בתשובה להאלמוני המזוהה, 20/03/09 20:03
קראת את המאמר? 506538
מה זה "הישגי המורה", כיצד אתה מודד חינוך ערכי?
למה שלמנהלי בי"ס תהיה זכות לפטר מורים?
למה לתגמל ולקנוס בתי ספר לפי מידת ההתנדבות של תלמידיהם/תיקים במשטרה?
קראת את המאמר? 506559
השגי המורה מורכבים מציונים (והקניית ידע זה עדיין תפקידה המרכזי של מערכת החינוך) של תלמידיו, כמו גם מהיכולת שלו להקנות להם ערכים. אם אין לך דרך למדוד את זה, זה לא קיים. אפשר לדבר גבוהה, לדרוש שני דוקטורטים ולהעביר סמינר יומי למורים על ערכים, אבל אם אין מדידה של רמת הערכיות של התלמידים, אין חינוך לערכים (ולראיה, תוכיח לי שיצאו תלמידים ערכיים יותר). בפועל, לא קשה למדוד פרמטרים מסויימים שמצביעים על ההצלחה של המורה בהקניית ערכים. למשל אפשר להעריך את רמת האלימות של התלמידים, תלמיד אלים יותר הוא ערכי פחות ומורה שהתלמידים שעוברים אליו הופכים בממוצע לאלימים יותר (ביחס למורים אחרים באותה שכבת גיל ושאר התיקונים הנדרשים) הוא מורה טוב פחות. גם התנדבות לגופים דוגמת מד''א היא מדד טוב (מבלי שלמורה תהיה היכולת לכפות, או אפילו לבדוק, את מידת ההתנדבות של תלמידיו).

כי אם מנהלים לא יכולים לפטר מורים, אז אין להם (כאחראיים על בית הספר) היכולת לשפר את רמת ההוראה ע''י הוצאת המורים הגרועים מהמערכת. דמיין לעצמך קבלן בניין שלא יכול לפטר את הפועלים העצלנים והרשלנים (וכמובן שגם לא יכול להביא מישהו במקומם).

כי ככה אתה יוצר תמריץ כספי (שזה תמריץ די חזק) לחינוך ערכי. בי''ס שמצליח לחנך את תלמידיו לא לעבור על החוק (ולהיתפס) יקבל יותר כסף, ולכן יצליח לגייס יותר מורים טובים ותלמידים בהתאם. בתי ספר אחרים יעתיקו את המודל כי גם הם רוצים כסף. כנ''ל התנדבות.

תגמול לפי השגים זה לא מונח גס. זה עובד בכל תחום אחר, אין סיבה לא ליישם את זה גם בתחום החינוך.
קראת את המאמר? 506560
הרעיון שתגמול של עובדים צריך להיות באופן ישיר לפי הישגים הועלה לראשונה כשיטת ניהול ב-‏1911, ע"י פרדריק טיילור. הוא בנה את שיטת "הניהול המדעי" שמדדה ביצועים של פועלים ובנתה תגמול ידוע מראש לביצועים שלהם. טיילור רצה להגביר כך את המוטיבציה של העובדים, וגם לתגמל אותם באופן הוגן. שיטת הניהול הזאת נלמדת היום רק כדוגמא ל"איך לא עושים ניהול". בני-אדם לא עובדים רק עבור כסף, אלא מיישמים יחס מוטבע מהבית לעבודה, ערכי תרבות ארגונית, רצון לזכות בהערכה וקבלה במסגרת העבודה, הגשמה עצמית וכדומה. השיטה של הנעה באמצעות תגמול לא "עובדת בכל תחום אחר" כדבריך. מדעית, נמצא שלתגמול חומרי עבור העבודה אין השפעה מעבר לטווח הקצר. אחרי הטווח הקצר העובד מתרגל לתגמול החומרי, מצדיק אותו ותופס אותו כמובן מאליו. ממילא כולנו בטוחים שמשלמים לנו פחות מדי.

לא כל דבר אפשר למדוד. זה פשוט עד כדי כך. וגם דברים שאי אפשר למדוד – קיימים. לפי התגובה שלך אני מבין שאתה לא מסכים עם הטענה הזאת (הראיה שאתה מביא בפסקה הראשונה). אבל הפילוסופיה שחשבה שכל העובדות ניתנות למדידה עברה מהעולם אחרי מלחמת העולם השנייה (הפילוסופיה הזאת הרבה פעמים הכחישה שיש ערכים שאינם עובדות). אני לא מבין כיצד התנדבות למד"א או למשטרה מצביעה על ערכים גבוהים. היא יכולה לנבוע משעמום, רצון בחברה, רצון בהערכה ובהכרה, הזדהות עם תוקפן (במקרה של המשטרה), הזדהות עם דמות-מטפל (במקרה של מד"א), ניסיון להיפטר מרגשות אשמה על תשוקות אסורות ועוד ועוד ועוד. אתה לא יכול להיכנס לראשם של בני אדם. מעשים יכולים לנבוע ממחשבות שונות ואי אפשר לדעת מתוך התנהגות של אדם מה עובר לו בראש (כמו שיגיד לך כל מי שיצא קצת עם בחורות).

(ואני בעד שאף אדם יחיד לא יוכל לפטר את זולתו. בוודאי לא במגזר הציבורי. לא יכול להיות שקריירה של אדם תסתיים בגלל שיגיונותיו של אדם אחר. פיטורין הם דבר הכרחי לפעמים, אבל נראה לי סביר שמנהל שרוצה לפטר יצטרך לקבל אישור מגורמים נוספים).
קראת את המאמר? 506562
וגם בהנחה שאנחנו מצליחים להגדיר מדדים לערכיות - איך אפשר לדעת שדווקא המורה אחראי לכך ולא, נניח, החינוך שהנער/ה קיבל/ה בבית, בבית ספר היסודי או בהשפעה של החבר/ה הכי טוב שלו/ה?
קראת את המאמר? 506576
סטטיסטיקה. המדגם הוא מספיק גדול, ככה שהכל מתאזן.
קראת את המאמר? 506577
איך אתה מגדיר את המדגם? כל התלמידים של אותו מורה? בהשוואה למי, למורה אחר באותו בית הספר, או בהשוואה לכלל המורים? כי אם לאותו מורה מגיעים תלמידים מאותו הרקע שנה אחרי שנה (מה שבדרך כלל קורה), אתה לא יכול לבודד אותו כמשתנה רלוונטי.
קראת את המאמר? 506600
אני משווה מורה למורים אחרים שמקבלים תלמידים מאותו חתך אוכלסיה (ומגדיר פרמטרים רלוונטים לשונות בתחומים הנמדדים, כמו חתך סוציו-אקונומי) ובודק איך התלמידים שלו השתנו (ביחס לעצמם) ביחס לממוצע.
506607
בתור תיכוניסטית הייתי מבלה בערך 35 שעות בשבוע בתיכון (רובם, מן הסתם, לא עם מחנכת הכיתה שלי) וכמות דומה של שעות בתנועה. אתה באמת חושב שהערכים בהם החזקתי והדרך שבה הם התבטאו הם תוצאה של השפעת מחנכת הכיתה שלי?
506675
א. גם לתופעות זניחות יש השפעה, שניכרת טוב מאוד כשמביטים במדגמים גדולים (ו35 איש בשנה זה לא מעט, בטח שלאורך קריירה).
ב. אם אין לה השפעה אז בוא נרד מהרעיון הזה (במיוחד מעבר לגיל הרך) ונמדוד (ונתגמל) מחנכים לפי ההישגים הלימודיים של תלמידיהם.
506678
א. כמעט מחצית מהתלמידים בכיתה שלי היו בתנועת נוער. זה מחזיר אותי לאותה נקודה - באופן קבוע תלמידים באותו בית ספר מגיעים פחות או יותר מאותם האזורים, גם לאורך זמן.
הייתה לי חברה שהתנדבה במד"א. היא התחילה לפעול שם בגיל 15, ועברה שלוש מחנכות שונות. את מי מהן תתגמל בגינה?
506687
ואיך השתנתם ביחס לתלמידים אחרים שהולכים לתנועות נוער ?

מה שיעור הנשירה מהתנדבות במד"א ? מה שיעור ההתנדבות מלכתחילה ? לפי זה צריך להחליט את מי ובכמה לתגמל. ושוב, מקרה בודד לא אומר כלום, אבל אם אצל מורה אחד חצי מהתלמידים מתנדבים באירגון כזה או אחר ואצל השני אף אחד, אולי גם לו יש קשר עקיף לזה ?
506693
איך התנדבות קשורה לנושא? זו המטרה של מערכת החינוך? לספק מתנדבים חדשים עבור מד"א? באופן אישי, אני לא רואה בהתנדבות ממוסדת כזו איזשהו ערך חשוב, ראוי לציון או ראוי לעידוד.

זה מקרה פרטי של נקודה כללית ועקרונית יותר: אנחנו (אני, אתה וכולנו) לא נסכים לעולם על מערכת ערכים "גבוהה" לפיה צריך לחנך. מעבר למכנה המשותף הבסיסי ביותר יתגלו חילוקי דיעות עקרוניים וקשים לגישור (שים לב למשל אפילו לנושא ההתנדבות שנראה לך מובן מאליו, אבל לי - להפך).

אם בית הספר הוא מקום שבו בכלל ראוי להעלות את חילוקי-הדיעות האלה, אז אך רק בצורה של מסגרת המעמתת את התלמידים עם מערכות ערכים השונות מאלה שהם קיבלו בבית, ומרגילה אותה לסובלנות כלפיהן. בעיני, לא לה לבחור מערכת ערכים "נכונה", אלא לכל היותר להביא את בוגריה למצב בו הם מסוגלים לבחור את ערכיהם בעצמם, בביקורתיות, על רקע המטען שהם קיבלו בבית ובקהילה אליה משפחתם משתייכת.

המאמר הביא כמה ציטוטים איתם אני מסכים בכל לב, ואח"כ התעלם מהם כאילו לא היו (אי אפשר להפריד בין חינוך לאינדוקטרינציה. כל חינוך הוא אידיאולוגי בהגדרה, ו-"חינוך הוא כיבוש תרבותי של נפש התלמיד"). לא עלתה בו, וגם לא בדיון אחריו, אפילו ניסיון להתמודד עם הטענה שבית הספר הוא פשוט לא מקום שמיועד לחנך אנשים - לפחות לא במובן הרחב הזה.

אז באיזה מובן כן? הייתי אומר שבמובן הכי בסיסי שאפשר: כבוד לאחר, סובלנות, חשיבה ביקורתית ושאר הדברים שבלי מינון מספיק מהם חברה דמוקרטית לא יכולה להתקיים. אבל (א) את הדברים האלה אי אפשר למדוד בשום דרך שרלוונטית להערכת מורים (מודה: אין לי הוכחה לזה) (ב) אני מטיל הרבה ספק בכך שמערכת החינוך יכולה - באופן עקרוני - להתמודד אפילו עם המשימה המצומצמת הזו. בפרט ובמיוחד: אני כופר לחלוטין בהנחה שההצלחה או כישלון שלה בעניינים הזה. תלויים בעיקר באופי ובאיכות המורים, ולא בשיטה.
506708
איך השתננו? אני לא חושבת שאפשר היה להצביע על איזשהו הבדל ביני לבין חברה שלי שלמדה בכיתה המקבילה, או ביני לבין חברים שלי שהיו בתנועה והלכו לבתי ספר אחרים. לא יותר מאשר ההבדלים שנובעים מכך שמדובר באנשים שונים שגדלו במקומות שונים. ובכל מקרה, אם אני בוחנת את השינויים שעברתי כנערה מתבגרת, נראה לי מגוחך לתלות אותם באשה שראיתי פחות מחמש שעות בשבוע.
506724
הקריטריון של כמה ראית את המורה איננו מתאים לשאלה עד כמה היא השפיעה עלייך. יש אנשים שמפגש יחיד איתם יכול לשנות הרבה. לפעמים יכולה להיות אפילו אמירה מסוימת שמחוללת מהפכה בחייך. מובן ששתי האפשרויו הן נדירות, אבל קיימות בהחלט.
506725
כמובן, אבל הדברים נאמרו ביחס לשאלה אם אפשר למדוד כמה מורה קידם את רמת הערכיות של תלמידיו, ועד כמה הוא חינך ולא רק לימד אותם.
506728
כן, רק רציתי לומר שמספר השעות השבועיות שבהן ראית את המורה איננו קריטריון לשאלה זו.
506772
ודאי שהוא קריטריון.
זה שיש אנשים ששרדו התרסקות מטוס, לא אומר שבטיחות המעוף אינה קריטריון בבחירת קניית מטוסים עבור חברות תעופה.
506839
האנלוגיה לא ברורה. נראהה לי שהיא דיגיטלית.
506977
I meant to say that even though it's possible for a teacher who hardly meets his students to deeply influence them, it's less likely, because the number of hours he meets them is still an importent factor. it's just not the only one.

the engrish announcement will be followed by a jibrish one.

%^#&%^*@*&(*(_$% $%&^@%$ %^*&@1 %$&^&^*(#% )(*_*#@!%^ 4%^@$%^!!!
506911
במקרה כזה נראה לי מגוחך לשלם לה על היותה מחנכת. אם למדת משהו בחמש השעות הללו, אפשר לשלם לה בהתאם להישגים, אם לא, אולי עדיף היה שהיית מבלה את הזמן הזה במקום אחר (שזה די מה שאני עשיתי) ?
קראת את המאמר? 506575
העלאת ההשגים של העובד כתולדה של המוטיבציה שלו לקבל תגמול היא רק דרך אחת בה תשלום עבור השגים משפר את המערכת. דרך חשובה בהרבה היא המוני המורים שיפלטו משום שהם לא מרוויחים מספיק ואילו שיכנסו במקומם בגלל שכן. כסף הוא לא חזות הכל, אבל הוא בהחלט מתמרץ חזק. כמה נהגי מוניות יצא לך לראות שלוקחים הפסקות קפה של שעתיים ? אולי תוכל באותה ההזדמנות לספר לי על חברות פרטיות שמתגמלות בעיקר על תארים לא רלוונטים וותק (מרכיב וותק קיים בהרבה מקומות, אבל הוא לא מרכזי)? איפה לא נותנים בונוסים ומקדמים עובדים מצטיינים בשוק הפרטי ? הערכת ביצועים רבעונית ותגמול בהתאם זה נוהל מקובל בשוק הפרטי, אפילו חיל האוויר כבר מאמץ חלק מהכלים הללו.

אם אתה לא יכול למדוד את זה, אתה לא באמת יודע שהגישה שלך תשפר את המצב. כל אחד יכול להתחפר בעמדתו בלי שיהיה אפשר להראות מי צודק, נראה לי מטופש להוציא יותר כסף במצב כזה. באופן כללי פילוסופיות לא עוברות מן העולם, גם אם אתה בוחר להכחיש את קיומן.

(מה בדיוק מונע מאותו מורה למצא עבודה בבי"ס אחר ?)
קראת את המאמר? 506594
אני אנסה לענות על שתי טענות שלך.

טענה ראשונה היא שתגמול חומרי היא דרך טובה להעלאת הישגים של עובדים. זאת טענה בעייתית. יש קשר בין תגמול לבין מוטיבציה, אבל המחקר מצא שבמערכות וארגונים מושג ה"תגמול" (חיובי או שלילי) הוא מושג רחב בהרבה מתגמול חומרי פשוט. הוא כולל סוגי תגמולים (כמו הערכת קבוצת העמיתים, הערכת הממונה, תואר במדרג הארגון, סיפוק מהעבודה, תחושת פרודוקטיביות), ובנוסף – הקשר הישיר בין הישגים לבין תגמול חומרי אינו מתאים לרוב התפקידים בארגון. ארגונים נוצרים בגלל שבעבודה משותפת בין אנשים שעושים דברים שונים אפשר להגיע לתוצרים שאדם אחד לא יכול לעשות (או שלא יעיל שאדם אחד יעשה אותם). הניסיון לתגמל כל אדם בנפרד לפי הישגיו פוגע בעבודת הצוות ובשיתוף הדרוש לעבודה יעילה בארגון. משתי הסיבות הללו, דוגמת נהג המונית אינה רלוונטית – נהג המונית אינו חלק מארגון.
הערכת ביצועים רבעונית ותגמול בהתאם (או שיטות הניהול של פיטר דרוקר משנות ה-‏50) אינה דומה ל"תגמול ע"פ הישגים" במובן שאתה מתאר זאת, מסיבות שונות שלא נראות לי כל כך חשובות כרגע. בעיקר כי לא נראה לי רלוונטי מה נעשה בחברות פרטיות. אני לא רואה את השוק הפרטי כאיזה מודל לשאוף אליו (אבל אתה מוזמן, אם בא לך, לספר לי על הבונוסים של מנהלי AIG).

הטענה השנייה נוגעת לשאלת המדידה. אתה כותב "אם אתה לא יכול למדוד את זה, אתה לא באמת יודע שהגישה שלך תשפר את המצב". אני חייב להודות, בעצב, שזה נכון. אני אף פעם לא יודע שהדברים שאעשה ישפרו את המצב. אני טועה הרבה ולפעמים אני משלם מחיר גבוה עבור הטעויות שלי. אני חושב שזה חלק מהחיים (אבל אולי גם בזה אני טועה). מה שלא ברור לי זה מדוע אתה אומר ש"נראה לי מטופש להוציא יותר כסף במצב כזה". מדוע? העובדה שעניין כלשהו אינו ניתן למדידה אובייקטיבית לא אומרת שאי אפשר להוציא שיפוט בנוגע אליו.
האמת היא שזאת שאלה מאוד חשובה בעיניי שמטרידה אותי רבות: מה אני אמור לעשות כשאני לא יודע מהו המעשה הנכון לעשות. אפשרות אחת היא לא לעשות כלום בגלל שאני מפחד לטעות. אפשרות אחרת היא לנסות לעשות את מה שנראה לי שיש לו סיכוי להיות קרוב לדבר הנכון ולקחת בחשבון את אפשרות הטעות. וזה בערך מה שלקחתי מפופר: החיים הם פתרון בעיות בדרך של ניסוי וטעייה, כשכל פתרון מעורר בעיות חדשות ולעולם לא נדע אם אנחנו בדרך הנכונה. עדיין קשה לי עם הרעיון הזה (אני רוצה את האמת ואת הדבר הנכון), אבל אני מנסה להסתגל אליו. אם יש לך רעיונות אחרים, אני פתוח לשמוע.

הפילוסופיה שעברה מהעולם היא הפוזיטיביזם הלוגי, שלמיטב ידיעתי אף אחד לא יכול להתייחס אליה כאמיתית היום (אגב, הפוזיטיביסטים האמינו במדידה ובניגוד לפופר, כן חשבו שאפשר למצוא את האמת ולבנות את הידיעות שלנו באופן הצברי אחת על השנייה). ואולי דבר לא מונע מהמורה למצוא עבודה בבי"ס אחר, אבל זה לא משנה. לא רוצה שמנהל יוכל לפטר מישהו רק כי הוא קם על הצד המגעיל שלו הבוקר.
קראת את המאמר? 506602
אני לא טוען בשום פנים ואופן שתגמול מורים צריך להסתכם רק בשורה התחתונה בתלוש, אלא שזה צריך להיות אחד הכלים שעומדים בפני המנהל. לעומת זאת כיום לא עומד שום כלי משמעותי בידי המנהל לתגמל את הטובים (מעבר לחוסר היכולת שלו לאבחן מי טוב ומי לא, בגלל חוסר נגישות למידע).

הבונוסים של מנהלי AIG הם דוגמא מובהקת לכך שאתה מקבל את מה שאתה מודד. תגמול עבור רווחים קצרי טווח תוך בניית סיכונים אדירים לאירגון זה למעשה מה שהותנו העובדים לעשות. לכן אפשר וראוי למשל להביט על השגי התלמידים לאורך תקופה, כדי לוודא אכן מטרות ארוכות טווח מושגות.
קראת את המאמר? 506604
אני לא מתלהב מהרעיון שמנהל יוכל לתגמל חומרית מורים טובים, אבל אני יכול לראות את הנחיצות שלו בחברה המטורללת שלנו. אבל אני מתנגד להשקפה שהישגי התלמידים בבחינות הם הקריטריון היחיד (או אפילו העיקרי) לטיבו של המורה. ההחלטה אם לתגמל מורה מעבר למקובל יכולה להישאר חלק מסמכויותיו של המנהל בלי שהיא תהיה קשורה לציוני התלמידים. גם בחברות פרטיות, שאתה מתייחס אליהן כאל דגם מוצלח, מנהלים קובעים אילו עובדים לתגמל לפי דעתם על תרומתם לחברה ולא בהכרח לפי קריטריונים קשוחים ובני-מדידה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים