בתשובה לג. שמעון, 04/01/02 19:42
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51145
ג. שמעון • בתשובה לג. שמעון יום ו', 4/1/2002, 22:16
כן, שכחתי, ולעניין האור השלילי, התייחסותי קודם כל ברמת האסוציאציה: בספר של אורוול 1984 מתואר רגע שבו הגיבור, סמית, שומע מתחת לחלונו קול זמרה יפה. סמית מביט מבעד לחלון ורואה אישה תולה כבסים ושרה. סמית יודע שבעולמו של האח הגדול את השירים והפזמונים מחברות מכונות, והוא שואל את עצמו: איך זה שהפזמון שחיברה מכונה נשמע כל כך יפה באוזני כשהאשה שרה אותו?

בתשובתי לזהר מיכלובסקי אמרתי שהסדרה היא מסוג הזבל שמפרישה מכונת ההפקה "התרבותית" של החברה הליברלית קפיטליסטית. איני יכול להכליל ולומר שהדבר נכון לכל סדרות הדרמה של הטלווזיה פשוט משום שאיני צופה בהן, הן משעממות אותי (אני נזכר כעת במערכון מוצלח של מושונוב וגליקמן שבו הם צופים בתוף מסתובב של מכונת כביסה בתוכניות 'סחיטה', 'יבוש' וכו' מכיוון שהן מעניינות יותר מתוכניות הטלוויזיה).

בתגובתי לזהר הדגשתי את השיטה, את הייצור המכני של סדרות טלוויזיה כאלה. וספציפית ל"בורגנים", גם את הסדרה הזו ייצרה מכונת ההפקה הרגילה, ויוצריה לא הצליחו להתעלות מעבר לסטנדרטים האלה. אני חושב שהתסריט היה גרוע ביותר, והחזקתי מעמד במשך פרקים אחדים רק מכיוון ששחקני החמישיה הקמארית חביבים עלי. אולם למרבה הצער, למרות שעשו את המקסימום גם כאן, לא יכלו מבחינתי להציל את המצב.

דובי, אתה חושב שהסדרה איכותית, שיערב לך, אני מפרגן לך מכל הלב. באמת. בעיני היא מוצר מופק, שאפילו הביצוע של השחקנים הטובים, לא חילץ אותו מהשיגרה המכנית של מוצרים כמותו.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51156
דובי קננגיסר • בתשובה לג. שמעון שבת, 5/1/2002, 0:57
להגיד שהבורגנים היא סדרה ככל הסדרות נראה לי תמוה. מדובר פה, מהרבה בחינות, באנטי-סדרה. אני לא מדבר סתם על הסטנדרט התמוה של הטלוויזיה הישראלית (שתיקות דרמטיות-פאתטיות ארוכות וכד'), אני מדבר על סדרה שלוקחת את רעיון סדרת הדרמה האמריקאית והופכת אותו על הצד.
"כולם יודעים שבסרטים אמריקאים יש תקווה", שרים מוניקה סקס, אבל ב"בורגנים", אין תקווה. אין לך קליף-הנגרים, אין לך, באמת, דרמה. יש לך חיים בצורה הפשוטה ביותר שלהם, עם כל הבעסה, עם המילים הגסות ועם הסיטואציות המתות שלהם. אני אמנם מסכים שהבימוי הוא נקודה מאוד חלשה של הסדרה, אבל התסריט הוא מבריק, לטעמי האישי. אם מדובר פה על סאטירה, הרי שזו סאטירה על סדרות דרמה, כולל השטיק של האח התאום מאמריקה - אבל ראה זה פלא, במקום "התאום הרשע", יוצרי הבורגנים יצרו לדב נבון "תאום אבירי", שבא להציל את המצב (ולא מצליח, כמובן).

אבל, כמובן, זה חסר טעם - אני לא עומד לשכנע אותך. בעצם, אולי רק אעשה ניסיון אחד: אני מניח שאת הפרקים שראית ראית בעונה הראשונה. הייתי רוצה להציע לך שתצפה בפרק או שניים של העונה הנוכחית, שלטעמי היא מוצלחת הרבה יותר, לאחר שנפטרו ממנשה נוי והמניירות המעצבנות של הדמות שלו.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51158
ג. שמעון • בתשובה לדובי קננגיסר שבת, 5/1/2002, 1:12
ראיתי כחמישה פרקים בשנה הקודמת. לא היה לי מושג ירוק שהסיפור הזה ממשיך. (לפני חמש שנים ביטלתי את הכבלים ובערוץ 2 אני נתקל לעתים רחוקות כשאני משלטט בין ערוצים בבקורים אצל אמי).
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51332
יעקב פופק • בתשובה לדובי קננגיסר יום א', 6/1/2002, 11:05
לאח מאמריקה צריך לקרוא מייק. אם לא קוראים לו מייק אז הוא לא באמת מאמריקה.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51356
דובי קננגיסר • בתשובה ליעקב פופק יום א', 6/1/2002, 13:58
אני אנצל את האמירה ההומוריסטית(?) שלך כדי להשתפך עוד קצת על נפלאות התסריט של הבורגנים:

האח שחי בישראל הוא, איך לא, "ישראל". והאח שבא מאמריקה? "ישי"! מבשר המלוכה! ישראל, העורך דין הפדופיל הכושל, הוא ה"עמך" ישראל, ולעומת זאת, איש הזהב ישי הוא האליטה - בית המלוכה.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51366
יעקב פופק • בתשובה לדובי קננגיסר יום א', 6/1/2002, 14:32
ב''לגעת באושר'', הטלנובלה הישראלית, פיסת היצירה הטלויזיונית הטובה ביותר שנעשתה בארץ הקודש מאז ''קרובים קרובים'', לאח מאמריקה שמשוחק בכישרון רב ע''י אושיק לוי, הזכור לטוב משירו ''איפה טעינו'', שהורי נהגו לזמזם בכל פעם שהייתי מבקש מהם לעזור לי בשיעורי הבית, קוראים מייק, כמו שצריך אח מאמריקה ראוי לשמו להיקרא.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51486
ריקי • בתשובה ליעקב פופק יום ב', 7/1/2002, 10:56
לטעמי הסדרה הטובה ביותר שנעשתה היא בת ים - ניו יורק. בשבת האחרונה שודרה בערוץ השני בצהריים תכנית תרבות כלשהי עם שני יוצריה. לדאבוני אני גרועה בזכירת שמות, כך שאינני זוכרת את שם התכנית או שמות היוצרים. בכל אופן, הם התגלו כאנשים מקסימים. התאהבתי.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51505
יעקב פופק • בתשובה לריקי יום ב', 7/1/2002, 13:00
בת ים ניו יורק זה לא הסרט שדודו טופז נוסע לאמריקה לשחק באופרת סבון על המוסד?
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51541
אסף עמית • בתשובה ליעקב פופק יום ב', 7/1/2002, 16:06
הארצות נכונות, הערים לא כל כך. לסרט שאתה מדבר עליו קראו ''תל אביב לוס אנג'לס''.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51526
דובי קננגיסר • בתשובה לריקי יום ב', 7/1/2002, 14:54
דו''ח אינטימי, קראו לתוכנית.
אין בלו-פרינט לשיטה חלופית 51209
עדי • בתשובה לג. שמעון שבת, 5/1/2002, 15:56
הרשה לי להתייחס רק לפן אחד שהעלית - אוזלת ידה ועניות רוחניותה של 'החברה הליברלית הקפיטליסטית'. אמנם, מאוד מקובל ואופנתי להסביר כמה החברה שלנו שטחית, ריקה, חומרנית, וריקה מתוכן 'משמעותי'. עוד יותר מקובל לקשר זאת לקפיטליזם וכו'. אבל - מה רע בתרבות הליברלית הקפיטליסטית? האם היא שטחית יותר מאלטרנטיבה כלשהי? אמנם, נעים להתרפק על העושר הרוחני ש'הזמנים ההם' יצרו, בניגוד לשטחיות הנוכחית, אך נראה לי שקל מדי לשכוח שהחופש לבטא דעות אנטי-קונפורמיסטיות הוא ערך בתרבות הליברלית הקפיטליסטית, וקשה לומר זאת על גישות אחרות. איני רוצה לשקוע לטיעון ש'ראו מה קרה לסוציאליזם' - טיעון נדוש, משעמם, וגם לא משכנע במיוחד. אך מצד שני, גם אין לזקוף לחובת הקפיטליזם את השטחיות של רבים מהחיים תחת משטרה. שטחיות יש, ותהיה, בכל סוג משטר - וכך גם עושר, עניין, הארה, והעזה. הקפיטליזם מבוסס על אמונה בדבר איכותו הייחודית של כל אדם באשר הוא, ולכן הרתיעה מלאפשר לקבוצה אחת להחליט על 'הדרך הנכונה', הדעות הנכונות, וכו'. כמובן, שגם בקפיטליזם יש עוני, אבטלה, שנאה, פשע, וכו' - אך עוד לא ראיתי חברה שפתרה בעיות אלו. ההבדל העיקרי הוא במיקום האדם - במרכז ההוויה, כאשר כל אדם יחליט עבור עצמו, או כספיח לחברה, הקולקטיב, ש'הרוב' (או עוד יותר גרוע, ההנהגה) יחליט כיצד נכון לחיות, לחשוב, ולעבוד.
החיבור בין קפיטליזם לבין ליברליזם מאיר אבחנה זו עוד יותר. הליברליזם נוצר כהתנגדות לכפייה של הרוב על המיעוט, ובעיני מרתק שכתיבתו של ג'ון סטיוארט מיל עסקה הרבה בסובלנות כלפי 'תימהונים' (eccentrics), חלק שמשום מה לא מרבים לזכרו.
הליברליזם מאפשר לתרבות להתפתח, כאשר כל אדם יכול להשפיע ולנסות ולקדם את דרכו. גישה זו מאפשרת גם (הרבה) סדרות שמטרתן לקלוע לטעמם של רבים, גם אם איכותן נמוכה (בעיני או בעיני מי מהמגיבים כאן). אך גישה זו היא המאפשרת פיתוח טעמים חדשים ומגמות אומנותיות שחברות פחות סובלניות היו דוחקות ומדחיקות.
לא אוהב את הבורגנים? אל תסתכל (כמוני), אך אני שמח שסדרות כאלה נוצרות, ובטוח שחלק מהחידושים ימצאו חן בעיני יותר.
התנצלות (?) 51211
עדי • בתשובה לעדי שבת, 5/1/2002, 16:02
סילחו לי על התגובה הנזפנית קמעה (ומעט פלצנית, עלי להודות). פשוט נמאס לי מה'בון טון' של תקיפת הרוע הקפיטליסטי, שמתייחס בדרך-כלל להבנה שטחית מאוד שלו.
אם בכך אעודד הסבר מדוע אני טועה, והביקורת על התרבות הקפיטליסטית ליברלית תהיה מעניינת יותר, ומחכימה - מה טוב.
הגיונה של החברה הטכנולוגית 51258
ג. שמעון • בתשובה לעדי שבת, 5/1/2002, 21:40
עדי,

השתמשתי בצירוף קפיטליזם-ליברלי בתור שם קוד לחברה המודרנית; אולם בתוך רצף תגובותי לעיל מובלע עוד רכיב חשוב: מדובר בחברה טכנולוגית. הבאתי את הדבר לידי ביטוי בדוגמה שהבאתי מספרו של אורוול, שכידוע, מבקר את הטוטליטריות הסוציאליסטית. (מההיבט של תופעות המאפיינות חברה טכנולוגית לא היה הבדל רב בין ברה"מ הקומוניסטית בשעתה למערב הקפיטליסטי).

כשאני מדבר על חברה טכנולוגית איני מתכוון אך ורק לעובדה שחברה מסויימת משתמשת במכונות, אלא בעיקר לצורה שבה מאורגנת החברה ומבקשת להשיג את מטרותיה.

החברה הטכנולוגית שואפת להיות מאורגנת כמכונה משומנת היטב כדי להמשיך ולשרוד. היא צריכה להפגין מקסימום יעילות בכל פרמטר של תפקודה. היא מתנהלת כמו תאגיד גדול.
דוגמא: כל הוויכוח בימים אלה על תקציב המדינה מתחלק לשתי נקודות מבט: האחת, שאותה מייחסים ל"פקידי האוצר" שואפת ליציבות וצמיחה כלכלית מקסימליים. האחרת, הקרויה "סקטוריאלית", מתייחסת למצוקות של מגזרי אוכלוסיה שונים בתוך החברה. ה"סקטוריאליים" מייצגים לכאורה את צרכי היחיד. "פקידי האוצר" אינם אלא מטבע לשון הממחיש את "רצונותיה" של החברה הטכנולוגית; הם מייצגי המנגנון, שעל מנת לשרוד צריך שהפעולות של היחידים בחברה הטכנולוגית ישרתו אותו.

למען פעולתה התקינה החברה הטכנולוגית מכתיבה את מטרותיה שלה, על פי הגיונה הפנימי, ולמעשה היא כוח המבטל באורח אוטומטי (בלתי אישי) את רצונותיו של היחיד. (הסופר קפקא המחיש היטב בספריו את מצבו הקיומי של האדם בחברה כזו.)

ולעניין סדרות הטלוויזיה: הם חלק מ"מוצרי התרבות" שמייצרת החברה הטכנולוגית ואשר נועדו לסגל את היחידים בחברה להגיון המכניסטי, הלא אנושי, המפעיל אותה. באמצעותן מונחלת ליחידים בחברה האידיאולוגיה של החברה הטכנולוגית. סדרות הטלוויזיה הן האופיום החדש להמונים, הן אמצעי טכנולוגי לסיגול היחידים לחברה הטכנולוגית. (בהקשר זה כדאי לראות סרט שמופץ כעת בספריות הווידיאו "רקוויאם לחלום")

נ.ב.

עדי, אני ער לכך שתגובתי זו היא דחוסה, היא אומרת את הדברים בקליפת אגוז, ולמעשה נושא זה מחייב מאמר נפרד שאולי עוד ייכתב.
הגיונה של החברה הטכנולוגית 51320
עדי • בתשובה לג. שמעון יום א', 6/1/2002, 9:26
רקוויאם לחלום: לא ראיתי, אך אשמח לבדוק את ההמלצה.
מספר הערות:
תיאורך את 'החברה הטכנולוגית' מניח תכנון והגיון פנימי. שני אלה אינם תמיד בני-ברית: יכול שיש תכנון מכוון, אך אינו מצליח דיו כדי שיתקיים הגיון פנימי בתופעות הנצפות - קרי בתוצאות למעשה, אחרי התערבות כוחות מתנגדים, קשיי יישום, וכו'. יש שללא תכנון מכוון מגיע הגיון פנימי מסוים, בשל שווי משקל בין הכוחות הפועלים.
'שיטת העבודה' הקפיטליסטית היא השנייה: הנחה שיש כוחות רבים בלתי-מתואמים הפועלים במקביל, אלא שיחדיו נוצר שווי משקל בין הכיוונים השונים אליהם הם מושכים. אם הפעולה 'מצליחה', זו תהיה היד הנעלמה המפורסמת, אך ידוע שהמציאות אינה תמיד כה יעילה, והרצון החופשי של הפרטים בחברה (כולל דעות פוליטיות שונות ואי-הסכמה לעצם המטרה של מיקסום התועלת האישית) גורם לתוצאה להיות רחוקה מאוד מהאידיאל של ההגיון הפנימי עליו דיברנו.
תגובתך מזכירה יותר דווקא את הסוג הראשון, מעין הנחה של תכנון, כולל סדרות טלוויזיה ומודלים לחיקוי כדי 'להתאים' את כולם לאידיאל המשכר, המטעה - אותו 'אופיום להמונים'. אני מוכן להניח כי לא התכוונת שבאמת יש קנוניה של אליטה מודעת ליצירת החברה הזו, אלא מדובר במצב שנוצר מכיוונים תרבותיים מסוימים, מעין 'פרפטואל מובילה' חברתי.
החברה הטכנולוגית אינה שואפת להאדרת הטכנולוגיה, אלא שהטכנולוגיה תשמש את האדם ותשפר את חייו. אני מודה, כי לעיתים האידיאל הטכנולוגי משתלט על המניע האנושי (ע"ע טלפונים סלולריים, אבל זה באמת זקוק לדיון נפרד), אך אני רואה בזאת כשל שוק צפוי כאשר אין יד מכוונת, ולא נסיון להקטין את החלק האנושי בחברה.
לגבי פקידי האוצר, ניתן לראותם כמשמרי אינטרס הכלל, מול הסקטוריאליים השונים. זו גישתך המוצגת, ואז נראה שאנו אכן צריכים לשמוח על קיומם, שכן הם המאזנים את משחק הכוחות הפוליטי עם המציאות הפיזית של הגבלת המשאבים. תפקידם זה הוא לוודא שההחלטות מתקבלות תוך לקיחה בחשבון של התוצאות הצפויות של מעשי ההווה, דבר שפוליטקאים וקבוצות אינטרס חלשות בו.
ניתן, לעומת זאת, לראות בפקידי האוצר - פקידים. קרי, בעלי תפקיד מנהלי, אפרורי, ממוקד בניירות שלפניהם ואינם מתעניינים במטרות החברתיות של ההוצאות, אלא בביצוע אותן הוצאות במסגרת המטרה האירגונית שלשמה הוכשרו - מאזן תקציבי. פרשנות זו דוקא פחות מחמיאה, אך רואה אותם כבעלי אינטרס בעצמם, שצריך להתחשב גם באינטרס הזה, אך לדעת לנהל אותם ולא להישמע להם. משהו דומה לאותו סיפור על המהנדסים שנתבקשו לתכנן צינור שיוביל דם מדרום הארץ לצפונה (או היה זה להיפך?).
בשני המקרים, יש לפקידים תפקיד, וחשוב לשמרו מבלי להפכו לשליט היחיד. הפוליטיקה היא משחק כוחות, וחשוב שגם תפקיד זה יהיה במסגרתו, השאלה היא רק ביחס לחשיבות אותו תפקיד. אישית, האמון שלי באלה המייצגים אינטרס 'סקטוריאלי' קטן, ובוודאי לא הייתי סומך עליהם לשיקולים ארוכוי טווח, ולכן קיומם של civil servants בעלי קביעות (ולעיתים גם קיבעון) תורם לייצוב המערכת.

סופו של דבר, עדיין נראה לי כי רצונו של היחיד מקבל כבוד רב יותר בחברה הנוכחית מאשר ברוב קודמותיה, ובוודאי שהצד החומרי של חייו שופר לעין ערוך לעומת האלטרנטיבות הקודמות בהיסטוריה. כן, היחיד עדיין מוצא עצמו נרמס בהבה מקרים, לעיתים על-ידי בעל כוח גדול משלו, ולעיתים על-ידי דינמיקה חברתית שאין לו השפעה עליה.
אך בכך רק אמרנו שאין זה מצב מושלם. לא השתכנעתי שיש טוב ממנו (מעבר לחתירה מתמדת לשיפור הקיים).
הגיונה של החברה הטכנולוגית 51395
העלמה עפרונית ברגילה • בתשובה לעדי יום א', 6/1/2002, 17:53
גם אני לא ראיתי, אבל...
(העולם כולו עוצר את נשימתו- האם העלמה תצליח לראשונה להעלות לינק כמו שצריך?)
בזכות החברה המערבית 51414
אפופידס • בתשובה לעדי יום א', 6/1/2002, 20:28
אני מסכים עם כל מילה.
טוב מאוד שמישהו מצליח להתבונן בפרטים ולהתעלות מעל ה"בון-טון" הנפוץ בקרב חלק כה גדול מן האליטה המערבית (בעיקר באירופה), שכה נהנית לייסר עצמה בתחושות שגויות של שיטחיות וברגשי אשמה חסרי בסיס ומספקת ע"י כך נשק בידי כוחות ראקציה המייצגים אלטרנטיבות כושלות עד נפשעות (דת, קומוניזם, חזרות "אל הטבעי ואל הפשוט" למיניהן וכן התמהונים הכלליים), שזוכרים בנוסטלגיה עבר שלא היה ומחפשים את "הדיקטטורות הסמויות" (ובתוך כך כמעט מתעלמים מאלו האמיתיות) והקונספירציות האחראיות למצבם, כאשר בדיקה תעלה שמצבנו* טוב מאי פעם, כמעט מכל בחינה - כלכלית, חברתית, מוסרית, בריאותית ואינטלקטואלית.

המשפט הקודם גמר לי את האויר. בכל אופן, תמשיך ככה!!

*כלומר של אלו שאימצו את ערכי הקידמה ובראשם ההומניזם והליברליזם.
העולם הזה הוא הטוב שבעולמות 51423
ג. שמעון • בתשובה לאפופידס יום א', 6/1/2002, 21:27
"פאנגלוס לימד שטותולוגיה קוסמו-תיאולוגו-מטאפיסית. הוא הפליא להוכיח כי אין מסובב ללא סיבה, וכי בעולם הזה, שהוא הטוב בעולמות, ארמונו של כבוד הבארון הוא היפה בארמונות, והגבירה היא הטובה בגבירות.
'הוכח,' כך נהג לומר, 'כי הדברים הם כך ונבצר מהם להיות אחרת'...
קאנדיד הקשיב בתשומת-לב והאמין, ברוב תמימותו."

מתוך הנובלה הסטירית "קאנדיד" (1759) מאת וולטר.
העולם הזה הוא הטוב שבעולמות 51427
מיכאל • בתשובה לג. שמעון יום א', 6/1/2002, 22:28
צריך להיות, אליבה דלייבניץ (פאנגלוס) *הטוב שבעולמןת האפשריים*. אין זה אומר שכך הוא ברגע הווה נתון, אלא אם משרעת הזמן שלך תקרוס לנקודה.
הכוונה גם שמהלך ההתפתחות הינו עדיף על ענפי התפתחויות אפשריות חילופיים, דהיינו, שהדברים יוצאים לטובה. השאלה -מתי?
שאלה קטנה: היית עוסק בקריטיקה וערעור "חתרניים" אילולי האמנת שהדבר מקדם מצב ענינים עדיף, כלומר קטליזטור להתפתחות?
שאלונת: האם הקריטיקה שלך נעשית בקונטקסט של המציאות הנתונה, ובהתייחס לחומרים נתונים, או לחלוטין על רקע של אלטרנטיבה בדיונית אפשרית למציאותנו ובמנותק ממנה?

אצל וולטיר הסינטזה בין לייבניץ לבין כאוס מרושע הינה אי שם לבסוף בכפר טורקי, כשהגיבורים מפוייסים לבסוף עם הוויתם, כשהחלומות הראשוניים שקעו בהווה של עשייה רוטינית. לא מדבשך ולא מעוקצך.
בתקופת וולטיר העוקץ הזה היה רב, כגון מוסד העינויים על רקע דתי, שוולטיר פעל לביטולו.
אך המאבק בברבריות, אף על פי שהישגיו יוצרים סביבה עדיפה לאין שיעור מאז, נמשך. הקיים, בוודאי אינו מובן מאליו, ומתוך המתח
בין מגמות נוגדות אכן מתהווה, הייתי רוצה להאמין, אותו עולם חדש ואמיץ.
העולם הזה הוא הטוב שבעולמות 51438
ג. שמעון • בתשובה למיכאל יום ב', 7/1/2002, 0:01
א. אכן הפסוק המפורסם כפי שזכרתיו ומופיע בספר מספר פעמים הוא "עולמנו הוא הטוב שבעולמות האפשריים", אך את הפסקה שציטטתי לעיל ציטטתי במדויק מהתרגום העברי.

ב. לעניין שאלותיך: איני שולל את החברה הטכנולוגית מיסודה, ואיני תופס עצמי כחתרן, אך אכן מאמין שביקורת עליה הכרחית.
הגיונה של החברה הטכנולוגית 51417
זהר מיכלובסקי • בתשובה לעדי יום א', 6/1/2002, 20:47
כל הכבוד. בלתי מתקבל על הדעת שלא יוותרו כמה שלא ישקעו בסוליפסיזם אל מול הקונספרציה האבולוציונית של מאזן השוק.
גם לנפש האדם יש כח בעניין, וכאו אני חוזרת לשאלתי שאליה ג. שמעון התייחס אליה בתחילת הפתיל :"מתי ימאס להם מכל החרא הזה"- ואני מאמינה שמתישהו ומקווה שעוד בחיי. (ועדיין את ההרמוניה לחיי שלי אנסה לכוון בעצמי וחלק קט מן הכוונון הדק יהיה על ידי התעקשות על החובה המוסרית, המנעות מצפיה ב'בורגנים' ומשימוש ביותר מ2 'כאילו' בשיחה)
הגיונה של החברה הטכנולוגית 51451
זהר מיכלובסקי • בתשובה לזהר מיכלובסקי יום ב', 7/1/2002, 4:25
תיקון מערכתי:
המערכת מוסרת שכאב חד בכליה (אחת מהן בינתים) העיר את תשומת ליבה לכך שהוכתב לה בתגובה הקודמה "ניהיליזם", ובכל זאת הדפיסה "סוליפסיזם". אי לכך, תמנע ממנה סיגרלה בהפסקת הקפיטריה של 12.
חוץ מזה, מוסרת המערכת שגם ניהיליזם הוא רלוונטי במדה מסויימת לדברים האמורים.
תודה.
מערכת ז.מ.
הגיונה של החברה הטכנולוגית 51453
Michael • בתשובה לזהר מיכלובסקי יום ב', 7/1/2002, 5:11
Broad exaggeration!
לקראת אינטגרציות חדשות 51376
מיכאל • בתשובה לג. שמעון יום א', 6/1/2002, 15:55
שמעון, אותה מציאות מכניסטית/תאגידית/טכנולוגית שתארו בעיקר הוגי דעות צרפתים במאה הקודמת (רולנד בארט, גיל דלוז', ז'אן בודריאר וכד'), שייכת לעידן קודם, ואולי גם אז היתה פרי הבנה מוטעית.
אנו נמצאים בעידן מהפיכת המידע, כפי שתארו ברוס להמן, עוזר מזכיר משרד המסחר ונציב משרד הפטנטים האמריקני: "קיים brain boom. אנו חיים בתקופה שהינה אקוויוולנטית למעבר מעידן החקלאות לתקופה התעשייתית. מספר גדל והולך של כוח העבודה שלנו מתפרנס מעבודה מנטלית" (אסוסיאטד פרס, 22 אוקטובר 1997).

אף תאגידים, יותר מכל, זקוקים למוחות שמתווים נתיבים חדשים. ניתן היה לסבור שהאינטרס התאגידי והחברתי הינו לייצר מוחות יצירתיים וערים, ולא להרדימם ולטמטמם בטלהנובות. אלה מתאימים למציאות של עריצות של חונטות הנשענות על אוליגרכיה אגררית כזו שבדרום אמריקה, המעונינים לשתק את מרבית העם, או תואמים מבנית מציאות בה ביורוקרטיה מעובה חונקת את מרץ רוב האוכלוסיה, כמו בארצות ערב או בהודו.
אנו מדברים על סטגנציה, ולא על מיצוי הכוח היוצר האנושי. הטלהנובות אכן מטמטמות שיטתית את האוכלוסיה, בניגוד לתהליכים חברתיים וכלכליים במדינות אולטרה מפותחות.

כללית אנו רואים מצב בו הקריטיקה החברתית מפגרת אחר מבנים ותהליכים מעצבים. העולם השלישי, שהוצג בשנות ה-‏60 על ידי מרקוזה ואחרים כגורם מדרבן לפרקסיס רדיקלי, הפך בלי משים למודל שגוי של קריטיקה כלפי חברות שונות בתכלית. אשר לרציונליות הבעל ביתית של הביורוקרטיה כפי שמציגה מקס וובר, הרי שניתן לאמר שמתחייב כיום מודל של שירות ציבורי מורכב בהרבה ולא צנטרליסטי. המודל המקס ווברי של מערכת היררכית/רציונלית פשוטה המוכוונת לתכנון צנטרליסטי הועצם על ידי מהנדסים חברתיים בבריה"מ ובדמוקרטיות העממיות, חנק וכשל, תוך הצבת מיטות סדום לתהליכים דינמיים ההולמים את הפזה הנוכחית של התפתחות הרוח האנושית.
לקראת אינטגרציות חדשות 51382
ג. שמעון • בתשובה למיכאל יום א', 6/1/2002, 16:35
מהפיכת המידע לא שינתה כהוא זה את הגיונה הפנימי של החברה הטכנולוגית, הפוך נהפוך הוא.

"הכוח האנושי היוצר" תועל להתמחויות ספציפיות יותר מאי פעם בעבר ורובו רתום לשירות הטכנולוגיזציה של החברה.

האמריקנים הם צרכני טלוויזיה לא פחות מהדרום אמריקנים, ומההיבט שאני מדבר עליו "סיינפלד" אינו נבדל מטלה-נובלה (הגם שאישית הצלחתי לצפות בכשלושה פרקים של סיינפלד והטלה נובלה האחרונה שראיתי בימי חיי היתה "שושלת").

הבקורת הצרפתית על החברה הטכנולוגית לא חדלה עם הכנסנו למילניום החדש. דוגמא: בדיוק בנושאים האלה עוסק הרומן "החלקיקים האלמנטריים" מאת מישל וולבק שיצא לאור ב-‏1998, ונעשה רב-מכר עצום בצרפת (תורגם לעברית).
לקראת אינטגרציות חדשות 51389
מיכאל • בתשובה לג. שמעון יום א', 6/1/2002, 17:08
בין כל דבר ודבר יש דמיון במימדים מסויימים ושוני במימדים אחרים. לאמר שמבנים חברתיים מסויימים הינם אדישים לשינויים וקפיצות מדרגה מבניות זה להניח את המבוקש. כלומר הביקורת לא מתארת את האובייקט, אלא יוצרת ומזקקת אותו
מתוך המרחב הכלכלי/חברתי עליו היא חלה. ולא עוד, אלה שהיא ממשיכה להתמקד סלקטיבית במימדים אותם היא מדגישה, ולהתעלם מטרנספורמציות שחלות עליהן, או ממימדים שונים שמתהווים בינתיים. במובן זה טעונך עשוי לחול גם על חברה עתידנית בעוד כ-‏500 שנה וזאת בלי לראות את היחודי בה: :התהליכים הבסיסיים עליהם חלה הביקורת לא השתנו". נכון שגם בגיל 90 תהיה במובן מסויים אותו אדם כבגיל חודש, אם תסתכל רק על מה שנשאר זהה ("עדיין יש לי שני אוזניים, מצח, ועצם זנב קטומה) ותתעלם מאי אלה שינויים. הגימיק (שלא במודע תמיד, אגב) הינו לאמר שמה שהשתנה אינו הדבר הבסיסי, ומה שבסיסי נשאר קבוע.
אשר לרבי מכר, גם רם אורן, וגם ספרי עידן חדש אודות השפעתם המופלאה של קריסטלים הינם רבי מכר. אין הדבר אומר מאומה לגבי תקפות וערך אינהרנטי.
אשר לאופרות סבון צפון אמריקניות או סיינפלד, סביר שגם בחברות מתקדמות פועלים במקביל לתהליכי הרחבה דינמיים גם תהליכים רגרסיביים של הסתאבות ושיתוק. אלה, ממש כגורמי הסתאבות אחרים, אמורים להציב מטרה להתגברות ולהתנערות ממנה, קדימה והלאה, ולא להתעטף בה ולהחנק בדביקותה.
לקראת אינטגרציות חדשות 51419
זהר מיכלובסקי • בתשובה למיכאל יום א', 6/1/2002, 20:58
ולהפניה שמיכאל וודאי יסכים עימה:
ע"ע היגל.
לקראת אינטגרציות חדשות 51424
מיכאל • בתשובה לזהר מיכלובסקי יום א', 6/1/2002, 21:31
כמובן. הגל העמיד את מרקס על ראשו 30 שנה קודם לו :) . אולי ניתן לדבר על מערך אינטגרטיבי של גורמים חברתיים, כלכליים ומבניים מוחיים המחוללים טרנספורמציות.
לקראת אינטגרציות חדשות 51441
דובי קננגיסר • בתשובה לג. שמעון יום ב', 7/1/2002, 0:14
יצויין רק ש"שושלת" אינה טלנובלה, אלא מה שמכונה "סופר-סואפ" (Super Soap) - הסבוניות הרגילות הן תוכניות שמשודרות אחת ליום, בשעות הצהריים. סופר-סבוניות הן תוכניות בסגנון הסבוניות, רק הרבה יותר מושקעות, ומשודרות אחת לשבוע, בפריים-טיים. טלנובלה, לעומת זאת, הן סדרות בפורמט אחר - מספר די קבוע של פרקים (כ-‏150), המשודרים יום יום במשך כחצי שנה, כאשר הסיפור כולו ידוע מראש (לכותבים, ובמידה רבה גם לצופים). מדובר, כאמור, בסיפור אחד, אם התחלה, אמצע וסוף ברורים, ולא התשפוכת המתמשכת של סבוניות רגילות. טלנובלה, כצפוי, היא פשוט נובלה (רומן רומנטי, יותר נכון) משודרת. והנוסחא אותה נוסחא.
סתם שתדע.
לקראת אינטגרציות חדשות 51443
גלעד דנבום • בתשובה לדובי קננגיסר יום ב', 7/1/2002, 0:55
אני אוהב את ההגדרה של עוזי וייל לטלנובלה - פורנוגרפיה של רגשות, פורנוגרפיה של נשים.
לקראת אינטגרציות חדשות 51452
זהר מיכלובסקי • בתשובה לגלעד דנבום יום ב', 7/1/2002, 4:32
בתור אשה: ??
דווקא בפסיכואנליזה הפסיכה הגברית היא זו ה'רומנטית', ולא הנשית. התסביך האדיפלי מאפשר לגברים להתאהב תכופות ולשחק 'משחקים', ואילו הנשים עושות זאת בתגובה לכך, ולא משום שהן צריכות את זה. (מלבד תופעת הנרקסיזם אצל תינוקות ונשים יפות מאוד שלא זכו ליחס, אלא ביחס ליופיין)
לקראת אינטגרציות חדשות 51491
גלעד דנבום • בתשובה לזהר מיכלובסקי יום ב', 7/1/2002, 11:07
טוב, אני בעיקר אוהב את חצייה הראשון של ההגדרה שלו, אבל אינני מסתייג לגמרי גם מחלקה השני (למרות חוסר כשרותה הפוליטית).
לקראת אינטגרציות חדשות 51471
קריסטל קרינגטון • בתשובה לג. שמעון יום ב', 7/1/2002, 10:18
שושלת זה אופרת סבון לא טלהנובלה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות