בתשובה להאייל האנומלי, 30/07/09 16:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
להפך. את ההגבלות על ההגירה1, כמו גם את המגבלות על העסקת עובדים זרים צריך להתאים לצרכים וליכולות של המשק והחברה הישראלים, *ולאכוף אותם בחומרה*2. על גירושם של אלו שחיים פה את מרבית חייהם3 אפשר (ורצוי) לוותר. גם כלפי אלו שאי אפשר לוותר על גירושם - אפשר לנהוג בצורה אנושית יותר. __ 1 הגירת עבודה. חוק השבות לא שייך לכאן, וכמוהו גם פתיחת הדלת לפליטים שסכנה מרחפת על צווארם. 2 גם, וקודם כל כלפי מעסיקיהם הישראלים. 3 כן, וגם של הוריהם ואחיהם. באיזה כמות מדובר בסך הכל? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
באשר לפליטים, השאלה היא אם יש לנו דרך להבדיל בינם לבין מהגרי עבודה "סתם". ואם אנחנו מסתפקים בלשאול אותם, כמה זמן ייקח עד שמהגרי העבודה "סתם" ילמדו לענות את התשובות הנכונות. בדיוק אתמול הייתי ב"יד ושם"1, והרגשתי היטב את הצרימה באזור שמוקדש לעולם הרשע שסגר את דלתותיו בפני הפליטים היהודים. זו הרי אחת האמיתות הבנאליות שגדלנו עליהן. האינסטינקט של "ישראלים טובים" הוא שכלקח מהשואה, עלינו לקבל בזרועות פתוחות פליטים. אבל עכשיו, כשמתברר עד כמה זה קשה (כך נדמה לי), לפחות בשבילי הלקח הוא מהעכשיו אל האז: אני קצת יותר מבין את סוגרי הדלתות אז. יש מקום, אם לא לחזור בנו לחלוטין מהביקורת על אומות עולם אז (כי הרי יש אינספור הבדלים, וחלקם אפילו רלוונטיים כפי שתיכף יראו לי), לפחות לרכך את הביקורת. 1 חשבתי על ההגיג הזה עוד קודם, אבל זה טוב לרטוריקה של התגובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כללים מאוד פשוטים של קביעה האם אדם הוא פליט או לא. יש סוכנויות של האו''ם שכל תפקידן הוא טיפול בפליטים. אין הרבה מהגרי עבודה מסודן או אריתראה שמוכנים לעשות את הדרך המסוכנת דרך מצרים רק בשביל העונג של להרוויח כמה שקלים פה, ובין כה וכה מוטב, במצבים כאלו, לטעות לצד האמון ולא לצד הספק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האו"ם מגדיר כמעט כל פלסטיני כפליט, לא? כך או כך, מוטב לנו לסמוך על מיטב שיקול דעתנו ולא על מיטב שיקול דעתו של האו"ם. אין שום סיבה לייחס חשיבות להגדרה שרירותית שקובעים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהגרים מתים גם בדרך ממקסיקו לארה"ב, ובכל-זאת לא רק פליטים עושים את דרכם לשם, אלא מהגרי עבודה ממקסיקו *וגם* מארצות שונות. יש לך סטטיסטיקה על מספר המהגרים מול הפליטים פה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכללים של האו"ם אומרים, אני מניח, מהם התנאים שאדם צריך לקיים כדי להיחשב פליט, במונחים של הסיכון שנשקף לו במולדתו וכאלה. עם זה אין לי בעיה, כולל עם התחום האפור שבוודאי יש, ואנחנו באמת אפילו לא צריכים כללים של האו"ם, בשיעור הזה היינו ועוד איך. מה שהכללים של האו"ם לא אומרים, אני מניח - וגם השואה לא רלוונטית - הם "דיני הראיות" - במצב שבו ייתכן שהטוען לפליטות משקר, איך אתה אמור לקבוע אם הוא דובר אמת, והרי לא סביר להשקיע משאבים של חקירה משטרתית בינלאומית בכל אחד ואחת. אם אתה צודק ועצם הנכונות לעשות את המסע הוא הוכחה סבירה לפליטות, אז אני חוזר בי. בינתיים לא לגמרי השתכנעתי. טווידלדי מעלי כבר נתן את הדוגמה של מקסיקו-ארה"ב, אבל למה להרחיק מערבה מכאן - הרי יש תנועה המונית של מהגרי עבודה מאפריקה לאירופה, בדרכים לא דרכים וסירות רעועות וסכנת נפשות, רק בשביל סיכוי לא גבוה להרוויח כמה אירו (כמובן, כשהם יוצאים לדרך רובם אולי חושבים - מישהו גורם להם לחשוב - שהסיכוי כן גבוה, ואולי שהסיכון נמוך; זה יכול להיות גם בקו סודן-ישראל, אלא אם תראה לי במה הוא שונה מהותית). אולי, למרבה האכזריות, עצם החיים כאדם פשוט באפריקה, עם העוני ושאר בעיות (איידס, מלחמות אזרחים), בהשוואה לחיים באירופה וגם בישראל, הם סכנת נפשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מוכנים לממן להם כרטיס טיסה לקנדה. תפעל שם לקבלתם והכל יהיה בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אישית, מעולם לא השתגעתי על האובססיות מסוג "העולם כולו נגדנו" ו"עולם הרשע שסגר את דלתותיו בפני הפליטים היהודים". הדיונים המופרזים בחלקם של ה"עומדים מן הצד" (חלקם של השוויצרים בשואת היהודים, מדוע לא הפציצו בנה"ב את המחנות") נראו לי תמיד כמגמדים את פרשת השואה בעצמה בשיטת "לא העכבר גנב, החור גנב". ב. יש כאן איזו תכונה אנושית הנוטה תמיד לגמד את הקצוות ההרואיים או הפסיכופאתים ולהתרכז בממוצע האנושי המובן. האסוציאציה שלי היא דוקא עם גבורתו של אותו מבוגר אלמוני שקפץ לנחל הירקון המסריח ומשה משם את חותרת הקייאקים שטבעה שם. במקום להלל ולהדגיש את ההרואיזם והאלטרואיזם של אותו מציל אלמוני (שכפי הנראה לא כל כך שיתף פעולה עם התקשורת), טחנה התקשורת את הפרשה מן הזוית של כל אותם אנשים שלא קפצו למים והמשיכו לצלם אותה ומה עוד ... במקום לנבוח על אותם אדישים שלמזלם לא טרחו לענות, האדם הסביר יבין שמדובר בספורטאית שבחרה לדשדש בתעלת הביוב הזה, בחרה בעצמה את הסיכונים שלה ולא יכולה לבוא בטענות לאנשים שפשוט באותו בוקר לא קמו עם ההחלטה לבצע מעשה גבורה נפלא במיוחד. ג. את הפסיכופאתיה הנאצית די קשה לנו להבין, בעיקר מפני שאיננו רוצים להציץ אל המאורות האפילות של נפשותינו שלנו. הרבה יותר קל לנו לדשדש בנשמותיהם של בני אדם רגילים שלא השכילו להתעלות לגובה השעה שנקרתה לפניהם. ד. למרות כל האמור מבחינה היסטורית אי אפשר להתעלם מסיבה עמוקה נוספת של העיסוק הלא סימפטי הזה. אני חושב על האוירה של ועידת אויאן ב-1938, כאשר היהודים כבר הרגישו את החבל על הצוואר, ואז באה אותה ועידה שעסקה בעניין הפליטים והסתיימה בהחלטה כי ספינת ההצלה כבר מלאה ואם יעלו עוד מישהו היא תטבע. הפרופ' וייצמן אמר שלמד מן הועידה הזו שהעולם מתחלק ל-2 חלקים: החלק בו היהודים לא יכולים לחיות והחלק אליו הם לא יכולים להכנס. צריך רק לדמיין את הייאוש של היהודים (בפרט יהודי גרמניה) , למראה השמחה לאיד של הנאצים. (הנה, היגג גבלס, כל אותם מתחסדים התוקפים אותנו על יחסנו ליהודונים, ראו כמה חרדים הם פן אפילו יהודי אחד מאותם מסכנים יכנס לתחומם). נראה לי שאת התוצאות ארוכות הטווח של התיסכול והייאוש הזה, נושא הנאראטיב היהודי הציוני במשך כל המחצית השנייה של המאה ה-20. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבנה הזו, שחלק ניכר מהעמדות הפוליטיות בישראל נדמות לתגובה פוסט טראומטית לשואה התחזקה בי בזמן האחרון. אם מותר לי להיות וולגרי לרגע, מגמות בולטות כמו אנטי ציונות ושנאה למדינה ולעם היהודי נתפסות בעיני יותר ויותר כנסיון של יהודים מסוימים ''לתפוס מרחק'' מה''יהודים'', אנחנו לא שייכים לקבוצה השנואה הזו, הם אומרים, תזכרו את זה בפעם הבאה שתחליטו להשמיד אותה. גם מגמות פוליטיות הפוכות נובעות מאותן מקורות טראומטיים, אבל הדרך שלהן להתמודד עם ההסטוריה הכמעט בלתי ניתנת לתפיסה שונה מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו (ישראלי כמובן) יאשים אותי באנטי ציונות ושנאה למדינה ולעם היהודי יקח לי כמה שניות לחשוב האם אני בכלל מתכוון להתגונן, כי אולי זה טיפה נכון.( המילים אנטי ושנאה חזקות מדי כמובן, הייתי מעדיף לחשוב שאני לא שונא ואנטי למדינה או לציונות אלא רק לצדדים הרעים שלהם). בתור שכזה אני מרגיש צורך להגיד לך שיש בזה משהו. אני לא יודע אם המונח פוסט טראומה הוא מדויק - יש בי שאיפה להיות קוסמופוליט חסר לאום 1 וכקטיגור ציני של עצמי אני חושב שזה נובע מהעובדה שאני בן ללאום נרדף, אבל אולי זה לא רק מסיבות אנוכיות. זה די רציונלי לדעתי. 1 זה מה שיוצר את ה"אנטי" לציונות ולעם היהודי, אם כך תבחר לקרוא לזה. אבל ניטרליות היא מילה יותר נכונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאין משהו יותר יהודי מהשאיפה לקוסמופוליטיות ואוניברסאליזם חסר לאום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גפילטע פיש... אבל האם זו נטייה של יהודים (שאז אפשר להצדיק אותה בפוסט טראומות של טראומות מטראומות שונות, לא חסר) או של היהדות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גפילטע פיש זאת אולי הסיבה. של היהודים, אני מניח. לא מעט מהנוטים לקוסמופוליטיות ניסו למצוא לה מקורות ביהדות (במין סתירה משעשעת. או טראגית, בעצם). בעיניי אלו ניסיונות דלוחים. אבל מה אני מבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מעניין לבדוק איך זה אצל סודאנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגפילטע? לא משהו, אני מניח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הרב קוק, אם יורשה לי להזכיר אותו, זו נטייה של היהדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב1948 כתב מרטין בובר: "הציונות צריכה הייתה להימנע מיצירתה של אומה נורמאלית, או מן הניסיון ליצור אומה כזאת". אני מאמין שמרבית ה"פוסט-ציונים" מחזיקים, בדרך זו או אחרת, בעמדה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, אנחנו חולקים רק באשר למשמעות הערכית של הבחירה שלך ולא באשר ל(אחד מ)מקורותיה ההיסטורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגמרי נכון, הצדקתי את דבריך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאתה משתמש במושגים כמו "אנטי ציונות", "שנאה למדינה ולעם היהודי" כמושגים אובייקטיביים שמובנם זהה לגבי כולם. גם מושג ה"ציונות" נתפס באופנים שונים אצל אנשים שונים. המרחק בין התפיסות הוא לפעמים עצום. כששלי יחימוביץ מצהירה על עצמה שהיא ציונית ומתנחלי חברות מגיבים "תגובה ציונית הולמת"- תסכים איתי שיש פער מסויים. המישפט-"אנטי ציונות ושנאה למדינה ולעם היהודי" הוא משפט בעייתי במיוחד כשאתה מייחס אותו ל"יהודים מסויימים". זו הגדרה שלך ושל אחרים ולא שלהם; אפשר אפילו לומר שיש במשפט הזה קורטוב של גידוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שכשמדברים על ערכים אין כמעט מושגים אובייקטיבים, ובכל מקרה מה שכתבתי לא מייצג איזו משנה מסודרת, אלא מחשבות שעולות לי הרבה בזמן האחרון. רק כדי להבהיר, הנה פוסט מעניין שמציג, יחד עם התגובות לו, משהו מהתפיסה הזו: כמו כן דברים שאני קורא בבלוגים של גורביץ', ציפר, גדעון לוי, בטורים של יהונתן גפן, נתן זהבי, יעל פז-מלמד, באתר "קדמה". כמובן שאפשר לקרוא את הכותבים האלה כהומניסטים פרופר, שמואסים במדינת ישראל וביהדות בגלל שנאתם לאלימות וגזענות, אני נוטה לפקפק בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה אומר על הפוסט המעניין? האם אתה מסוגל להזדהות עם מי שכתבה אותו? סתם מסקרנות, ואתה חייב לי על הוידוי שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הרגשתי, הכותבת נוטה להעצים פרטים שמתאימים לתיאוריה שלה (שהיא, למה להכחיש זאת, ''אולי האנטישמים צודקים''), ואף להתענג עליהם. אני לא מזדהה עם ההתענגות. היא אף דוחה אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה לא קורא את זה נכון. אם יש כאן התענגות היא יותר סגנונית מתוכנית. היא אומרת בדיוק מה שהיא רוצה להגיד, ותניח שניה לטון - ותרשה לי לפרש עבורך: היא מרגישה שהסגידה ללאום היא מטופשת וששנאת זרים היא בזויה. מי שבוחר בסגידה ובשנאה הופך למטופש ובזוי. היא מזהה שרוב העם "שלה"1 מטופש ובזוי (ולו מהבחינות האלה בלבד), ולכן היא מפסיקה לחבב את העם "שלה" (במילא אין לעם משמעות כל כך גדולה אז אין הרבה מה לחבב מלכתחילה), וזה יוצר דיסוננס גדול אצלה כיוון שאותו עם "שלה" נרדף ע"י אנשים שלקו בטיפשות ובביזיון (גדולים אף יותר). הדיסוננס הזה הופך לאקורד של אירוניה, כי מעצם הביקורת שלה על הטפשות והביזיון שקרובים אליה ביותר היא הופכת למטופשת ובזויה (יעני, אנטישמית). אכן, קשים ומלאי סתירה הם חייהם של מיזנטרופים אוהבי אנושות :-) אבל חיים רק פעם אחת קצרה, אז אפשר להסתדר עם זה. 1 "שלה" ולא שלה, כי היא קודם כל בן אדם והרבה הרבה אחר כך בת לעם מסויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני שההתענגות היא מהותית (אני יותר טובה מכם/מהם וכו') וחורגת הרבה מעבר לפוסט המסוים ולבלוגרית המסויימת הזו. אני תוהה עד כמה ההתנכרות ללאום אופיינית לעמים אחרים, עם הסטוריה מטורפת פחות, ועד כמה הלאום שלנו יוצא דופן בשוביניזם ובשנאת הזרים שבו. מצטער, אבל קשה לי לראות בסיכום של: "היהודים קצת דומים לנאצים/הנאצים קצת צדקו" - "אקורד של אירוניה". בכל מקרה, הבלוג הזה והפוסט הזה ומרבית המגיבים לו מייצגים רק סימפטום מסויים, בוטה במיוחד, של העיוות הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היהודים קצת דומים לנאצים/הנאצים קצת צדקו" - זה ציטוט בדוי מלבך, הוא לא מופיע בשום מקום. אני חושב שאתה צריך לנסות להבין מה גרם לך לטעות הזאת. לדעתי אתה מרגיש שנוא (כחלק מקבוצה) ע"י הכותבת ואתה מבלבל את זה עם שנאה היסטורית אחרת. אולי גם אתה בפוסט טראומה... אף אחד לא אמר שהלאום שלנו מיוחד כל כך בתכונות השליליות האלה. העמדה שאני כביכול מייצג כאן ומשתקפת לא רע לדעתי בפוסט המדובר (ואני מסיר אחריות מפוסטים אחרים של אותה כותבת שאיני מכיר) אומרת בסך הכל שלאומנות ושובניזם זה לא פן יפה במיוחד של האנושות ושצריך להתנגד לו (ולהתרחק ממנו אם קשה להתנגד, וללעוג לו כשקשה להתרחק) ולא משנה אם זה באותו אזור חיוג של הבית חולים בו נולדת. [באשר ל"להתרחק", יש אנשים שלוקים באופטימיות זהירה ומוכנים להאמין שיש מקומות בקוסמוס שמתאפיינים פחות בצדדים שליליים אלה, ולו בגלל הנסיבות שם, וקוסמופוליטיות כאידיאולוגיה מקרבת אותם לשם, ולו בדימיון בלבד] אם אתה רואה בתיאור זה משהו שנראה לך לא נכון, אנא פרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתבדח? כותרת הפוסט היא - "איזה רגע במהלך הלימודים היה הכי קרוב להפוך אותך לאנטישמי", ובתגיות מופיעות המילים "חינוך, ישראל, נאצים", קשה להגיד שהפירוש שלי רחב מידי. אתעלם מההשערה שלך לגבי הפוסט טראומה שלי, כי אני חושב שהיא לא נכונה (מה הקבוצה שלי, בכלל, ציונים?). לא יודע אם אתה מיתמם כשאתה מעדן את דבריה של בעלת הבלוג, אבל בעיני הפירוש שלך רחוק מאוד מפשט דבריה ומפשטם של דברי המגיבים ומתעלם לחלוטין מהרטוריקה שלהם, וגם מאותה "התענגות" שבעיני יש לה חשיבות רבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבוצת היהודים? בכל מקרה אני ממש לא מתמם, מהצד שלי קשה לי להבין איזה משמעות יש בכלל להאשמת הכותבת באיזשהו סוג של אנטישמיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הייתי אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכותבים שהבאת אינם שונאים את מדינת ישראל אלא את מדיניותה כלומר, מדיניות ממשלותיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחלקים לא מבוטלים ממערכת החינוך שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שהתגיות בפוסט הן: "חינוך", "ישראל", "נאצים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תעשה חיפוש מה אומרים האנשים הלאומיים על החינוך במדינת ישראל, לא תמצא שם אהבה גדולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם נגעלים ממדינת ישראל, מ"עמישראל" ומהיהדות. ומנסים להרחיק את עצמם מהם כמה שיותר. אני יודע שהדברים שאני מביא כאן קצת מבולבלים - הנה לדוגמא מאמר של פוסט ציוני בשם עידן לנדו, ממש מהזמן האחרון, בו הוא יוצא כנגד הדרישה של אנשי שמאל ציוניים (פחות או יותר) לחקור את אירועי המלחמה בעזה. המאמר, כל כך קיצוני שקשה שלא לקרוא אותו כסאטירה מבריקה, מר לנדו מתהדר בנקיונו (כמה שיותר רחוק מציונות, ככה יותר נקי), הנה הלינק: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אתה משתמש במונחים סובייקטיביים. ה"הם" שאתה מדבר עליהם- אני יכול לייחס עצמי אליהם- גרים כאן, הם מרגישים חלק מהמדינה למרות שהם נגעלים מהמדיניות שהיא נוקטת כבר הרבה שנים. אגב, מה הקשר ליהדות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהמשבצת של גדעון לוי מושכת עוד אמני תוכחה בפוטנציה. הכותב מתמצת היסטוריה שלמה הכוללת פינוי כמה אלפי אנשים מבתיהם שם התיישבו ברשות ובשליחות, חטיפת חיילים משטח ישראל, מטחים בלתי פוסקים וקטלניים של רקטות על יישובים בישראל הקטנה, הפיכת כל רצועת עזה לבונקר של אמצעי חבלה, מלכודות נפץ וחוליות טרור לתאור "ישראל מבצעת פשעי מלחמה חמורים נגד אוכלוסיה אזרחית חפה מפשע; מחריבה בתים על יושביהם; שורפת אנשים בזרחן; יורה על מניפי דגל לבן; מפגיזה בתי ספר ובתי חולים." נאראטיב בגרוש, החוסר המודגש ב"אהבת ישראל" וצדקנות עצמית נוסח "מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו", דורשת מכל אדם הרואה עצמו כהומאניסט בעל יושרה לבדל עצמו מהמרקדים הללו על הדם. יש בטענות האלו אמת קטנה, המפתה רבים (כולל כותב שורות אלו) לסנוט באלו המנסים לעטות מסכות של שלטון החוק ונוהל מתוקן ע"פ התוהו ובוהו של שלטון ישראל על מאות אלפי פלשתינים נטולי זכויות פוליטיות. אך למקרא שורות כמו אלו של עידן לנדו, מתבהר גם לנו כי ההומאניזם והשאיפה לטוב, מתבטאת דוקא בנסיון המשונה לעתים לכפות כללי ריסון, משונים וחסרי הצדקה ככל שיהיו על המצב הכאוטי של מלחמת בני אדם בבני אדם ולא בצדקנות בולשביקית הגורסת שאם ממלכת השמיים מסרבת לרדת לאדמה, הרי עדיף ש"עולם ישן עד היסוד נחריבה" וכמה שיותר רע, יותר טוב. מה שה"רשעים" הללו אוהבים ל"שכוח" הוא שעל האמת הקטנה שלהם מטילה צל אמת גדולה בהרבה. העובדה שמלחמה וכיבוש יוצרים מצב שבו עיסוק בזוטות של שלטון הדין והתקנון הם לעג לרש, רק מחדדת ומדגישה את האבחנה בין מי שדבק בדרך החרב לבין מי שמנסה לעקוף אותה בדרך הפשרה והויתור. לפחות בעבר האבחנה הזו עדיין הפרידה בין ישראל לאוייביה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קיצוני" זו הגדרה יחסית. תמיד כששואלים אותי אם אני "קיצוני", אני נאלץ לזוע בחוסר נוחות ולהודות שכן. קיצוני מימין במדינת ישראל זה אדם שתומך בטרנספר או בפיגועי נקמה. קיצוני משמאל זה אדם שחושב שאסור להרוס בתים של אנשים חפים מפשע או שליהודי ולערבי מגיעה אותה כמות של מים לשתיה. אחרי הכל, בשנים האחרונות כמעט כל כתבה בעיתונות הזרה נראית לנו הישראלים קיצונית, אנטישמית, ומנותקת מהמציאות. האם לא ניתן להעלות על הדעת שאולי אותו עידן ואותם כתבים ועיתונאים בכל זאת רואים משהו שאנחנו לא רואים, ואולי בגלל איזה עיוורון של הישראלים כל דעה מבחוץ נראית להם אנטישמית? ואם לא, איך ניתן להסביר את זה שרק העם שלנו רואה את המציאות נכוחה בעוד שכל שאר ידידינו משכבר הימים נסחפו לאנטישמיות קיצונית? בלי כל קשר, עידן מקפיד מאוד על טוהר המחנה. זהו סימפטום של תנועות שוליים בכלל ושל שמאל אמיתי בישראל, שמטבעו הינו תנועת שוליים, שבכל פעם שמספרם עולה על שני אנשים הם חייבים להקיא חצי מהם מהמחנה על מנת להישאר טהורים. ועדיין, יש גרעין של אמת בדבריו. אף אחד במדינה הזו לא באמת צריך "לברר" מה הלך בעזה. הרי כל פעם שצצות עדויות אנחנו בו-בזמן יודעים מה נאמר בהן, יודעים שזה שקר, ויודעים שאנחנו לא רוצים לשמוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאומרים לי שאני שמאל קיצוני אני עונה שאולי מבחינת ההתפלגות הסטטיסטית מצאתי את עצמי בשולים אבל אינני קיצוי. אינני קיצוני כי אינני רואה דברים בשחור ולבן-הרעים והטובים, חברים או אויבים. מי שרואה דברים בצבעים האלו -וזהו לצערי רוב הציבור- הוא קיצוני בהגדרה למרות שסטטיסטית הוא יכול להיות אפילו שמאלה מהמרכז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. קשה למצוא באייל מישהו שרואה את העולם בשחור ולבן יותר ממך. 2. קיצוני בהגדרה הוא מי שנמצא בקצה, ולא מי שרואה את העולם בשחור ולבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שראית מעט מאד בחייך והרוב בשחור לבן.לא במיוחד הבנת מה כתבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> ואם לא, איך ניתן להסביר את זה שרק העם שלנו רואה את המציאות נכוחה בעוד שכל שאר ידידינו משכבר הימים נסחפו לאנטישמיות קיצונית? טיפשי לחשוב שאם כולם מחזיקים בדעה מסוימת, סימן שיש בה משהו. השמש לא הסתובבה סביב כדור הארץ גם לפני גליליי, אע"פ שזאת הייתה הדעה השלטת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הקשר בין פוסט ציונות לשואה, ביקורת של עמוס לוויתן על ספרו של פרופ' אלחנן יקירה. (הכותרת הלעגנית מעל למאמר לא שייכת לסקירה הזו, אלא לסקירה השנייה של הספר - של עודד שכטר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה פרק מתוך הספר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי שמח להסיר מדברי את כל ענין ה''תגובה פוסט-טראומטית'' כי זה נותן למחשבות האלה איזה ניחוח פסיכואנליטי, ואין לי מושג בפסיכואנליטיקה או בטראומות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |