 |
|
 |
||
|
||||
 |
תוך הסתכנות בחזרה עצמית מיותרת, אבטא גם את חיבתי ללחן של "דרך המשי". למרות שהוא "מאכיל את המאזין בכפית", לא רבים המאזינים[*] והעורכים המוזיקליים שמודעים לתוכנו האירוטי-עד-פורנוגרפי. [*] על פי סקר פרטי חסר תוקף סטטיסטי שערכתי שם, שם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר הסבר לגבי למה דרך המשי מאכיל בכפית? (ואת מי?) מה, בגלל שיודית עושה קצת גליסים וטיפטיפה לוחשת אז זה נשמע ארוטי? או שבכלל מדובר פה על איזה ביצוע של מישהו אחר מאיזה כוכב נולד? בכלל, לא הייתי מסווג את המילים (של צרויה להב) באותה קטגוריה אמנותית כמו השירים שבהם עוסקת הכתבה על דליה רביקוביץ', או השירים של רחל ואלתרמן שהוזכרו פה. כיוון שהטקסט פחות גבוה, גם הציפיות (שלי) מהמוזיקה יותר נמוכות. המוזיקה, כאמור, פחות או יותר בסדר, אם כי היא די מחווירה מול ההישגים האמיתיים של אותו התקליט של יודית רביץ, ובמיוחד "למי שאינו מאמין" של לאה גולדברג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי "דרך המשי" הוא "שיר משוררים" לכל דבר - מבחינת תחכום ואמירת דברים בעקיפין. הייתי אפילו אומר שהוא שיר ממש טוב, אבל אני לא מחזיק מעצמי מבין בשירה. נכון שרוב הלהיטים של להב הם פזמונים מובהקים, אבל זה אחר. ההאכלה בכפית שהתכוונתי אליה היא לא בארוטיות; זה שיר שדווקא ברובדו הגלוי למדי, ב"מיצוב" שלו, הוא ארוטי, ואין לי בעיה שהמוזיקה תהיה נוטפת סקס. הבעיה שלי היא בדיוק כמו ב"פגישה, חצי פגישה": שתי השורות האחרונות בשיר הן תפנית דרמטית בשני שלבים, והמוזיקה מלבישה על זה... תפנית דרמטית בשני שלבים. (ומבחינת מוזיקה זה בעיניי השיר הטוב ביותר באלבום, אולי באמת לצד "למי שאינו מאמין". עניין של טעם, אבל תאמין לי שכואב לי לחשוב שהלהיט הכי גדול ושכולם מכירים הוא גם הכי טוב לטעמי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לזה שבטעות יצא לך לחבב להיט, דווקא נדמה לי שיצא לך טוב. לוידע כמה שומעים ברדיו את "דרך המשי", אבל זה מתגמד לעומת ההשמעות של "וידוי" מאותו התקליט, וכשהוא רק יצא נדמה לי שגם "אופליה" ו"אמרת אמרת" הושמעו הרבה יותר. כך שלא נשללה ממך החברות במחתרת. כיוון שהזכרת (בתגובה אחרת) את "ליל חניה" וגם (בלינק) את "מסביב למדורה", לדעתי מדובר במקרים הפוכים. "מסביב למדורה" הוא טקסט נוטף סנטימנטליות, הוא פשוט להבנה ומתאים להיות שיר פופ. רוזנבלום קלט את זה יפה, הלביש עליו סלייד מייבב בגיטרה חשמלית ועוד כמה שטיקים רוזנבלומיים, ויצא מעולה. לא שאין שם בעיות – ההארכה המלאכותית של סופי הבתים די משונה, שהרי לפעמים מדובר בשורות הכי פחות חשובות ("כתמיד בניסן הירח", "ואפילו ספרים כבר נתנו") – ועדיין, פופ במיטבו. בניגוד גמור ל"מסביב למדורה" וגם ל"תקופות השנה" שעליו דובר למעלה, ב"ליל חניה" חטא רוזנבלום בחטא היוהרה, ולטעמי המוזיקה היפה לא מחפה על זה. רוזנבלום בחר טקסט שמבחינת מורכבותו יש בו מספיק חומר לאופרה וחצי, וניסה לכפות עליו מוזיקה של פסטיבלים. התוצאה עושה עוול אמיתי למילים, וכמו "ארץ מבוא השמש", מדגישה בהן רק את הבנאלי. מלכתחילה בלתי אפשרי בשיר של פסטיבל להדגיש את הרעיון המורכב של אלתרמן, שמוצא יופי בכל המלאכות הקטנות המתבצעות בגדוד העוצר לחניה לילית בין קרבות. מתוך כל פרטי ההגיג הפילוסופי של אלתרמן, רוב המאזינים יוכלו לקלוט רק את העליצות שבה ירדנה ארזי שרה את השורה על "מראה המלחמה" או את תרועת החצוצרות בשורת הסיום על "איש יורה ואיש נופל". מהשיר המקורי, העוסק באנושיות של הפרטים הקטנים, קיבלנו שיר שמתענג על הדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התענגות1 על הדם לא ממש זרה לאלתרמן. ___ 1 מילה קצת קיצונית, אבל שיהיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. יש בהחלט משהו בדבריך, אבל אני מוצא גם נקודות זכות ב"ליל חניה" ביחס המוזיקה למילים. באשר למסר של השיר, הוא לא חד-משמעי, וראה הפתיל בתגובה 174478. אני חושב שמה שחשבתי שם שהוא כוונת המשורר, והוא כנראה לא, הוא מה שיוצא מהמוזיקה של רוזנבלום; וזה לגיטימי למוזיקאי ליצור פרשנות משלו לשיר. שנית, אני לא שומע עליצות מיוחדת בשירה של ארזי, רק יופי נקי של שירה זכה, שבאוזניי לא צורם בבית שעדיין מדבר על היופי שמלאכות הקטנות. ותרועת החצוצרות בסוף הולמת את התוכן (גם אם אפשר לטעון שבאופן קיטשי משהו). אבל בעיקר אני חולק על הגדרתך "מוזיקה של פסטיבלים" - לי נדמה שזו מוזיקה שלא היתה קודם בפסטיבלים (של הזמר העברי) וגם לא אחר-כך. רוזנבלום עשה כאן משהו חדש, ויומרני, מין פרוגרסיב-זמר-עברי. אני מניח שהוא בכוונה בחר טקסט מורכב ורב-קולי, וזאת כדי לבנות עליו מוזיקה מורכבת ורב-קולית (אמנם רק בעיבוד, ולא בלחן). בעצם, מזכירים לי בבית את מה שוזנבלום מספר: (ליד התמונה של יהורם גאון); אם להאמין לו, אז הוא דווקא בחר במקרה טקסט מורכב ורב-קולי. אם כך, אז הייתי אומר שהוא בחר לאחוז את השור בקרניו ולכתוב מוזיקה שתפרוץ את גבולות הז'אנר. אבל סדר הדברים לא משנה את האבחנה, לא שלך ולא שלי. ייתכן שהוא לא הצליח מספיק, אבל לטעמי הוא היה לפחות בכיוון. וזה שהוא שמר על מסגרת שניתנת לעיכול ואהבה על-ידי הקהל הרחב, זה לשבחו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שעה קלה שמעתי את יהודית רביץ שרה את ''דרך המשי''. נזכרתי בפתיל הזה ופתאום נפל לי האסימון בשורה ''בוא נטביע את כל הקושי בתוך אגמי הרוך''. בררר... היו בקהל ילדות בנות עשר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקרדיט ל-אא מתגובה 530873. גם אני לפני כן לא חשבתי על המשמעות הזו. למען האמת, גם עכשיו אני לא בטוח איזו משתי המשמעויות של השורה1 היא העיקרית ואיזו היא "תוצאת לוואי", או שמא להב חשבה יום אחד על כפל המשמעות הזה ובנתה מסביבו את השיר (יחד עם ההתחכמות הנחמדה הנוספת, הטוויסט על הצירוף "דרך המשי"). 1 למי שלא מבין למה אני מתכוון, כי הוא חשב מההתחלה רק על המשמעות המינית-גופנית, המשמעות שחשבתי עליה עד הפתיל היא הטבעת קשיי החיים ברוך של זוגיות ואינטימיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שכוונתה של להב היתה מינית במפורש, ורביץ היא זו שביקשה לרכך. עקב כך שונה הטקסט ושורת הפתיחה המקורית, שהיתה, כך מתברר, "בוא תיכנס בי דרך המשי" - שונתה ל"בוא נעבור בדרך המשי", המקדימה חידתיות לאגמי הרוך - והשאר היסט(ו)ריה.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, תודה! אפשר להבין משם שהנוסח הראשון של השיר שונה בעוד דרכים, ומסקרן לראות אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בוא תיכנס בי"?! זה במשלב לשוני כל כך שונה (ונמוך) מזה של שאר השיר. טוב ששינתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתמצאת בכל-כתבי, אבל נדמה לי שלהב, פזמונאית פר-סה, לא בעלת יומרות משורריות בולטות (למרות ההיתלות באילן הגבוה יונה וולך) - כותבת בד"כ "בגובה העיניים". כך שאפשר לומר ששאר השיר הוא היוצא דופן, במקרה שלה, ואילו שורת הפתיחה בגרסה המקדימה הזאת (עפ"י הטענה) היא די מייצגת. אגב "להיכנס ב.." - נחשב נמוך כיום ומקובל כמעט רק כביטוי מיני, אבל נמצא בשימוש בספרות המדרשים ובספרות בכלל, גם כביטוי סתמי וגם עם רמיזה מינית. מקובלים ומוכרים "נכנס בו דיבוק", "נכנס בו שד", "נכנס בו הרוח" - וכל אלה, כשהם מדברים בנקבה (אבל לא רק בנקבה), הם עשויים לכלול רמיזה מינית ישירה או עדינה, עפ"י ההקשר. רמיזות ודימויים כנ"ל גם בהקשר האהבה החושנית שבין הקב"ה לעמו ובהקשר כיסופי גלות לארץ האהובה. ילקוט שמעוני, פרשת וזאת הברכה: "ושמה לא תעבור (דברים ל"ד ד') - אמר משה: אם איני נכנס בה חי אכנס בה מת, אמר לו המקום ושמה לא תבא, אמר לפניו - אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט, אמר לו המקום ושמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת". משהו אחר לגמרי שחשבתי עליו: ייתכן ש"תיכנס בי" היה נפסל לשידור, ומעניין אם גם יהודית רביץ, מעבר להעדפה שלה לניסוח מעודן יותר - לקחה בחשבון את השיקול הזה. ____ חשמנית. אם לא רציתן אותה כשפן הסופר לדברי ימי הוליווד, תקבלו אותה כסגנית השר לענייני בלבול מוח העם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אפרופו "שמה לא תעבור", אני תוהה למה בעצם "דרך המשי" כהמשך המשפט המקורי, האם יש כאן רמיזה לתשמיש הסדין הידוע? ואם כך, האם גם זו מחווה נאה למקורות, או לפחות למנהגי חסידות גור? אגב, לי להב זכורה בעיקר כשחקנית (מקסימה) ב"אלוף בצלות ואלוף שום" שצולם לטלוויזיה, כמספרת לצד מנחם עיני. ___________ שבי נא אם כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי קצת הגזמתי, לא מדובר ב-This is Hardcore של Pulp. אבל הפמפום הקצבי המתמשך (לצד הטבעת הקושי באגמי הרוך) שנגמר בקרשנדו המתנשף בסיום, נשמע לי ציורי-משהו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |