בתשובה לדובי קננגיסר, 10/01/02 18:44
טרוניות אל מערכת הדג 52084
אם פשטות היא המטרה, אפשר לעבור כבר מחר לאספרנטו. היופי הוא בסיבוכיות. הרעיון שבכדי לדעת לכתוב נכון צריך להיות מומחה הוא אכן מופרך, אך עם זאת קסום וייחודי.
טרוניות אל השפה העברית 52232
אז למה לא לסבך את השפה עוד יותר אם ככל שהיא יותר מסובכת היא יותר קסומה? לצערי זה נראה לי כמו דביקות נוסטלגית וחסרת מטרה בשפה. לעבור לאספרנטו זה מן הסתם לא פתרון, משום שזה רק יסבך יותר את כל האוכלוסיה, אבל להשמיט חלקי ניקוד שנהגים באופן זהה כן יכול לעבוד, ו 90% מהאנשים אפילו לא יצטרכו להתרגל לזה מחדש מהסיבה הפשוטה שהם מעולם לא ידעו את הצורה התקינה.

בכל מקרה, כל מה שאני כותב פה הם רעיונות שאולי נראים לי תיאורטית מצויינים, אבל אני מספיק ריאלי בכדי לדעת שהם לא יתבצעו ב -20-30 שנים הקרובות, ולו רק בגלל המשקל של הניקוד בכתבי הקודש (מה שיקים ציבור ענק של מתנגדים על מי שינסה לשנות את שיטת הניקוד :)).
אף אחד לא מבקש 52269
לסבך עוד יותר, רק לשמר את היופי הקיים. ואם אתה קורא לזה "דביקות (דבקות?) נוסטלגית וחסרת מטרה בשפה", תצטרך להגדיר מהי אותה מטרה, לפני שאתה מציע שינוי.

אגב, ההתנגדות שלי לפישוט הניקוד העברי היא לאו דווקא עקרונית, אלא אישית - אני יכול לומר שיצרום לי מאוד ויזואלית לראות מילה מנוקדת בקמץ במקום חטף-פתח, למשל. מה שקוראים "זה יפריע לי בעיניים".

וכן, יש בי גם אהבה לסימנים השמיים האלה, שרק לפעמים אני זוכר מדוע הם שם, אבל אני יודע שיש להם סיבה טובה להיות שם. הם לא דורשים ממני התאמצות בחיי היומיום (לא מדברים פה על כללי הכתיב הבלתי מנוקד, אלא על פישוט הניקוד הקיים). נהפוך הוא, הם גורמים לי עונג בזמן הקריאה, תורמים לה ערך מוסף (שנובע מהבנה של העברית כשפה שמית, גרונית, מרובעת אותיות, כל הנטל ההיסטורי המבורך הזה). ולכן אין כל סיבה שאוותר עליהם.
זה בדיוק מה שאמרתי 52335
הניקוד המסובך בעברית הוא חסר תכלית, אני לא יכול להגדיר מה המטרה שלו, משום שלטעמי אין לו מטרה, מה שאני כן יכול לעשות זה להגדיר את המטרה של לשנות את הניקוד,והיא: לפשט את השפה.

הדבקות שלך בניקוד הקיים, על פי איך שאתה מציג אותה, נובעת מנוסטלגיה, היא מזכירה לי המון משפטים בוויכוחים שבנויים בתבנית הבאה : "אני אעשה את זה בדרך הזו כי ככה לימדו אותי ולא כי זה הגיוני".

כל מי שיאמר לי שהוא אוהב את הניקוד, ושכיף לו לנקד ולקרוא כתב עם ניקוד נכון, אני לא אוכל להתווכח איתו, כי עם רגשות אי אפשר להתווכח, אבל אני עדיין חושב שבמישור ההגיוני נטו אני אנצח אותו אם אומר הדקדוק בעברית הוא מסובך ללא תכלית, וששינויו יועיל לשפה.
אתה שוכח דבר אחד 52287
לאותם 90% שבכל מקרה לא יצטרכו להתרגל מחדש - בכל מקרה לא ממש אכפת מניקוד. הם לא משתמשים בו. תלמידי תיכון הלומדים דקדוק נדרשים ללמוד מחדש איך קוראים עם ניקוד כי הם לא צריכים אותו כדי לקרוא את המילה.
מכאן:
אלה שעבורם יש לשנות את הניקוד - בכל מקרה לא שמים עליו.
אלה שרוצים שהניקוד יישאר כפי שהוא - בכל מקרה יודעים כיצד לנקד וכיצד יש לקרוא ניקוד, פחות או יותר.

לגבי הניקוד בכתבי הקודש: סתם כהערה, הניקוד בכתבי הקודש אינו חלק מן הטקסט הקדוש: הוא התווסף לאחר מכן במאות השביעית והשמינית בערך. לכן בספרי תורה אין ניקוד וגם לא חלוקה לפרקים.
לא נכון 52337
אני בעצמי הייתי צריך לנקד כמה פעמים בימי חיי מחוץ למסגרת הבית ספרית, ובאותם רגעים מאד רציתי שזה יהיה יותר פשוט.

בקשר לכתבי הקודש: אני לא יכול לאמר שאתה טועה, כי אני לא מכיר את הנקודה, אבל לדעתי עדיין יהיה קשה לשנות את הדקדוק בספרי הקודש בלי לעורר מלחמת עולם עם הדתיים... ללא שום קשר לרקע ההיסטורי שלו.
בסדר אז היית צריך כמה פעמים 52390
לנקד. אז מה? אז בשביל כמה פעמים שאתה הצטרכת או אחרים הצטרכו נשנה את כל השיטה? וכיצד יקרא הדור החדש ספרים ישנים ומנוקדים? נתחיל להוציא מחדש כל ספר שנוקד אי פעם?
בכל מקרה, מי שצריך ניקוד יודע אותו ומי שלא לא.
ישנם מתי מעט שעוסקים בניקוד בחייהם והם יודעים את העניין ודי בכך.

דרך אגב, אם כבר מדברים, דווקא האקדמיה כן עוסקת בפישוט הניקוד. כמובן לא במידה שאתם מצפים לה אבל בהחלט עוסקת בכך. אני וחבריי שעוסקים בלשון דווקא מתרעמים על כך, על שהיא נוטלת לעצמה את הזכות לשנות ניקוד הסטורי אבל זה מתקיים. דוגמאות:
שם הפעולה בגזרת הכפולים איבד את הדגש שלו וכעת נוטה על דרך ע"ו: ב"הגנה" כבר אין דגש בנ' וכן ב"הסבה". הסיבה לכך היא שאין הדגש נשמע בהגייה ולכן אין טעם להתעקש עליו. המקום היחיד שהוא כן נשמע זה ב"הסבה" והחליטו לוותר עליו שם ברוב חוצפתם ואיוולותם. הדגש מקומו שם מסיבות הסטוריות ולכן אני בפרינציפ אשתמש בו.

במילה "תקין" הושם דגש ב-ק' כדי להשוותו לעוד מילים במשקל קטיל: כביר, אציל, סכין. ביחיד אין הדבר נשמע אולם ברבים או בנקבה כן: שפה תקינה (TAKINA) ולא (TKINA). שוב חוק דבילי שאין לאקדמיה שום סמכות להחילו אולם הוא אמור להקל על סיווג המילה למשקלה.

ישנם עוד ועוד תיקונים, רובם נוגעים להגייה ולא לניקוד נטו במקום שאינו נשמע אבל בהחלט יש מאמץ של האקדמיה להתאים את השפה למשתמש, או ליתר דיוק להתיר רישמית את מה שהמשתמש כבר עשה.

האקדמיה ללשון העברית נתפסת בטעות כגוף ארכאי ומרושע שבא להקשות אך למען האמת יושבים שם אנשים ליברלים מאוד. יותר מדי ליברלים לטעמי ולטעמם של רבים אחרים.
בסדר אז היית צריך כמה פעמים 52393
במילה תקין שמו דגש? הם השתגעו?
וממתי יש דגש במילה "אציל (השם, לא הפועל)? אולי אתה רוצה שנשנה את האזכורים של המילה "אציל" בתנ"ך?
בלבלתי לגבי אציל 52424
אציל כבן מלכות אין דגש רק באציל חלק מן הזרוע (פעם ראשונה אני שומע את המילה הזו). מצטער, טעות שלי.
בתקין הוסיפו דגש, תראה באבן שושן הישן שאין דגש.
ההוספה באה כנראה להשוות את תקין עם צורות דומות לו במשקל קטיל, מה שנקרא תכונות כוח, פחות או יותר. לא ממש יודע למה. אבל אני דבק בכוונה במתכונת הישנה.
בלבלתי לגבי אציל 52431
אני לא צריך להסתכל באבן שושן - אני יודע שאין דגש במילה תקין. רק תהיתי לגבי המתעיבים ששינו את המילה. האם יש לך הפניה להחלטה אומללה זו?
אשר ל"אציל" - מענין, תמיד חשבתי ש"אצילי ידים" הם קישוטים לידים (למרות שהכרתי את הפסוק ביחזקאל, משום מה לא הבנתי אותו נכון). בעקבות הערתך בדקתי ואכן פירוש "אציל" בדגש הוא מרפק או בית שחי, ולא "קישוט".

דווקא מהערתי הקודמת ("לשנות את התנ"ך") ברצוני להסתייג: כפי שציינתי קודם, ייתכנו מקרים בהם ישונה ניקוד ברובד לשוני חדש אך יישמר הניקוד ברובד לשוני ישן. כך בדוגמה שנתתי על התימנים: מאחר שהסגול היה מנוון (נשמע בדיוק כמו פתח, ולפיכך לא היה בו צורך, ממש כאיבר מנוון), נעלם הסגול מהניקוד התימני למשנה, ובמקומו השתמשו בפתח (המילה "גשם", לדוגמה, תנוקד בשני פתחים). על אף הניוון, נשמר הסגול בניקוד התנ"ך.
לא אין לי הפניה 52475
אבל זה לא כזה סיבוך לברר. במפתח של זכרונות האקדמיה מן הסתם
לא אין לי הפניה 85915
ובאתר האקדמיה ראיתי שערורה: מהמילה "בלון" נטלו את הפתח והדגש ושמו קמץ תחתיהם. גועל נפש.
זה נורא 85919
הרסת לי את היום.
לא אין לי הפניה 86718
זה נראה לי סביר לגמרי. בלון מקורה בלעז ולא מן השורש ב-ל-ל. הדגש פשוט שומר על התנועה של ה-ב לבל תיחטף בנטייה. כנראה שהחליטו להפוך את זה לקמץ משתמר.
לא אין לי הפניה 86738
נכון, זה מה שהחליטו. אבל למה? מה רע בניקוד המקובל, שגרם לוועדה חשק עז לשנותו?
לא אין לי הפניה 86913
אני תוהה אם אני היחיד שאין לו מושג על מה אתם מדברים.
כלומר, אני מבין כל מילה בנפרד, זה פשוט החיבור ביניהם שלא עושה לי היגיון.
לא אין לי הפניה 86915
דגש שאין בו צורך הוא סתם נטל מיותר, ובפרט כשהוא עלול להטעות ולגרום לאנשים לחשוב שהוא מעיד משהו על שורש המילה.
לא אין לי הפניה 86937
אם כך, מדוע אין האקדמיה מבטלת את הדגשים בבניינים הכבדים?
לא אין לי הפניה 86945
בבניינים הכבדים, אם ע' הפועל היא ב, כ או פ, יהיה שינוי בהגיה אם יבוטל הדגש (ואנשים יצטרכו להגיד "כיכב" עם הכ' השניה רפה (-:). אם היא גרונית, יש תשלום דגש - וכאן אמנם הדגש רלוונטי לכאורה רק לצורך הסבר היסטורי של התופעה, אבל יש בכל זאת איזו שלמות אסתטית בזה שהוא עדיין שם בלא-גרוניות.

ב"בלון" אין הבדל בהגיה, ואם אני מבין נכון, גם אין קשרים ענפים עם מילים אחרות שבהן יש הבדל.

מה שאומר גם שכדבריך, אין שום סיבה לשנות. דווקא נחמד שיש מילה אחת פריקית, שיש בה דגש ללא שום סיבה הגיונית...
לא אין לי הפניה 86948
אני משתדל להדגיש דגשים ומקפיד לרפות רפים. שינוי ניקוד משמעותו שינוי בהגיה, גם אם זו סתם למ''ד.
בקשה 106193
אשמח אם מישהו יוכל לעזור לי בבעיה קטנה בה נתקלתי בנושא הדגשים.

כיצד ניתן להסביר איך יש (אם בכלל) לבטא דגשים באותיות ג', ד' ו-ה'?
כיצד ניתן להסביר את המקור ההיסטורי לדגשים אלו, וגם מדוע היום לא חשים בהם כמעט?
בקשה 106194
לא קיים דגש באות ה'. כנראה התבלבלת עם מפיק שמופיע לעיתים בה' בסוף מילה (לאן לבשן נעלם?)
באותיות ג', ד' ו-ת' הדגש הקל אבד עם הזמן, ולא יודעים כיום איך היה מבוטא בדיוק - נותר לנו באותיות ב', פ' וכ' (לגבי כ' אני לא בטוח שזה בוטא כמו ק').
הכוונה ל-ת', כמובן. 106196
הכוונה ל-ת', כמובן. 106615
זה עניין למאמר ארוך.
אציין בקיצור את המצב היום בקשר לאותיות אלו.

ת' דגושה מבוטאת בפי כל העדות באופן שווה.
ת' רפויה מבוטאת "ס" בפי אשכנזים, ובפי כל התימנים וחלק מהספרדים היא מבוטאת כמו "th" במילה "think".

ד' דגושה מבוטאת בפי כל העדות באופן שווה.
ד' רפויה מבוטאת כמו "th" במילה "this" בפי כל התימנים וחלק מהספרדים.

רוב העדות מבטאות ג' דגושה כמו בלשון ימינו. ישנם תימנים, בעיקר מאזור צנעא, שמבטאים ג' דגושה כמו j.
כל התימנים וחלק מהספרדים מבטאים ג' רפויה כאות גרונית במידת מה (בטא ר' במורד גרונך).
הכוונה ל-ת', כמובן. 106617
ואם כבר הזכרת את הק':
ק' מבוטאת בפי חלק גדול מהספרדים וחלק מהתימנים באופן עמוק הדומה להגיה הערבית.
חלק מהתימנים, בעיקר מאזור צנעא, מבטא ק' כמו שאנו מבטאים ג' (כמו שהזכרתי קודם, את הג' הם מבטאים "j").

ה' עם מפיק מבטאים כמו ה' עיצורית רגילה. פשוט משמיעים אותה.
לא אין לי הפניה 86959
אל דאגה, יש (מתוך זהירות, אומר: לפחות) 5 פריקיות כאלה, מלבד בלון.
לא אין לי הפניה 87185
כן אבל אז נהפך הקמץ ב-ב' לקמץ משתמר ומצטרף לרשימת היוצאים מן הכלל. והוא עוד יוצא מן הכלל מיוחד כי מילים במשקלו נחטפות, למשל צבעים. אולי דווקא היה עדיף עם הדגש מבחינה זו. ימים יגידו. נראה אם אנשים יחטפו את הקמת או לא.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים