בתשובה לאיציק ש., 31/08/09 21:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תפקיד הבית ספר ללמד לא להיות שמרטף, אם יש תלמיד המפריע לאווירה הלימודית, יש לעשות את כל הצעדים האפשריים והסטנדרטים במסגרת בית הספר (עמידה בפינה\הוצאה מהשיעור\בילוי זמן בישיבה במזכירות או אצל המנהלת וכיו"ב), אם זה לא עוזר, צריך לשלוח את הילד הביתה. שיטפלו בו הוריו. לגביי מוסדות לתלמידים אלימים, השמועה אומרת שמוסדות כאלה הם לא בדיוק מקום מלבב מחנך ומועיל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם שיתוף ההורים? מנסיוני, אני לא מדבר על שיתוף בין בי"ס להורי התלמיד שמפריע אלא בין כל הורי הכיתה (וסגל בי"ס), יחד עם הורי התלמידים שמפריעים. לא כדי להוקיע אותם אלא כדי לעבוד ביחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שבמקרים רבים שת"פ כזה יתקשה להיות פרודוקטיבי, בין משום שהילדים המפריעים/אלימים באים מבתים שבהם ההורים לא ירצו לשתף פעולה (בין משום שהם הורים לא מעורבים או שיתפשו את הענין כפגיעה בכבודם, היטפלות לילד המסכן שלהם שמה הוא כבר עשה וכו'), בין משום שההורים האחרים לא ירצו לשתף פעולה (סביר להניח שאם מישהו היה מונע מהילד שלי ללמוד, שלא לדבר על מפעיל כלפיו אלימות, באופן קבוע הייתי יותר מעונין לחפש איך לסלק אותו מאשר איך לצמצם את חומרת הבעיה) ובין משום שכשיותר מדי אנשים מעורבים בענין שיש לו צדדים רגשיים עדינים ומורכבים הסיכוי הרבה יותר גבוה שמישהו ידרוך על היבלות של השני מאשר שיחד הם יצליחו להגיע להבנה הדדית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון שלי היה חיובי ביותר. אני יזמתי תהליך שמלכתחילה התבסס על זה שהמטרה לא להוקיע ולהאשים את ההורים שילדיהם מפריעים, אלא על תהליך שעיקר המאמץ הוא גיוס כל ההורים לטיפול משותף בבעיה. את הטיפול הספציפי השארנו לצוות ביה''ס בעוד ההורים מתרגנים לפעילויות משותפות ביניהם וגם אירגון פעילויות עם הילדים. כמובן שכל המאמץ הזה גרם גם להעלאת המודעות של כל הורה בביתו ואני מניח שהיתה לזה תרומה והשפעה על הילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שזה לא יכול לעבוד אלא שבמקרים רבים זה לא יעבוד. יש לא מעט דברים שצריכים להסתדר נכון כדי שזה יעבוד. במקרה שלכם זה הצליח ואז זה מצוין; אני מנחש שבית הספר שאתה מדבר עליו הוא איכותי יחסית גם מבחינת האוכלוסיה ששולחת את הילדים וגם מבחינת הצוות. לעומת זאת, כאשר אתה מסתכל על המערכת בכללותה קשה לי לראות את זה כדבר שיכול להיות מיושם בהקף רחב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לפרט קצת בבקשה על אותו תהליך? מה הוא כלל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פגישות של הורי הכיתה (לא כולם באו) בהם דיברנו על התופעה ועל דרכים להתמודדות ביחד בתופעה. שיתוף/ידוע צוות ביה"ס בכל הפעילויות וההחלטות שלנו וקבלת תמיכה ועצה מהיועצות. הקפדה שלא ללכת נגד פעילויות מתוכננות של ביה"ס ונסיון להשתלב או להוסיף להן נופך משלנו. ארגון פעילויות משותפות של ילדים-הורים כמו טיול בסוף שבוע, פיקניק והפעלה בפארק, אחה"צ בבריכה, אפיית עוגות בבתים בקבוצות קטנות. גיבוש "אמנה" של הורים-ילדים-בי"ס (בנוסף לאמנה שקיימת בבי"ס). הכוונה הייתה להחתים את ההורים והילדים על גם על האמנה וגם על אישור שהם קראו אותה (זה לא יצא לבסוף לפועל מסיבות טכניות וזמן). אחת האמהות העבירה להורים סדנת עבודה בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל רון דיבר על שת''פ כללי ולאו דוקא של הורי הילד האלים. לדעתי, השת''פ הוא חיוני וצריך להיות ממשי ולא שת''פ כאילו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהוג לומר שבית הספר איננו שמרטף. זה אינו נשמע יפה כי לא מדובר בטף ועצם המילה שמרטף מציגה את העניין באור מגוחך, אבל בית הספר הוא כן מסגרת לשהיית נוער במשך היום. מה יהיה התוכן של השהיה תלוי בבית הספר ובמערכת החינוך. לגבי המוסדות לילדים אלימים: נכון הם אינם מוסדות מלבבים, אבל גם בתי הספר היום נמצאים במשבר ואינם מאד מלבבים. בקיצור, צריך לשקם את מערכת החינוך כולה- כולל המוסדות הלא מלבבים הללו. לא כל ילד מפריע וטיפה אלים צריך להגיע למוסד כזה. צריך כמובן לחקור מה מקור האלימות שלו וכיצד אפשר להוריד אותה, או לפחות למתן אותה ולהכניס אותה תחת שליטה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |