בתשובה לשוקי שמאל, 03/09/08 12:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חבל שאין באייל פינת ''אמרתי לכם''. הייתי מיד מציע את תגובתי זו. כמובן שאי אפשר לחזות כל מיני הסתבכויות והתפתחויות של מועמדים פוליטיים. תחושת הבטן שלי היתה שאם כבר אתה בוחר אשה שבחרה לא להפיל, רצוי שהרך הנולד שלה יהיה בריא ושלם. לחבורת הבוחרים של שרה פיילין חשוב מאד לחוש ש''אלוהים איתם''. לדחוף להם את המציאות לפרצוף נראה מלכתחילה כמו רעיון רע. צפוייה בארה''ב מערכת בחירות צמודה מאד שתוצאותיה יהיו מפתיעות בכל מקרה (נשיא שחור ראשון או נצחון על קו הגמר של מקיין). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני הייתי יכולה לומר כעת "אמרתי לכם" לולא הייתי אלמונית. הטענה שלי הייתה שאם האמריקנים מושפעים עמוקות מדמותו/ה של סגן/ית הנשיא, נראה שייבחר אובמה. תור הנשים פשוט טרם הגיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע? הייתי חושב שלמעט מאוד אמריקנים צריכה להיות בעיה עם נשיא אישה. להרבה מאוד אמריקנים צריכה להיות בעיה עם נשיא שחור. עד לפני כחצי שנה הילארי קלינטון היתה מועמדת הרבה יותר חזקה מאשר אובמה. רק בדיעבד התברר שהיא: א. יותר מדי ליברלית בשביל ארה"ב. ב. היא הסתבכה בשגיאה שהיתה אמנם עניין של חוסר מזל ולא של טיפשות או חוסר יכולת, אבל התבררה כפאטאלית. (ההליכה על הקול השחור) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הייתי חושבת שאובמה ליברלי יותר מקלינטון. ב. הסקתי לגבי בעיית האמריקנים עם נשיאה בדיוק מעצם העובדה שהעדיפו שחור על פניה. בסופו של דבר, לקלינטון יש כל כך הרבה יותר נסיון, והיא הייתה מביאה איתה לבית הלבן את אחד הנשיאים הטובים ביותר שהיו לאמריקה, שקשה לי להאמין שהיא הפסידה באמת משום ש''הלכה על הקול השחור''. העובדה שהיא אישה נראית לי דומיננטית מאוד בהפסדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קלינטון לא הפסידה בגלל שהיא אישה, היא הפסידה בגלל שהיא: א. תמכה במלחמת עיראק. ב. אישתו של ביל קלינטון. ג. בנתה על תרומות של עשירים, בזמן שאובאמה גייס הרבה יותר תרומות של עניים. ד. לא קיבלה תמיכה מאופרה ווימפרי. ה. לא הצליחה להוכיח את עצמה כסנטורית. ו. לא הצליחה לעמוד מול אובאמה בלי להשבר בפריימריז הארוכים. ז. לא הצליחה להוכיח שהיא יכולה לעמוד מול הרפובליקאים. חוץ מזה, מה זה: "לקלינטון יש כל כך הרבה יותר נסיון"? היא סנאטורית שמונה שנים וזהו. אובאמה נמצא בפוליטיקה כבר 13 שנה, אדוארדס בסנאט כבר 10 שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לקלינטון יש כל כך הרבה יותר נסיון"? היא סנאטורית שמונה שנים, ולפני זה היתה שמונה שנים בבית הלבן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אובמה יכול להרשות לעצמו להיות הרבה פחות ליברלי מהקלינטונים. ב. גם אני חושב שלקלינטון היתה הסתברות גבוהה יותר להיות נשיאה מצליחה מאשר לאובמה (לעניין זה להיות אישה הרבה הרבה פחות משפיע מאשר להיות שחור). ההשערה שלי היתה והינה שהקלינטונים הלכו על קו ליברלי שמאלה מן המרכז על סמך ההנחה הסבירה שהקולות השחורים החדשים יפצו על אובדן קולות של לבנים מודאגים במחנה הדמוקרטי. ההצלחה הפנומנלית של אובמה טרפה את הקלפים האלו. להערכתי כל שאר הסיבות הן שוליות. בסופו של דבר אם אכן אובמה יהיה הנשיא הבא יהיה זה אך ורק משתי סיבות: ג. מתקבל הרושם שהוא אדם אינטלגנטי ושקול יותר ממקקיין. ד. האמריקאים מאמינים בשכר ועונש לנבחריהם וסבורים שמחדלי הכלכלה ועירק לא יכולים לעבור ללא תגובה אלקטורלית. אם הייתי צריך כרגע להמר, הייתי מהמר שהנשיא הבא של ארה"ב יהיה בכל זאת מקקיין (פשוט בגלל ההבדל הקטן שבין המוכנות לכך שאדם שחור יהיה נשיא ארה"ב לבין הצורך ממש לגשת ולהצביע עבורו באופן אקטיבי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. האמת היא שאין לי מושג כמה סנטורים שחורים היו באמריקה בכל שנותיה. נשים, לעומת זאת, היו מעטות ביותר - פחות מ-40! נראה לי שזה אומר משהו על הקושי של אמריקאים להפקיד כהונה כזאת בידי אישה. ג. לא ידעתי שמה שכובש את האמריקנים הוא האינטליגנציה ושיקול הדעת. מה שכן, הוא הרבה יותר חתיך ממקיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. אם פחות מ-40 זה מעט, מה תגידי על 2? היו שני סנאטורים שחורים, וסנאטורית שחורה אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן עולה שאלה נוספת - מה מספר השחורים שהיו באמריקה בשנים האלה יחסית למספר הנשים? שהרי ברור שהוא היה קטן בהרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר השחורים נע בין 20% ב-1970 ל12% היום. מצטער, המספרים הרסו לך את התיאוריה, איך שלא מסתכלים על זה, השחורים מיוצגים הרבה פחות בסנאט מאשר הנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(1790 כמובן, לא 1970) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא רלוונטי. ארה''ב אינה בשלה לנשיא חייזר (והא ראיה - אף חייזר לא נבחר לסנאט), ללא קשר למספר החייזרים החיים בארה''ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי African_Americans_in_the_United_States_Congress#United_States_Senate [Wikipedia] היו עוד שניים במאה ה-19. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו-35 נשים: Women_in_the_United_States_Senate [Wikipedia]. בקונגרס (או בית הנבחרים? בקיצור, בבית התחתון) היו לאורך השנים 123 שחורים (ראו בתחילת הערך המקושר לעיל) ו-218 נשים Women in the United States House of Representatives [Wikipedia]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השניים הראשונים לא נבחרו על ידי הציבור לסנאט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כמה וכמה מהנשים לא נבחרו בידי ציבור אלא החליפו את בעליהן שהלכו לעולמם במהלך הקדנציה. בסך הכל, אם מביאים בחשבון את הנתונים שהביא ערן לגבי הקונגרס, נראה לי שלשחורים *הרבה* יותר קל להיבחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי המספרים שערן הביא: א. אם 50 אחוז נשים בחרו 35 סנטורים, ו15% שחורים בחרו 5 סנטורים, אז לכל 1.43% נשים בחרו סנטורית בזמן ש3% שחורים בחרו סנטור, ז"א שלפי המספרים שערן הביא לשחורים קשה היסטורית פי 2 מנשים להכנס לסנט. ב. אם היום יש סנטור שחור אחד ל12% שחורים, ו-16 סנטוריות ל50% נשים, אז היום קשה לשחורים להכניס סנטור כמעט פי 4. ג. אבל זה בסדר, את אישה, אז חשבון זה בטח לא הצד החזק שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי על הנתונים המתייחסים לקונגרס, אבל זה בסדר, אתה גבר, והתייחסות לדברי נשים ודאי איננה הצד החזק שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסנט הוא לא מדגם טוב לסטטיסטיקות. אופן הבחירה שלו (2 סנטורים לכל מדינה בלי תלות בגודל האוכלוסיה שלה) מעוות את התוצאות. מה קורה בבית הנבחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו שני נושאים שונים ולא בהכרח קשורים. את מדברת על הנכונות של האמריקאים לבחור נשיא אישה (או שחור). אני דברתי על הקושי שיהיה לשחור (או לאישה) למלא את תפקידו בהצלחה. טענתי היא שהסיכוי שאישה תהיה נשיאה מוצלחת גדול בהרבה מהסיכוי ששחור יהיה נשיא מוצלח (אני חושב על כהונתו של דינקינס כראש העיר של ניו יורק (נדמה לי שהוא היה קודמו של ג'וליאני וכנראה גם הסיבה שג'וליאני הרפובליקני נבחר לראש העיר הדמוקרטית ביותר בארה''ב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל השאלה בבחירות היא לא מה הסיכויים של אישה (או שחור, או ג'ינג'י) להיות נשיא(ה) מוצלח(ת), אלא מה הסכויים של השחור המסוים הזה להיות נשיא מוצלח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק חלקית. מה שאני טוען הוא שמנשיא שחור ידרשו הרבה יותר כישורים כדי להצליח בתפקידו ביחס לנשיא לבן שיצליח באותה מידה. לגבי אובמה עצמו, מה אנו כבר יכולים לדעת עליו? אם הוא צלח את הבחירות המוקדמות בהצלחה, אויל גמור הוא איננו. מלבד זאת אנו יודעים שהוא רהוט, זהיר ומופיע יפה בטלביזיה. כל אלו כישורים רלאבנטיים, אך כדי להיות נשיא מצליח דרושים כנראה לא מעט כישורים ויכולות נוספים. נשיא שחור אם יצליח, יעשה זאת על אף גזעו ולא בזכותו. גזעו של אובמה הוא מכשלה עבורו ולא יתרון. כנשיא שחור הוא יתקשה מאוד לסייע לבני גזעו, מפני שכל סיוע כזה יהיה או לפחות ייחשב כבא על חשבונו של הרוב הלא שחור. מצד שני גם אם יצליח לתמרן איכשהו ולסייע בצורה כלשהי לבני גזעו, הדבר לעולם לא יספק את הקיצונים השחורים. היה צריך לראות את הצורה הנרגזת והמעורפלת שבה הביע ג'סי גקסון את תמיכתו באובמה, כדי להבין עד כמה תדמית ה"דוד תום" אורבת לפתחו של כל פוליטיקאי שחור. בקיצור הקצוות הגזעניים הלבנים והשחורים יעשו לו את המוות ויש אפשרות סבירה שהם יצליחו לנטרל אותו לחלוטין. דינקינס לא הצליח כראש העיר {השחור של] ניו יורק משום שככל הנראה לא היה אדם מוכשר או כריזמטי במיוחד. אבל כשלונו קבל את המימד של הסכמה גורפת וקטסטרופה (להבדיל מראשי עיר לבנים בינוניים) משום שהיה שחור מדי בעיני הלבנים ולא שחור מספיק בעיני השחורים. נ.ב. אני לא בטוח שכדאי לדבר על הבחירות לנשיאות כעניין סגור וגמור. כהימור גרידא, אני הייתי מהמר שדוקא מקקיין יבחר ברגע האחרון. יתכן שתושבי וירג'יניה המערבית יתנו את האלקטורים שלהם לאובמה, אבל כדי להאמין בכך, אני צריך לראות זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובתוספת לנ.ב., התקשורת הנחשבת והסטטיסטיקאים בארה"ב, בדומה לעמיתיהם בתל אביב, טיפ'לה מנותקים מהשדרות הרחבות של הציבור, ולא ממש יודעים לשערך את מידת השטנה שיוצר שם מועמד הנתמך בידי הני"ט והאירופים. ובמילים אחרות, אם יוסי שריד תופר לו חליפה, רחוק הוא לא יגיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרבה המזל, לאמריקאים בניגוד לישראלים יש גם נטייה לתת צ'אנס לכיוון של שינוי לפעמים. אחרי שתי כהונות גרועות של נשיא לא מתאים, הפסיד המועמד שמימשלו היה המשך לאותו מימשל כושל ונבחר מועמד ראוי לכאורה (עליו כמובן עוד להוכיח את עצמו). תל-אביבים, ניו-יורקים, אירופים, יוסי שריד, זוהי הבחירה הנכונה והנבונה והלוואי עלינו כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה מה עומד מאחרי המשפט הראשון שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
??? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכאורה עולה ממנו שהישראלים אף פעם לא בחרו בהחלפת מפלגת השלטון בארצם - או שכוונתך שם אחרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הישראלי הממוצע נוטה לשמרנות ולא יתן את מירב הקולות למתמודד ''רדיקלי'' מדי (מכאן למשל ההפחדות לגבי חלוקת ירושלים). הנכונות שלו לקבל שוב מועמדים שהיו ראשי ממשלה גרועים כמו נתניהו וברק היא גם חיזוק לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני בטוח שהישראלי הממוצע יבין את המשפט ההוא באופן זה. אם זה ירגיע אותך, אני יכול להבטיח לך שרוב הישראלים לא יצביעו בבחירות אלו לאף אחד משני אלו. אין בכך כמובן כדי להבטיחנו מפני איוש משרה זו ע"י מי מהם... אז גם אתה במחנה הליבני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלוואי והייתי יכול להיות בטוח שליבני תהיה ר''המ הבא ולא נתניהו (לברק כמובן שאין סיכוי אבל עצם העובדה שזכה בראשות העבודה והתקבל באהדה ציבורית כשר הביטחון אומרת דרשני). בקושי את מופז היא ניצחה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה את תשובתי לדורון. מי שנבחר לראשות הממשלה זוכה בד"כ לאמונם של עד שליש מן המצביעים, שהם עד כ80% מבעלי זכות הבחירה. בסה"כ, זוכה ראש ממשלה בישראל לאמונם של לא יותר מרבע מבעלי זכות הבחירה שהם פחות מ-15% מקרב כלל האוכלוסיה (ניחוש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא משנה. מי שבא עם אג'נדה שונה מהקונצזוס, אין לו סיכוי בישראל (ע"ע עמרם מיצנע לפני כמה שנים ששרון קיים את הבטחתו לצאת מעזה). האמריקאים לפעמים פתוחים לשינוי ולחידוש ולזה התכוונתי. (וציפיתי שתהיה היום הודעת חדשות על ניצחון אובמה. מערכת?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמור נא - אולי אתה יודע מה הסיפור עם יובל רבין המצביע לנתניהו? כמעט לא הצלחתי למצוא על זה ברשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אמר שהוא לא יודע למי יצביע והעלה את אפשרות נתניהו. לא ממש מפתיע לגבי מי שלא באמת שייך לשמאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא באמת שייך לשמאל, אבל עדיין יש מרחק מסוים בין השמאל לבין נתניהו, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי, כשמאכזבים מכל הפוליטיקאים, לישראלים יש נטייה לחזור לישן והמוכר, גם אם הוא כשל בעבר ולא עולה בקנה אחד עם השקפותיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זאת אמירה קצת חסרת תוכן. (או אם תרצה - מחזקת את דבריו של ארז שמה שהיה הוא שיהיה). מעולם לא זכתה במדינת ישראל מפלגה כלשהי ברוב קולותיהם של הבוחרים לכנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק לזאת כיוונתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לישראלי הממוצע יש קול אחד בלבד לתת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל חלקם שומרים אותו יותר מ-120 שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשברק ונתניהו נבחרו הם היו מועמדים חסרי נסיון ומאד ''רדיקלים''. גם הבחירה ברבין ובבגין לפניהם, ובאולמרט אחריהם היתה מאד רדיקלית. למעשה, כשחושבים על זה, הבוחר הישראלי יש נטייה לתת צ'אנס לכיוון של שינוי הרב יותר מלאמריקאי, ומכל המועמדים, דווקא ליבני היא לא ממש ''צ'אנס לכיוון של שינוי''.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מי שהזכרת הוא לא "רדיקלי". פרס ב96 היה "רדיקלי" כי רצה להמשיך באוסלו ו"לחלק את ירושלים". מצנע ב2003 היה "רדיקלי" כי רצה לצאת מעזה והיה "ביילין עם זקן". מרץ היא "רדיקלית" בגלל השקפותיה על מדיניות חוץ וביטחון ויחסי דת ומדינה. ולהבדיל - פד"ר היה "רדיקלי" כי תמך במעורבות ממשלתית בכלכלה. קנדי היה "רדיקלי" כי התבסס על קואליציה של מיעוטים (כולל שחורים) כנגד הגמונית האליטה הותיקה. אובמה הוא "רדיקלי" כי הוא מאמין גם בדיפלומטיה ולא רק בהפעלת כח. לגבי העבר הרחוק היותר של ארה"ב אפשר להגיד גם שג'פרסון, ג'קסון ולינקולן היו "רדיקלים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארז... ארז... מה יהיה הסוף איתך? אז בעצם לא התכוונת לכתוב ש"הציבור בישראל לא מוכן לתת צ'אנס לשינוי", אלא ש"הציבור בישראל לא מוכן לתת צ'אנס למי שארז אוהב"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השורש הלשוני של ''רדיקל'' הוא ''מן השורש''. ולכן הגדרת רדיקל פוליטי דורשת המשך המסביר באיזה תחום הוא רדיקלי (כפי שעשית בתגובתך). במילים אחרות רדיקל פוליטי הוא מונח ג'נרי המשמש כדי לקבץ לאיחוד קבוצות של מנהיגים שהם לא תמיד ממש קרובים. א. פד''ר יכל להחשב רדיקל בימי ג'פרסון אך לא לאחר קרל מרקס. הן אישית (בא ממשפחה אריסטוקרטית עם נטייה פרוגרסיבית-דמוקרטית שכבר הוציאה מתוכה נשיא רפובליקני אחד) והן פוליטית (פד''ר היה סוציאליסט מתון שבמתונים, בעצם מין סמן ימני של השמאל). ב. ג'פרסון היה רדיקל בתפיסתו האנטי פדרטיבית שהתנגדה מן השורש לכוחם של מוסדות פדרטיביים (כמו בנק מרכזי, ממשלה מרכזית, משטרה ומיסוי פדרלי) לטובת כוח הסטייטס (וג'קסון היה ממשיכו בעניין זה). זו היתה מדיניות מטופשת שרק הזיקה לארה''ב של אמריקה. לגבי איכויותיו הרדיקליות של ג'פרסון אפשר להזכיר שהוא גינה את העבדות אבל לא רצה לבטל אותה. ג. לינקולן היה מתון שבמתונים שהתנגד לעבדות כמו זרמים מרכזיים בחברה האמריקנית בת זמנו. שחרור העבדים בודאי לא היה רדיקלי משום שבחלק גדול מארה''ב העבדות כבר בוטלה כשלינקולן עלה לשלטון. לינקולן בא מחוג הרבה יותר נמוך מאשר האליטות מהם באו יתר נשיאי ארה''ב, אבל רדיקליות פוליטית נוגעת לעמדות פוליטיות ולא לרקע הסוציו-אקונומי של החוגים מהם באת או שתומכים בך. קנדי אולי עלה לשלטון (בקושי) משום שהצליח ללקט קולות של קתולים, שחורים ויהודים, אבל קשה להגיד שהוא ייצג איזשהו סדר יום אופייני לקבוצות אלו. לכן בסופו של דבר לא היתה לבחירתו המשכיות. ד. אובמה הוא כרגע כוכב תקשורת כמו אופרה וינפרי. העמדות שלו הן טלביזיוניות ולמעשה חסרות תוכן של ממש. סדר היום הפוליטי שלו יתברר ויופיע במהלך פעילותו ומעשיו וישתקף במאבקו מול חצי האומה שאינה רוצה בו (אם מישהו לא יקדים וירצח אותו). הצהרות של רצון טוב וכוונות טובות בודאי אינן מתחומה של הרדיקליות הפליטית. ה. כפי שאתה רואה בדמוקרטיה, בפרט מן הסוג האמריקאי קשה מאוד להיות נשיא נבחר ומדינאי רדיקלי גם יחד. ו. כפי שדייקת בדבריך, למרץ יש ''השקפות'' על ''מדיניות חוץ וביטחון ויחסי דת ומדינה.'' לרוע המזל, עמדות אין לה. זה אולי מה שמסביר למה מר''ץ היא כל כך לא רדיקלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''השקפות'' בנדיר שהן מכוונות נגד מישהו או שיש להן מחיר מבחינת המצהיר (על מילים אין מכס). מרץ (שולמית אלוני) מרבה לצווח ולהטיף כשהיא באופוזיציה, אבל מרץ (יוסי שריד) בממשלה מתקשה לגלות הבדלים נניח בינה לבין מפלגת העבודה. כאשר אובמה מבטיח לקדם את השחורים בארה''ב, לפעול למען עתידו האקולוגי של כדוה''א ולבלום את הטרור האיסלמי ע''י הדברות - אלו השקפות. כאשר קובעים את העדיפויות ומחלקים את התקציבים למילגות עבור תלמידים שחורים, לפיצויים ודמי קיום לפועלים מפוטרים ממפעלי הרכב בדטרויט ולסיוע חוץ למדינות וארגונים שיסכימו להידבר, אז ההשקפות הופכות לעמדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשקפה שצריך להעלות את דמי האבטלה איננה דעתם רק של שמאלנים או פילנטרופי: הרעיון המרכזי הוא לתמוך בכוח הקניה של הציבור כדי לא להעמיק את המיתון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אבל אלו השקפות. עמדות זה כאשר יש לך 2 שקלים ואתה צריך לתת אותם או לסטודנט שחור עני כדי לקדם את השחורים או כדמי אבטלה לפועל במפעלי רכב בדטרויט שצריך לפטרו משום שהוא מייצר רכבי שטח התורמים לאפקט החממה. השקפות זה יפה. עמדות זה סדר יום ועדיפויות. ביום שמר"ץ תודיע שהיא מתנגדת לקצבאות ילדים או שהיא תומכת בהן גם אם זה ע"ח קיצוץ בתמיכה לקולנוע ישראלי, תדע שיש למפלגה עמדות. כמובן, עד אז אין צורך לעצור את הנשימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, או.קיי. זה באמת עניין אחר. על איזה קושי אתה מדבר ביחס לנשיא שחור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם דיקינס נכשל בגלל צבע עורו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''חבורת הבוחרים'' של שרה פיילין אומנם לא הלכה ללמוד באוניברסיטה שלך, לא מבקרת בבתי-הקפה הנחשבים, ולא קוראת את העיתון החביב על רב''י, אבל היא לא מורכבת מאידיוטים. דוסים, אבל לא עיוורים שחושבים שדברים רעים לא יכולים לקרות לאנשים טובים. הגישה שלהם (והאמריקאית הבסיסית) היא שיש קשיים בחיים, ויש הפתעות לא נעימות, אבל אם אתה מוסרי וצודק ובטוח בעצמך, תדהר מנצח אל האופק עם כתוביות הסיום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלובס, רגע אחרי הניצחון של אובמה: "בחירתה של שרה פיילין, מושלתת אלסקה, כסגניתו, היתה אחד הגורמים העיקרים לנפילתו. העדר כישורים, חוסר ידע וסקרנות, ביצועים מחפירים בראיונות טלוויזיוניים ונטייה לדמגוגיה פלגנית השניאו אותה במהרה על חלק גדול מציבור הבוחרים. רק הליבה הרפובליקנית, אוונגלים ומצביעים בעלי נטיות ימניות, שמרו לה אמונים. זה לא היה מספיק. הסקרים הראו, שפיילין היתה דבשת מעיקה על גב הקמפיין." בחירתה של פיילין היתה כשל חמור פחות בגלל מה שקשור בה ויותר משום שהבחירה עצמה הראתה חוסר הבנה בולט של מקיין של עיקרי מערכת הבחירות. הבחירות האלו נסבו על מי שלא הצביעו לא פחות מעל אלו שהצביעו. קו מנחה עיקרי של מערכת הבחירות היה צריך להיות לא להעיר ולעורר את הצד שמנגד. בחירתה של פיילין ציידת הדובים ומתנגדת ההפלות עצבנה מספיק את המחנה הליברלי-דמוקרטי כדי להביא אותו לקלפיות. אישית אני מופתע מאוד מן הנצחון הסוחף של אובמה. ציפיתי לקרב יותר צמוד. יש כמה מסקנות שנראה לי ללמוד מן הניצחון הסוחף: א. הצבעתה של וירג'יניה עבור אובמה, מוכיחה כי המושג מדינות הדרום הוא מושג אנכרוניסטי. וירג'יניה ופלורידה דומות לג'ורג'יה, אלבמה או טקסס לא יותר מניו-יורק או מישיגן. ב. נראה שהרוב האדיש (הלא טורח להצביע) אינו מפולג באופן שווה בין רפובליקנים לדמוקרטים. נראה שיש שם רוב דמוקרטי גדול. לכן נראה שלמחנה הדמוקרטי-ליברלי הכולל יש רוב גדול יותר ממה שחשבתי על המחנה הרפובליקני-שמרני. ג. בסופו של דבר היתה זו מטבע הלשון של קלינטון "זוהי הכלכלה, טמבל" שעשתה את העבודה וצריך ליחס לה עוד יותר משקל ממה שיחסתי לה בעבר. כעת, לאחר שידומו תרועות הפסטיבלים, יוותר אובמה עם העמדות המוצהרות שלו ששירתו אותו כל כך טוב באופוזיציה ועשויות להיות לו לרועץ בשלטון. מדיניות של הבנה והידברות עם צפ' קוריאה, איראן והאיסלם העולמי בכלל נשמעת טוב כל עוד אינך מכיר יותר מדי את הקליינטים הללו ואינך מחוייב לטובתם של הקליינטים שלך (למשל ממשלות האיסלם המתון). נראה את אובמה מנסה להידבר עם הגזענים הלבנים מסוגו של טימותי מקווי. גם סוציאליזם ועזרה לזולת נשמעים טוב מאוד עד שהדבר מתורגם למיסים חדשים ובאופוזיציה קל גם לשכוח שהם לא ממש מסתדרים עם פעולות לפתרון המשבר האקולוגי והמשבר הכלכלי. אם מותר לי לייעץ לאובמה וצוותו הייתי מפנה אותו לדף המתאים בכתבי מקיאבלי. שכח כל מה שהבטחת בדרך להיבחר ופעל ע"פ מצפונך ובעיקר הבנתך וההגיון שלך (שאינם חסרים אם לשפוט ע"פ מערכת הבחירות שניהלת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקבוע ש"בחירתה של פיילין היתה כשל חמור ... משום שהבחירה עצמה הראתה חוסר הבנה בולט של מקיין של עיקרי מערכת הבחירות." זוהי, במקרה הטוב, חוכמה שלאחר מעשה. צריך לזכור שכשמקין נבחר למועמד המפלגה הרפובליקנית, הוא לא נחשב ל"רפובליקני אמיתי", והוא נחשד בנטיות ליברליות ר"ל. למועמד מהסוג האמור היה סכוי (תיאורטי...) לזכות בקולות הצפים, הרבה יותר ממועמד מסוגו של בוש. אלא שהדמוי "השמאלני" יצר חשש במחנהו של מקין, שמא הוא יזכה בתמיכת המרכז והקולות הצפים, אבל יאבד בדרך את קולות הרפובליקאים המסורתיים - הימין השמרני. כדי לחפות על האגף הזה מונתה שרה פיילין. האם היה כאן over shoot? ייתכן. אבל יכול להיות שבשום מקרה לא היה סכוי לאף מועמד רפובליקאי (אלא, אולי, אם קוראים לו אברהם לינקולן), ללא קשר למועמד לסגנו, כי "זוהי הכלכלה, טמבל". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוכמה לאחר מעשה? פוייה! הצץ ב: תגובה 489129 תגובה 489167 ושים לב לתאריך. אמרתי לכם או לא! לגבי "זוהי הכלכלה, טמבל" אנו מסכימים. אני חושב שגם עניין עיראק תרם את שלו. הצדקת ההתערבות בעיראק ע"י קשרי עיראק לאל-קאעידה, פיתוח נשק לא קונבנציונלי וקיומה של אופוזיציה עיראקית "דמוקרטית", היה אולי בלתי נמנע בנסיבות זמנו, אבל בדיעבד, כשכל אלו התבררו ככוזבים, נוצרה לממשל בוש תדמית של חוסר אמינות והטעייה מדעת, אשר הזיקה מאד לעמדתו ביחס לקשרים ה"אינטימיים מדי" בינו לבין תשלובת הנשק והנפט בארה"ב. גם הטפטוף הדליל אך מתמיד של אבידות בעיראק ביחד עם העויינות הלאטנטית של המשטר העיראקי הנוכחי (שעליו מגינים האבידות הנ"ל) פעלו בבחינת "מים שחקו אבן". כאשר זוכרים את הנטייה האינהרנטית לבדלנות במדיניות החוץ של המחנה הרפובליקני שמרני, אפשר להבין את האפקט השלילי שהיה לכל העניינים הללו שכשלעצמם הם משניים. כך אפשר גם להסביר לאן נעלמו המצביעים של ה"רוב המוסרי". לסיום, אי אפשר גם לבטל לחלוטין את הקשר שבין הצורה השקולה והנבונה שבה ניהל אובמה את מסע הבחירות שלו לבין הצלחתו. הניהול החכם של המסע התבטא בין היתר בהימנעות מלהגרר לתגובות ארכניות ודיון ממושך בכל מיני כשלים שנמצאו במחנהו. באופן זה גם ארועים בקמפיין שלו, שלא היו לטובתו מלכתחילה (הכומר המשתלח בכנסייה שלו, ההתבטאות הלא-פטריוטית של אשתו "בפעם הראשונה אני גאה בארה"ב ...") שיחקו לטובתו, הטיפול המהיר והממוזער בארועים הללו, איפשר לו לשמור את הקיצונים השחורים במחנהו בעוד הקו המרכזי שלו מדבר אל האמצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך היו נראים ההסברים אם המשבר הכלכלי בארה"ב היה פורץ כמה חודשים מאוחר יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהרוב של אובמה, אם בכלל היה קטן הרבה יותר. נ.ב. חוסר היכולת לדחות את המשבר לאחר הבחירות, נראה שמעיד על כך שהמשבר הוא אמיתי ואינו מניפולציה כלשהי של דעת הקהל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בודקים את שורשי המשבר לעומק הרי שהוא נדחה בצורה מלאכותית במשך שנה שנה-וחצי. אצלנו כונסה מועצת השבט הכלכלי כבר ביולי 2007 לדון בהתפתחויות. נמסר שם לראשונה דיווח על חיה משונה בשם משכנתאות סאב-פריים1 ונגזריה. כמו כן צוינה העובדה כי במסחר על חוזים עתידיים בקומודיטיס (בעיקר נפט גולמי) קפץ הנפח פי 5 מהממוצע היומי הרגיל. 1 סאב פריים = תת-מובחר. רק המינוח המכובס להלוואות זבל מוחלט כבר עורר חשד רב. כאשר נפרשה התמונה במלואה (כולל מימון נוסף לדמי קדימה ורישום) היה ברור כי קטסטרופה פיננסית בשער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הוא היה יכול לחכות עוד כמה חודשים. או שהוא היה יכול לפרוץ חצי שנה קודם לכן, ולתת לרפובליקנים אפשרות להתכונן יותר טוב. בכמה מקומות זה כבר נוסח כתאוריית קונספירציה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשבר אכן פרץ כבר ברביע הראשון של 2008 לאחר פרסום מאזני בתי ההשקעות לשנת 07' עם מחיקות בסדר גודל 40 מיליארד. רק שהשווקים והממשל לא הבינו את חומרתו. במאי קבע בר-נקי כי הגרוע מכל מאחורינו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מציע לאובמה עצות ישראליות שמניחות שאף פעם לא מדיחים פוליטיקאי, שהבוחרים עוד יותר מטומטמים ממה שהם וכד'. אובמה רוצה להיות נשיא 8 שנים ולשמור על הרוב בקונגרס. אם הוא ילך עלפי מה שאתה אומר, הוא יסיים בעוד ארבע שנים. בכל זאת לא צריך לשכוח את צבע עורו ואם הוא יאכזב את הבוחרים, הוא יבעט -במיוחד על ידי המיעוטים. לגבי הטיפול שלו באיראן, איסלאם וצפון קוראה: קיימת אצלך אקסיומה המניחה שאפשר לראות את אלה רק דרך הכוונות. זו אינה גישה חכמה; אני מקווה שאובמה חכם יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עצתי" לאובמה היתה העתק ללא שינויים והתאמות של מה שמציע מקיאבלי תחת הכותרת "כיצד צריך לקיים הבטחות". את דבריו הוא סומך על מערכת היחסים בין האפיפיור ג'וליו ה-II (המכונה "התותח") לבין צ'זרה בורג'יה ("הנסיך"). מכאן תוכל ללמוד שמקיאבלי לא היה ישראלי והמחמאה "עצות ישראליות" אינה במקומה. חכמת המדיניות של אובמה ירום הודו עלומה בחיק העתיד, לעומת זו של מקיאבלי שעמדה במבחן מאות השנים שחלפו. בכלל פסטיבל אובמה כבר עובר כל גבול. אפשר להבין את האמריקאים מדוע בחרו בו על פני יריבו, אך לכשתחלוף חגיגת ה"מה יפית" בנוסח אמריקה, יאלצו בוחריו לחזור למציאות של פוליטיקאי שהבטיח לכולם את הכל (כמו כל הפוליטיקאים האחרים) ואשר הבטחותיו וצבע עורו יקשו את דרכו לא מעט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין על איזה פסטיבל אתה מדבר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובה 494881 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה צבע עורו ישנה אחרי שנבחר? לפני שנבחר, אפשר היה לחשוש שלא יתנו לו קולות בגלל דיעות קדומות. משנבחר, מה יכול כבר לקרות? מצביעיו יזכרו שהוא שחור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי כמונו אמור לדעת עד כמה קבוצות קיצוניות, נחושות ולא בהכרח גדולות עשויות לשתק את פעולות השלטון. אובמה בהכרח יהפוך למטרה המועדפת של קבוצות גזעניות ו/או ארכי-שמרניות. מן הצד השני קבוצות "משיח עכשיו" של גזענים שחורים עשויות לדחוף את אובמה לעמדת ה"דוד תום". אין שום סיכוי שאצליח לנחש את הארוע/ים שיתקיל/ו את אובמה. אבל אפשר לחשוב על מודל של קבוצת KKK שתתעקש לערוך מצעד באזורי השחורים של שיקגו/וושינגטון/לוס אנג'לס. כמעט כל סוג של תגובה של אובמה תעמיד אותו במצב לא ממש נעים. איך יגיב אובמה אם טרוריסטים יפוצצו את אחד מגורדי השחקים של שיקגו? מה יעשה אובמה כאשר מחירם של חקיקה ותקנון אקולוגי יתברר כפיטורם של עובדים שחורים רבים מאוד (למשל בתעשיית הרכב של מישיגן)? בניגוד לנשיא לבן תפקוד בינוני לא יספיק לאובמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך היה מגיב מקיין לאותם דברים? או למחאות אלימות של חיילים משוחררים? או של ציידי דובים? אם מחבלים יפוצצו איזשהו בניין גדול בארה"ב, זה יפריע מאוד לכל נשיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל הם לא יהיו שחורים ולא יחשדו בחוסר פטריוטיות. חשוב על השליט הגדול ביותר בתולדות העם היהודי ועל התפקיד ששחקה האדומיות שלו. אני פשוט סבור שכעיקרון רצוי שהשליט לא יהיה בן מיעוטים. דרושה מידה רבה של כשרון ויכולת אישית כדי לגבור על המגרעת הזו. ועדיין איש אינו יודע אם אובמה הוא שליט מוכשר ושאפתן כמו הורדוס. אולי הוא סתם פוליטיקאי מצוי שנראה טוב בטלביזיה? נשיא לבן כזה היה יכול לשרוד במצב זה. נשיא שחור יתקשה הרבה יותר. כאשר רוברט קנדי שלח את המשמר הלאומי לדרום כדי לאכוף את הדסגרגציה, הדבר נראה כחלק ממחלוקת בתוך הציבור הלבן. אם אובמה היה עושה זאת הדבר יפורש ע"י רבים באור של שחור המנצל חיילים לבנים כדי לקדם אינטרסים כיתתיים של בני גזעו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדומיות? אתה בטח מתכוון למואביות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הורדוס היה אדומי, יותר מקרל מרקס אפילו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא לא היה השליט הגדול ביותר בתולדות העם היהודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרל מרקס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדולתו של דוד היא יותר מיתולוגית מאשר היסטורית, מבחינת חוקרי העבר המלך יאשיהו הוא ה''ענק'' שרומם את שם דוד וייחס לו גדולה כשלו עצמו (יאשיהו). בית עמרי בממלכת ישראל גם הוא מתחרה רציני על התואר. למי שלא מקבל את התנ''ך כאמת היסטורית כדאי לקרוא את ''ראשית ישראל'' של י. פינקלשטיין ונ. א. סילברמן הוצאת אוניברסיטת ת-א. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינה היסטורית ולא מיתולוגית, ברור שד'יזראלי היה גדול מכולם. אבל, גדולה היא יותר עניין של מיתולוגיה מאשר היסטוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת את "טנקרד"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יהודי-אדומי בן אדומים. בעל השורשים המואביים היה דוקא דוד בן ישי. כמוך אני סבור שהחשוב במלכי ישראל (ויהודה) היה אחאב בן עמרי. עמרי עצמו היה אולי מלך חשוב ומייסד שושלת מלכי ישראל (כפי שטוען פינקלשטיין ע"פ הממצאים הארכיאולוגיים) אבל אחאב הוא היחיד שלגבי חשיבותו וכוחו יש תמיכה הדדית של כתבי התנ"ך (ראה מספר הפרקים המוקדשים לו) והעדות הארכיאולוגית (כתובת שלמנאסר). אני חושב שגישת פינקלשטיין (אם זו באמת גישתו) היא קיצונית מדי במתן עדיפות לממצא הארכיאולוגי ע"פ התנ"ך. למשל ישנה כתובת אשורית המדברת על יהוא בן עמרי וכתובת מישע המואבית המדברת על [בן] עמרי ומתכוונת כנראה לנכדו (אחזיה). לגבי דוד בן ישי, נראה לי שגישת פינקלשטיין שהפכה אותו למנהיג שבטי שולי, היתה מופרזת לא פחות מן הנאראטיב היהודאי-תנ"כי (מבית מדרשם של חזקיה ויאשיהו מלכי יהודה) שהפכה אותו למלך של אימפריה אזורית. על אף כל אלו, אני סבור כי מפעלותיו ההנדסיים של הורדוס הגדול (הנמל בקיסריה, בית המקדש והר הבית על מצודתו, הרודיון, מצדה וטבריה) ואישיותו הפוליטית כמנהיג איזורי ראשי (גם אם תחת חסות רומית) והצלחתו לקיים ממלכה יהודית בעלת השפעה בתנאים קשים ביותר (כפי שמוכיח מה שקרה בימי צאצאיו החלשים יותר) הופכות אותו למנהיג ה"גדול" בתולדות עמנו. ב. טעות אמיתית שנפלה אצלי כנראה בתגובה הקודמת היתה שמי שהפעיל את המשמר הלאומי כדי לכפות אינטגרציה בחינוך הדרומי היה הנשיא אייזנהאואר ולא רוברט קנדי כפי שכתבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>>"אני פשוט סבור שכעיקרון רצוי שהשליט לא יהיה בן מיעוטים". רצוי למי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטובת הנתינים (רוב ומיעוטים כאחד) וגם לטובתו הוא עצמו. אם להתיחס לאובמה ספציפית, בחירתו עשוייה לקדם את הלכידות החברתית של ארה"ב או להקצין ולהרחיב את השסע בתוך החברה האמריקנית. המלכודת היא שהתוצאה החיובית כבר הושגה (בעצם בחירתו) וכעת נשארו 4 שנים למסמס את הרווח הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוצא שנקודת המבט ממנה אתה כותב כאן מציקה לי. נראה שאתה כותב מנקודת מבט אובייקטיבית שיש לה בעלות על פירוש מהלכה של ההיסטוריה ועל חיזוי תוצאות האירועים. אני מסכים שאם באמת יש לך ידע אמיתי על מהלכם של האירועים בעתיד זאת סיבה מספיק טובה לוותר על עקרונות ליברליים. אחרי הכל, כבר ג''ס מיל לימד אותנו שבין הסיבות לאימוץ שוויון פוליטי נמצאת ההנחה שאנחנו לא מחזיקים באמת המלאה, ואנחנו צריכים לאפשר לאמת הזאת להתגלות במהלך דיון בשדה הציבורי. אבל אם האמת כבר אצלך מראש, אני רואה את ההגיון הפנימי שיכול להוביל למסקנה ששוויון כזה הוא מיותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אין לי ידע אמיתי על מהלכם של האירועים בעתיד, ולכן איני מוותר על עקרונות ליברליים. דומני שעמדתי לא הובנה. א. כחסיד של מקיאבלי אני מאמין שהנסיבות משתנות ללא הרף ובאופן בלתי צפוי. מעלתו של מנהיג (ה-virtue שלו) מתבטאת ביכולתו להתאים עצמו לנסיבות המשתנות ולנצל אותן לטובתו. מסיבה זו אני מאמין בנחיצותם של עקרונות ליברליים כמורי דרך וכנקודות עיגון במציאות של עמדות שיש לעדכן ולשנות כל הזמן. ב. אני משבח ללא הסתייגות את בחירת העם האמריקני בברק אובמה משתי סיבות: ב.1. במסעי הבחירות התבלט אובמה כפחות פזיז מן המועמד מקיין. בתחרות על עמדת המבוגר האחראי תבונה, שיקול דעת, חוסר-פזיזות והופעה-תדמית טובה הם נקודות מפתח. ב.2. הבוחר האמריקאי בחר באומץ לב להעניש נבחרים ומדיניות כושלים בעבר, בלא להרתע מן הצורך לבחור בלא נודע בעתיד. ג. מה שאני דוחה הוא את פסטיבל אובמה הרואה ברגע הבחרו נקודת פנייה של ההיסטוריה האנושית. אובמה אינו תופעת מפתח ששינתה (לפחות לא עד כה) את תולדות האנושות. אובמה נכון לעכשיו הוא תחנה (ולא החשובה ביותר) במסע האמריקני-אנושי שעבר דרך בנג'מין פרנקלין, פרדריק דוגלס, אברהם לינקולן, אייזנהאואר, מרטין לותר קינג, רוברט קנדי, ל.ב. ג'ונסון, רוזה פארקס, קולין פאואל וקונדוליזה רייס. ד. העם האמריקאי לא בחר באובמה משום שהוא החליט להשתנות. הוא בחר בו משום שהוא כבר השתנה. העובדה שאנשים כמו פאואל ורייס בכלל הסכימו ורצו לשמש כרמטכ"ל ושר חוץ, והעובדה שהשמיים לא נפלו על מדיניות החוץ של ארה"ב בזמן כהונתם, תרמה לבחירתו של אובמה לא פחות מהופעותיו המוצלחות בטלביזיה. ה. ארה"ב זכתה בלא מעט נקודות עקב בחירתו של אובמה. הדבר יקשה מאוד על התעמולה החומסקיאנית האוהבת להציג את ארה"ב כנושאת דגל הגזענות, האפלייה ואי השיוויון ולא כמדינה שיש בה גם גזענות, אפלייה ואי שיוויון כפי שהיא באמת. ו. הבעיה היא שמכאן ואילך הדרך היא בעלייה. הנשיא אובמה יתייצב בחזית הפנים האמריקנית בעמדת פתיחה נחותה ובעייתית ביחס לעמדתו של נשיא לבן. כל מהלך שיעשה יתפס כמעשה של שחור השולח ידיו לכיסי הלבנים ו/או כשחור ששכח את מוצאו והפך לעבד כי ימלוך. ארוע מקרי כמו רציחתו של הנשיא השחור הראשון עשוייה להפוך את התמונה על פיה ולהחזיר את ארה"ב למעמדה הישן כמגלמת הגזענות הלבנה. ז. את מי שסבור שאני רואה צל הרים כהרים (ביחס לפסטיבל אובמה), אשאל, כמה פעמים במהלך מערכת הבחירות הוזכר מקצועו של אובמה? אובמה הוא עו"ד. בעיני מי (כמוני) שסבורים שבפוליטיקה שלהם המאזן בין עורכי דין ואנשי מעשה נוטה מאוד לרעה לטובת עוה"ד, עניין זה מבשר רעות לא פחות מצבע עורו של הנשיא הנבחר. לו הכירו יותר אמריקאים את אולמרט, אין ספק ששאלה זו היתה מעסיקה גם אותם. ח. לסיכום, כמובן שהאמת אינה אצלי מראש, ומובן ששום הגיון פנימי אינו מוביל אותי למסקנה ששוויון הוא מיותר. הייתי מדגים ואומר שאי קיומו של איסור על כך שאדם עני יבחר להנהגת השלטון היא חיונית בעיני, גם אם קרוב לודאי שאפשרות זו לא תתממש אף פעם. האופציה של שיוויון חשובה בעיני יותר מן השיוויון עצמו שהוא מצב מאוד אמורפי וחמקני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל איך הגעת מכל הדברים הנכונים 1 שאתה כותב למסקנה ש"כעיקרון רצוי שהשליט לא יהיה בן מיעוטים"? (ברור שיהיו אנשים שייחסו את כל מעשיו של אובמה לצבעו. אז מה?). 1 למרות שיש איזו כמעט עורכדינית אחת שאני מחבב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא רק שיהיו אנשים שייחסו את כל מעשיו של אובמה לצבעו. הבעיה היא שתוצאות מעשיו ישקלו ביחס לצבעו. הרבה מאוד כשלונות שיסלחו לנשיא לבן, לא יסלחו לנשיא שחור. אין רבים המיחסים את כשליו של בוש במדיניות החוץ ובכלכלה להיותו לא-פטריוטי ואנטי-אמריקני. האם נוכל להגיד זאת בתום כהונתו של אובמה? יתכן ואובמה יתגלה כעילוי נטול כשלים לחלוטין ואז השאלה תשאר פתוחה. במציאות המורכבת של ימינו חובה על הבוחר להביא בחשבון את שאלת תנאי הפתיחה של הנבחר. העיקרון שציינת אינו אומר שלעולם אסור לבחור בשליט בן המיעוט, הוא רק אומר שדרכו של שליט בן הרוב קלה יותר וזו נקודה לזכותו בשאלת בחירתו. נ.ב. בהצלחה לכמעט עורכדינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, מוטלת עלינו חובה מוסרית שלא להתחשב באמונות הגזעניות של אנשים, ולבחור את האדם המתאים לתפקיד. אם יש כאלו שלא יסלחו לנשיא שחור על תוצאות מעשיו בגלל צבעו, אלו החיים. אחרי מספר נשיאים שחורים, הם יתרגלו גם לזה (לפחות זה הרעיון של "קידמה", אם כי אני לא בטוח שהוא תמיד עובד. עדיין אני רואה אותו כאידאה מוסרית נכונה). אגב, יהיו כאלה שיוסיפו ויאמרו: הגזענות היא דווקא סיבה לבחור נשיא שחור כדרך לשנות את המציאות הגזענית, וזו נקודה לזכותו. חלקי לא עמהם, אבל הדעה הזאת לא נראית לי מופרכת כלל וכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אפשר להוסיף הערה לא ממש קשורה, הייתי אומר ששיקולים אתניים וגזעיים נוכחים בהכרעתו הדמוקרטית של כל אדם ואדם מדעתו וגם שלא מדעתו. דוקא מסיבה זו יש לפסול מבחינה אתית באופן מוחלט בחירה המבוססת באופן בלבדי על שיקולים מעין אלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר הסיפא בדבריך: "60 דקות" הקדישה תוכנית שלמה לסיקור ולראיונות עם שני המועמדים לפני הבחירות. כשנשאל אובמה האם הוא לא חושש מהצבעה גזענית נגדו ענה בערך כך: "אני מניח שיהיו אנשים שלא יבחרו בי בשל צבע עורי. מנגד יהיו אנשים שיבחרו בי דווקא בגלל צבע עורי. כנראה שהמספרים מאזנים זה את זה, כך שסוגיית הגזע היא לא משמעותית לבחירתי" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהוא לקה בהערכת חסר (או סתם הצטנע) ביחס לכמות אנשים ש(י)בחרו בו דווקא בגלל צבע עורו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. אני די בטוח שאם הוא היה מקבל את צבעה של אמו ולא של אביו, הוא לא היה נבחר - לא בוועידה הדמוקרטית ולא בבחירות הכלליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח. אם אובמה היה לבן, אתה חושב ש-46% מן המצביעים היו מצביעים עבור מקקיין-בוש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח (ויותר מכך) שהרבה מאוד אנשים אשר הצביעו עבור אובמה השחור, לא היו טורחים להצביע כלל לו שני המועמדים היו לבנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השחורים, כלומר השחורות 1, גילו בגרות פוליטית והיעדר סממני גזענות כאשר הצביעו בהמוניהן (3%) ללבן מקיין. http://edition.cnn.com/ELECTION/2008/results/polls/#... 1 כ-1.5 נשים ביחס לגבר אחד מקרב השחורים המצביעים. הפער העצום בין המינים נובע מנטייתם של גברים שחורים לא להיכלל בספר הבוחרים כאילוץ של תנאי המאסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותם שחורים הצביעו לקרי, קלינטון וגור הלבנים. אגב, מה עם הכסף הקל שעשית מההימור על מקקיין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכרנו את החוזים ב-49.2. סיבוב חמוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכמה קניתם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבממוצע 44 ומשהו. לא אני הטריידרית בפועל אצלנו. ושוב תודה על הפניית תשומת הלב לאתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע לנסות להביט על הדברים מזוית ראייה קצת יותר סובלנית. בנסיבות הנתונות של מועמד רציני שחור ראשון למשרת נשיא ארה"ב אני חושב ש-3% מצביעים שחורים עבור מקיין הם נתון סביר ובר-הצדקה. אני מתעלם מכל התסבוכת של מה זה שחור (3% מקרב האפרו-אמריקנים בלבד זה עוד יותר יפה) וגם מכך שנראה לי שמספר השקרנים מקרב ה-3% גדול יותר ממספרם בקרב ה-97%. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 חוץ מזאתי? תגובה 495189 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. זה לא מספיק? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |