בתשובה לאודי פסמון, 17/01/08 22:10
הסטודנטים: נגיש תביעת ענק אם יבוטל הסמסטר 468373
"הרווח שווה את ההפסד" - זה בדיוק מה שאני אומר כשאני מתניע את הרכב כל בוקר. אוטו אחד קטן, אפשר לחשוב.

(דיסקליימר: לכותב אין באמת אוטו, אבל אנחנו מקווים שזה זמני)
הסטודנטים: נגיש תביעת ענק אם יבוטל הסמסטר 468379
כשתמצא אוטו חדש, אנא ודא שהגזים שהוא פולט מסתלסלים מעדנות כלפי מעלה. המודעות הסביבתית מאוד חשובה לנו.
בגזים של רכב זה עובד אחרת 468385
ידידי היקר! מדובר עשן שקוף ויפה ולא באיכס השחור.
הדימוי היאה הוא "נספגים בשקיפות", "מתאדים בעדינות", "מתפוגגים באיבם" או "נטמעים בניחותא".
צמיגת שריפים 468384
אני מודה, גם לי כאב הלב לראות את הצמיגים בוערים.

א. מבחינה סביבתית, אני חושב שההבדל בין הצמיגים שלי לרכב שלך הוא ההבדל בין תכלית ציבורית לתכלית אישית. הנזק הסביבתי "נפל" על 3,000 סטודנטים. אני חושב שלו הייתי רוצה לשרוף את הצמיגים עבור מטרה אישית השיקולים היו אחרים.

ב. במאמר מוסגר, הכאב העיקרי שלי הוא בזבוז הזמן של הסטודנטים (וגם של האגודה, אגב; היו לנו תוכניות נפלאות השנה - וכל האנרגיות שלנו מושקעות בהתחלת לימודים). כשאני מהרהר במחיר הנוראי שהיינו אמורים לשלם - שנה שלמה מחיינו - אני חושב שגם שריפת הצמיגים בעודם על הרכבים של המרצים ופקידי האוצר היתה צעד לגיטימי. ובעצם, גם שריפת בניינים.
468453
"שנה שלמה מחיינו"? למה, מישהו רצה לדאוג לזה שתחיה שמונים ואחת שנה במקום שמונים ושתיים?
כי אני לא יודעת איך זה בגבעת רם, אבל אני בהחלט "חייתי" בשלושה חודשים האחרונים.
נו... חררמפפף 468458
א. שלושת החודשים האחרונים מחיי, ומחיי רוב הסטודנטים שאני מכיר, ההם חודשים אבודים. לא למדנו, והיה כמעט בלתי אפשרי להתחיל עבודה כשהמעסיק לא יודע מתי נפסיק לעבוד נחזור ללמוד. במילים פשוטות, הוחזקנו כבני ערובה.
הבעיה מחריפה עבור סטודנטים שמתכננים לעבוד רק בחודשי הקיץ, ומדובר במספר לא מבוטל של בני אדם. רבים מהם עזבו את האוניברסיטה בשלב מסויים, ואחרים יקלעו לקשיים כלכליים. האם סטודנט שעזב את האוניברסיטה לשנה כדי להתפרנס, ויחזור בשנה הבאה, לא ייחשב בעינייך כמי ש"הפסיד שנה מחייו"?

ב. יש סיכוי מצער שבגלל השביתה אאלץ להאריך את לימודי בשנה. מבחינתי, מדובר באיבוד שנה - שנה בה תכננתי לעבוד, לטייל ולהמשיך בחיי באופן כללי ונגרעה ממכסת השנים הצפויות לי.

ג. היות ואני לומד גם בהר הצופים, אני יכול לספר שאווירת הנכאים ובזבוז הזמן הורגשה במידה שווה בשני הקמפוסים.
נו... חררמפפף 468483
מה שהתרשמתי מכל הסכסוכים שהיו באוניברסיטאות בשנתיים האחרונות הוא שהמנהיגויות של הקבוצות השונות הן צרות אופקים, אגואיסטיות ולכן מישרד האוצר היה יכול לחגוג עליהן. לא היה באף קבוצה מישהו שהיה יכול לאחד את המרצים הבכירים, המרצים מהחוץ והזוטרים, יחד עם הסטודנטים למאבק שהיה נגמר אחרי שבועיים או לא מתחיל בכלל.
א. אסור היה לתת לאנשי כלכלה לשמש כנשיאי האוניברסיטאות. אולי כמנהלי מישנה אך לא נשיאים.
ב. הסטודנטים צריכים להפסיק למלא את תפקיד הלקוחות והאובייקטים שרק מחליטים לגביהם.
ג. היה צריך להיות הרבה יותר נוקשים ואישיים עם הפרופסורים מגידור, קווה וכד'. המרצים הבכירים היו צריכים לנתק איתם מגע ולהסכים לדבר רק עם האוצר. להסכים לדבר עם ראשי האוניברסיטאות רק אם האוצר היה יוצא מהתמונה.המצב המגוחך בו יושבים ראשי האוניברסיטאות, מנהלים מו"מ ואומרים: "לזה האוצר לא יסכים".
ד. לסגור מאבק משותף בין הסטודנטים, הזוטרים, המרצים מן החוץ ובכירים. ההסכם שהיה סוגר את הסכסוך היה צריך לכלול את כל הסגל של האוניברסיטאות -מרצים מן החוץ, מרצים בכירים ומרצים זוטרים. הדבר החשוב ביותר שהיה צריך לעשות זה לשבור את השיטה של הפרד ומשול בה כל קבוצה חושבת רק על עצמה ושתבנה על גבה של הקבוצה האחרת. חבל שאין לאף קבוצה את המנהיגות שתדע לאחד את כולם סביב המטרה של הבראת מערכת ההשכלה הגבוהה בה לא יהיו לקוחות (סטודנטים), אצולה (מרצים בכירים), עובדי קבלן (מרצים מבחוץ) ושוליות (מרצים זוטרים). האוצר לימד את הבכירים מאיפה משתין הדג; הם חשבו שהם אצולה ותמיד יוכלו להיות קבוצה חזקה. השיטה היתה צריכה להיות ממוקדת בגרימת נזק למדינה ולא לסטודנטים כלומר, להמשיך ללמד אך לנתק מגע עם כל פעילות אחרת שאיננה הוראה. המרצים היו נפגעים במחקריהם ובהכנסתם אך זה היה בלתי נסבל לגבי המדינה. כל הועדות היו מפסיקות לעבוד ודברים רבים היו נתקעים.
ד.
ב.
נו... חררמפפף 468486
למה אתה מתכוון "כל הועדות היו מפסיקות לעבוד ודברים רבים היו נתקעים"?
נו... חררמפפף 468490
בשביתה הקודמת המרצים עשו את זה. לתקוע מחקרים (מה שהיה פוגע בהם אבל בראיה לטווח הארוך זה היה כדאי); בטכניון יש הרבה ועדות שמאשרות תקנים, יש מעבדות שבודקות הרבה דברים,למעשה כמעט בכל תחום במדינה יש לפרופסורים ולדוקטורים נגיעה בתנאי שיהיו מוכנים להקריב משהו למען העתיד ולהתחלק עם עוד שותפים. כמובן שהם היו צריכים להעמיד במקום את ראשי המוסדות שללא בושה שימשו כעושי דבריו של משרד האוצר. ראשי האוניברסיטאות צריכים להבין שלא יוכלו לתפקד יום אחד ללא שיתוף פעולה עם האנשים שעובדים באוניברסיטה. בשביל לעשות את זה הם היו צריכים לבצע טרנספורמציה מחשבתית: לקבל את כל שוכני האקדמיה כשותפים -סטודנטים, מרצים זוטרים ומרצים מהחוץ. בראיה ארוכת טווח היה כדאי למרצים הבכירים אפילו לותר על אחוז או שנים של תוספת בשביל לשנות את הדרך בה מתנהלות עכשיו האוניברסיטאות.
נו... חררמפפף 468503
בכל זאת משהו לא מובן לי - הרי נשיאי האוניברסיטאות נמנו כולם זמן רב על הצוות הבכיר, לא? וגם שרת החינוך הנוכחית נמנתה עליו כמה שנים טובות. איך זה מסתדר עם חוסר האמפתיה המוחלט שלהם כלפי עמיתיהם לשעבר?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים