בתשובה לדב אנשלוביץ, 15/11/08 19:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שתי שאלות: 1. ממתי האיסור הזה קיים בחוק בצורה שמכסה יחסים בהסכמה כפי שמתוארים פה בין קצב למישהי (היינו, תת סעיף 3 בסעיף הרלוונטי)? לא זוכר. אם זה משהו חדש יחסית (היינו, אם זה בא לעולם במסגרת החוק נגד הטרדה מינית, ותסלחי לי על העלגות המשפטית), יכול להיות שחלק מהמיוחס לו התבצע קודם. 2. אחרי שהפרקליטות האשימה אותו באונס, וכל הגרסה דיברה על אונס, מן הסתם קשה מאוד יהיה לפרקליטות לומר, 'חבר'ה, בעצם אין לנו ראיות לשום-דבר שדיברנו עליו, בואו נגיש משהו על סעיף הרבה פחות חמור במקום'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. סעיף 346 (ב) לחוק העונשין: "הבועל אשה שמלאו לה שמונה עשרה שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה [...], דינו מאסר שלוש שנים". אני לא יודעת מתי חוקקו את הסעיף הספיציפי הזה אז אני לא יודעת אם הוא רלוונטי או לא, אבל הוא לא קשור לאיסורים במסגרת החוק למניעת הטרדה מינית שקשורים ביחסים בין עובד למעביד. 2. לא הכל קל בחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרות ביחסי עבודה. זו השאלה שלי. מאיזו שנה יחסים בהסכמה בין עובד לממונה עליו הם "בעילה אסורה"? כמדומני שזה לא היה תמיד כך. הכוונה ל'במסגרת' היא במקרה זה גם 'במקביל', 'כחלק מאותו תהליך', וכן הלאה. להרחבה - ראי משל הברבור של חשין. 2. לא סתם לא קל. מצד מזוז, הגשת כתב אישום נגד קצב על 'בעילה אסורה בהסכמה' היא בערך לחתום על מכתב הפיטורין שלו, של הממונים על התיק, ושל מן-הסתם עוד כמה. יותר מזה: אם העדויות לא מהימנות לנושא אונס, אמנם יהיה אפשר לטעון שהחלקים הקשורים לבעילה אסורה בהסכמה דווקא כן מהימנים (הרי מדובר באותן מתלוננות שהפרקליטות רצתה להגיש *איתן* כתב אישום על אונס, לא בסדרה אחרת של מתלוננות כמדומני), אבל הסיכוי לא גדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעילה אסורה בהסכמה יכולה להיות כאשר הנפגע הוא קטין או שאינו שפוי. יש גם עניין של מרות כפוף כפיף שעליה כבר דברתי בעבר, ואני חושב שמדובר בעניין מאד בעייתי מבחינת היכולת להוכיח. אני הייתי מוחק את הדבר הזה מספר החוקים, ומנסה להתמקד בעניין ההסכמה (אם הייתה אמיתית, ללא כל לחץ וכדומה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, בעילה אסורה בהסכמה יכולה להיות גם במסגרת יחסי עבודה או שירות, לפחות עד שתתקן את חוק העונשין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכך התכוונתי שכדברתי על יחסי כפוף כפיף. מדובר היה במסגרת יחסי עבודה או שרות. אבל אין איסור גורף (וטוב שכך) על מערכת יחסים בין שני עובדים במקום מסויים גם אם האחד כפוף לאחר. וכאשר אין תלונה מצד הכפיף אין עבירה, גם אם הוכח שאכן הייתה כזאת. העניין במקרה שלנו היה שכל עוד הייחסים התקיימו, שני הצדדים היו שבעי רצון, ולא היה אפשר לדבר על ניצול יחסי מרות. דווקא כשהיחסים נפסקו, וכפי הנראה בגלל שנפסקו, התעורר הכעס, באה התלונה, ולפתע נוצרה עבירה. לא סביר שיהיה חוק שיגדיר עבירה בנסיבות האלה. חוק כזה אינו הגיוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. האיסור הוא ''תוך ניצול המרות'', שזה בעיקר שאלה עובדתית שתלויה בחומר הראיות. ואגב, אני לא בטוחה אם טוב שאין איסור על מערכת יחסים במסגרת יחסי כפיפות (למשל איסור משמעתי). מערכת יחסים כזו פוגעת לא פעם בעובדים אחרים. בפסיקה שמתייחסת למקרים כאלו בשירות הציבורי יש לא פעם אמירות לפיהן במקרים כאלה ראוי שאחד הצדדים יעבור לתפקיד אחר כדי להפסיק את הכפיפות, או שידווח על כך לממונים וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להערתך האחרונה - חוקים, לעתים רבות, אינם הגיוניים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |