בתשובה לYaronimus, 12/12/08 18:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אמנם גם אני1 מתנגדת לליטון העברית, אבל דווקא ליטון יכול להיות מוצג כשיבה למקור: במקורו, הכתב העברי היה הרבה יותר קרוב לזה הלטיני. במקור השתמשו בעברית בכתב דע"ץ, הקרוי גם עברי-פיניקי או עברי-כנעני. המעבר לאות המרובעת קרה רק בבבל2. מכתב דע"ץ, אאל"ט, התפתח הכתב היווני, וממנה הכתב הלטיני. אם תסתכל על הכתב הלטיני, על הכתב היווני ועל כתב דע"ץ, תראה את הדמיון: למשל אלף בדע"ץ - ראש של שור, נראית כמו A מסובבת. דלת בדע"ץ מקבילה ל-D (שוב, מסובבת), כנ"ל בית וריש. בעצם, לו היינו מחזיקים בכתב המקורי, היה לנו כתב קל יותר לעיצוב גרפי. 1 אגב, ירונימוס, אנחנו מכירים מפורומים מקצועיים, אם כי בשם אחר. 2 איך בתוך 70 שנה הצליח הציבור העברי לשנות את שפתו ולהחליף את הכתב, ולהיות כל כך מבסוט מהכתב החדש עד כדי הכרזה שבעצם זה הכתב הנכון שבו ראוי היה לתורה להכתב - זו שאלה טובה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(מה פשר ראשי התיבות דע"ץ? כלומר, מעבר לזה שמדובר בכתב העברי הקדום?) אני מתנגדת לליטון ללא כל קשר לצורת האותיות - אם כי היא חביבה עליי מאוד - אלא בגלל אבדנן של הרבה מאוד משמעויות הקשורות בשורשי המלים, בדמיון אותיות (א'-ע', כ'-ח' וכו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק משיטות הליטון שהוצעו, אם לא רובן, דווקא משמרות את ההבחנות בין האותיות השונות בכתב העברי. לא מפתיע, כשהמציעים אותן הם בעלי רקע, אם לא יותר מזה, בבלשנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני יודעת, ובכל זאת נראה לי שמשהו במשמעות ההבחנות ילך לאיבוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נראה לך, מי אני שאתווכח, אבל ראוי לבחון זאת מול שיטה נתונה לפרטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, זה דעץ. לא ראשי תיבות. טעות שלי. קוראים לזה גם רעץ. אין לי שמץ מה מקור השם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |