בתשובה לש''ק ריש, 18/01/02 19:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשאמרתי "ההר הוליד עכבר" התכוונתי שההר הוא 250 אלף הדולר (עד כמה שהבנתי זה סכום השוחד שבו הואשם דרעי והורשע במחוזי.) העכבר הוא אותם 60 אלף שעליהם יש ויכוח אם יש ספק סביר שהם אכן כספי שוחד או כספים שהועברו מההורים המאמצים. וגם תמונת הראיות הכוללת שבה לעוניים של ההורים המאמצים יש משקל רב ושברור שלא ייתכן שמתאריך מסויים הועברו כספים בערוצים חדשים מההורים המאמצים וגם ההתבררות בדיעבד שיתכן שחלק מהכספים שעליהם הורשע דרעי במחוזי מקורם יכול להיות בהורים המאמצים, גם לפרטים האלה התכוונתי כשאמרתי ההר הוליד עכבר. לגבי נמרודי, האשמה בפרשה השנייה שלו הייתה ניסיון רצח, שזו בודאי עבירה מאד חמורה. לבסוף הושגה עסקת טיעון שבה האשמה הייתה כמדומני פעולות שעשה נמרודי בעקבות החקירה הזאת. (בדומה למה שקרה עם עורך הדין נאמן שאשמתו הוחלפה באילו פעולות שעשה בעקבות החקירה, ושבסופו של דבר זוכה גם בהם). זה מבחינתי "ההר הוליד עכבר". אני מסכים אתך שכל עניין התצהירים של אסתר, משקלם מועט ולכן גם תמהתי שבית המשפט העליון כל כך הרחיב את הדיבור בהם. אבל הבאת נקודה שאף אני שמתי לב אליה (לראשונה) רק עכשיו בקוראי את החלק הזה בפסק הדין , וזה הסתירות בעדותו של שמואל וינברג לגבי המעמד שבו קיבל את הכסף. האמת היא שרציתי להתייחס לנקודה זו עוד לפני שקראתי את דבריך, אבל לא הייתי בשעות האחרונות בבית וכשחזרתי מצאתי את תגובתך. זו נקודה מאד חשובה משום שאם דרעי טוען שמקור הכסף בהורים המאמצים, מוצדק לשאול אותו מי הביא את הכסף, והוא חייב לספק גרסה, שאם לא כן טענתו זו חסרת ערך. אם בגרסה שהוא מביא יש סתירות בודאי יש לו בעיה. אין ספק שהסתירות האלה מאד תומכות בשלילת גרסתו זאת ובדחית ערעורו בעקבות זה. עם זאת יש לי שתי הערות לטובת הצד השני (דרעי) לגבי הנקודה הזאת: 1. עניין הסתירה הזאת נידון בבית המשפט המחוזי, ודרעי ניסה ליישב אותה. בפסק הדין של העליון אין שום פרטים לגבי האופן שבו ניסה דרעי ליישב את הסתירה, חוץ מהאמירה שהוא (בית המשפט) לא מצא אותו אמין. כדי שאוכל לשפוט עליי לדעת בדיוק מה היה שם, והפרטים האלה חסרים. 2. הסתירה הזאת מוזרה דווקא בהנחה שכל הגרסה היא שקר. שקרן טוב צריך לזכור מה אמר, ולהשתדל להצמד לגרסתו. . . ולבסוף אני מודה לך על המחמאה האישית בראשית דבריך. איני רגיל כל כך לקבל כאן מחמאות, ואני מקווה שאני ראוי לה, למרות היותי בן אנוש בלבד, על מגבלותיו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שהעצה הישנה היא: "תמיד אמור את האמת, כי אותה קל לזכור." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמעתי על עצה כזאת, אבל לעומת זה יש לי שתי דוגמאות שמראות שלפעמים דווקא את השקר זוכרים טוב ואת האמת לא. הדוגמא הראשונה היא מהסרט הישן Z . מסופר שם על פרשיה של רצח פוליטיקאי ביון של טרם משטר הקולונלים. השופט החוקר (הישר) שחוקר את הפרשה נתקל בעדות שקרית שכל העדים שקשורים ברצח חוזרים עליה בדייקנות. במיוחד מובלטת שם אמירה תיאורית : "ואז הוא התנפל עליו כברדלס פראי . . ." (משהו כזה. ייתכן שהייתה זו חייה אחרת). כל העדים "זוכרים" את האירוע לפרטי פרטים ומשתמשים ממש באותן המלים כדי לתארו. והאירוע הזה, כפי שתואר, כמובן, לא היה ולא נברא . . . הדוגמא השנייה קשורה אף היא בסרט ישן, ובזיכרון הפרטי שלי. את הקומדיה "כותרת ראשית" עם הצמד וולתר מתאו וג'ק למון ראיתי מזמן, כשהוסרט לראשונה, והוא מאד מצא חן בעיני. במיוחד מצאה חן בעיני הסצנה הראשונה שמוקרנת על רקע כתובות הפתיחה, ובה תאור של בניית גרדום בחצר בית הכלא, וחילופי דברים קצרים ומשעשעים בין השוטר שאחראי על העבודה, ובין עיתונאי (ג'ק למון) מחלון חדר העיתונאים במבנה. הסצנה הזאת כל כך שעשעה אותי שזכרתיה "היטב", ואף נהגתי לתאר אותה לפרטי פרטים באזני חבריי, לא פעם במשך שנים רבות. והנה יצא לי לראות את אותו סרט שוב, הפעם בטלוויזיה שנים רבות אחר שראיתיו לראשונה. להפתעתי סצנת הפתיחה הייתה שונה בהרבה פרטים מזו שהייתה חקוקה בזיכרוני. (הסצנה כפי שאני זכרתיה הייתה הרבה יותר מוצלחת. ממש התאכזבתי. חבל שכותב התסריט לא כתב אותה כפי שאני זכרתי . . .) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי פעם את עורך הדין יגאל ארנון בטלויזיה. הוא אמר שהוא מגן על דרעי ללא קבלת תשלום, משום שהוא מאמין בצדקתו. איני מכיר כל כך את הדמות הזאת, ואיני יודע דבר על יושרו. אבל אם מדובר באדם ישר, הוא בודאי לא היה מאמין שדרעי זכאי, לו היה חושב שהסתירות האלה מצביעות על גרסה שקרית. יש כאן בודאי עוד פרטים שאין אנו יודעים אותם שגורמים לאיש (אם הוא ישר), להחזיק בעמדה כזאת. לכן, בכל זאת העניין לא מבהיר לי את התמונה לרעת דרעי באופן חד וחלק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך גם לזכור שכשיגאל ארנון מדבר, הוא מדבר אחרי שהוא קיבל את יפוי הכוח, וקשה לחשוב שהוא היה אומר משפט הפוך. משהו כמו "אהוד ברק: ננצח מחר בבחירות". עורכי הדין של הצדדים הם חלק ממערכת התעמולה. לא ידעתי שהוא לא קיבל שכר, ואם זה נכון זהו אכן דבר חריג ומעניין. יגאל ארנון ידוע גם בעבודה ללא שכר לטובת מטרות הנחשבות בעיניו (יש לו תקן אחד במשרד המוקדש לייצוג של נזקקים). אבל מעבר למילים שהוא אומר, קשה לי לחשוב ש"יש כאן עוד פרטים שאין אנו יודעים אותם" – דרעי קיבל הזדמנות מלאה, לעיתים מוגזמת, לשטוח את טענותיו. הוא קיבל ייצוג משובח מתוך מקורות כספיים עמוקים. אין לדרעי טענה שבית-המשפט המחוזי קיפח את הגנתו של דרעי; ככל הידוע לי, אין גם טענה שהוא התעלם מטענות או כיו"ב. בבית-המשפט העליון נדון הערעור מספר חריג ביותר של ישיבות (למרות שנעשה שם כל מאמץ לשוות לתיק מראה של "עסקים כרגיל" כלפי חוץ, התיק קיבל מידה גדושה של הקשבה וזמן שיפוטי, כיאה לו, תוך הקצאת מיטב השופטים הפליליים וכו'). זה לעולם לא יהיה "חד וחלק". אין ודאות של 100% באף תוצאה. בבתי הכלא שלנו יושבים אולי עשרות חפים מפשע, אולי יותר. למעלה ממחצית הנאשמים בבתי-משפט השלום אינם מיוצגים, והסיכויים שלהם לזיכוי – נמוכים. דרעי לא קיבל יחס פחות טוב מאף נאשם, לשון המעטה. כתבת ששופט שמצביע מרצ מגיע לדרעי עם דעה קדומה. אני האחרון שישלול קיומן בשטח של דעות קדומות; אבל אני לא חושב שיש להן השפעה כלשהי. ובסופו של דבר הכל פרוש לעיני הציבור (הלא מתעניין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי הרבה מה להוסיף לגופו של עניין חוץ מאשר להבהיר את כוונתי לגבי דברים שאין אנו יודעים. התכוונתי לדברים שתוארו בפסק הדין של המחוזי שלא קראתי אותו, ושבית המשפט העליון בפסק הדין לא טרח לחזור עליהם, ולכן איני יודעם, ולא דברים שדרעי עדיין לא אמר. הנקודה שהעליתי היא שארנון שכן מכיר את הדברים האלה בכל זאת מאמין בצדקתו של דרעי. כפי שאמרתי הסתירה הזאת בעדותו של וינברג מאד חשובה ומרשימה, ולכן תמוה שבכל זאת ארנון מאמין בצדקתו וגם לא לוקח שכר בשל כך. חשבתי שאולי בדברים האלה (שנסתרים ממני אבל הגלוים למי שמתאמץ לחפשם), למרות שהעליון לא נתן להם משקל יש בכל זאת משהו. אגב, סתם סקרנות: האם למדת או שיש לך איזה קשר למקצוע המשפטים ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יום אחד אולי ההתעניינות הפתולוגית שלי תוביל אותי לקריאת חלקים מפסק הדין של בית המשפט המחוזי. לא הייתי רוצה לראות את היום הזה מגיע... :-) כן, למדתי משפטים ואני מתעסק בתחום. אבל העיסוק הפלילי זר לי. במקרה הזה אני מתעניין יותר בתורת השפיטה. איזה עומס משמעות עצום מוטל על סתירה פעוטה אחת... זה לא קל לדון על זה באייל ("בחדר ממוזג"), זה בטח קשה מאוד לשופט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ההר הוליד עכבר, אני מסכים שחל פיחות מתמיד בחומרת הדברים ככל שהם מסתננים בין העיתונות למשטרה, בין המשטרה לפרקליטות, בין הפרקליטות ליועמ"ש, בין כתב האישום לראיות הקבילות, בין פסק הדין לבין דקויות הערעור. זו תופעה נפוצה. לעיתים אפשר לייחס אותה לרשלנות, זרקנות, תאוות כותרות, גלגול בלוני ניסוי וכדומה. במקרה דרעי זה אינו כך. שם זו תופעת צווארון לבן אופיינית, שבה המאמץ שמושקע בתיק מצד ההגנה כל כך גדול, שהוא מצליח לשתול ספקות סבירים בגרסת המדינה. טוענים הרבה שבתי המשפט הם סלחנים ביחס לצווארון לבן, ואולי זה נכון. אבל אני מבין איך נאשם ששותק כל כך הרבה שנים ובמקביל עושה מאמץ "חקירתי פרטי" (כלומר, נסיון לנסח את המציאות באופן שמתאים לו), יכול בסופו של דבר לעשות שמות בתיק. לגבי סתירות. אני לא חושב שמי שנחקר במשך ימים על גבי ימים, ראשית במשטרה ואז בבתי המשפט מסוגל לזכור בדיוק כל מה שהוא אמר. השאלה מה זוכרים פחות, את האמת או את השקר. כאן הסיפור בגרסה המאוחרת הוא פנטסטי: סצינה קורעת לב אמיתית. כל מי שנכח בו לא ישכח אותו. עניין של פעם בחיים. (כך לפחות מתאר זאת בית המשפט, אני לא קראתי את העדות.) איך יכול להיות שכמה שנים קודם לכן נמסרת גרסה שכל המעמד הזה לא היה בה? אני חושב שזה מרמז על כך ששתי הגרסאות הן שקריות. לא הייתי בוחר אחת מהן להיות האמת. העובדה שהגרסה ה"מפותחת" היא הגרסה המאוחרת, ולא המוקדמת, מחזקת זאת. מישהו מוציא 50 אלף דולר במזומן, במעטפה, מתוך המגירה של הכוננית שלו בבית-החולים, כשהוא על ערש דווי הוא מבקש להעביר את זה לדרעי, ומשמיע צוואת שכיב מרע, מבקש לדאוג לאשתו, ועוד. ואחר כך המעמד הזה (1) נעלם מזכרונו של וינברג במשטרה וחוזר אליו רק בבית-המשפט; (2) הגנת דרעי מנסה להלביש על צוואת השכיב-מרע הזו דברים שלא היו בה... הבעיה הראשונה מרמזת שאין לוינברג באמת מידע מדויק איפה הוא קיבל את הכסף; זה די מרמז שהוא לא קיבל את הכסף. הבעיה השניה מרמזת על אפשרות שהמעמד הזה נעשה לחלק חשוב מההגנה, כי ניסו להעמיס עליו _שני_ פרטים, שהתבררו כשקריים: גם תוכן הצוואה וגם הענקת הכסף; והכל באיחור, שנים אחרי הגרסה במשטרה. אני מודה שכשקראתי את פסק הדין לראשונה, חשבתי שהוא רעוע. היום אני הרבה יותר נוטה לחשוב שהוא נשען על יסודות מוצקים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |