בתשובה להאייל האלמוני, 16/07/09 14:37
"עוד פסיקה של דרורי: טראומה לנאנסת - כי אין שידוך" 516827
דמגוגיה מוחלטת.
"עוד פסיקה של דרורי: טראומה לנאנסת - כי אין שידוך" 516852
ממך ציפיתי לתגובה הרבה יותר עניינית. יש כאן מקרה מובהק של אדם נורמטיבי, שלא פגע באף אחד (העבירה שלו היא נשיאת נשק {בלי כדורים או מחסנית} ללא רשיון, לטענתו, טענה שהתקבלה על ידי המדינה ובית המשפט, הוא מצא את הנשק) ששירות המבחן ממליץ לא להרשיע אותו, שהוא מביע חרטה ומבין את חומרת מעשיו. עמדת השופט דרורי היא:
"מבחינה חברתית, מן הראוי כי עונש של נשיאת נשק, גם בנסיבות מיוחדות של מציאת הנשק, מחייבות הרשעה"
ואני שואל, מעבר לכל הדמגוגיה, אם נשיאת נשק בלי כדורים ומחסנית היא עבירה כל כך חמורה שמחייבת הרשעה גם שכל שאר התנאים אותם הגדיר דרורי (מאוחר יותר) קיימים, מה אפשר לומר על עבירה של פגיעה ממשית ומכוונת באדם אחר בלי להחלץ לעזרתו?! איזה מהעבירות נשמעת לך יותר חמורה?
"עוד פסיקה של דרורי: טראומה לנאנסת - כי אין שידוך" 516883
אפתח ואומר שלזרוק לאוויר שלושה פסקי דין בהם פסק השופט דרורי נגד אזרחים ממוצא ערבי ולטעון שהוא גזעני זו דמגוגיה.

פסק הדין הרלוונטי היחידי מתוך פסקי הדין שהשליך הדמגוג הוא פסק הדין שציינת.

הוא רלוונטי בגלל שגם שם הומלץ ע''י שירות המבחן שלא להרשיע והפעם החליט השופט שלא לקבל את ההמלצה.

אודה, שלפי תחושותי העבירה שאותה ביצע האברך חמורה יותר, אבל לפני השופט דרורי לא עומדות תחושותי אלא תחושותיו, תקדימים משפטיים אחרים ונסיונו הרב בשפיטה. כמו גם טיבה של עבודת התביעה וההגנה במקרים הנידונים לפניו. הגיוני ומובן שלפעמים יקבל השופט את עמדת שירות המבחן ולפעמים לא יקבל אותה.

יש לציין שהשופט הטיל על מחזיק הנשק עונש קל בהרבה מדרישות הטביעה (''מספר חודשים לכיוון השנה'', כמאמר הקטיגור).
ולמרות שציין מקרים דומים למדי בהם הוטל עונש כבד בהרבה בחר להטיל עליו עונש של מאסר על תנאי בלבד.

אני מקווה שהתגובה מספיק עניינית.
"עוד פסיקה של דרורי: טראומה לנאנסת - כי אין שידוך" 516910
''הגיוני ומובן שלפעמים יקבל השופט את עמדת שירות המבחן ולפעמים לא יקבל אותה.'' בוודאי, רק שהשופט מסביר גם למה הוא לא קיבל את עמדת שירות המבחן. והסיבה היא חומרת הפשע. יש כאן אי עקביות ברורה של השופט, אותו שופט שקיבל את ההמלצה דווקא במקרה החמור יותר, ויש תחושה מאד חזקה, תחושה שקריאת פסק הדין עצמו (על ההתנשאות שבתוכו) מעודדת, שהסיבות לאי העקביות נעוצות בעובדה שאחד האשמים היה חובש כיפה והשני היה ערבי, שאחד האשמים רצה להיות מציל בבריכה והשני דיין, שלאחד האשמים יש מכתבים משרים, ולשני אין (אחרי הכל, היום ברור לנו שנורמטיבי הוא לא). יכול להיות שזה לא נכון, שזאת רק תחושה, אבל כידוע, צדק צריך גם להראות, ובמקרה הזה דרורי כשל באופן מובהק.
"עוד פסיקה של דרורי: טראומה לנאנסת - כי אין שידוך" 516912
לא, מי שכשל באופן מובהק הוא מי שמביא פסיקה אחת בה יצא אברך זכאי ופסיקה אחת בה יצא ערבי חייב ומסיק ממנה מסקנות כלליות על גזענותו של שופט.

א. בדוק את השורה הראשונה של פסק הדין, בעיני החוק אחזקת נשק לא חוקי היא עבירה חמורה שהעונש המירבי עליה הוא 10 שנות מאסר.

ב.לפני השופט עמדה פסיקה מפורשת של בית המשפט העליון:

"ב"כ הנאשם מבקש כי במקרה שלפנינו, בשל הנסיבות המיוחדות של הנאשם לא תהיה הרשעה כלל. הוא התבסס על פסק דין של בית המשפט מסוף שנות ה-‏70'. ברם, במקרה האמור אכן בית המשפט המחוזי קבע כי די במבחן טהור ושירות לתועלת הציבור , ללא ענישה במאסר של מעשיו, ואפילו לא בדרך של עבודות שירות. ברם, בית המשפט העליון, ברוב דעות, הפך את הדברים. עמדת הרוב (כב' השופטים משה בייסקי ושושנה נתניהו) הייתה כי המשיב שם יירצה עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי."

ג. לא הייתה פגיעה קונקרטית בעתידו של הנאשם, הוא טען שבכוונתו לעבוד כמורה וכו', לא דומה טענה זו לטענת האברך שהיה בעיצומם של לימודי הדיינות שלו. (אני יודע מה דעתכם על האברך כדיין וכו', חסוך ממני את הדיון החוזר על נושא זה).

בעיקרון, למרות שהשתדלתי לתאת ידי חובה של פירוט ההבדלים בין המקרים אני לא חושב שמוטלת עלי חובה כזו, תפקיד השופט הוא לבחון כל משפט ומשפט לגופו, קביעה גורפת לפיה השופט לא ירשיע בכל פעם שיומלץ לו על כך ע"י שירות המבחן אינה סבירה.
"עוד פסיקה של דרורי: טראומה לנאנסת - כי אין שידוך" 516917
קראתי את שני פסקי הדין.

א. העבירה היא אמנם חמורה, אבל השופט עצמו כותב ש"במקרה שלפנינו, מדובר בהחזקת נשק ונשיאתו, במדרג הנמוך של הסיכון הכרוך בעבירות נשק... מדובר, במסגרת הספקטרום של עבירות נשק, בצד הנמוך של הסקלה" אם הסקאלה הגבוהה היא 10 שנים, הסקאלה הנמוכה (וזה בדיוק מה שהתביעה דרשה) זה פחות משנה. האברך, להזכירך, הואשם בסקאלה הגבוהה של תקיפה הגורמת לחבלה של ממש, שזה שלוש שנים (ובמקרה הספציפי, מדובר בתקיפת "מי שנותן שירות לציבור מטעם גוף המספק שירות לציבור" שזה כבר חמש שנים). חמש שנים זה יותר משנה.

ב. פסיקת בית המשפט העליון היתה קיימת גם במקרה הנוכחי (ועכשיו, בזכותו של השופט דרורי, הפסיקה תחודש כשהערעור יתקבל).

ג. בשביל להיות דיין הוא צריך להיות בן 30, ז"א בכל מקרה הוא צריך לחכות ארבע שנים... רגע, כמה זמן לוקח לאדם ללמוד הוראה... אה, כן, ארבע שנים.

תפקידו של השופט הוא לבדוק כל מקרה לגופו, ותפקידו של הציבור הוא לבדוק את השופט. שופט הוא לא אלוהים, אפשר לערער על ההחלטות שלו, ולכן שופט צריך להקפיד שהצדק יראה, ודרורי כשל כאן כשל חמור (הוא הרי מכיר את הפסיקות של עצמו, והיה צריך להסביר את ההבדל בין המקרים).

נעצור רגע. ננסה להסביר את זה אחרת. יוסי שריד היה יושב ראש בוועדה של פרס ספיר, ו"שכח" להצהיר שקרובת משפחה שלו ערכה את אחד הספרים, ובנוסף אף הצביע בעד הספר הזה. שונאיו של שריד טענו ששריד עשה את זה בכוונה, בגלל שהוא מושחת, מעריציו טענו שרודפים אותו בגלל שהוא שמאלני. אולי הם צודקים, ואולי גם הם צודקים. מה שבטוח זה שהצדק לא נראה בגלל שיוסי שריד פישל (בכוונה או לא) בזה שהוא לא הצהיר מראש, ולו רק על מנת להסיר מעליו כל חשד. באותו אופן, גם במקרה של דרורי, אולי הוא לא באמת גזען כמו שהוא מצטייר מפסקי הדין שלו, אבל מה שבטוח שהוא פישל. השאלה שנשארה היא בקשר אליך, האם אתה ה-"איציק" של דרורי, ותגן עליו גם כשברור לך שהוא פישל?
"עוד פסיקה של דרורי: טראומה לנאנסת - כי אין שידוך" 516918
א.

אברך:
טענת המדינה הינה, כי אם וכאשר יורשע הנאשם (וזאת, כאמור, עמדת המאשימה, מול בקשת הסנגור להסתפק באי הרשעה), כי אז מבקשת המדינה כי יוטל על הנאשם מאסר בפועל קצר, מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה.

ערבי:
ב"כ המאשימה, עו"ד הרבסט, הציג במסגרת הטיעון לעונש עמדה לפיה יש להרשיע את הנאשם ולהענישו במאסר בפועל, כאשר אף התייחס לתקופת המאסר, באומרו: "לא ננקוב במספר חודשים, אך מדובר במספר חודשים לכיוון השנה".

ב.

משפט צייקובסקי:

אני מצטט מתוך פסק דין אחר:

גניבת תחמושת מן הצבא היא, כשלעצמה, בעלת חומרה רבה. יש בה משום מעילה קשה באמון. אכן, לא ניתן להציב שומר על כל חייל המשרת בצבא, בין בסדיר ובין במילואים, כדי להבטיח כי לא יטול שלא כדין תחמושת השייכת לצבא. מטבע הדברים, ניתן אמון בכל חייל המתגייס לשירות, כי לא יטול שלא כדין תחמושת. בהפרת אמון זה יש משום פגיעה ממשית באינטרס הציבורי הכללי של ביטחון הציבור ושלומו. בשל כך קיים אינטרס ציבורי חזק בכך שמי שמרשה לעצמו ליטול לרשותו תחמושת מן הצבא, שלא כדין, ייענש באופן הולם. כבר צויין בהקשר זה, כי "מתיקים לא מעטים הבאים לפנינו מודעים אנו לשכיחות גניבת נשק מצה"ל, פשיטא כי הוא מוצא דרכו למטרות עברייניות או חבלניות. האינטרס הציבורי מחייב מלחמת חרמה עם תופעה זו וענישה הרתעתית היא מחוייבת המציאות" (דברי כב' השופט מ' בייסקי בע"פ 150/87 צייקובסקי נ' מדינת ישראל, מא(4) 492). בית המשפט הוסיף ועמד על חשיבותו של אינטרס ההרתעה הכללית בסוג נפוץ זה של עבירות, וציין כי "אם אמנם יודעים אותם 'האחרים' הצפוי להם על גניבת נשק מצה"ל, דרוש הוא כי מודעות זו לא תוחלש על ידי ענישה בעבודות שירות לתועלת הציבור; זה דוקא יפחית גורם ההרתעה, ונוכח שכיחות המקרים אין לוותר עליו".

לא יודע אם שמת לב, אבל המשפט (חוץ מכך שמשתמשים בו כדי להביא את הציטוט שעוד מעט אביא) - מתייחס לאדם שמחזיק באופן בלתי חוקי בנשק.

ג. אני לא רואה צורך להתייחס למה שכתבת כאן, כי לא אמרת שום דבר משמעותי.

אבל כל אלה רק זוטות - הנה עוד ציטוט ממשפט צייקובסקי -

"בסופו של דבר, שוקל השופט - לפי מיטב הבנתו בעשיית משפט צדק - את חומרת העבירה, הצורך בהרתעת הנאשם בפניו ובהרתעת אחרים מחד גיסא, ואת אישיותו של הנאשם העומד בפניו ועתידו מאידך גיסא. התוצאה - העונש אינה אלא פונקציה של מציאת האיזון הנכון שבין הגורמים השונים או המינון הנכון של כל גורם במרשם הסופי."

זה מה שהשופט דרורי עשה, בשני המקרים. אולי הוא טעה בשניהם, אולי באחד מהם, זה הכל.

לא הייתי מגן כל כך על השופט דרורי אם הטענות שהיו מביאים כנגדו היו קצת יותר שקולות וקצת פחות מתלהמות מההאשמות שלך.

למשל, הטיעון של אין לי כוח לקאמבק בשביל התגובה נראה לי הגיוני מאוד (עם כמה הסתייגויות) -

"דרורי בחר בקייס הלא נכון להכניס לקורפוס המשפטי את הגיגי הרמב"ם והצדקת השימוש במשפט הדתי.
אם היה בוחר לזכות מישהו קצת פחות עבריין, במקרה קצת פחות ברור, עם קצת יותר חרטה ראויה לשמה ואולי אף כפרה מרצון חופשי, תאמין לי שלמרות שאני חילוני הייתי מסוגל להבין את זה. הבעיה היא שזה לא הקייס הנכון, ואם זו הסיבה לפסק הדין הזה אז דרורי קפץ על הזדמנות לאישוש מעמד החרטה היהודית או מה שזה לא יהיה במקרה שלא הייתה בו חרטה מודעת וכנה, ולכן לדעתי מדובר בעיוות דין לשמו."

למשל, אחרי דין ודברים ארוך בעניין ה"סליחה" עם גדי אלכסנדרוביץ אנטילופה ועוד כמה אנשים הבנתי שלרעיון המעניין מאוד של שילוב סליחת הנפגע בהכרעת הדין יש מגרעות רבות, הוא יכול לפגוע בקורבן, בנאשם, ובהכרעת הדין הצודקת. לכן אני מסתייג היום מהרעיון היפה של השופט דרורי. שהגנתי עליו בכל כוחי לפני כן.

בכל מקרה, בכל מה שנוגע ההשוואה בין פסקי הדין לעיל אמרתי את כל מה שיש לי להגיד, אתה רשאי להמשיך בטענותיך על גזענות ומשוא פנים.
"עוד פסיקה של דרורי: טראומה לנאנסת - כי אין שידוך" 516919
מי זה צייקובסקי?
"עוד פסיקה של דרורי: טראומה לנאנסת - כי אין שידוך" 516920
תגובה 516912

סעיף ב'.

הסנגור במשפט שמוכיח לפי האייל האלמוני שלמעלה שדרורי הוא גזען, הביא תקדים של פסיקת בית המשפט המחוזי נגד צייקובסקי (מ1977), כדי לטעון להאשמה ללא הרשעה (כך נפסק במשפט צייקובסקי, שגנב נשק), ענה לו השופט שבערעור המדינה לבית המשפט העליון שונתה הפסיקה להרשעה ומאסר בפועל.

בין השאר דנים שופטי העליון בערעור המדובר גם בהלכות "האשמה ללא הרשעה" ונראה שפסק הדין הפך לתקדים חשוב בהכרעות משפטיות בנושא, מהדיון שלהם לקוח הציטוט השני שלי בתגובה הקודמת.
"עוד פסיקה של דרורי: טראומה לנאנסת - כי אין שידוך" 516922
תודה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים