בתשובה לתמר ופיני רבנו, 22/04/08 0:16
מודה ועוזב 476492
נראה שההקשר הזה של השיר באמת חמק ממני. אכן, חווית האבל על מות חבר מנמקת היטב את לשונו, ואפילו את העומס הסוגסטיבי. האם זה משום ''שהמרחב האסוציאטיבי המילולי רגשי'' שלי ''חסום'', כטענתכם, או משום טעות פשוטה בהבנתו. ללא ההקשר הזה, השיר הוא אכן תיעוד של תהליך נפשי מיסטי, כפי שהתפתיתי לפרש. בראייה מחודשת, למרות הכול, אינני נסוג מן הטענה המרכזית על גודש ''סוגסטיבי'', שגם בשיר הנדון שבו חוויית המוות וההיעדר מצדיקים לכאורה את ההשגבה-התקה-מיסטיפיקציה - יש עומס מיותר - כמו בשתי שורות הפתיחה. פתיחת השיר אוליי גרמה ל''חסימה'' הקודמת שלי. זה באשר לשאלה האם היא התבקשה מן הטקסט. היא לא ''התבקשה'', אבל לא הייתה מנותקת ממנו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים