בתשובה לי.ב.ש., 25/05/09 8:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באחד הפוסטים בבלוג שלי בקפה דמרקר התייחסתי לשאלה מה ההבדל בין אומנות לקישט http://cafe.themarker.com/view.php?t=35970 לא אכניס כאן את כל הפוסט אלא רק את השורה התחתונה. בעיניי, קיטש זה כשצרכן חושב או מרגיש שהיוצר מנסה לתמרן אותו להרגיש משהו אחר ממה שהוא, הצרכן, מרגיש כלפי היצירה. לאור ההגדרה הזאת התכלית העיקרית של קיטש בעיניי הצופה היא לתמרן אותו או לרמות אותו, מה שרחוק מהתכלית של יצירת אומנות, ולכן קישט, על פי ההגדרה הזאת, אינו יצירת אומנות. זה לא מונע מיצירה להיות קיטש בעיניי אחד ויצירת אומנות בעיניי אחר, ברוח ההגדרות היחסיות. בצורה הזאת נמנעים מתיאורים מעוררי מחלוקת לגבי היצירה. מה אם איזו מנגינה סתם עושה לי להרגיש טוב, מבלי להיות אלוהית? היא לא אומנות? אני חולק על כך שאומנות חייבת לכלול שיח. אומן יכול ליצור מבלי להראות את היצירה והוא יחווה עירור של רגש או מחשבה תוך כדי התהליך או אחריו, והם יהיו התכלית העיקרית של היצירה, בעינייו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אמנות נמצאת אק ורק בעיני המתבונן אין כל דרך לדבר עליה, ללמוד אותה, או להבין אותה. המבע האמנותי מעורר הידהודים שונים ומשונים באמצעות *תחבולות*, ותחבולה חייבת להישען על ידע עולם משותף, על רקע תרבותי משותף או על סוג אחד של זהות בין היוצר לצרכן, אחרת לא יוכל הצרכן למלא את הפערים ולמשמע את היצירה. חלק מחוקרי האסתטיקה טוענים שההבדל בין קיטש לאמנות טמון בין השאר במידת הרעננות של התחבלות, כשבקיטש האפקט הוא לגמרי "מן המוכן", כלומר שאין כל צורך להשקיע מאמץ בפיענוחו - אבל גם הגדרה זו לא תמיד עומדת במבחן המציאות. כך או כך - אין, לדעתי, שום דרך להפריד בצורה משכנעת בין אמנות ושיח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שוב על מרכיב השיח בהגדרת יצירת אומנות. אני מסכים ששיח הוא חלק בלתי נפרד מיצירת אומנות, זה שקול לערור רגש או מחשבה. בהגדרה שהצעתי אני כולל ערור רגש ומחשבה של היוצר עצמו, כלומר שיח עצמי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |