בתשובה ליהונתן אורן, 31/01/09 19:53
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 502992
כמעט.

תורת ההתאמה היא אכן הדבר עליו העניין נשען. עם זאת, מה ששונה הוא הטענה שלך לגבי אמת שקיימת ללא תלות בתודעה שלנו.

אני מסכים שיחס הקיים בעולם הוא יחס אמיתי, בין אם אנו תופסים אותו, בין אם לא. אולם המציאות של האדם היא מציאות סובייקטיבית ברובה.

כשלוק דן בתפיסה של הרפלקסיה הוא דן במציאות שהקשר שלה לחוץ הוא מתווך. בעוד החושים מעבירים מציאות ראשונית, הרפלקסיה מבצעת עיבוד של נתוני החושים ומפיקה מהם משמעות.

אמיתות מוסריות הן ברובן אמיתות רפלקסיביות. הרפלקסיה כוללת גם את הרגש וגם את המחשבה. אמת רפלקסיבית היא הרמונית מבחינת רגש ומחשבה.

כאשר אתה נתקל במקרים עבורם יש לך משמעויות מפורשות, כלומר, אין תחושת בלבול, ובהתאם לנתונים הקיימים בידך אתה יודע איך להתנהג, אתה תחוש שלו.

במקרה והחלטת להשקיע אקסטרה ולעשות יותר ממה שאתה מוצא מספק, ועדיין בהתאמה למשמעויות המפורשות שלך, תחוש התעלות.

המעשה המוסרי הוא ענין של תואם עצמי בין מחשבה לרגש, כפי שהוא מתבטא בהתייחסות כלפי אחרים. כאשר קיימת התאמה בין ההתנהגות המונפקת לתרבות המקובלת, נאמר שהאדם הוא איש נורמטיבי. אם יש התאמה למה שנחשב כשיפוט מוסרי לעילא באותה התרבות, נאמר שהאדם הוא איש טוב.

מבחינת האדם עצמו, ההתנהגות לא באה להתאים למציאות חיצונית (אף כי בוודאי עוצבה כנגד המציאות החיצונית תוך חינוך והתנסות) אלא למציאות הפנימית שלו.

כאשר הוא פועל על המידע הנתון לו בהתאם לאמת שלו, אמת שהוא למד בתהליך התבגרותו, הוא יודע שאין הוא חורג מין המוסר כפי שהוא תופס אותו.

גם אם בראיה לאחור הוא רואה כי טעה במעשיו, הוא אינו מתחרט. הוא פעל בהתאם לידוע לו, וכפי שהוא מכיר את עצמו. במקרה וטעה, ינסה לתקן בהתאם למידע החדש, ואם אין מה לתקן, יתנצל, ואם גם זה חסר תועלת, יודה בפני עצמו שטעה, שהוא אינו מושלם, וירפה.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 502998
סליחה, לא תורת ההתאמה, אלא הקוהרנטיות. ההתאמה היא בין רגש ומחשבה - שניהם רפלקסיביים. ההתאמה התרבותית היא כמעט מקרית.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503002
אני עדיין לא מצליח לעשות את הקפיצה. למה אתה מציב את הערך העליון כהתאמה למציאות הפנימית שלך וכהשגת שלווה או התעלות? זה לא נובע מהנחות היסוד שלך.
והאם התפיסה הזאת אינה, בתורה, תפיסה תרבותית? (זרם הרומנטיקה וממשיכיו)?
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503023
המממ... נתחיל בשאלה השניה.

זרם הרומנטיקה ותפיסה תרבותית: כן ולא.

כן היות ונותנים משקל לרגש, כן היות ויש משקל לתרבות.
לא, היות ואיני מכיר זרם רומנטי שעומד על "דע את עצמך", אבל אולי זה פשוט אני.

התחלנו את הפתיל בזה שלדעתי מוסר הוא יחס, ואינו דבר אוניברסלי או מוחלט (תלוי בנותני היחס והבנתם את סביבת הבחירה שלהם).

נאמר גם כי כל החי חותר "לטוב" ושהאדם הוא יצור חברתי.

המשכנו בזה ש"אמיתה, בשונה מהאמנה, היא יחס שאדם עומד עליו, והוא מתקיים במציאות. רוב האמיתות (או כולן) הן בוודאי אמיתות של התבונה האנושית (כלומר קיימות בתוך האדם עצמו), ובבחינה זו הן מעין טאוטולוגיות הדורשות פירוש".

נראה לי שהמשפט מקוצר ולכן מתעתע. אולי כדאי לצרף קצת אונטולוגיה למשפט הזה.
אני סבור כי הכל הוא ממשי, חלק מציאותי (במובן שהוא נגיש לתופסים אותו), כאשר המציאותי מתחלק לאישי וציבורי. בנוגע לציבורי קל יותר להגיע להסכמות, האישי הוא יותר בין אדם לבין עצמו למשל עיוורון צבעים אפשר להבין עקרונית, אך אם יש לזה השלכות מעבר לענין הפיזיקלי של ראית פחות צבעים זה כבר מאוד מסובך. כבר העובדה שאינך יודע מה אדם רואה בצבעי הבגדים שאתה לובש מסובכת. אולי הוא רואה גם את צבע העיניים והשער שלך אחרת. אם לצבעים יש השלכה רגשית עליו, זה בכלל מסובך.

המשכנו ב"אמיתות מוסריות הן ברובן אמיתות רפלקסיביות. הרפלקסיה כוללת גם את הרגש וגם את המחשבה. אמת רפלקסיבית היא הרמונית מבחינת רגש ומחשבה"

משפט שמדגיש את זה שמדובר במציאות אישית.

שלוה היא שוות ערך לאושר כפי שמציגים אותו היוונים. התעלות היא יותר מודרנית, תחושה של מעבר לציפיות (כמו ליהנות מסרט שקנית עבורו כרטיסים, ואז חבר שאתה סומך על טעמו סיפר לך טרם הסרט שהוא ראה אותו, ונפלת).

נדמה לי שהתעלות היא מה שקירקגור מבטא ב"חיל ורעדה" (חריגה מהאתי המחויבת עבור אביר האמונה) ואולי "פנקס הקטן" שסגד להוד מעלתה, טיפל בה במסירות בחייה ועשה צדק עימה לפי הבנתו אחרי שמתה הוא דוגמה ל"אביר" כזה.

נסיים בציטוט שלך: "כלפי כל הסדר, ובתוך כל הסדר, אדם ינהג באופן מוסרי אם יבטא את האמת הפנימית שלו"; "היות והמוסר האישי מתבטא ביחס בין ישויות...כך שאדם חש שלם עם עצמו".

כאשר החברה בה היצור החברתי נמצא הוצגה כסדר תרבותי.

כפי שאתה בוודאי שם לב, יש לי קושי עם חלוקה לטענות יבשות.
אני מקווה שהרשום לעיל הוא פירוק מוצלח, וכמובן שנראה לי כי בחיבור הדברים, טיעון המוסר כפי שאני רואה אותו שלם.

הגיע תורך להצביע על הפערים.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503035
אני לא מנסה להצביע על פערים. אני מנסה להבין.

האם יהיה זה נכון לומר שבעצם יש כאן שתי הנחות דסקרפטיביות "כל אדם שואף אל הטוב" ו"בני אדם שואפים לאושר (שלווה, הרמוניה רגש-מחשבה, התעלות)", ומכאן אתה מסיק שהטוב הוא האושר?
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503044
ברור לי שאתה מנסה להבין, ואתה עדיין לא מבקר, אבל תמיד בשיחים כאלה גם אני מנסה להבין. אמנם ברמת העיקרון אני יודע מה אני חושב, אבל השפה היא כלי חמקמק, כך כשמתדיינים על זה עם מישהו אחר, זה מין ניסיון להבין מעבר לעצמך... לכל הפחות ניסיון להבין את השפה של האחר כך שתוכל להעביר את המסר בשפה שלו.

המונח הנחות דסקריפטיביות/נורמטיביות לא מוכר לי, פירשתי אותו מילולית ובבדיקה קצרה ברשת נראה שפירשתי בסדר.

נראה כי אפשר לומר שהנחה דסקריפטיבית היא היגד אנליטי תלוי פרט (כלומר תוכן לשוני פרטי שמתאר את העולם) והנחה נורמטיבית היא היגד סינתטי תלוי פרט (תוכן ניסיוני פרטי לאיך דברים צריכים להיות/לעבוד). השימוש במונח הנחה ולא היגד נובע מהפרטיות, כלומר מהסופיות של הפרט/המין, הישות המניחה ביחס לסביבה ממנה היא שואבת את אובייקט ההתייחסות.

אם תיאור זה של המונח נכון (תיאור פשוט יותר יתקבל בברכה), אז כן, אתה צודק, מה שכתבת מנתח את מה שטענתי.

את המילה אושר יש לפרש כהעצמה (empowerment) של היחיד. וביטוייה הרגשיים-מחשבתיים הם שלוה/התעלות.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503055
אני לא משוכנע שהבנתי את הנסיון שלך להסביר את ההבחנה דסקרפטיבי/נורמטיבי, אבל לא נראה לי שיש צורך לגייס לשם ההסבר את ההבחנה אנליטי/סינטתי.

משפטים דסקרפטיביים הם משפטים שמתארים את הדברים כמו שהם - כך הם משפטי המדע, שהם, בגדול, סינטתיים, כך גם משפטי המתמטיקה, שהן על פי קאנט סינטתים(ועל פי רוב הפילוסופים אנליטיים).
משפטים לוגיים כמו חוק הזהות, או מודוס פוננס, הם, על פי כולם, משפטים אנליטיים (ואפריוריים). ישנם גם סתם טענות יומיומיות כמו: "הכסא הזה חום", שזו גם כמובן טענה סינטתית.

משפטים נורמטיביים מורים על איך שראוי שהדברים יהיו: "ראוי לצבוע את כל הכסאות בחום". הטענה הזו נראית לי כטענה שתופיע בפני הטוען אותה כאנליטית: נכונה בזכות הקשר בין המושגים שמופיעים בה בלבד, ולא בזכות עובדות קונטינגנטיות בעולם. אם כי אני משער שלגבי טענות נורמטיביות יש מחלוקת.

בכל אופן, נראה שהשאלה אם משפט הוא אנליטי או סינטתי, אינה קשורה באופן הכרחי ב, או מסבירה את, המעמד של המשפט כמשפט דסקרפטיבי/נורמטיבי.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503060
מנקודת מבט נומינסליסטית-סובייקטיבית נראה לי שיש בעיה עם המשפט ''תיאור דברים כמו שהם''.

עדיף אולי לומר תיאור דברים כמו שאני רואה אותם. סבורני שמוסר אכן יושב כאן. תיאור דברים כמו שאני רואה אותם, כאשר הדברים הם יחסים בין ישויות חברתיות בהתאם לתפיסת עולם מושתתת תרבות.

לעומת זאת, כאשר פרט חושב שהטענות הדסקריפטיביות מוסריות שלו הן טענות נורמטיביות, הוא עושה שגיאה בהחלת עצמו על אחרים.

הפרט מקיים יחסים מורכבים עם החברה-תרבות. הוא חי בעולם המובנה חברתית-תרבותית שהיות והטמיע אותו מינקותו, נראה לו שמדובר בעולם אובייקטיבי, ולכן הוא חותר להכרעות אוניברסליות במוסר.

ברגע שהוא עומד משום מה על כך שמדובר באמיתות פרטיות שלו, הוא יכול לבצע דה-נטורליזציה של תפיסות נורמטיביות ולעמוד על איך התפיסות האלה הן ביחס אליו. מה מהן הוא הטמיע ונחשב כחלק מהזהות שלו, ואיך הוא מפרש את ההטמעה הזו.

למרות שלי נראה שיש קשר בין דסקריפטיבי-נורמטיבי לאנליטי-סינתטי זה נראה מסובך למדי, ולא נוגע לעניין הנידון.

תודה על ההבהרה.

אולי כדאי להוסיף כי איני חושב שהעמדה היא סוליפסיסטית ואף לא תומך בעמדה נומינליסטית גורפת. עם זאת, על בסיס אחדות הקיום יש גם חופש בחירה שהוא לדעתי לא דטרמיניסטי אלא נומינליסטי (כל פרט מבצע קונסטרוקציות אמיתיות עבורו על העולם. ככל שהמודעות שלו גוברת, יש לו אפשרות בחירה בין קונסטרוקציות שבכל מקרה נשענות על קיום ריאלי מוצק ומשפיעות עליו).
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503070
ואותה "העצמה של היחיד". האם לכל אדם צריך להיות אכפת רק מההעצמה של עצמו, או שגם מהעצמתם של אחרים?

(אני יודע שלפעמים אתה מקבל סיפוק, הנאה ואושר מלעשות טוב לאחרים. אבל זאת לא השאלה שלי. השאלה היא האם "הטוב" שכל אדם שואף אליו לפי דבריך כולל רק טוב לעצמו או טוב כללי).
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503073
טוב, מוסר אישי בתפקודו הכללי.

דבר ראשון, התשובה מתבססת על ההנחה שיש דבר כזה "אדם". אני אכן חושב שיש דבר כזה, ולו רק כאיגוד של פוטנציאלים בכמויות שונות. איגוד שיוצר דומות.

דבר שני, האדם הוא בבירור יצור חברתי. התינוק האנושי הוא יצור חסר ישע. אומנם דובה וזאבה יכולות לגדל גור אדם (קורה לפעמים), אבל הן יגדלו איש-זאב, איש-דוב. אדם אנושי גדל בחברה אנושית.

מתוך החברתיות שלו, האדם מעוניין בקבוצת התייחסות ודורש כזו. קבוצת ההתייחסות מורכבת מחברים שהוא רואה כדומים לו (שיש להם זהות משותפת), ולכן הוא מעוניין בהעצמה שלה.

ככל שאדם הולך ומכיר באמיתות שלו, הוא הולך ומתנתק מהיות הזהות שלו משהו הכרחי, משהו שהוא אידיאלי לכולם. ועם זאת, הוא אינו מאבד את החברתיות שלו, ומעדיף שלכולם יהיה חופש בחירה, בין אם מתוך שיקולי דומות (אתה כמוני, יש לך כבוד עצמי בתור יצור חי [גם אם אתה לא עומד עליו], ראוי לספק תנאים בהם תוכל להכיר בכבוד הזה), בין אם מתוך נוחות (הזכויות והחופש שלך מחזקות את הזכויות והחופש שלי).

אם כך, אדם מכיר בכך שישנן מסגרות חברתיות אופטימליות שראוי לו לחתור כלפיהן היות והן מהוות את הטוב הכללי, אף אם בהיבט יחידני הטוב הזה נראה כממוצע.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503075
אני קצת מופתע מהתשובה שלך (מזל ששאלתי). האם היא לא מכניסה אלמנט אוניברסאלי חזק לתוך המוסר?
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503079
:)

מעולם לא התכחשתי לאתי. עם זאת, האתי הוא חברתי-תרבותי, לא אישי. האתי מספק לנו מסגרת. על המסגרת הזו ראוי (אך נראה כי אי אפשר ממש) תמיד להתדיין. ראוי להתדיין כדי שכשפרט אחד פועל להעצמתו האישית הוא לא יפגע בהעצמתו של אחר.

האלמנט האוניברסאלי הוא התנהגותי. הסטואה (התורה החביבה עליי, וברברתי אותה למוות באייל בזמנים אחרים בכינויים אחרים) דורשת כיבוד חוקים מרגע שנקבעו. בכלל, תורות כאלה (דאואיזם) סבורות שהיחיד צריך מעט מאוד כדי להיות מרוצה.

הצורך שלו במעט הוא זה שמאפשר לו לא לדרוך על אחרים בשביל להיות מי שהוא רוצה להיות.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503082
האם אתה יכול להבהיר למעני מה ההבדל בהגדרות שלך בין אתי לבין מוסרי? כי הפתיל הזה החל בקביעה שלך שמוסר הוא לא אוניברסאלי כי הוא יחס אישי. עכשיו אני מבין שיש גם את התחום האתי שהוא לא יחס אישי והוא אמור לקבוע את ההתנהגות. בעיניי זה נשמע כמו "מוסר" אבל אולי אני מחמיץ משהו.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503101
האמיתה המוסרית היא הדבר אותו אתה יכול לדעת בוודאות רבה, מעצם היותך סובייקט ואובייקט.
האתי הוא המסגרת של המוסרי, התרבות הכללית של החברה מתוכה המוסר הפרטי נוצר (בהתנגדות או בהטמעה).

למשל הציווי ''לא תרצח''. זהו ציווי אתי. המוסרי קובע מתי הריגת אדם אחר היא רצח ומתי לא. למשל הבחור שהורג את שותפתו לריקוד בסרט ''הם יורים גם בסוסים'' גילה שעבורו במקרה הזה לקיחת חייה היא הדבר מוסרי (זה נכון רק אם הוא מוכן לעמוד בעונש שהאתי ישית עליו, אם יברח מהענישה האתית הוא יוכיח שהוא מקבל את דעתה כי הוא רוצח).

האתי הוא המוסר הפרטי המסתבר (הממוצע). הכללים החברתיים המקובלים היסטורית ונחשבים למבטיחים את הקיום החברתי. לעתים משתחלים לאתי דברים שהם ממש פושעים. האתי הנאצי הוא פושע שכן הוא קובע סייגים שרירותיים וטיפשיים בין בני אדם. הוא לא מכיר בדומי הבסיסי האנושי ולכן הוא מתחזה לאתי בעוד שהוא תוצאה של תרגום נטיות מולדות להביטוס סוטה.

עם זאת, לא כל אתי שאיננו רגילים אליו הוא פושע בעליל או פושע בכלל. ראיתי פעם תוכנית שהציגה מסגרת חברתית בה תת-קלאן נדרש על ידי תת-קלאן אחר לקבוע מי מחבריו יומת כעונש על כך שאחד החברים בו רצח חבר מהתת-קלאן האחר.

ההנחה היא שעונש מוזר זה הוא גם חינוכי, בזה שמתוך הזדהות הרוצח בפועל חש חרטה ומבין שרצח אנשים לא נכלל בצורת חיים ראויה.

אם תאמר לי, יש אנשים שעבורם רצח אחרים הוא דבר נדרש, א) אתקשה לקבל את הטענה, ב) אומר שאם אכן יש מהות כזו, היא אינה ראויה לשם בן-אדם.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503104
נראה לי שבסופו של המהלך אתה מגיע למוסר (או אתיקה, המילה לא כל כך משנה לדעתי) אוניברסאלית, בדומה לרוב תורות המוסר/אתיקה שאני מכיר. אני לא מבין מדוע המשפט שלי ש"מוסר אמור להיות אוניברסאלי" הקפיץ אותך. למרות שההקפצה הזאת יצרה טיול מעניין.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503107
אולי אני צריך להסתכל על ההערה ההיא שוב, אבל בכל מקרה הכוונה הייתה שהשיפוט המוסרי הפרטי שלך/של כולם (במידה ואתה שלם איתו) הוא בסדר גמור, גם אם מישהו אחר יטען אחרת.

על כך שאת האמת שלך אתה יכול לנסות להעביר ושאם תבהיר אותה אנשים אולי ימצאו אותה גם אצלם, אין ויכוח. אבל בסופו של דבר זו האמת שלך. היא אינה אי שם בחוץ או במין האנושי בצורה אוניברסלית, היא שלך בהתאם להשפעות התרבותיות-חברתיות, לנתונים האישיים ולמודעות שלך לדברים האלה שמסוגלת להתמיר את ההשפעות בצורה משמעותית.

מכאן שאין הכרח בהגעה להסכמה מוסרית בנוגע לנושאים קונקרטיים, אבל יש הכרח להגיע להסכמה מוסרית על כללי המשחק. כלומר, אין להכריח את השיפוט המוסרי לתבנית כללית, ויש להסכים על מערכת שתכבד שיפוטים מוסריים שונים אך תאפשר פעולה אחידה.

הרבה פעמים השתמשתי במילה מוסרי כמקבילה לשיפוט מוסרי, ולכן היה צורך להבדיל אותה מהאתי.

נכון, אין פה שום דבר חדש. וכן היה מעניין.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503074
לא עקבתי אחרי כל הפתיל ואולי כבר נגעתם בשאלה שלי: שאלת על "הטוב" אליו שואף כל אדם. האם יש גם "טוב" שמניע אותנו?
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503076
אני חושב שעדיף שניק ניים יספק את תשובתו. אני לא מנסה להציג כאן תורה חלופית לשלו.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503109
למרות שסגרנו בכמעט לא כלום, הייתי עונה על השאלה הזו ב"לא". לפחות נראה לי כי מבחינה אובייקטיבית התשובה היא שלילית. אם מגדירים את הקיום כטוב, אז בוודאי שכן. אבל נראה טריוויאלי מידי להגדיר את הקיום כטוב. הקיום הוא "נס מובן מאליו".

אם לא כל קיום הוא טוב, ויש לשאוף אל "החיים הטובים", כאשר בהיעדר יכולת לקיימם עדיף המוות, אז אנחנו חוזרים לעניין של שיפוט מוסרי.

זה לקח פתיל שלם, אבל כנראה שהתשובה על הנחות דסקריפטביות ונורמטיביות אחרי שהאלמוני הבהיר את משמעותן אומרת שיפוט מוסרי מהו, בעיניי.

התשובה ההיא בקצרה גורסת כי הטוב הוא הטוב בעיניך, ועשייתו מתבטאת בהרמוניה רפלקסיבית אותה חשים כשלווה/התעלות.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503125
התשובה השלילית שלך מובילה אותי לשתי שאלות נוספות: (1) אם אתה שואף לטוב, למה? (2) אם אתה נותן מטבע לקבצן, הנתינה היא תוצאה של שאיפה לטוב או של מניע לפעולה שתוצאתה טובה?
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503145
1) אתה שואף לטוב בעיניך באותו רגע.
2) אתה שומר על מצב של יציבות. אם לא נתת מטבע לקבצן סתם כי התחשק לך, נתת לו מטבע כדי שלא תתחרט על כך שלא נתת לו.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503335
עכשיו בלבלת אותי עוד יותר.
לשאלתי למה אתה שואף לטוב ענית שאתה שואף למה שנראה לך טוב באותו רגע. אבל יכול להיות שזה פשוט בעית הבנה וניקוד שונה של המילה ''למה''.

מה זאת אומרת ''שומר על מצב יציבות''. לשאלתי אם נתינת המטבע לקבצן - מעשה ''טוב'' ו''מוסרי'' - היא בגלל ''משיכה'' של מצבו של הקבצן או בגלל ''דחיפה'' של רצונך.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503360
נראה כאילו הפתיל הזה רווי בלבולים. אני אנסה להבהיר קצת יותר את שרציתי לומר.

ראשית אני רוצה להבדיל בין אתי למוסרי.

לדעתי המוסרי הוא אישי, כמו שעזרו לי לחדד את זה, בנוי מהנחות דסקריפטיביות, אותן אני מכנה "אמיתות של התבונה האישית".

האתי הוא חברתי/תרבותי. הצד החברתי הוא הצדק (פעולת בתי המשפט והרשויות האמונות על החוק) הצד התרבותי הוא הנורמות. בתהליך החיברות נורמות הן אלו שמעצבות את המוסרי, אבל זה תלוי באופן בו הפרט מבין את הנורמות ומפנים אותן.

אם כשתבונתו התפתחה מספיק הוא בוחן את עצמו ונותן משמעות מפורשת לנורמות שלו (סביר להניח שזאת תוך סקירת מערכות חברתיות/תרבותיות, בחינת היסטוריה/ספרות [פילוסופית או אחרת בצורה רצינית]), הרי שהוא מגיע ל"אמיתות של תבונתו האישית" כמו שאלה נוגעות ליחס לעצמו, וליחס שלו עם אחרים.

במצב זה, כאשר הוא לבדו הוא במצב יציב (הרמוני). היות ומצב הוא תיאור סטטי (נקודתי ולא מציאותי של העולם, שכן הכל זורם ואין מצבים באמת, רק פעולה... מצב הוא תיאור כל הנתון עד כמה שאפשר, בגריעת פוטנציאלים), מובן שיש מעבר בין מצבים. היתקלות בקבצן מציבה אותו במצב חדש שאנו מניחים שמגיע לתשומת לבו. במצב זה עליו לפעול כך שישמור את ההרמוניה בין הרגש והמחשבה שלו, כלומר יבחן את עצמו ויראה האם לדעתו ראוי לתת כסף לקבצן או לא ראוי, כשזה כמובן מעורב בשיקולי יכולתו. לאחר שהכריע אם ראוי וניתן או לא (ואנו מניחים שהוא מיומן בבחינת עצמו ויכול להגיע להכרעה כמעט מיידית), יעשה את העולה על רוחו ויפנה הלאה לאשר קוראת לו הדרך.

במסגרת הדיון הנוכחי (הכרעת שופט וכו'), לפי ההשקפה הזו לא מדובר כלל בעניין מוסרי אלא בענין חברתי-מדיני, שכן אין כאן הפעלה של היחיד אלא של ישויות שהוא מקבל אותן כמסגרת. השאלה המוסרית היא להתגייס לצבא או לא להתגייס, להיענות לצו או לא להיענות, מה לעשות בשטח כשאתה נמצא שם?

איני טוען שאין טעם לדון בנושא החברתי-פוליטי, אלא שהדיון הוא פוליטי ומערב השקפת מוסר רק בעקיפין. מכאן שהדיון צריך להשתמש בכלים אחרים (ריאל פוליטיק, בחינת התרבות הישראלית ומה חלקים שונים בה אומרים, בחינת הנורמות הישראליות על צדדיהן השונים והכרעה אם לפי התכנים האלה פעלנו נכון כשיצאנו למלחמה בשם ריבונות או משהו אחר, ופעלנו נכון לעומת אוכלוסיה אזרחית או לא).

איני חושב שמדובר בניתוק מלאכותי של החברתי-תרבותי והמוסרי-אישי, ניתוק שלאורו לא ניתן לקיים את הדיון.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503560
(2) נתינת מטבע לקבצן איננה בהכרח פעולה ש*תוצאתה* טובה. ייתכן שהוא יוציא את המטבע על אלכוהול או סמיםויעשה בהשפעתם מעשים רעים מאוד.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503569
זבש''ו. ואפילו אז, נתינת מטבע היא ''חיובית'' הן מצדו של קבצן והן מצד כוונתו של הנותן. אבל את מסיטה את הדיון לפסים אחרים במקצת.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים