בתשובה לLior Golgher, 03/01/02 10:06
דוקטרינת ארטנשטיין - עמדת פתיחה 50969
רק אשאל שאלה: מה זאת אומרת "אין פיתרון ראציונלי לסכסוך"? יש מספר רב של אפשרויות, והטובה ביניהם (לשיטתו של כל אחד) היא ה "פתרון הראציונלי" ביותר (לטעמו של כל אחד, כמובן). תמיד יש אופציה אחת שטובה מאחרות - או פחות גרועה (יש כמובן סיכוי שכל האופציות טובות בדיוק באותה מידה, אבל נסכים שזה זניח).
דוקטרינת ארטנשטיין - עמדת פתיחה 50972
ואולי כל הצדדים כל אחד מתוך מערכת האינטרסים שלו יצדד בהמשך הסכסוך- כך שהפתרון ''הרציונלי'' הוא לא לסים את הסכסוך.
דוקטרינת ארטנשטיין - עמדת פתיחה 50977
נכון. אבל למירב הבנתי הסיכסוך אינו מטרה, הוא רק אמצעי. אף אחד לא רוצה ''סתם'' להמשיך את הסיכסוך.
דוקטרינת ארטנשטיין - עמדת פתיחה 50981
למה לא ? הרבה מגזרים גוזרים את זכות קיומם מן הסכסוך וללא סכסוך מתמשך הם יאבדו את מקור כוחם.
היה אחד שהרגיש כה מאוים עד שהחליט לקחת את החוק לידים ולרצוח ראש ממשלה.(הסבר כזה עדין מסתובב בחוגים מסוימים)
שרון קיבל את הקמבק הפוליטי שלו מגש הכסף של סכסוך מתעצם,וללא סדר יום של ניהול סכסוך אין לו סדר יום מדיני ופוליטי.בצד הפלסטיני לא חסרים קוים מקבילים.
ובכלל החברה הישראלית (כמו הפלסטינית) בנתה את זהותה כחברה מתגוננת השרויה במצור ובמלחמה מתמשכים ולא בנקל מחליפים את הDNA של אבני הבנין החברתיות.או מפתחים מנגנון של ברירה טבעית.
דוקטרינת ארטנשטיין - עמדת פתיחה 50989
יגאל עמיר לא תפס את הסיכסוך כמטרה אלא ראה את החזרת השטחים ("ארץ ישראל") כחטא דתי ואת מה שהוא תפס כסיכון יהודים כמתאים לדין רודף. למה אתה חושב שהוא ראה בסיכסוך מטרה?

אני גם לא רואה ראיות ששרון רוצה בהמשך הסיכסוך; בכל פעילותו הפוליטית נראה שהוא ניסה שיטות מגוחכות ומסוכנות לסיים את הסיכסוך (לבנון, הנסיון להפוך את ירדן ל "מדינה הפלסטינית").

דומני שמלחמה/לחימה הממושכת מולידות דעות קיצוניות הדוגלות בחיסול אחד הצדדים. גם זה 'פיתרון' גם אם הוא לא ריאלי. הדעה הרווחת (לאט-לאט) היא "להעיף את היהודים/ערבים לים ולגמור עם הסיוט הזה". לא להמשיך אותו.
דוקטרינת ארטנשטיין - עמדת פתיחה 50992
כל מי שמעמיד מטרות לא ראליות לסיום הסכסוך
כמו ימי המשיח (יגאל עמיר) ,קצה האופק העתידי של ההיסטוריה היהודית (שרון,נתניהו) ,מלחמת יום הדין המשחררת (גנדי ואולי גם יגאל עמיר).
ואולי גם מן הצד השני בדרך של מדינת כל אזרחיה בלי הבדלי דת מין וגזע.
הרי שביום יום הוא בוחר בחירה פרגמטית של המשך הסכסוך.
(מה שכולנו בעצם עושים)
זו אולי אינה מטרה ברמה האידיאולוגית אך זו הופכת לדרך חיים שמעצבת את מהותו.
דוקטרינת ארטנשטיין - עמדת פתיחה 50993
אני לא יודע אם גם הם חושבים שאלו לא פתרונות ריאליים. לשיטתם "הנה הנה המשיח בא". ותסביר לי למה ברור ששיטת "מדינת כל אזרחיה" לא ריאלית יותר משיטות אחרות לפיתרון הסיכסוך?
51025
הסכסוך הוא אמצעי כל כך חשוב, עד שהוא מטרה.
הוא נועד למנוע ולאפס את סיכויי התוכנית של ארטנשטיין - ליצור ניגוד ושנאה וקונטרסט.

האמת? אפשר לראות את המטרות גרידא שמאחורי הסכסוך. אני אישית לא חושב שחיים תחת שלטון ערבי קוסמת לי במיוחד (וכנראה שזה מה שאלכסנדר מאן התאפק כמעט מלהביע).

מבחינה סמנטית - שרידה היא המטרה. כל השאר הם אמצעים.
דוקטרינת ארטנשטיין - עמדת פתיחה 51058
מר כסלו היקר,

טענה אחרונה זו מציבה אותך במרחבי שדות הציד הנצחיים של ה''ה בלבן-בילינסקי. ברוך בואך למחנה טלאולוגי זה.

בברכה

א. מאן
דוקטרינת ארטנשטיין - עמדת פתיחה 51071
לאחר שנתפנה מלעסוק כל העת מהקמים עלינו לכלותינו, יהיה לנו זמן להתעסק בבעיות הפנימיות. שימור הסכסוך כגורם מאחד. שמעתי את הדעה הזאת בסוציולוגיה לא אחת.
היתכן שימור הסכסוך כתוצאה מחשש פסיכולוגי ברמת תת מודע קולקטיבי?
דוקטרינת ארטנשטיין - עמדת פתיחה 51086
בהחלט. סיום הסכסוך יפנה מקומו לשאלות פנים בוערות בנושאים חילונים-דתיים, יהודים-ערבים, עולים-וותיקים, אשכנזים-ספרדים, ישראל כמדינת ה'יהדות' או מדינת כל אזרחיה ועוד.

בברכה

א. מאן
דוקטרינת ארטנשטיין - עמדת פתיחה 51088
מסכים לחלוטין. ניתן לחשוב על שורה ארוכה של גופים ואנשים אשר מרוויחים רבות, באופן ישיר ועקיף כאחד, מהימשכותו ההרסנית של הסכסוך, וההימנעות מעיסוק בנושאים אינטרניים, כמו אלו שהצגת בשורת דיכוטומיות ארוכה זו.

אני חושב ששנינו מסכימים כי הנושא האחרון קשור קשר בל-יינתק לשאלת הסכסוך הציוני-פלסטינאי, אך גם הוא נדחק לו לפינה, בעיקר מחוסר נכונות של גופי התקשורת והפוליטיקה לעסוק בנקודה רגישה זו.
הפסיכולוג בשירות הסברת הסכסוך 51115
בראיון ארוך בשבועון DER SPIEGEL משבוע זה מדווח הפסיכולוג הישראלי עופר גרוסברט על הסכסוך מנקודת מבט פסיכולוגית; ‏1

גרוסברט משווה את הסכסוך לסכסוך משפחתי בין בעל ואישה הקשורים בעבותות אחד לשני, ואשר אינם מסוגלים להגיע לפירוד. גרוסברט גם ממשיך וטוען ששני הצדדים אינם בשלים לפירוד - שפירושו שלום בית למעשה - היות ועל ידי כך יצטרכו לטפל בבעיותיהם שלהם. גרוסברט מוסיף ומציב ליד שורה ארוכה של תחלואים ישראלים מוכרים גם תחלואים פלסטינאים קשים, אשר הוצאתם החוצה אל פני השטח נחשבת בחברה הפלסטינאית כהפרת טאבו קשה.

הראיון עם גרוסברט אינו נעים ואינו מחמיא לקורא ולאזרח הישראלי; גרוסברט מבקר את מדיניות ישראל בחריפות, ולכל אורך הראיון מצטייר הרושם כי ישראל אשמה במצב הנוכחי פי כמה יותר מהרשות הפלסטינאית. לשיא חדש מגיע גרוסברט בטיעון שברק, אשר הציע אמנם 96 אחוז משטחי הגדה לעראפת, דאג להשפיל ולהתייחס לעראפת כגנראל צבאי המכתיב פקודות מלמעלה. מובן מאליו שגרוסברט לא נשאל על ידי המראיינת החביבה והבלונדינית של השבועון האמור איך וכיצד הוא מגיע לתיאור דינמיקת שיחות קמפ דייויד באופן האמור, משל היה במקום על תקן פסיכולוג מומחה, אשר קיבל משימת הכנת חוות דעת לסיבת כשלון השיחות.

שלך בברכה

אלכסנדר

1 ספרו של גרוסברט התגלגל לידיי בשפה הגרמנית; יש לשער שספר זה הופיע גם בשפה העברית. הספר לכשעצמו די שטחי ומרבה לחזור על קלישאות שמאל ידועות, אשר מעמידות את מקצוע הפסיכולוגיה באור בעייתי.
הפסיכולוג בשירות הסברת הסכסוך 51117
אלכס, האם ידוע לך שם ספרו של גרוסברט?

בכל אופן, משונה קצת בעיניי הקביעה כי פירוד הוא המקבילה לשלום בית.
פירוד דווקא נשמע כמו המקבילה לגירושין, בעוד שלום בית נשמע כמצב בו שני הצדדים משתפים פעולה ומתאחדים מתוך רצון להגיע לפתרון הסכסוך, תוך שמירת היחידה המשפחתית במצב שלם.
האם גרוסברט מפרט כיצד הגיע למסקנה זו?

אינני יודע על סמך מה מבסס הפסיכולוג (ד"ר?) את קביעותיו בנוגע למצב רוחם ואופי התנהלותם של ברק וערפאת בעת שיחות קמפ-דייוויד, אך הדעה כי ברק התייחס בפטרונות מיליטריסטית לבני-שיחו נמצאת כחוט השני כמעט בכל העדויות שנמסרו עליו בתקופה האחרונה, ובהחלט אהיה מופתע מאוד אם דווקא מול ערפאת, המייצג המובהק של "האחר" מבחינת מנטליות הצבא הציוני, מצע גידולו של ברק, חרג ממנהגו זה.
הפסיכולוג בשירות הסברת הסכסוך 51123
גרוסברד (וכנראה לא גרוסברט כפי שרשמתי קודם לכן) חיבר שני ספרים בנושא:
1. 'ישראל על הספה'
2. 'הערבי בתוכנו'

כותרות אלו נלקחו בתרגום חופשי מגרמנית; יתכן כי בעברית הללו קיבלו שם אחר. אגב, יתכן כי כלל לא הופיעו בעברית, כי אם באנגלית. אולי תצליח לחפש קישורים מתאימים לסופר זה ו/או לספרים אלו דרך מנועי החיפוש בארץ של הוצאות הספרים השונות. אולי יוכל מר אשד לסייע בידנו.

שלך

אלכס
הפסיכולוג בשירות הסברת הסכסוך 51140
עפר גרוזברד הוציא שני ספרים בעברית:
1. הערבי שבלב (בהוצאת תמוז)
2. ישראל על הספה - הפסיכולוגיה של תהליך השלום (בהוצאת ידיעות אחרונות)

ציטוט מתוך התיאור של אחד הספרים:
"עפר גרוזברד הוא בוגר הפקולטה להנדסת מחשבים בטכניון בחיפה. בהמשך דרכה (sic) פנה לתחום הפסיכולוגיה, והיום הנו פסיכולוג קליני המטפל בילדים, בנוער ובמבוגרים. "

------

1
הפסיכולוג בשירות הסברת הסכסוך 51150
מה יש להם שם בטכניון, שכל בוגר הנדסת מחשבים אוחז [לפחות] בתואר ראשון בפסיכולוגיה? או תואר מתקדם במדע המדינה?

אני בפירוש מצדיע לבוגרי הטכניון בחיפה. אולי המדובר בהשפעתם [הטובה] של הייקים מייסדי המקום, אשר, אוי לאוזניים ששמעו, נהגו ללמד במקום זה בגרמנית במחצית הראשונה של המאה הקודמת.

א. מאן
הפסיכולוג בשירות הסברת הסכסוך 51196
אכן, אולי זו איכות האוויר בטכניקום שכה מעשירה את מוחותיהם של תלמידיו...
אולי יותר דם מגיע לנו לראש 51200
בהיעדר תחרות מצד איברי האגן.
דברים שרואים מכאן וגו' 51062
בסה"כ הצעתי כי יתכן שלבעיה המדינית במזרח התיכון לא קיים פתרון. יש בעיות שידוע כי אין להן פתרון. יש בעיות שלא ידוע אם קיים להן פתרון. כאן יש לך בעיה עם המון פרמטרים משמעותיים, עם לא מעט אי-ודאות, ועם זאת לא מעט פוליטיקאים ואיילים מתיימרים לאפיין את הפתרון המוצע לה. אז הדיון הזה טוב ונחמד, אך אינו מבטיח כי הצדק נמצא בידיו של מי מן המשתתפים בו. את המינוח 'פיתרון רציונלי' השאלתי מאלכסנדר כמות שהוא ולא אתיימר לפרשו.

מן התיאור לעיל ניתן להבין כי אנו חלוקים על עצם צורת ההסתכלות על הנושא. אני ממשיל את הבעיה לאיזו מערכת משוואות לא פשוטה שיתכן כי קיים לה פתרון ויתכן אחרת. דומני שזוהי דוגמא לחשיבה אידאית (או אולי אפימתאית), הבאה לעמוד על טיבו של המצב הקיים. אתה רואה כאן מצב נתון ובו רשימת דפ"א. דרך הפעולה הטובה ביותר לשיטתו של פלוני היא המועדפת, גם אם אין בה אולי בכדי לפתור את כל היבטי הבעיה. זו חשיבה תכליתית/פרומתאית, ודומני כי היא היחידה המסוגלת לשרת מנהיגים ברצותם להוביל מדיניות. התשובה, אם כן, תלויה בצורת ההסתכלות יותר מאשר במציאות עליה מתבוננים.

אבל השעה מאוחרת עבורי ויתכן כי הוצאתי מונח או שניים מהקשרם. בכלופן, כולי תקווה שירדת איכשהוא לסוף דעתי. ליל מנוחה וחלום.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים