דבר טוב שמעלה המאמר 47035
הוא השיפור הנדרש בתחום לימודי מדעי הרוח. רבים התיכונים המחזיקים מגמות מוסיקה, מדעים ואמנויות מוגברים, אבל מעטים אלו המשקיעים בלימודים מתוגברים של ספרות, פילוסופיה או הסטוריה. כלומר, המקצועות האלו נלמדים ברמה של 5 יחידות (לא תמיד ישנה האפשרות בכל בית ספר) אבל אינם זוכים לאותה השקעה שלה זוכים מדעים למשל. תחומי אחרים במדעי הרוח נדירים למדי: הסטוריה עתיקה, ספרות קלאסית (יוונית ורומית), לימודים מוגברים בלשון עברית הם בכלל נדירים ואיני מדבר על 4 יח"ל הבעה עברית אלא על לימודי בלשנות ברמה מתקדמת. שמעתי פעם שזה קיים באיזה תיכון בצפון אבל לא יותר מזה. למה את מסתרי היקום או את נפלאות עולם המספרים מלמדים אבל לא את אופני קיומה ופעולתה של השפה?

לימודי תנ"ך ברמה מוגברת הם די נדירים בבתי ספר תיכוניים שלא להזכיר לימודי תלמוד או פילוסופיה יהודית.
מדעי הרוח מוזנחים למדי לדעתי לטובת כל מיני אטרקציות אחרות כמו קולנוע, מוזיקה, אמנות. המצב די מובן לאור הירידה הדרסטית במנהגי הקריאה של הנוער, שכן מקצועות אלו הם קודם כל מקצועות הספר. מה לגבי שפות עתיקות, ארכיאולוגיה, תרבויות העולם העתיק ועוד ועוד.
יש מליון חוגי העשרה בטכנולוגיה ומעט מאוד במדעי הרוח. זה מצב שכדאי לתקן אותו ובית ספר כמו זה המוצע פה למעלה יכול לעשות זאת.
עם הלשון בחוץ 47106
דווקא לבלשנות אתה נטפל?
יש לך בגרות? עשית בגרות יחידה אחת ב"ידיעת הלשון העברית"? אז ברכותי, יש לך ידע שנותן לך (אם קצת תזכור, תחשוב, וקצת תפנים, מה שאף אחד (כמעט) לא עושה והמערכת לא ממש מעודדת) הבנה בלשנית לא קטנה, להתרשמותי‏1.

לא הרבה, אבל יותר מאשר ברוב המקצועות ההומניים, וגם יותר מברוב המקצועות הריאליים: אתה מתפעל מההשקעה במתמטיקה ופיזיקה, לדעתי לא בצדק. יכול להיות שמשקיעים יותר שם כדי לעמוד ביעדי תוכנית הלימודים. הבעיה היא שהיעדים הללו עגומים. לא בגלל ידע מועט מדי שנדרש, אלא בגלל הבנה אפסית שנדרשת. זו רעה חולה שפושה ברוב המכריע של מקצועות הלימוד.

1 יש לציין, עם זאת, שהמקצוע התיכוני "ידיעת הלשון העברית" מבוסס על התחום האקדמי שנקרא היום "בלשנות עברית" (או "בלשנות שמית"), שהוא רחוק כרחוק מזרח ממערב מהתחום האקדמי "בלשנות כללית" (או "מודרנית"). אבל נעזוב זה.
לא רק שיש לי בגרות 47134
אני גם לומד לשון עברית באוניברסיטה ולא רק, אני גם מתפרנס מהוראת "יחידה אחת ידיעת הלשון העברית" ואני יכול להגיד לך שמה שלומדים בבית הספר אפילו אינו קצה קצהו של התחום הנרחב הזה והוא נותן לך הבנה בלשנית קטנה מאוד מהתחום הזה. יש עוד עולם ומלואו שלא נלמדים במערכת החינוך, ראה ערך סמנטיקה, תחביר סמנטי, פרגמטיקה, הסטוריה של הלשון ועוד. הבעיה בהוראת התחום הזה הוא שהוא מוגבל רק ליחידה אחת למרות שהוא מקיף חומר של שתי יחידות לפחות.

לגבי טענותיך לגבי התחומים האקדמיים שעליהם מבוססים לימודי הלשון בבית הספר, אז "בלשנות עברית" אינה "בלשנות שמית", אלא אם כן אתה רואה באתיופית עתיקה ובעברית מקראית שפות אחיות. מה שכן, נוטים לחבר את התחום בארץ פשוט מחוסר תקציבים. בלשנות עברית לדעתי אינה רחוקה כל כך מבלשנות כללית, אלא בתחומי עיסוקה: שפה עברית. ישנם לא מעט בלשניים כלליים העוסקים בעברית ולא מעט בלשנים עבריים העוסקים בשפות אחרות, אם כי כאלו הקרובות אל העברית.

כמו כן איני מבין מדוע אתה מחבר בין בלשנות כללית למודרנית. למיטב הבנתי "מודרנית" זה בשיטות המחקר ו"כללית" זה בתחומי המחקר: העמידה על המאפיין את השפות כולן ולא שפה אחת בלבד.
לא רק שיש לי בגרות 47149
אני מתנצל על הסלטים שעשיתי במונחים. אבל האם אין זה נכון שיש שני אופנים שונים רדיקלית ללימודי בלשנות? אחד - נקרא לו "בלשנות מסורתית" (אפשר לעסוק בו רק בעברית, או בכל השפות השמיות, או במחקר משווה בין שפות) - יתעניין, למשל, יותר בערבית הספרותית מאשר בערבית המדוברת. ממנו יצאו גם מרשמים בדבר "השפה הנכונה" או "הראויה" (בפרט, ממנו יצאו אנשי האקדמיה ללשון). השני הוא הגישה שהתחילה (נדמה לי) עם נועם חומסקי, ומטרת העל שלה להבין את התהליכים הלשוניים כתהליכים קוגניטיביים. חוקרים מאסכולה זו ידחו בבוז עיסוק בשפה רשמית, ואולי בכלל בשפה כתובה - מה שמעניין אותם הוא שפה מדוברת, כמייצגת נאמנה יותר של תהליכי מחשבה לשוניים ספונטניים.

למיטב ידיעתי, התהום שפעורה בין שתי הגישות היא כזו, שברוב האוניברסיטאות בארץ ישנה חלוקה לשני חוגים נפרדים.

אבל לעניין הענייני יותר: אם אתה לומד בלשנות, אין זה מפתיע שלדעתך החומר בתיכון הוא עלוב. שאל פיזיקאי מה דעתו על חומר התיכון בפיזיקה; שאל חוקר ספרות מה דעתו על חומר התיכון בספרות; עבור כך מקצוע-מקצוע, וספר לי כאשר תגלה את המקצוע שאותו כן לומדים כהלכה בבית הספר.

אתה מתלונן שבידיעת הלשון היקף החובה הוא יחידה אחת בלבד. האמת? לדעתי גם זה יותר מדי. אני אמנם היום נהנה מאוד מהידע הזה, אבל זה רק בגלל שאני חובב בלשנות נלהב. בתיכון זה היה נראה לי כאוסף פריטי מידע תפלים וטפלים לחלוטין, ואני מניח שאצל רוב האנשים כך זה גם נשאר. להערכתי, התחושה הזו לא היתה שונה גם אם הייתי לומד פי שלוש חומר בשלוש יחידות לימוד. מה לעשות, לא כל אחד מוצא עניין רב בבלשנות, וקשה לי לראות הצדקה אובייטקיבית למה זה חשוב. לדעתי בציבור הרחב שוררת הבנה מוטעית, לפיה המקצוע הזה הוא כלי לשיפור רמת העברית של התלמידים. זה נכון ליחידה השניה - הבעה, אבל לא ל"ידיעת הלשון".

כמובן, כל ידע הוא טוב, אבל אני יכול לחשוב על תחומי ידע רבים שקל יותר להצדיק אובייקטיבית לימוד שלהם, והיום אינם חובה: פילוסופיה (טוב, זה תחום העיסוק שלי עכשיו...), פסיכולוגיה, מדע המדינה (שזה לא אותו הדבר כמו "אזרחות"), כלכלה, או - למה לא - רפואה! הנדסה אזרחית! כמובן, לא ברמה אקדמית - סתם כ"טעימה", שלרוב המכריע של התלמידים תהיה משמעותית ורלוונטית יותר מבלשנות. או אולי ננצל את היחידה העודפת כדי ללמד לכתוב עבודה אקדמית? או סתם נתרום אותה לספרות או להיסטוריה כללית?

ההתרשמות החיובית יחסית שלי מהחומר הנלמד ב"ידיעת הלשון העברית" היא במבט של חובבן בבלשנות: גיליתי שהדברים שלמדתי בתיכון (ושאז, כאמור, לא עניינו אותי במיוחד, אבל משום מה זכרתי את עיקרם) מעניקים לי תובנות לא טריוויאליות בכל מגע שלי עם שפות, גם שפות זרות וגם בעברית, כאשר אני חושב על עברית במבט בלשני. ברור לי שיש תחומים עצומים בבלשנות שאין לי מושג בהם, ושאני מחמיץ (ושיום אחד, אולי), אבל זה עדיין, להערכתי, לא פחות ממה שקיבלתי בביולוגיה וספרות, והרבה יותר ממה שקיבלתי בפיזיקה, מתמטיקה, תנ"ך, היסטוריה וסליחה לכל מורותי ששכחתי והביאוני עד הלום.
בוא נעשה סדר. 47369
ישנן שתי גישות בבלשנות (של כל שפה!):
בלשנות תיאורית ובלשנות נורמטיבית. הראשונה נמנעת משיפוטים ומתארת את הקיים והשנייה מנסה לתעל ולנתב את הקיים. השנייה היא די לא בלשנות אלא יותר לשונאות אבל לא ממש משנה. עכשיו, בבלשנות התיאורית יש בלשנות דיאכרונית וסינכרונית. הראשונה רואה את הלשון לאורך התפתחותה ההסטורית וההשנייה רואה אותה לרוחב, בתקופת זמן אחת (לא בהכרח בהווה!).
הבלשנות "המסורתית" היא אכן מה שקרוי "בלשנות הסטורית" דהיינו חקר התפתחות הלשון לאורך ההסטוריה, בערך מה שלומדים בתורת ההגה בבית הספר אבל לא רק: יש גם שינויים תחביריים, פרגמטיים או סמנטיים.
תחביר הוא דבר שהתפתח די עם חומסקי, אם כי מה שנלמד בבית הספר אינו בלשנות חומסקיאנית. בית הספר לומדים "תחביר שטח" בעוד שחומסקי דיבר על "תחביר עומק" אשר מניב את תחביר השטח.

בחוג לבלשנות בת"א למשל אכן עוסקים רק בבלשנות תיאורית,א בל זה פשוט כי הם לא עוסקים בשפה ספציפית. בחוג ללשון עברית יש עיסוק בשתי הגישות. אבל יש למשל גם חוג לבלשנות שמית (היה, ליתר דיוק, נסגר מחוסר תלמידים).

אנשי האקדמיה ללשון (שהם אנשים נחמדים, ליברליים ומועילים ולא חבורה של זקנים מרושעים כמן שנוטים לחשוב) אכן ברובם מומחים לבלשנות הסטורית אבל לא רק. הם עוסקים בעוד המון תחומים חוץ מזה. חלק מאנשי האקדמיה אינם אנשי לשון כלל אלא אנשי מדע או סופרים ומשוררים.

לגבי נושאי הלימוד בלשון. נכון שזה חסר תועלת לחיים, אבל האם מתמטיקה היא כן? עבורי בתיכון, לשון היה מקצוע מרתק ומלהיב ומתמטיקה הייתה אוסף של נתונים יבשים ותפלים וחסרי פשר - אם כי גם מרתק. למעשה יש בית הספר רק 3 מקצועות מועילים: הבעה עברית (שלא מקבלת די השקעה), אנגלית ו...ספורט. כי השאר זה פשוט מבואות לאוניברסיטה אבל חסרי תועלת יומיומית.

לגבי עוד מקצועות לבית הספר - אין כבר מספיק? באמת, כמה עוד תוסיף? כמה עוד תגוון? לשם מה? יש מספיק גיוון במסגרת יחידות הלימוד ואני לא רואה כל טעם להוסיף עוד ועוד מקצועות שרק מקשים על התלמיד את הבחירה ומסבכים אותו. תלמד את הבסיסיים. תרצה, תרחיב באקדמיה, מה בוער?

מה שכן צריך זה להתחיל ללמד ומהר "עברית נכונה". תחום זה זנוח לגמרי. זה מאוד חשוב וכמעט לא נלמד.
בוא נעשה סדר. 47396
חן חן על הסדר. את ההבחנות של הבלשנות לנורמטיבית לעומת תיאורית ולסינכרונית לעומת דיאכרונית הכרתי; כעת אני מבין יותר מה חוקרים איפה באקדמיה. כלומר, באוניברסיטת ת"א: בחיפה יש חוג ללשון עברית, ולעומתו מסתתרת לה מחלקה חצי-רשמית לבלשנות כללית (שאיני יודע מה אופיה) בחוג לשפה וספרות אנגלית.

לא הבנת למה שלפתי רשימת מקצועות שלא לומדים בבי"ס (או לומדים אופציונלית) ושאפשר ללמד (חובה). לא אמרתי ש*צריך* ללמד אותם - טענתי שעדיף ללמד אותם על בלשנות. לשון אחר, הצעתי, לא יותר מדי ברצינות, מה לעשות עם היחידה שתתפנה לאחר שתתקבל הצעתי לבטל את לימודי "ידיעת הלשון".
אני מבין שמתמטיקה נראתה לך מיותרת כמו שלי נראתה ידיעת הלשון מיותרת. בניגוד לאחרים, אני דווקא לא אטען לעדיפות עקרונית של המתמטיקה - אלא לעדיפות מעשית: בדוק כמה אנשים פונים ללימודים אקדמיים בהם יש משקל ללימודי ידיעת הלשון (אם איני טועה, מדובר באוכלוסיית הסטודנטים לבלשנות), ולעומת זאת בדוק כמה אנשים לומדים באקדמיה תחומים בהם יש משקל למתמטיקה (כל המדעים המדויקים, הנדסה, וכל מה שדורש סטטיסטיקה - חלק נכבד ממדעי הרוח, החברה והרפואה). כבר כתבתי שאני חושב שתוכנית הלימודים במתמטיקה בתיכון, בכל הרמות, היא עגומה.
חלק נכבד ממדעי הרוח??? 47455
באילו מדעי רוח בדיוק יש צורך במתמטיקה או בסטטיסטיקה?

במדעי החברה אכן כן במדעי הרוח לא. לא כולל אולי פילוסופיה של המדע ואולי סטטיסטיקה ברמת אפס בבלשנות. לא יותר
חלק נכבד ממדעי הרוח??? 47479
טענה מוזרה. חוק זיפף (Zipf), למשל, הוא חוק חשוב בהסתברות והוא התגלה ע"י... בלשן.
חלק נכבד ממדעי הרוח??? 47506
אולי אותו בלשן לא עסק רק בבלשנות. ככלל כדאי לדעת, שרגים מאנשי מדעי הרוח אינם בורים מוחלטים כשזה מגיע למספרים (לא כולל אותי כמובן). לא מעטים אלו שעסקו גם בפילוסופיה וגם במתמטיקה והרי התחומים הרי קרובים. המוציא לאור של המילון החדש ''רב מילים'' הוא בכלל פרופסור למתמטיקה שהגיע לתחום כשבנה תוכנית ממוחשבת למילון או משהו.
במדעי הרוח עצמם יש שימוש מועט במספרים. אולי קצת בהסטוריה או בבלשנות. אבל גם אם כן, זה לא מחייב שילמדו את זה בבית הספר. לא חייבים להגיע לאקדמיה מצויידים לגמרי. אפשר עוד קצת ללמוד גם שם.
חלק נכבד ממדעי הרוח??? 47517
הגישה שתיכון אמור להכין אותך לאוניברסיטה היא שגויה, התיכון אמור להוציא אנשים עם ידע בסיסי בכמה תחומים ספרות, מדע, הסטוריה, אזרחות ועם כלים לקניית ידע נוסף במידה שהם מעוניינים.
סטטיסטיקה הוא כלי חשוב כזה.
חלק נכבד ממדעי הרוח??? 47626
תאורך את פעלו של פרופ' שויקה קצת ממעיט בערכו.
מתנצל 50052
מפעלו של פרופסור שויקה הוא מפעל אדיר ובעל חשיבות עצומנ. זהו המילון המקיף הראשון לאחר אבן שושן הנפלא, שעבר עדכון אחרון בשנות השישים. יש לי הכבוד ללמוד עם העורך של המילון הזה, ד''ר חיים כהן, ולכן אני יודע על שויקה. עם זאת, חיבתי נתונה לאבן שושן, םשוט עניין של הרגל.
מתנצל 50076
גם אני מעדיף את אבן שושן (המלא) על כל מילון אחר, בזכות ההפניות המדויקות למקור המילים.
חלק נכבד ממדעי הרוח??? 50129
פרופסור שוויקה הוא פרופסור למדעי המחשב שהיה אחראי על תכנון ופיתוח המאגר הממוחשב של פרויקט השו''ת באוניברסיטת בר-אילן. לפרויקט הזה פותחו אלגוריתמים לקסיקליים ולשוניים מתוחכמים מאד, לחיפוש ומאגר כל הטקסטים והמקורות היהודיים. אולי משם הסתעף המילון שלו.

אגב, מי שזוכר, אחיו, פרופסור שווה, היה פעם מועמד לנשיא המדינה, אחרי פרופסור קציר.
שאלת בור 47513
אין צורך בלוגיקה ל(לימוד חלק מ)מדעי הרוח?
חלק נכבד ממדעי הרוח? 47560
היה לי בראש פסיכולוגיה. עכשיו גיליתי שהוא מסווג כמדע-חברה. לא ברור לי למה, אבל אולי בכלל כל החלוקה הזו שרירותית. תקנו אותי.
חלק נכבד ממדעי הרוח? 47587
חלוקה גסה:
(א) מדע החברה - תיאור וחקר התנהגות האדם (או מערכות המורכבות מאנשים).
(ב) מדעי הרוח - תיאור וחקר יצירות האדם.
חלק נכבד ממדעי הרוח? 47621
הפסיכולוגיה כמדע התחילה להלמד בסביבות 1850. עד אז הפסיכולוגיה היתה חלק מפילוסופיה. אולי בגלגול הקודם היית לונדוני בן המאה התשע עשרה ומכאן הבלבול.
:)
בוא נעשה סדר. 47609
אני חושב שכושר-ההתבטאות בכתב של דוברי-עברית משכילים רבים הוא עגום. הסיבה לכך איננה אי-ידיעת-הלשון, לדעתי, אולם ידיעת-הלשון היא תנאי הכרחי ליכולת התבטאות בכתב משובחת (וזו כוללת בהכרח, לשיטתי, הקפדה על כללי התחביר, הכתיב והפיסוק, ומחייבת, לפי נסיוני הדל להגיע אליה, הבנה של מבנה השפה).
תפסיק אם זה. 47643
שתדע לך שאתה סתם משמיץ אותנו שאנחנו דפקא מדברים טוב מאד יותר טוב ממך וכל שאר החכמולוגים שחושבים שהם יודעים הכל יותר טוב מכל האחרים שהם אנחנו רוב האנשים. ואתה לא תגיד לי איך להתבטות בעברית כי אני נולדתי פה בארץ ויודע עברית טוב מאד גם בלי אקדמיה ללשון ובלי תחביר ובלי כל סימני הפיסוק שהמצאתם לנו רק בשביל להרות לנו שאתם יותר חכמים אז תדע לך שלא.

ארנב שמוט אוזניים שכמוך.
בוא נעשה סדר. 47693
יכול להיות שאתה צודק באשר לתחביר, ולהשלכות שלו על פיסוק. אבל מרבית ''ידיעת השלון'', עד כמה שאני זוכר, עוסקת בתופעות פונטיות ובניתוח מורפולוגי (שורשים, משקלים). יש לזה קצת השלכות על איות נכון של מילים בעייתיות, אבל נסיון להשתמש בזה כדי לקדם איות נכון הוא בלתי יעיל בעליל, חוששני.
בוא נעשה הדלקת-נרות, אם כבר. 47710
לא התכוונתי לשימוש בניתוח מורפולוגי כדי לקדם איות נכון, אלא לכך שזהו הכלי שמאפשר - לי, לפחות - להכריע בלבטים הצצים בשעה שאני כותב. אם תרצה - כשאני כותב אני מיישם פרוטוקול-תקשורת (או תקן) המנוסח בשפה מקצועית. כדי להבטיח יישום כהלכה, אני נזקק לעתים להיות מודע לתקן‏1 ולהבין אותו, וזה מה שלימודי ידיעת הלשון אמורים לאפשר לי לעשות.

1 מובן, ולא סותר את דבריי, שבני-אדם מיישמים את התקן כהלכה מגיל צעיר מבלי להיות מודעים לו
אולי נששתה משהו - מיץ פטל? 47778
אוקיי, יש בזה הגיון רב. רק הייתי משנה את הניסוח מ-"זה מה שלימודי ידעית הלשון אמורים לאפשר" ל-"זה מה שרצוי שלימודי ידיעת הלשון יאפשרו". כי אז הדגשים צריכים להיות שונים לחלוטין - אכן, ללמד פיסוק כהלכתו, כללי כתיב חסר (הרבה יותר חשוב מניקוד!), וכאלה.
לחילופין, אם אתה חושב שהמקצוע הזה כיום ממלא את המטרה הזו (לא ברור מדבריך אם כן או לא), אנא ספק דוגמאות קונקרטיות.
הרבה דברים חסרים לי, שמערכת 47162
החינוך לא סיפקה לי. חסר לי ידע בקלאסיקות. ידע בפילוסופיה. ידע בפסיכולוגיה. עוד הרבה ידע בהרבה תחומים, רובם הומניים.

אבל בלשנות? היחידה היחידה שלמדתי עד ובתיכון לא הועילה לי בדבר. במה שונים חיי מי שיודע איזה דגש הוא אומר ב-פ' שנמצאת בתחילת מילה?
איזה מטען ערכי נוסף שורר אצל מי שמזהה את השוא כנח, או את הפתח כחטוף?

לא תודה. תנו לי (או לילדי) עוד לימודים הומניים, אבל תורידו מעלינו את העול של למידת כללים מתים לשפה חיה.
העברית היא שפה כל כך יפה - למה להשניא אותה בזוטות?
הרבה חיריקים חסרים לי 47177
זה נראה לי לא הגיוני שמישהו דובר עברית לא ידע מה המשמעות של הסימנים שבכל זאת מופיעים פה ושם ליד האותיות (אתה מכיר מישהו שכל חייו לא נתקל בניקוד?) הכללים האלו בהחלט לא מתים; למרות זאת, אני מסכים איתך שאין צורך בידיעה מקיפה שלהם, ואפשר בהחלט לדבר עליהם במסגרת של שניים-שלושה שיעורים, ובטח שלא צריך להיבחן עליהם (מישהו זוכר חודשיים אחרי כיתה י' מתי שמים סגול ומתי צירה?)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים