אליה).
שאלת תם 466946
זה ממש קאונטר-אינטואטיבי. איך זה שתגובה גרעינית מבוקרת פשוטה יותר לביצוע מאשר תגובה לא-מבוקרת?
שאלת תם 466951
גם אני הופתעתי מהעובדה הזאת. הסיבה פשוטה - תגובת השרשרת הלא מבוקרת היא כל כך אלימה, שבתוך מספר מליארדיות השניה החומר הבקיע מפסיק להוות מאסה קריטית ותגובת השרשרת נפסקת כאשר חלק זניח לחלוטין מהחומר הבקיע הספיק להתבקע. למשל, אם מישהו היה מניח גוש אורניום במרכז של חדר ומוסיף עליו עוד גוש אורניום שביחד היו מהווים מאסה קריטית, סביר שכל מי שנמצא בחדר ימות, אבל קירות החדר ישארו לעמוד על תילם.
פצצה גרעינית היא מלאכת מחשבת של שימוש בחומר בקיע, חומרי נפץ רגילים ונפצים מיוחדים שמתוזמנים היטב על מנת ליצור גוש דחוס של חומר בקיע ולשמור אותו כך לפרק זמן ארוך מספיק על מנת שחלק ניכר ממנו יעבור תגובת שרשרת.
כור זה סיפור אחר לגמרי - פה צריך לבנות מערכת משוב שתשמור על על שטף קבוע של נייטרונים בכור. זה ניתן לביצוע ע''י משחק בכמות של הדלק הגרעיני ושל חומר בולע נייטרונים (למשל קדמיום). בד''כ הכור בנוי כך, שאם תגובת השרשרת תצא משליטה, המבנה של הכור יותך והוא יקרוס בצורה כזאת שתגובת השרשרת תפסק לחלוטין.
שאלת תם 468291
תיקון קל לפסקה האחרונה:

אכן, כור דורש מערכת משוב שתשמור על שטף קבוע של ניטרונים, בדרך כלל על ידי הכנסה או הוצאה של מוטות בולעי ניטרונים (ביום יום יותר הוצאה, כי כמות החומר הבקיע בכור נורמלי פוחתת עם הזמן).

באשר למבנה הכור - תכנון כמו זה שאתה מתאר הוא למעשה העדרו של תכנון להתמודדות עם מקרים של כשלים כאלה או אחרים, והוא הסיבה לפיצוץ בצ'רנוביל.
כורים מערביים תוכננו כך שבמקרה של תגובת שרשרת "מאיצה", החום שנוצר מאדה את המים שמאטים את הניטרונים, ובלי כמות מספיקה של ניטרונים איטיים התגובה נפסקת כמעט לחלוטין.
שאלת תם 468296
כל ברכת המים הגדולה מתאדה? לא שאני חולק עליך אבל נראה לי שהקיטור שנוצר יכול בעצמו להתעופף לכל עבר עם הג'יפה שבסביבה. לא?
תשובת תם 468314
כן. ואז מה? אז פוצצת את דוד המים, שברת קיר או שניים, ועשית הרבה בלאגאן. אבל מה שחשוב הוא מה שאין לך: אין לך פצצת אטום. עשית נזק לכור, לא חיסלת את כל מי שחי במחוז.
תשובת תם 468315
אני חושב ששכ"ג מוטרד מענן גדול של קיטור שדוחף סטרונציום 90 (או מה שזה לא יהיה) לתוך הרוח. זה נשמע כמו בדיוק משהו שיחסל את כל מי שחי במחוז.
שאלת תם 468317
הפיצוץ בצ'רנוביל היה בעצם פריצה של גזים (לאו דווקא מים) מכל החומרים שהתאדו בתוך מבנה הכור, אז תיאורטית הקיטור יכול בעצמו לגרום נזק.

בכל מקרה, לא צריך שכל המים יתאדו. יש גבול עליון לקריטיקליות של הכור (קריטיקליות של כור מתפקד ותקין היא 1), וסביר מאוד להניח שכבר אחרי שחלק קטן מהמים התאדה היא תרד מתחת ל 1.

בכורי כוח מודרניים אין בריכה אלא רק צינורות. המים נמצאים בלחץ גבוה כדי לאפשר להם להשאר נוזלים בכמה מאות מעלות לטובת חילוף חום יעיל יותר. אני לא יודע איך מטפלים בקיטור שנוצר בליבה (אולי מתכננים נקודות שבהם האדים והמים יפרצו אל מיכלים?) אבל בכל מקרה ברגע שהטמפרטורה בכור עוברת את נקודת הרתיחה של המים, והמים מתחילים לרתוח, הקריטיקליות כבר צונחת ולא צריך לדאוג שמבנה הליבה או הכור יפרץ (כי הטמפרטורה יכולה רק לרדת).
שאלת תם 468328
לא הבנתי למה מהרגע שהטמפרטורה בכור עוברת את נקודת הרתיחה של המים, והמים מתחילים לרתוח, הקריטיקליות כבר צונחת ולא צריך לדאוג שמבנה הליבה או הכור יפרץ. הטמפרטורה (והלחץ) נשארים קבועים (או יכולים רק לרדת) כל עוד המים רותחים, או במילים אחרות, כל עוד הקיטור רווי. מהרגע שגמרתי להרתיח את כל המים (כלומר, מהרגע ששיחנתי את הקיטור) מה מונע מהטמפרטורה לעלות?
שאלת תם 468332
המים מאטים את הניוטרונים, אם אין מים הניוטרונים מהירים מכדי להמשיך ולהשתתף בתהליך הביקוע.
שאלת תם 468340
האורניום שמשמש כדלק ברוב כורי הכוח הוא אורניום מועשר קלות. יש בו הרבה יותר חומר לא בקיע מאשר חומר בקיע, ולכן אי אפשר לייצר תגובת שרשרת (כלומר קריטיקליות גדולה מ 1) מדלק גרעיני (ולא משנה כמה), אם לא נקיים כמה תנאים נוספים.
אחד מהתנאים האלה הוא שהניטרונים יהיו איטיים, ומה שמאט אותם בכור כוח הם המים, ע"י התנגשויות של הניטרונים עם אטומי המימן.
כל עוד הכל בסדר בכור, הקריטיקליות נשארת 1 וכמות החום המיוצרת בו היא קבועה. למים יש תפקיד חשוב נוסף והוא להוציא את החום הזה מהליבה ולמשור על טמפרטורה קבועה של כמה מאות מעלות.
אם הקריטיקליות עולה מעל 1 (כמובן שלא אוכל לחשב, אבל 1.001 נשמע לי מספר יותר מדי גבוה), כמות החום המיוצר גדלה במהירות והטמפרטורה עולה במהירות, והמים מתחילים לרתוח.
רק כאשר יש מספיק מים בכור יש מספיק ניטרונים איטיים, ומספיק שחלק קטן מהמים יתאדה כדי שתגובת השרשרת תפסק (כי צפיפות הקיטור נמוכה בהרבה מזו של המים, וחלק מהניטרונים לא מאטים מספיק).
הטמפרטורה הזאת היא נמוכה בהרבה מטמפרטורת ההתכה של שאר החומרים המבניים בכור ולכן הכור עצמו לא יינזק.
אני משער שמערכת המים בכורים בנויה כך שמים לא יכולים להתעבות חזרה בתוך הליבה לאחר שרתחו (מספיק ליצור מעין שסתום שיפרץ ויוריד את הלחץ במערכת, ואז טמפרטורת הרתיחה יורדת וכל המים עוברים כקיטור למיכל חלופי ומתעבים בו. לא כדאי לתת להם לצאת כי הם רדיואקטיביים) - בכל מקרה, גם אם אין מערכת כזו, לא צריך לדאוג יותר מדי. הכור למעשה כבוי בשלב הזה (גם אם יקח לו זמן להתקרר) וקשה להניח שיתקיימו בו כל התנאים הדרושים להפעלה ספונטנית מחדש (שהם יחסית קיצוניים ביחס להפעלה רגילה).

הבעיה בכורים רוסיים ישנים, כמו זה בצ'רנוביל, היא שכאשר הטמפרטורה בהם עולה המים כמובן מתחילים לרתוח ולא מצליחים להוציא החוצה את החום מהליבה - אבל המערכת שמאטה את הניטרונים לא קשורה אליהם ולכן אין שום ריסון לעליית החום ולכן הם נמסים ומתפוצצים...
שאלת תם 468344
תודה.
אם הבנתי נכון, המים המשמשים להאטת הניטרונים, אלה אותם מים המשמשים ליצירת הקיטור (BFW) שמסובב את הטורבינות (בשביל זה מפעילים את כל העסק הזה שנקרא "תחנת כח גרעינית"), ולכן יש לנו משוב שלילי מובנה במערכת, להבדיל מכורים מסוג צ'רנוביל בהם מדובר בשתי מערכות מים נפרדות.
שאלת תם 468380
כמעט נכון. למעשה המים שעוברים בכור לא מתאימים לייצור קיטור כי הם מלוכלכים בכל מיני חתיכות רדיואקטיביות, ולכן משתמשים בהם לחימום מים אחרים והם אלה שמסובבים את הטורבינות. הכור בצ'רנוביל השתמש במים להעברת החום החוצה אבל להאטת הניטרונים שימש יסוד קל אחר.
יש לציין שהמשוב השלילי הזה מיועד למקרי חירום קיצוניים במיוחד. הרבה לפני שזה קורה, המוטות בולעי הניטרונים (להבדיל מהמאטים), שבעזרתם מווסתים את הקריטיקליות, אמורים לצנוח לתוך הליבה, ויש גם מוטות נוספים ונוזלים ייעודיים למקרים כאלה. רתיחת המים היא המוצא האחרון. בצ'רנוביל הליבה התעוותה לפני שחרור המוטות הבולעים והם לא נכנסו עד הסוף.
שאלת תם 467045
"לדוגמה, הדלק לכור הגרעיני בנחל שורק נקנה מארה"ב והמוטות המשומשים מוחזרים אליה"

תיקון קל:

המוטות המשומשים לא ממש מועברים פיסית לארה"ב, הם נשמרים בתוך הכור עצמו בנחל שורק ומידי פעם בפעם מגיעים פקחים אמריקאיים כדי לוודא שהם עדיין שם.
שאלת תם 466938
השבוע, ב"חוצה ישראל" ראיין רינו צרור את אורי אבנרי. אחרי שהחמיא למרואיין על כשרונו לצפות את העתיד, הוא שאל את אבנרי על פצצה גרעינית איראנית. אבנרי ענה בפסקנות "תהיה". בהמשך הוא טען שזה לא מפחיד אותו, כיוון שההנהגה באיראן אחראית יותר מהמוקיון המוצב כ front man שלה.
הרושם שאני מקבל הוא כי החימוש הגרעיני, כמו מרכבות הברזל, אבק השרפה ומטוסי הקרב, הולך ונעשה נפוץ יותר ויותר, ובקרוב (יותר או פחות) יהפך לנשק "קונבנציונלי". אולי לא נפוץ בשימוש, אבל בהחלט בבעלות. יתכן גם כי זמינותו תגדיל את הסיכוי/ן לשימוש, אבל לא נראה שיש הרבה מה לעשות בנידון.
שאלת תם 466942
טוב, עניין הנפיצות הוא כמובן נכון. לפקיסטן, למשל, אם הבנתי נכון - יש כבר משהו כזה. מה שנשמע מאוד לא נעים לאחר רצח בוטו.
שאלת תם 466969
ובקיצור- זאת לא התפוצה, זאת הנפיצות.
נשק גרעיני בעולם 479956
כיום יש נשק גרעיני ל-‏9 מדינות: ארצות הברית - בערך 10,000, רוסיה - בערך 15,000, סין - בערך 130, בריטניה - בערך 200, צרפת - בערך 350, הודו - בערך 50, פקיסטן - בערך 50, צפון קוריאה 0-10 וכמובן על פי מקורות זרים - ישראל עם 150-200.

באמנה לאי הפצת נשק גרעיני בו חברות כל המדינות בעולם למעט הודו, פקיסטן וישראל (איראן כן חברה - ולכן חלק מהעילות לסנקציות) מתחייבות חמש המדינות הגרעיניות - ארה"ב, רוסיה, סין, צרפת ואנגליה לא להפיץ טכנולוגיה לנשק גרעיני. עם זאת, המדינות שלהן אנרגיה גרעינית מוזמנות לסייע לאלו שאין להן אנרגיה גרעינית וחברות באמנה. זאת הסיבה שאיראן טוענת לזכותה (והיא צודקת עקרונית) לאנרגיה גרעינית וזו הסיבה שישראל גם אם תרצה לשחק באנרגיה גרעינית (לא מומלץ), לא תוכל לקבל סיוע ו/או אוראניום באופן חוקי.
הודו לעומת זאת, עומדת בפני סיום חתימת הסכם בינה ובין ארצות הברית ולפיו תוכל לקבל סיוע להקמת כורי כוח גרעיניים למרות שאינה חברה.
נשק גרעיני בעולם 479962
מה מציינים המספרים?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים