בתשובה לשוקי שמאל, 05/09/08 14:03
אז מה? 489362
א. כאמור, אני חושב שהבחירה בפיילין היתה החלטה חכמה (מבחינתו של מקיין) שהצליחה גם להחזיר לו חלקם מהקואליציה הרפובליקאית (אנחנו יכולים לקרוא להם אווילים, אבל בלעדיהם אין למועמד רפובליקאי סיכוי) ובו בזמן להשלים כמה מהחסרונות שלו מול אובאמה (הגיל, הכאריזמה, הריחוק מוושינגטון...)

ב. רוב הדמוקרטים תמכו במלחמה, סנטור צעיר שמתנגד למדינה עושה את זה בגלל סיבה.

ג. אני לא חושב שיש לדמוקרטים יתרון ברור בציבור הבוחרים האמריקאי. למעשה, מאז קנדי נבחרו רק שני נשיאים דמוקרטים (לעומת ארבע רפובליקאים) שניהם ממדינות רפובליקאיות מובהקות, אחד דתי קיצוני והשני בזכות פיצול במחנה הרפובליקאי. ובמבט קצת יותר רחב, אחרי שהסתיימו 20 שנה דמוקרטיות בבית הלבן, הרפובליקאים היו 36 שנים בבית הלבן לעומת 20 דמוקרטיות.
אז מה? 489363
ג. שכחת את ג'ונסון שנבחר בזכות עצמו ב1964.
אז מה? 489365
נכון. מאז ג'ונסון...
אז מה? 489401
א. אני לא מתוכח אם רוב או מיעוט אבל בהצבעה על מלחמת עירק ה-II הרבה מאוד דמוקרטים הצביעו נגד המלחמה כולל הסנטור טד קנדי. בהצבעה היה מיעוט גדול שהתנגד, כמעט כולו דמוקרטי.

ב. סעיף א ראוי לתשומת לב, מפני שחלק גדול מן הימין הרפובליקני הוא גם בדלן קיצוני. זה מאשר 2 נקודות שציינתי: ראשית המיעוט האולטרה שמרני אצל הרפובליקאים הוא בינתיים קטן למדי ואינו יכול להכתיב מועמדים ועמדות למפלגה ושנית אין ליחס משמעות רבה להצבעות מן האופוזיציה נגד הצעות השלטון. ההצבעה נגד היא ברירת המחדל. מה שקרה בהצבעה המדוברת היא שהדמוקרטים נלכדו בצבת כפולה בין הרצון לנגח את מעשי השלטון לבין חוסר הרצון להצטייר כלא-פטריוטיים. החלוקה הפרסונלית המדוייקת בקרב הנבחרים הדמוקרטיים הזוטרים בין קרני הדילמה היא לטענתי לא משמעותית.

ג. לגבי הנשיאים הדמוקרטיים (קרטר וקלינטון) אתה בעצם צודק, אבל שים לב שבמערכת הבחירות הנוכחית פורסם שמספר המשתתפים בבחירות המקדימות הדמוקרטיות היה פי 4 מאלו שהשתתפו ברפובליקניות. נראה לי שהעידן הנכחי מצטיין באדישות או אכזבה של המחנה הדמוקרטי (בחירתו של ראש עיר רפובליקני לעיר הדמוקרטית ביותר ניו יורק).
אז מה? 489422
הנה, החברה האלה (http://nj.nationaljournal.com/voteratings/) הסתכלו על ההצבעות שלו בסנאט והגיעו למסקנה ש:
"Sen. Barack Obama, D-Ill., was the most liberal senator in 2007"

אני מסכים, הכשלונות של בוש כנשיא והסכנה לרוב בבית המשפט העליון מאפשר לדמוקרטים להרוס את הקואליציה החזקה שבוש בנה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים