 |
ורד, את נוגעת בנושא המרכזי בקשר הזוגי והוא השילוב המורכב בין חיבור לנפרדות. אהבה אינה מלאכה קלה. היא דורשת תחזוק מתמיד, בו כל צד מתחייב לראות את כל האמיתות בעיניים פקוחות. חיי הנישואין כשלעצמם אינם מבטיחים דבר. אמנם ישנה ברית שנכרתה בזמן מסוים בעבר. ברית זו, שנוסחה בארמית והבטיחה עולם ומלואו במילים לא כל כך מובנות, יכולה להוות בסיס, אך היא אינה הדבר כולו.
כתבת:"חשתי ביצירתכם פן נוגה". אחד המשתתפים הקודמים בדיון פנה אלינו בבקשה לא להתעסק במוות, שמדכא אותו מדי.. אבל מה לעשות שהחיים שופכים את תוגתם על שמחתם בערבוביה אחת גדולה.
ובאשר לפן הדתי - צדקת כשזיהית את "הכיסופים לשרשים...לאותו החלק בנשמתך שעדיין נותר שם". הדבר המדהים הוא שהגעגועים (של תמר) לשרשים פרצו בלא שליטה בתוך היצירה. יחד עם זאת יש שם גם הרבה התחשבנות עם העולם הדתי, כמו שבאה לידי ביטוי, למשל, בשיר "כשנגעת באגרופך" במילים: "שקר החן והדת והיופי".
תודה רבה על תגובתך המעמיקה והנוגעת וחג שמח גם לך.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש