בתשובה לארז לנדוור, 15/12/09 8:38
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531328
תשמע, יש גם אמהות שכולות שנשארו להן הרבה ילדים חיים, ובכל זאת לא נהוג להסביר להן שהילד שמת הוא היוצא מן הכלל ולא הכלל וחבל להעצים את הדברים הרעים, נכון?

הרבה לפני הציונות היהודים (בפרט האשכנזים) תפשו את הקיום בגולה כקיום קשה ואכזרי שנע בין פרעות לפרעות. זה לא איזה תאור אינטרסנטי ציוני אלא מה שהיה לגביהם עובדת חיים. קרא למשל פיוטי סליחות אשכנזיים מימי הביניים: במקום פיוטים של "חטאנו לפניך, רחם עלינו" כמו שאתה מוצא אצל הספרדים אתה רואה שם פיוט אחרי פיוט בסגנון של "תראה מה הם עושים לנו, למה אתה נותן להם להתעלל בנו ככה, תציל אותנו כבר". גם "שפוך חמתך" שציטטת בא בדיוק מאותו מקום, וגם "נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה, כי ארכה לנו השעה ואין קץ לימי הרעה" בבית האחרון של מעוז צור. אם כבר, אז הנסיון שלך לגמד את זה נובע מאינטרס שלך.

למה שיהודי טוב לא יאמין לשטות הזו שנקראת כיבוש? מישהו הזכיר את זה עד כה?
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531351
אם היה כל כך רע ליהודי אירופה, מדוע לא עזבו את כל היבשת? ידוע שבימי הביניים היה טוב יותר ליהודים בקרב העולם המוסלמי. "שפוך חמתך" הוא כמדומני טקסט בבלי, מקום בו חיו היהודים ברווחה ובנוחות.

כשמדברים על המצב, ישראלים רבים נוטים לשכוח שלנו יש חלק רב בענין שתחילתו זמן רב לפני אוסלו או אינתיפאדה כזו או אחרת. זה גם נוטה להתמזג עם הדחייה שלנו לגבי כל ביקורת שנוח לנו לסווג אותה כאנטישמיות. מניותיה של המיסכנות מעולם לא היו גבוהים יותר.
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531362
שפוך חמתך הוא מתהילים, ונכתב לאחר חורבן בית ראשון, כמדומני.
"היה טוב יותר", משום שמשום מה משווים את הממוצע של המוסלמים, לגרוע ביותר של הנוצרים. אצל המוסלמים היה ממוצע סביר, ותחת הנוצרים החיים נעו בין טוב מאוד לרע מאוד.
אני אזכיר שאת תור הזהב של יהדות ספרד שמרבים להלל בתור דוגמא לקיום יהודי תחת שלטון המוסלמים, סיימו המוסלמים עצמם, בהתקף קנאות במאה ה-‏13.

אגב, היתה הגירה, מארצות הנוצרים לארצות המוסלמים. ויעידו יוצאי ארצות המזרח ששמם "אשכנזי". אבל רוב היהודים עברו ממערב אירופה למזרחה, שם, לפחות בהתחלה, היה טוב מאוד. אחרי זה, היה פחות טוב. בסוף, היה רע מאוד.
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531397
יש הרבה פסוקים בתהילים. ''שפוך חמתך'' הוכנס לליל הסדר, וזה קרה בבבל ולא באירופה (ע''פ ארז).
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531400
פרופ' אביגדור שנאן חולק על ארז
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531407
ארז כתב: "שפוך חמתך" הוא כמדומני טקסט בבלי".
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531411
אני לא יודע מתי ואיפה נכתב תהלים ע''ט (החביב כל כך על מארגני טקסים ליום השואה ויום הזיכרון, שני רק לתהלים פ''ג), אבל ההנחה שהוא נכתב בבבל אחרי החורבן לא נראית לי מופרכת בעליל.
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531422
''בבלי, מקום בו חיו היהודים ברווחה ובנוחות.''
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531431
בבבל, אחרי חורבן בית ראשון? אכן, סביר ויתכן.
אבל אני חושבת שכשארז כתב את מה שכתב, הוא התכוון לבבל של תקופת התלמוד. אם לא - ובכן, אין להתפלא שהדור שחזה את החורבן, בידי בבל, שהחריב את הארץ וזרק אותם לבבל, כותב דברים מהסוג הזה.
קצת מגוחך להתרעם על שכותב טקסט במאה ה-‏6 לפנה"ס, מתעלם מן הפרספקטיבה ההיסטורית של אירועים שקרו במשך 2,500 שנה לאחר מותו‏1.

1 מה גם, שכרגיל, היהודים לא *תמיד* חיו בבל ברווחה ובנוחות.
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531409
כמה פשוט היה לעזוב את היבשת, אה? אורזים ת'פקלאות, עולים על ג'מבו למרוקו, לוב או עיראק, מוצאים עבודה בתעשיית ההיי-טק המקומית (או אולי עושים את הבחינות של לשכת עוה"ד של מצרים במאה ה-‏12 ועוסקים בתחום) וחיים בכיף בווילה בפרברים. באמת, אני תוהה למה הם העדיפו להשאר במקומות שטבחו בהם.

הפסוק "שפוך חמתך" הוא מתהלים, אבל הקטע המלא (כולל "שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם, תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה' ") נוסף להגדה בימי הביניים תחת ידם הכבדה של הנוצרים.

כשמדברים על המצב, ישראלים רבים נוטים לשכוח שהענין התחיל לא רק הרבה לפני אוסלו אלא גם הרבה לפני הכיבוש. זה גם נוטה להתמזג עם הדחיה שלהם לגבי כל אזכור של ההקשר ההיסטורי הרחב יותר של העם היהודי, ועם העובדה שצה"ל (והמדינה בכלל) מצליח להעניק להם רמה כל כך גבוהה של בטחון קיומי עד שנדמה להם שהרמה הזו מובנת מאליה. מניותיה של ראייתנו כרשעים-האשמים-תמיד-בכל-מה-שקורה מעולם לא היו גבוהות יותר.
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531443
כן, מי יכול לשכוח את פיגועי ההתאבדות של תקופת בית שני? פלסטינים ארורים.
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531447
מה עניין שמיטה להר סיני?
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531450
סאטירה על "ישראלים רבים נוטים לשכוח שהענין התחיל לא רק הרבה לפני אוסלו אלא גם הרבה לפני הכיבוש. זה גם נוטה להתמזג עם הדחיה שלהם לגבי כל אזכור של ההקשר ההיסטורי הרחב יותר של העם היהודי," בהתחשב בהקשר של דיונים היסטוריים על גלות בבל וימי הביניים, כשהעניין המדובר כרגע הוא, מן הסתם, הסכסוך הישראלי-פלסטיני\יהודי-ערבי.
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531456
סבורתני שיש כאן כמה דיונים במקביל, ראשיתם באותה הודעה, ואחד מהם מתמקד בנושא שפוך חמתך. והוא מנותק לגמרי מהסכסוך דנן.
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531458
גם בתת-הפתילון הזה מדובר לפחות עד ימי הביניים. טוב, אז נתקן: מי יכול לשכוח את הפיגוע בקניון רמת לודז'? פלסטינים ארורים.
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531470
כהומור, סאטירי או לא, זה היה חלש מאוד גם בפעם הראשונה. וזה לא השתפר עם המיחזור.
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531471
ואתה מופתע? הרי ידוע שלסמולנים אין חוש הומור.
תפסיק להשמיץ את הפלסטינים 531513
בימי הביניים לא היו פלסטינים.
תפסיק להשמיץ את הפלסטינים 531528
אבל חוש לסרקאזם היה-גם-היה.
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531549
ידידי המפוכח, אתה טוען ברצינות שהעובדה שארז מנסה לצמצם כל אזכור לסבל שעבר על העם היהודי לאורך ההיסטוריה לא קשורה לדעות שלו לגבי ההווה? קרא אחורה ותראה שהוא היה הראשון שקישר את הדיון הזה לכיבוש. הסכסוך עם הפלסטינים והערבים בכלל לא היה "הענין המדובר" עד שארז טרח לדבר עליו, והוא קושר במפורש את היחס לסבל ההיסטורי עם הדעות לגבי המצב היום. הענין עם הערבים/פלסטינים לא קשור כמובן באופן ישיר למה שהתרחש בבל ובימי הביניים, אבל הפרספקטיבה ההיסטורית בה רואים אותו מושפעת גם מזה.
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531512
שקרן! בתקופת בית שני לא היו פלסטינים, ובטח לא פיגועי התאבדות.
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531518
כל המרד הגדול היה פיגוע התאבדות אחד גדול וכנ''ל גם מרד בר כוכבא.
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531524
ב 11.11.1918, שעה 11:01 יצא החייל האחרון יצא מהחפירות, הסיר קסדתו, מחה מצחו, התמתח בעייפות וקרא "אח, מלחמת העולם הראשונה הסתיימה".
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531527
(אולי ''מלחמת העולם הסתיימה''. אלא אם כן כבר אז הוא ניבא את השנייה)
התשובה ההומוריסטית של גדעון לוי 531558
אני חושב שזו הייתה הכוונה בתגובה שאליה הגבת.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים