בתשובה להאייל האלמוני, 10/06/09 21:53
אנחנו לפני ההודים 513206
כשהייתי בבית הספר היסודי, עד כיתה ו' בערך, עדיין הייתה הזנה מאורגנת.
ואז ביטלו אותה.
אנחנו לפני ההודים 513219
אני למדתי בבית ספר עם חינוך ארוך (סיימנו ללמוד ב-‏15:15), ולא היתה לנו הזנה. אמא שלי, שהיום אני מבינה שהילדות שלה היתה טריה לה בדיוק כמו ששלי בשבילי היום, התחרפנה מזה, ולא הבינה איך שולחים ילדים להיות יום שלם על סנדביצ'ים, ואיך זה שהם למדו עד 12:00 וקיבלו אוכל חם, ואנחנו לומדים עד אחה"צ ולא.

היום גם אני לא מבינה. אם כי עובדה ששרדנו.
השתגעתם?? 513261
על בסיס ההיכרות שלי עם מערכת החינוך הישראלית, אין סיכוי שאני אסכים לילדים שלי לאכול משהו שהיא אחראית עליו.
מצד שני, 514206
על בסיס ההיכרות שלי עם עצמי, אין סיכוי שאני אסכים שהילדים שלי יאכלו משהו שאני אחראי עליו.
מצד שני, 514210
אז אולי עדיף שתימנע מלעשות ילדים. לא חייבים, אתה יודע.
מצד שני, 514213
מבלי להכיר את זהריקו, בוא נניח לרגע שהוא אוהב ילדים ויהיה אבא טוב, יקדיש זמן לילדיו, ישחק איתם במשחקים מרתקים, יסייע להם ברגעים קשים, יעזור להם במתמטיקה לכשיגיעו לתיכון, ומה שחשוב מכל - ישכיל להעניק להם ערכים אנושיים יסודיים שיישארו עימם גם בבגרותם. ונניח שהמגרעת הגדולה שלו היא היעדרם של כישורים קולינריים - בעיה שבעולם המודרני (ונדמה לי שגם בחברות מודרניות פחות) יש לה פתרונות - האם גם בהינתן כל אלה, עדיף שיימנע מלעשות ילדים?
מצד שני, 514231
לא דובר על כישורים קולינארים, דובר על מספיק אחריות להאכיל את הילדים שלך.
מצד שני, 514347
לא כישורים קולינאריים ולא חוסר אחריות אלא חיבה למזון עתיר קלוריות http://www.tapuz.co.il/pCards/myCard/?UserId=1452595
מצד שני, 514510
לצערי האשה לא שואלת אם אני מעוניין.
מצד שני, 514539
כן, גם אותי לא שאלו.
אנחנו לפני ההודים 513327
בבית הספר שלי למדתי יומיים בשבוע עד 16:00 ובין 13:00 ל-‏14:00 היתה ארוחת צהריים בחדר האוכל של הקיבוץ הקרוב ביותר לבית הספר (במקרה לגמרי זה היה הקיבוץ שלי, כך שמבחינתי זה היה כמו כל יום אחר).
אנחנו לפני ההודים 513336
היה לכם יום די קצר. אצלנו יום חינוך ארוך היה עד 17:00 או אולי אפילו 18:00(?). לא זוכרת שעה מדויקת, רק זוכרת שבימות החורף כבר היה חושך, ואנחנו היינו עדיין עסוקים במלאכת יד או דרמה יוצרת, עם הסייעות החביבות ובלי נוכחות הורית, בצריפי האסבסט האלה...

זו אגב לא היתה תוכנית שתקפה לכל הילדים, היה צריך לרשום אליה ולשלם תוספת. לדעתי אמא שלי פשוט סברה ששם אכין את שיעורי הבית יותר באדיקות (לא היתה שום סיבה אחרת, למשל מבחינת אילוצי העבודה שלה, שאהיה שם).

לא חושבת שסבלתי אז, זה אפילו נראה לי מעניין או משהו. היום זה נראה לי דבר שלא ייעשה לילד (אלא לילדים שבאים משכונות מצוקה של ממש עם הורים נרקומנים או אלימים, שאז כדאי לאפשר להם קצת "אוורור" מהבית ולוודא שהם יקבלו את מנת החלבונים היומית)‏1. אני זוכרת תירוץ קבוע שלי: "המורה, אני ביום לימודים ארוך ולא הספקתי להביא X / להכין Y". זה היה די עצוב.

1 לילדים כאלה אולי גם תתאים יותר הגישה הפטרונית של המערכת בנושא זה, גישה שיכולה להיות הרסנית לילדים ממשפחות נורמטיביות.
אנחנו לפני ההודים 513368
שכחתי לציין, למען הסדר הטוב ושמי המפוקפק, שהייתי ביול''א רק כשנה או פחות.
אנחנו לפני ההודים 513383
מה קרה אחרי שנה?
אנחנו לפני ההודים 513404
כלום. לא זוכרת. רשמו אותי לתקופה כלשהי והיא נגמרה (זה היה איפשהו בסביבות כיתה ה' אולי?).
אנחנו לפני ההודים 513405
היה טעים? מה אכלתם?
אני זוכר בתיכון, בתחילת שנות השבעים, שקיות שוקו שחילקו בהפסקת עשר, לא אהבתי.
אנחנו לפני ההודים 513436
לא זוכרת...

שוקו ולחמניה היה אקסלוסיבי לקייטנות :-)
אנחנו לפני ההודים 513476
כשהייתי בגיל הקיטנות עוד לא היו אריזות פלסטיק, או אריזות קטנות, איני זוכר מה שתינו בקיטנה, כנראה מיץ תפוזים של יפאורה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים