בתשובה לשרה, 11/12/01 15:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרבה שאלות שאלת, והנה התשובות. בוק זה תיש ואני לא חי כמוהו. זה לא שלא אכפת לי למה הגעתי הנה, אני פשוט לא חושב, שיש תשובה לשאלה הזאת. לדעתי לא לכל דבר יש סיבה ולא לכל דבר יש תכלית. (רעיון מדהים ובלתי מתקבל על הדעת?) חיי הם דוגמא לדבר כזה. למה זה לא הגיוני, שאנשים נולדו ללא תכלית? לי זה נראה הגיוני מאוד. למה אני נהנה ואחרים סובלים? כי לי יש מזל ולהם לא, כי אני מתמקד בטוב ובמוצלח ואחרים שוקעים ברחמים עצמיים, כי אני מאמין, שגורלי בידי וחיי יהיו מה שאעשה איתם, ואחרים מצפים לעזרת כוח עליון או מקבלים את גורלם העצוב כגזרת שמים או כתכלית קיומם. אני מרגיש סיפוק מחיי, תודה על ההתענינות, ואני נהנה מהם. מה כוונתך ב"הנאה אמיתית"? הנאתי מחיי היא אמיתית לפחות בהרגשתי. למה לחיות? למה לא? מה רע לי בחיי? מאחר ואני לא מאמין בחיים שלאחר המוות ולמות אני אמות בין כה וכה יום אחד, למה לי לא לחיות? למה להיות מוסרי? כי אם לא אהיה מוסרי, אגדיל את חוסר המוסריות שבחברה, ולעניות דעתי, חברה לא מוסרית היא חברה, שבה יהיו חיי פחות טובים והנאתי מהם תפגע. מכאן, שעלי להיות מוסרי. דבריך, שיש לנו יעוד וגורל, סיבה ותכלית נשמעים לי לא הגיוניים. מהו יעודך? למה יעוד זה ולא יעוד אחר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הקטע הוא שזה לא נכון מה שכתבת אנשים שנהרגו בפיגוע זה היה אשמתם? גורלך ממש לא נתון בידך ועובדה שאתה לא יודע מה יקרה איתך היום. החיים שאתה מתאר הם בלי שום תוכן ריקים ממשמעות. הם מזכירים לי מן משחק אתה נולד נהנה מבלה ומת יפה מה יצא לך? כלום! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החיים שיזהר מתאר נטולים כל משמעות מוכתבת מלידה. הם מין משחק שבו אתה נולד, נהנה, חושב מדי-פעם 'למה אני כאן', מתחתן אם אישה או שתיים, משריץ זאטוט או שתיים, בדרך אולי מוצא לעצמך משמעות, ומת בדרך יפה יותר או פחות. מה יצא לך מזה? צוואה. ועכשיו הרשי לי לשאול - מה יוצא *לך* מזה? אם אמונתך היא לשמה, ודאי אינך מצפה לקבל משהו בעבור קבלת עול תורה ומצוות, לא? את, כמונו לפניך, קטונת משפוט את מעשי הבורא. לפעמים צדיקים גמורים מתים ביסורים ורשעים איומים מגיעים לזיקנה מאושרת. למה? לאיודע. את יודעת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים, שנהרגים בפיגוע, זה לא באשמתם. אדם לא יודע מתי ימות (אלא אם כן הוא מחליט להפסיק את חייו ביוזמתו) ובד"כ אין לו שליטה על מותו. על חייו לעומת זה, יש לו שליטה וגם אם הוא נפגע בפיגוע, גם אם הוא חולה במחלה וגם אם הוא זוכה בפייס, עדיין הוא יכול להחליט איזה צורה ואיזה טעם יהיו לחייו. החיים שלי מלאים בתוכן למרות, שהם חסרי משמעות. אין שום קשר בין תוכן למשמעות. אני מוצא וממציא תוכן לחיי כך שהם מענינים ומהנים. נכון, גם לי החיים נראים כמו משחק. אני נולד, נהנה מבלה ומת. מה יוצא לי מזה? הנאה, טעם וענין. מה יוצא לך מזה? אותו הדבר, אני מניח. את מוצאת טעם ענין והנאה בצורת החיים שלך ואחרי שתמותי (אחרי 120) לא יצא לך מזה כלום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |