בתשובה לערן בילינסקי, 12/05/00 14:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. בעניין טענתך שהמדע כפוף להנחות מוקדמות, היא בפירוש לא נכונה. על פי עקרון אי הודאות של היזנברג, תוצאות ניסוי אינן ידועות מראש אלא נקבעות ברגע המדידה. ברמה הקונטית, תוצאות הניסוי נקבעות שרירותית, ומכניקת הקונטים בעצם לומדת את הסטטיסטיקה של תוצאות הניסויים ומניחה מראש שהתוצאות אינן דטרמיניסטיות. התיאוריה השלטת בפיזיקה המודרנית, מתכחשת לאותו עקרון שצינת מכאן נובע שהמדע מוכן להטיל ספק אפילו בבסיס שלו עצמו. העובדה שהעיקרון הזה תופס ברוב התחומים האחרים במדע היא לא תוצאה של קבלה עיוורת שלו (עובדה שמדענים מסוימים דחו אותו) אלא תוצאה של ניסיון מצטבר שהראה שעקרון זה נכון בסבירות גבוהה. 2. מוזר שאף אחד לא הזכיר את פרויקט מנהטן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מהמעט שאני זוכר מלימודי פיזיקת הקוונטים, אין הם סותרים את העובדה שלמדע ישנן הנחות מוקדמות. גם פיזיקת הקוונטים מתבססת על העיקרון שיש סדר מסוים בעולם, ועל העובדה שניתן ללמוד ולהכליל כללים מסוימים מניסויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדעי הטבע באופן כללי מנסים למצוא דפוסים במציאות, ולתאר אותם ע''י נוסחאות או כללים. ההנחה המוקדמת היחידה היא שאותה מציאות קימת (זו הסיבה שהמדע והפוסטמודרניזם לא הולכים יד ביד). מעבר לכך המדע מוכן להטיל ספק בכל דבר. את עקרון אי הודאות הבאתי כדוגמא להטלת ספק בעיקרון שנמצא בבסיסה של השיטה המדעית, העיקרון האומר שהעולם הוא דטרמיניסטי ולכן ניסוי ייתן באותם תנאים את אותה התוצאה. גם אם המסקנות של ועקרון אי הודאות אינן ביטול מוחלט של השיטה המדעית, העיקרון הוא הוכחה לכך שהמדע מוכן להתמודד אפילו עם העקרונות של עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא טוען שהמדע לא מוכן להתמודד עם עקרונותיו, אולם שים לב לא להתפש יותר מדי לדוגמא הקודמת המדע מניח (מאז ניסח פרנסיס בייקון במאה ה-13 את מושג החוק ואגב כך הוציא אותנו מתקופת החושך של הטקסונומיה האריסטוטלית) שניתן לבצע אבסטרקצייה של הטבע - להגדיר חוקים כמו חוקי הגרביטציה למשל. אולם הטבע אינו מחוייב לחוקים הללו. אם מחר תפוחים יפסיקו ליפול על מצחם של אנשים נצטרך לשנות את האבסטרקציה שלנו (הידועה גם בשם "תיאוריה מדעית") ולהציע תיאוריה אחרת שתתישב עם המציאות החדשה שאנו קולטים בחושינו. יכולתנו לעשות כן תתאפשר אך ורק בזכות ההנחה *המדעית* המוקדמת שהטבע מתנהג לפי חוקים - יהיו אלו *אפילו* חוקים סטטיסטיים כמו במכניקת הקוואנטים. *אי-אפשר* להגדיר תיאוריה מדעית בלי חוקים ולכן עצם קיום חוקים (שהיא הנחה מופרכת כיוון שאני חושב שגם לך קשה להאמין שאבנים מחשבות את המהירות בה הן צריכות ליפול אל האדמה כיוון שאז פתאום צריך להכניס מונחים כמו נשמה וכו') היא בפרוש הנחה מוקדמת של המדע. אתה מוזמן לקרוא קצת בספר "טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה" של יובל שטייניץ" - יש בדיבוק אני גם חושב שהגיע הזמן שתפסיק להיות כל-כך "מודאג"... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא תכננו את פרנסיס בייקון במאה השלוש-העשרה. הוא חי מאמצע המאה השש-עשרה עד לרבע המאה השבע-עשרה. אליזבת הראשונה, אתה יודע... מי שכן הסתובב שם בימי הביניים היה רוג'ר בייקון, טיפוס אחר לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי לבושתי, אתה כמובן צודק. אבל בציניות אומר שקותלים יש רק לחזיר וקוטלים קנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת - הרי זה משחק מילים (במיטב מסורת האייל המבורכת) - בייקון = קותל חזיר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שב ומסיר את הכובע ומעניש את עצמי בצפייה בשידורים חוזרים של רמת אביב ג'... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
. הרשה לי לחדד את טענתו של בליניסקי, כך שתתמודד ישירות עם תורת הקוונטים. נכון, בתורת הקוונטים תוצאה של שני ניסויים בתנאים זהים אינה בהכרח זהה. אבל תורת הקוונטים נותנת ניבוי סטטיסטי לתוצאה. אחרת פיזיקאים היו מפסיקים לעשות ניסויים, לא? החידוש של תורת הקוונטים היה בהחלפת חוק דטרמיניסטי בחוק סטטיסטי, לא בביטול קיומו של חוק. פילוסופים של המדע אוהבים להדגיש שאת העקרון של חוקי טבע לא ניתן להפריך בנסיון. אם פיזיקאי יגלה פתאום במעבדתו ששתי מסות דוחות אחת את השניה, הוא יומר "אה, חוקי הפיזיקה הידועים לא נכונים, צריך לשנות אותם לחוקים אחרים", ולא "אה, אין חוקי פיזיקה". אני מסכים שהנסיון לא יכול להפריך את ההנחה שקיימים חוקי טבע, אבל דומני שהוא כן יכול לתת *חיזוקים חיוביים* להנחה זו, ואכן עושה זאת מאז ימי בייקון... כלומר, עלינו לשאול עצמנו מה היה אילו לא היו חוקי טבע: אולי שום דבר לא היה מתנהג באופן צפוי כלשהו, וחלקיקים היו עושים מה בראש שלהם?! הנסיון שלנו (בלי קשר להנחות!) לא ממש מסתדר עם הנחה כזו. או שאני מחמיץ כאן משהו? כמובן, יש למדע עוד הנחות קודמות, כמו למשל זו המפורסמת והמעצבנת, לפיה מה שנדמה לנו כעולם מחוץ לנו הוא אכן עולם מחוץ לנו, ולא יציר דמיוננו המתעתע. אבל לא כדאי להכנס לזה כאן (מי שרוצה, בראשית ימי האייל כתב דובי קננגיסר מאמר בנושא, "עלילות האני בעולם הפיזי". כולם מוזמנים). אבל הבה נזכר איך הגענו בכלל לדיון הזה. האם זה רלוונטי למוסר? כל ההנחות הקודמות של המדע שעסקנו בהן כאן עוסקות במה-יש, לא במה-ראוי. האם ניתן לתחום את ההשערה המדעית בגבולות של ראוי? האם זה ראוי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לבצע הפרדה בין שתי המשמעויות של המילה חוק. חוק בתחום תורת המשפט הוא דרך התנהגותית שנקבע על ידי מערכת שלטונית כלשהי שניתן טכנית לא לבצע אותה אולם העובר על החוק צפוי לעונש. חוקי הטבע הם בעצם עקרונות הפעולה של הטבע. המדע לא מחוקק חוקים הוא מנסה לתאר את דרכי הפעולה של אותם ''נתינים'' . ההנחה היחידה היא שהעולם מתנהג בדרך כלשהי ושיש דפוסים חוזרים בדרך ההתנהגות הזו. כשפיזיקאי אומר ''חוקי הפיזיקה הידועים אינם נכונים'' (דרך אגב צריך הרבה יותר מניסוי לא מוצלח כדי שפיזיקאי יעלה שפתיו את ההאשמה החמורה הזו) הוא מתכוון לומר ''מה שאני יודע על צורת ההתנהגות של העולם אינו נכון כנראה''. אילו לא היו חוקי טבע, כלומר החומר היה מתנהג בצורה כאוטית לחלוטין, לא היו יכולים להוצר בו מבנים מורכבים כמו המוח האנושי החוקר את העולם הזה. כך שמהעובדה שבמהלך קיום היקום נוצרתי אני, ואני מתקיים, וחלקיקי אינם מתפזרים להם לכל עבר, אני מסיק שכנרה שהטבע פועל בדרך מסוימת. למעשה בפיזיקה ישנם מספר קבועים שאין להם בסיס תיאורטי (למשל קבוע פלאנק, היחס בין האנרגיה של פוטון לתדר שלו. לא ידוע לי על הסבר תיאורטי למסביר למה הערך שלו הוא הערך הזה ולא מספר אחר) לו הם היו שונים בעשירית האחוז ממה שהם העולם כולו לא היה יכול להתקיים בצורה שהוא מתקיים. כך שכדי לשנות את העולם כליל אין צורך לבטל את חוקי הטבע לחלוטין, מספיק רק קצת לשנות אותם). באשר לעניין יצירי הדמיון המתעתעים, אני פשוט לא נוטה להתוכח איתם. אתה רוצה לחשוב שאתה יציר דימיון שלי, תהיה בריא. אני יודע שאני קיים כדי לא להפוך לאלי מקביל, אני פשוט לא מדבר עם הזיות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |