 |
|
 |
||
|
||||
 |
הצבעתי הודי. אולי בגלל הנוסטלגיה שיש לי לשנתיים שביליתי באנגלייה בהן התקיימתי בעיקר על אוכל הודי. בעת שהותי בהודו, אגב, כמעט לא אכלתי כיוון שהנסיעה היתה כרוכה בביקורים תכופים בבתי חולים שגרמו לי בחילה לא מעטה. אוכל תאילנדי: כשהייתי בבנגקוק הייתי מוזמנת לארוחה חגיגית בחסות המלך, שנחשב שם לחצי אל. רוב האוכל היה מבושל בחלב קוקוס, שאצלי מקושר מייד לקינוח, כך שלא נגעתי. בישול סיני: בהונג קונג טעמתי ביצה בת אלף שנים (סתאאם. אלה פשוט ביצים קשות שטומנים אותן איפהשהו למספר שנים ואז מגישים אותן חנוטות. הטעם מעניין, לא מזכיר ביצה בכלל. טאפאס: זכור לי ערב בברצלונה בו עברנו מבית טאפאס אחד לשני ובכל מקום התכבדנו לא רק בטאפאס אלא גם ביין הבית. אגב, הטאפאס מוגשים עם קיסמים שמצווה לזרוק על הרצפה לאחר האכילה. את הערב סיימנו לפנות בוקר במקום של טאפאס עם גבינות ונקניק בו עישנתי סיגאר(!) לראשונה בחיי (ביבי, עלק). לא זוכרת איך חזרתי למלון, ולמחרת הייתי צריכה להרצות בתשע בבוקר לפני עדת רופאים. עשיתי את זה על טייס אוטומטי. אגב, בברצלונה הפכו את הכפר האולימפי למקום בילוי שהומה בסופי שבוע מאנשים צמאי בילויים. מומלץ מאוד. אוכל גרמני: בתחילת נישואי בעלי היה מתגעגע לרגל חזיר עם כרוב כבוש שאשתו הראשונה היתה מבשלת. עד היום לא יודעת מה עושים עם זה. בנסיעותי לגרמניה אני מתקיימת על נקניקיות בלחמניה וכוס בירה. שווארמה: הטובה ביותר שטעמתי היתה ברבת עמון. כבש, כמובן. אגב, היינו שניים שקנינו שווארמה ברחוב, ולעמיתי לעבודה היו חסרות מספר מטבעות. המוכר, פלשתינאי לשעבר, אמר לו: אין דבר, את האדמה כבר לקחתם לנו, תישאר גם עם הכסף. אגב, בירדן התוודעתי גם למטבח הלואיזיאני. יש שם סניף של רשת שאני לא זוכרת את שמה, שבין השאר מגישה אורז עם שעועית שחורה ברוטב טעים לאללה. מאכל שהיכרתי במקור בברזיל. איטליה: במילנו גרתי בקומונה שבה היו תורנויות שונות, ביניהן בישול. כשהגיע תורי לא ידעתי מה לעשות. בסוף החלטתי להכין סלט ישראלי. כיוון שלא היתה לי הערכת כמויות נכונה, אכלנו ושבענו ועידין נותרה כמות עצומה מן הסלט. לכן בתורנות למחרת בושל מרק ירקות מן השאריות. תארו לכם: היה שם אפילו צנון! צרפת: בעיר ליון יש להם קינוח מגבינה לבנה שאינני זוכרת את שמו אבל הוא טעים להפליא. ולעניין קרם ברולה: בספרד הוא מוגש תחת השם CREMA CATALANA והוא טעים יותר. משהו נוסף טעים מאוד מספרד: פרוסות לחם מרוחות ברסק עגבניות. אני יודעת שזה נשמע פושטי, אבל צריך לטעום כדי להבין. ולמי שיגיע אי פעם לסינגפור: ברחוב הראשי ORCHARD משהו, יש בניין שנקרא PROMENADE. בקומת הקרקע שלו יש מרכז אוכל עם מאכלים מכל ארצות האוריינט, זול מאוד-מאוד. אפשר לאכול שם לשובע תמורת משהו כמו 2$. ולגבי הרובע הסיני שם, אל תעיזו לאכול. ליכלוך כזה אסור לתאר. פשוט תועבה. ולבסוף: אני נורא רזה. לא מצליחה לגמור אף מנה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המטבח הלואיזאני? הכוונה למטבח הקריאולי של לואיזיאנה והסביבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. הכוונה למטבח זה. טעים, משגע, מה חבל שאין יצוג בארץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסי את ''קריאולה'' בחיפה, ברחוב מוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטבח של לואיזיאנה אכן משגע. מדובר למעשה בשני מטבחים, הקריאולי והקז'ואני (Cajun); היות שבמסעדות האמריקניות ההבדל בין המסורות היטשטש מתייחסים לשני המטבחים בשם לואיזיאנה. מקורו של המטבח הקז'ואני במהגרים שהגיעו לאמריקה במאה ה-17 מדרום צרפת, התיישבו בנובה סקוטיה, גורשו משם בידי הבריטים והגיעו ללואיזיאנה. הייחוד של המטבח הזה שיש לו המסורת של המטבח הצרפתי (אם כי כפרי) משולב במיני תבלינים חריפים כגון פלפל אדום וטבסקו, שאת השימוש בהם למדו המהגרים הצרפתים מהאינדיאנים. במטבח הלואיזיאני סוגים שונים של בשר והרבה פירות ים שמצויים בשפע באיזור ניו אורלינס (מקור המטבח הקריאולי, שיש בו גם סממנים של בישול איטלקי וספרדי). אכלתי פעם ספר-ריבס בסגנון קז'ואן בסן פרנציסקו, וזה היה ממש מיתולוגי. התיבול היה חריף-מתוק (כמו דבש שרוף), חריפות ממסטלת. איני יודע לאיזה מטבח משייכים את הספר-ריבס שמגישים ב"מיט באר" (שד' חן בתל אביב) אך הוא היה הכי דומה שאכלתי בארץ לספר-ריבס הקז'ואני. שווה לנסות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסעדת ''קולומבוס'' (ביקרתי בסניפים בהרצליה פיתוח ובאילת) מגישים מספר מנות מוצלחות בסגנון קז'ון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם בשר יען, שזה אחד הבשרים הטעימים ביותר שנתקלתי בו. מצד שני, אני מאותגר קולינרית, אז אני לא הוכחה לכלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעלה כי ב'קולומבוס' בהרצליה לא מציעים יענים. אשר על כן לא אסעד בה לציון שמחתי הממשמשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם הפסיקו?! אבל זו הייתה המנה האהובה עלי אצלם! איזו שמחה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשובי מארוחת קדם-יומולדת במסעדת בלק סטיר (1), אציין כי מנות היען חיות ובועטות (או יותר נכון, סתם טעימות נורא). מומלץ בחום. 20 ש"ח לקילו שווארמה יען בטיב-טעם. הקוראים מוזמנים בזאת לצפות עמי ב'שר הטבעות: אחוות הטבעת' בחמשוש הבא, לרגל החלפת הקידומת. (אני באמת הופך למדור פרסומי מהלך, אעבוד על זה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסטייק קז'ון המוצלח ביותר הוא במסעדת ''אוונגרד'' בקריית עתידים בת''א. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעי לך שזה לא הוגן לעשות את זה לאנשים. (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, דובי? (ואתה כבר יודע שאני אוהבת אותך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הטיולים בכל העולם, גם האוכל הרב... חלקנו, יש לזכור, סטודנטים עניים בדיאטה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
A week in Kenya for 265$ including hotel, taxes, etc. There you could taste Zebras, crocodiles, and maybe also Giraffes and monkeys, or not... The flight leaves every Tuesday eve and returns every Wednsday. The deal is valid until 31.12.2002, full refund is promised to whoever orders the deal but doesn't find the time to use it.
I'm leaving at the beginning of March, just before spring semester opens. If you're interested, contact me. (I have no commercial contact to this deal) (WARNING: COMMERCIAL OFFERS AT HAAYAL ARE GENERALLY CONSIDERED RUDE AND WOULD BE REMOVED.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליאור אוכל תנין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר אכלתי תנין בקניה. היה טעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכלתי צב בניו אורלינס. יש לזה טעם של עוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי יקר (מעצם השם לא עולה שום רעיון של דיאטה) ראשית, בפירוש לא כצעקתה: את שנות הנעורים ביליתי בחו"ל עקב מציאות תופתית שנמלטתי ממנה. אני לא מאחלת מציאות כזו לאף אחד. בעצם, כן לכמה אנשים אבל אתה בפירוש לא נמנה עליהם. שנית, מכיר את המערכון של מונטי פייתון על כמה שהם היו פעם עניים? אז זהו, זה בפירוש קיים. את שנותי הראשונות בחו"ל ביליתי בעבודה בחברה לטיסות שכר במשך השבוע ובמלצרות בפאב בסופי שבוע. לעתים תכופות הייתי מלקטת ירקות בסוף היום מהשוק כדי לאכול. את הנסיעות התכופות הנוכחיות שלי אני חייבת למקום העבודה. ותאמין לי, זה לא תענוג גדול לעטות את תחפושת חו"ל. ז'קט, חצאית מיני, איפור, נעלי עקב כואבות מאוד. בימים הרגילים אני תמיד יחפה בקיץ ועם נעלי בית בחורף, גם בעבודה, פרט לימים בהם באים אורחים מבחוץ. דוגמא לנסיעה מהנה במיוחד: הגעתי לקוריאה מביקור בהונג קונג, בו חטפתי קלקול קיבה איום. את כרטיסי הביקור מסרתי בקידה טבעית מאוד, כיוון שהייתי מקופלת מכאב בטן. עקב לו"ז צפוף מאוד שנקבע מראש מהארץ, לא היתה לי שום אפשרות לנוח. ארוחה קוריאנית: כולם שולים נעליים, יושבים על הארץ סביב שולחן נמוך. באמצע השולחן מעין קערה ממתכת עם אש דולקת מתחתיה, יעני דוכן צלייה. מארחת מניחה נתחי בשר שאני לא נוגעת בהם (אולי זה כלב? מי יודע?) ומסביב קעריות עם אורז לבן דביק, ירקות רתוחים וגולת הכותרת: קימצ'י. זה כרוב כבוש חמוץ/חריף שאין מבחיל ממנו. הקוריאנים אוכלים אותו שלוש פעמים ביום ונשבעים בשמו. בנוסף, שיני שום חיות לעייפה. הכיבוד הנוסף: בירה קוריאנית. זהו. יש במה לקנא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו עבודה מצריכה אותך ללבוש חצאית מיני, איפור ונעלי עקב? את יכולה להאשים רק את עצמך אם את עובדת שם מרצונך ואח"כ עוד מתלוננת. את מודעת לזה, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש תגובות ששוות התעלמות רועמת. אני מונה אותך בשמחה ביניהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. עמדתי לשאול משהו ברוח השאלה ששאל האייל האלמוני. מכיוון שכנראה לא תעני, לא נותר לי אלא להגיד שלפי התרשמותי, לרבות מהנסיעות העסקיות יש תחליפים יעילים יותר, ושטרם שמעתי על סיבה טובה לנעול נעליים גבוהות-עקבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה לעשות, זה חלק מערכת הלבוש שמקום העבודה הנפיק לי. לגבי תחליפים, רוב הנסיעות קשורים בקונגרסים מקצועיים. תחליף? תמהתני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא גורם למקום העבודה שלך להיראות לי סימפטי במיוחד. נראה שחוקי-העבודה זקוקים לשיפור. כבר כמה שנים שאפשר לשנע מידע *מבלי* לשנע את האנשים שמכילים את המידע. שמעתי שהיום כבר יש אפילו טלגרף אלחוטי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חושב שהשאלה של האלמוני היתה לגיטימית. מיני ונעלי עקב כואבות לא נשמע לי להיט היסטרי. במיוחד לאחת המתרעמת על כך. אם את סובלת ועדיין נשארת בסיטואציה הזאת - לא שאני מבין מה קורה כאן. את בעסקי תצוגות אופנה? את צריכה למכור את הסחורה בעזרת המיניות הנשית שלך? - את יכולה לבוא בטענות רק על עצמך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. לא להיט היסטרי. אני בפירוש לא בנושא תצוגות אופנה אלא דווקא בענייני מיכשור רפואי. לגבי מיניות נשית, גם כשהייתי צעירה יותר מעולם לא השתמשתי בה כי פשוט לא ידעתי איך עושים את זה. עד היום אני מתרעמת כשאני רואה את זה מבוצע, ועוד יותר מתרעמת כשאני רואה כמה זה משפיע בפועל ועל גברים מלומדים ומשכילים (אני עובדת בעיקר מול רופאים ופרופסורים למיניהם, שעדיין נוהגים כעגלים כאשר אישה מתחנחנת בפניהם *לא אני!!*). אבל! היה ממש נחמד פעם במלון בארץ זרה להתלבש יפה ולרדת ללובי ושם לפגוש את מנהל המפעל שלי, שעובד צמוד אלי שנים רבות, פעור עיניים. כיוון שהוא קיבוצניק קשה התבטאות, כל מה שהיה לו להגיד היה: את נראית ממש... בסדר. קטעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין דבר שמרגש אותי יותר מאישה שאומרת לי שהיא צריכה גבר בשביל שיעזור לה לעשות דבר זה או אחר, לפתוח צנצנות למשל. למען הריגוש המופלא הזה אני מוכן להיות פראייר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוד שלי אוהב לספר על מדינה מזרח-אסיאתית כלשהי שאני לא זוכר כרגע איזו היא, בה הוא אכל ארוחה מעניינת: יושבים לשולחן כשבמקום צלחת יש חור. דרך החור מכניסים ראש של קוף חי ומקבעים אותו במקום (מזכיר למישהו מאמר אחר? לא חשוב). אחר כך, בזמן שהקוף עודני חי ונושם, חותכים את הגולגולת ומסירים את החלק העליון, וזהו - אוכלים את המוח. נכון כיף? לא מאמינה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדוד שלך קוראים הריסון פורד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שידוע לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאור של סעודה כזו מצוי אצל שפרה הורן בספרה''חויה יפנית'' ומדובר ביפנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במנות מדודות כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הגבת על השיר שתרגמתי במיוחד לכבודך. מה יש לך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי נטול מילים. אני לא ממש חזק ב*תגובות* על שירה, אבל אני נהנה לקרוא אותה. יותר מזה, מציק לי כשאני רואה משהו שעשוי היה להיות מעניין, אילו רק יכולתי להבין מה כתוב בו... אני מקווה שאת לא מרגישה שהשקעת מאמץ לחינם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקינוח הגבינה קוראים fromage blanc והוא פופולרי מאוד גם בגרנובל ובהחלט טעים.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא! במקרה אכלתי כזה בגרנובל, ולא ידעתי שאני אוכל ספציאליטה מקומי! אלא שלמיטב הבנתי (ומסתבר שזה ממש לא הרבה), זה היה פשוט... גבינה לבנה. כזו שהוצאה מקופסה של תנובה תשע אחוז. מוגשת בקערית זכוכית קטנה, כקינוח. עם הרבה שכנוע עצמי ושעשוע, נהניתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד לארוחה בחצר המלך הגעת, וחלב קוקוס "מזכיר לך קינוח"?! חבל, חבל. אפילו לא לנסות, לטעום טיפה? מדובר בסך הכל בנוזל שמנוני שמופק מאגוזי קוקוס. אין לו ולא כלום (לא בטעם ולא בצורת ההכנה) עם ממתקי הקוקוס שמוכרים אצלנו. ועוף בחלב קוקוס הוא חווייה נפלאה, שלא לדבר על שרצים. בכלל, מוזר לי אפילו שכללתם את המטבח הסיני והתאילנדי בכפיפה אחת בסקר. הראשון בעל טעמים (וצבעים) עזים, השני מעודן, חיוור והרבה יותר אלגנטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הגעתי לחצר המלך. האירוע נערך במלון בבנגקוק, בשיתוף עם אגודת הרופאים התאילנדים. והמפגש עם המלך היה מאכזב מאוד בהתחשב בציפיות. מה שמזכיר לי שפעם ראיתי את המלכה אליזבת בסוג של מצעד מלכותי בלונדון. היא נראתה כמו בובה קטנה וצבועה, מה שהרס לי לחלוטין את הדימוי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |