אמנות וקיטש 512111
האבחנה בין 'אמנות' לבין 'קיטש' מחד או 'אמנות עממית' מאידך מהותית לעצם העניין. אמנות היא בהגדרתה ביטוי אליטיסטי, שהנחשף אליו נדרש להתעלות כדי להגיע לרמתו - הדימויים ההולמים ביותר באים מהשדה הסמנטי המבטא יחסי גובה - ''נשגב'', ''מרומם'', ''מעורר התעלות'', ''אלוהי'' וכו'. ביטויים שאינם 'אמנותיים' נתפסים כבעלי אפקט אוטומטי, צפוי מראש, גס וארצי.
ההתייחסות למחשבה ולרגש כאל קריטריונים מרכזיים אמנם פלורליסטית ומכילה, אבל היא קצת חסרת תועלת מבחינה מעשית. אמנות קשורה קודם כל לשיח, כלומר משהו החורג מהתרשמותו המשוחדת של אדם אחד ומבטא יחסים חברתיים רחבים יותר.
אמנות וקיטש 512307
באחד הפוסטים בבלוג שלי בקפה דמרקר התייחסתי לשאלה מה ההבדל בין אומנות לקישט http://cafe.themarker.com/view.php?t=35970

לא אכניס כאן את כל הפוסט אלא רק את השורה התחתונה. בעיניי, קיטש זה כשצרכן חושב או מרגיש שהיוצר מנסה לתמרן אותו להרגיש משהו אחר ממה שהוא, הצרכן, מרגיש כלפי היצירה.

לאור ההגדרה הזאת התכלית העיקרית של קיטש בעיניי הצופה היא לתמרן אותו או לרמות אותו, מה שרחוק מהתכלית של יצירת אומנות, ולכן קישט, על פי ההגדרה הזאת, אינו יצירת אומנות.

זה לא מונע מיצירה להיות קיטש בעיניי אחד ויצירת אומנות בעיניי אחר, ברוח ההגדרות היחסיות.

בצורה הזאת נמנעים מתיאורים מעוררי מחלוקת לגבי היצירה. מה אם איזו מנגינה סתם עושה לי להרגיש טוב, מבלי להיות אלוהית? היא לא אומנות?

אני חולק על כך שאומנות חייבת לכלול שיח. אומן יכול ליצור מבלי להראות את היצירה והוא יחווה עירור של רגש או מחשבה תוך כדי התהליך או אחריו, והם יהיו התכלית העיקרית של היצירה, בעינייו.
אתה הולך על חבל דק מאוד 512351
אם אמנות נמצאת אק ורק בעיני המתבונן אין כל דרך לדבר עליה, ללמוד אותה, או להבין אותה. המבע האמנותי מעורר הידהודים שונים ומשונים באמצעות *תחבולות*, ותחבולה חייבת להישען על ידע עולם משותף, על רקע תרבותי משותף או על סוג אחד של זהות בין היוצר לצרכן, אחרת לא יוכל הצרכן למלא את הפערים ולמשמע את היצירה.
חלק מחוקרי האסתטיקה טוענים שההבדל בין קיטש לאמנות טמון בין השאר במידת הרעננות של התחבלות, כשבקיטש האפקט הוא לגמרי "מן המוכן", כלומר שאין כל צורך להשקיע מאמץ בפיענוחו - אבל גם הגדרה זו לא תמיד עומדת במבחן המציאות.
כך או כך - אין, לדעתי, שום דרך להפריד בצורה משכנעת בין אמנות ושיח.
אתה הולך על חבל דק מאוד 512446
חשבתי שוב על מרכיב השיח בהגדרת יצירת אומנות.

אני מסכים ששיח הוא חלק בלתי נפרד מיצירת אומנות, זה שקול לערור רגש או מחשבה.

בהגדרה שהצעתי אני כולל ערור רגש ומחשבה של היוצר עצמו, כלומר שיח עצמי.
אמנות וקיטש 512386
מוזר, אני תמיד הנחתי שקיטש הוא תיאור המתייחס ליצירות אמנות מסוימות (ואולי לז'אנרים שלמים), כלומר הקיטש אינו מנוגד לאמנות אלא הוא חלק ממנה. נכון שזה תיאור שלילי, ולכן הקיטש מנוגד לאמנות *טובה* והוא חלק מהאמנות הגרועה. כל זה, בגדר הבחנות סמנטיות, כלומר מה הוא השימוש המקובל במונחים, בלי לנסות בשלב זה להבין מה עומד מאחוריהם. את מבינה אחרת?
אמנות וקיטש 512516
הוגים רבים בתחום האסתטיקה עושים הפרדה די חד=משמעית בין קיטש לבין אמנות גרועה - ראה/י למשל ספרו של תומס קולקה "קיטש ואמנות". אם אני לא טועה, גם אנשי אסכולת פרנקפורט עשו הפרדה דומה - "חרושת התרבות" מסממת ומעוורת את בני האדם, בעוד שאמנות "אמיתית" משחררת אותם.

נדמה לי שעניין הסמנטיקה מאוד חשוב כאן - "אמנות" היא התווית שבה מסמנים קובעי הטעם את מה שרצוי בעיניהם. "אמנות גרועה" היא כל מה ששואף לרצוי הזה אך מפספס אותו, ומה שכלל אינו שואף אליו נופל לקטגוריות אחרות - "קיטש", "בידור" ולפעמים אפילו "פורנוגרפיה".
אמנות וקיטש 512519
אמנות היא מדיום בעל שפה משלו שמטרתה לאמר משהו על החיים, התרבות, ההוויה, הסביבה וכו' ע''י תהליך עיבוד כלשהו שנעשה באותה שפה. אם יצירת האמנות לא השיגה את מטרתה או עשתה זאת בצורה לא טובה אזי זאת אמנות גרועה. לעומת זאת, קיטש הוא משהו שמתחזה לאמנות, יצירתו לא משתמשת בשפת האמנות והוא נראה רק כלפי חוץ כאמנות לצופה ההדיוט.
כן, אבל 512526
אבל מה זה ה"משהו" הזה? האם הוא אקראי לגמרי לדעתך?

וחוץ מזה, אם אמנות היא שפה, כהגדרתך, חזקה עליה שיהיו לה מתקני לשון, אבשלום-קורים כאלה שאומרים מה מותר ומה אסור - מה תקני, מה קביל, מה עובר ומה בשום אופן לא ראוי להיקרא עברית.

לי אישית נדמה שאם כבר טורחים להגדיר אמנות (כי בשביל מה בעצם? הרי אפשר פשוט ליהנות ממה שאוהבים ולהתרחק מכל השאר) כדאי -
א. להתייחס להיסטוריה של המושג הזה
ב. לשאוף להגדרה שימושית, שאיננה סובייקטיבית לגמרי
כן, אבל 512530
ה"משהו" הזה הוא בחירת האמן. בחירת החומרים לקוחה מהחיים ומלאכת ההרכבה והעיבוד היא אינדיבידואלית. ה"אבשלום-קורים" הם כמובן מבקרי האמנות והמימסד האמנותי. ולגבי הגדרה, ראה תגובה 506821 .
כן, אבל 512532
נדמה לי שאתה מייחס חשיבות רבה מדי לבחירות האמן. שום אמן איננו אי (המושג הצרפתי 'ברוט אר' מתייחס, אם אני זוכר נכון, לאמנים אוטודידקטים וחריגים - בהם אפשר אולי לראות אמנים=איים שכאלה - אבל כמובן שהממסד האמנותי רואה בהם קוריוז מעניין ותו לא).

לא הבנתי כל כך את הגדרתך. האם התכוונת להזרה של המוכר?

אני, אגב, די משוכנע ש"אמנות" במובן שהיה לה משחר ההיסטוריה ועד מלחמת העולם השנייה כבר לא קיימת יותר, וזה לא מצער אותי במיוחד
כן, אבל 512537
מה זאת אומרת "מייחס חשיבות רבה מדי לבחירות האמן"? כל סופר, מוזיקאי, צייר או פסל בוחר את החומרים שהוא משתמש בהם כדי ליצור את יצירתו.

בהגדרה התכוונתי להגיד שהאמן יוצר יצירה שהיא מטיבה מלאכותית אבל כזו שמתכתבת עם סביבתה או אומרת משהו על התרבות שממנה היא באה, לדוגמא http://en.wikipedia.org/wiki/Spiral_Jetty או http://en.wikipedia.org/wiki/Tilted_Arc
כן, אבל 512539
זאת אומרת שעקרונית כל אמן משתייך (במודע או שלא במודע) לתנועה, לזרם, או לקהילה אמנותית שבמסגרתה מתנסחים אמצעי המבע שלו, ולעתים קרובות גם הנושאים שבהם הוא עוסק. דווקא במודרניזם הפך השיוך התנועתי לאלמנט חשוב מאוד.

טיבו של זרם אמנותי נקבע -
א. על ידי מה שקדם לו - ריענון תחבולות שחוקות, ''רצח אב'' וכו'
ב. על ידי האורים והתומים שלו - אלה העומדים בראש המדרג ההיררכי.
ג. על ידי המציאות ההיסטורית או החברתית שעליה הוא מגיב, או שעמה הוא מתכתב.

קח לדוגמה את האימפרסיוניסטים - עלייתם היתה תגובת נגד להגמוניה של האמנות האקדמית חביבת הסלון, שהפכה בעיניהם לשחוקה ולא רלוונטית על רקע עליית המודרניזם. עם זאת, היה להם ממסד משלהם - זה שעסק בניסוח מניפסטים ובארגון תערוכות.
כמובן שכל אחד מהם ''דיבר'' בקול שונה, עם דגשים שונים ומוקדים שונים, אבל כולם היו, בסופו של דבר, אימפרסיוניסטים.
כן, אבל 512541
אכן, אני רק לא מבין את הקשר לדברים שלי.
כן, אבל 512544
אני מנסה לעשות נפשות לגישה המוסדית, ואילו אתה מציע גישה ממוקדת-טקסט (אם הבנתי אותך נכון). אבל מילא - פוטטו פוטאטו :-)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים